קול התור (ויקיטקסט)/פרק ה - חלק ראשון

קול התור - מאת רבי הלל משקלוב

מהדורת הדפוס: פרק א | פרק ב ח"א | פרק ב ח"ב | פרק ג | פרק ד | פרק ה ח"א | פרק ה ח"ב | פרק ו | פרק ז

מהדורת ויקיטקסט: פרק א | פרק ב ח"א | פרק ב ח"ב | פרק ג | פרק ד | פרק ה ח"א | פרק ה ח"ב | פרק ו | פרק ז

<< · קול התור (ויקיטקסט) · פרק ה - חלק ראשון · >>

פרק ה חלק ראשון - ז' תקוני צפנת פענח

פרק ה, חלק א - שבעת תקוני צפנת פענח להכשרת הגאולה

תוכן הפרק

• כל עקרי האתחלתא ועקבותיה, דרכיה ופעולותיה המשולבים בג' היסודות "יעודים מועדים ומיועדים", כל הדברים הבאים ב"מעשה וחשבון" יחד -- כולם קשורים ונאחזים בשבעת תקוני צפנת פענח בסוד טצ"ץ ביסוד, דרגת משיח בן יוסף, ובשני צבאות שבנצח והוד שבהם מקננים ב' המשיחין - משיח בן יוסף ומשיח בן דוד.
• חובתנו בעבודה המעשית להגיע עד הדרגא האחרונה של איתערותא דלתתא שהיא טצ"ץ ביסוד, אלף פחות אחת, והן תתקצ"ט עקבות משיחא.
• מדת הסיוע הנסי לגבי כל פעולה טובה הנעשית בדרך הטבע בכחה לעלות עד אלף מונים בכונת הפסוק "הקטן יהי' לאלף", דרגה דטוב יעודו של רבנו הגר"א.
• לכל זמן ועת לכל חפץ, רמיזין טמירין בדרכי האתחלתא, בסוד צפנת פענח, קצי מועדין בעקבות משיחא בסוד "עת הזמיר" ו"עת לחננה" תוך שבע הפקידות משעה ראשונה של אור הבקר לאלף הששי בתקופת אחרית הימים בדור האחרון עד הקץ האחרון קץ הפלאות.

א) כל האתחלתא דגאולה -- עקבותיה דרכיה פעולותיה ופרטיה הנתונים בכל "היעודים מועדים ומיועדים" כאמור לעיל (בפרק הקודם), הן הדברים של מעשה והן הדברים של מחשבה, סודותיהן וכונותיהן, הן בענינים המגולים והן בנסתרות -- כולם קשורים ואחוזים בתקוני צפנת פענח בסוד טצ"ץ ביסוד בחינת משיח בן יוסף, ובשני צבאות שבנצח והוד שבהם מקננים ב' המשיחין - משיח בן יוסף ומשיח בן דוד, "ובסוד הקטן יהיה לאלף וכו'" -- דרגה דטוב, טוב עין הוא יבורך, שהוא בטוריא דמשיח בן יוסף וצפון ביעודו של רבנו הגר"א.

ב) עקבות האתחלתא שבכל שלשת היסודות "יעודים מועדים ומיועדים" צריכים ללכת ולהעשות עד הדרגא הכי האחרונה של איתערותא דלתתא שהיא דרגת טצ"ץ ביסוד, דרגת אלף פחות אחד, ולא לסגת חלילה מפני איזה קושי ומכשול ח"ו. ומכש"כ בדרגות האחרונות שבהן מתגבר הסט"א יותר. כי לעומת התגברות הסט"א מתגבר יותר כח הקדושה הנסי והשפע העליון וישועה והצלחה לפי החשבון הברור והמובטח כדלהלן. וכלל גדול הוא בכל פעולת מצוה ובכל תפלה יחשוב האדם להתיחד ולהאחז בכונת שני צבאות, אלהים צבאות ויהו"ה צבאות, דין וחסד, ולכוון את קו המשווה של המספרים תצ"ט ופלגא משמאלא, ותצ"ט ופלגא מימינא.

כאמור לעיל, כל העבודה של קבוץ גלויות היא הכשרה להקמת וקיום אנשי אמנה, כדי להגיע לדרגת גאולת האמת וקדוש השם ולתקון עולם במלכות שדי, שהיא תכלית הגאולה השלמה. כי בלי קיום אנשי אמנה אין תקוה ח"ו לכל עבודת האתחלתא, כי לא חרבה ירושלים אלא בשביל שפסקו ממנה אנשי אמנה. ודרגת אנשי אמנה באה אך ורק עם שבעת תקוני צפנת פענח. לא רק במחשבה ויחודי הכונות הסודיות -- אלא גם בשילוב תקוני המעשה הקשורים בהם. ומר אבי "משאת בנימין" בסוד גביע הכסף עשה להם הגדרות גם על דרך הפשט, ומבאר להם באריכות שעיקר מקום התיקונים הוא בירושלים ושעריה שבהם עיקר מלחמת ה' בעמלק. וכל תקון צריך להגיע עד הדרגא האחרונה של איתערותא תתאית, היינו אלף פחות אחד, טצ"ץ, ביסוד כנודע, שהוא המספר הגדול של משיח בן יוסף בכוונת הפסוק "הקטן יהיה לאלף וכו'".

ואלה הם ההגדרות :

תקון ראשון - השתוות.

השתוות היינו מדות שוות בשני צבאות, רגליהם רגל ישרה, תצ"ט ופלגא מימינא, ותצ"ט ופלגא משמאלא וכו'. וכן מבחינה זו על דרך המעשה שבין אדם לחברו, להקמת אנשי אמנה בקו המשוה.

על דרך הפשט: השתוות, היינו שעל כל אחד להשתוות עם הכלל; לא להתנשא, לא להתגדל על אחרים לא בגשם ולא ברוח. וזו כונת הגמרא (סנהדרין צח, א) "אין בן דוד בא עד שיהיו כל המדות שוות - עד שיהיו כל השערים שקולים".

תקון שני - התעלות.

התעלות ברוח ובמדות טובות בכח וסוד מטטרון שר הפנים, בעליה בהתעלות דזיהרא עילאה, מעלה התקיעות אשר חושבן שמו עולה טצ"ץ ביסוד, והוא שרו של משיח בן יוסף.

על דרך הפשט: התעלות, היינו על כל אחד להתעלות ולהתרומם. להתרומם מדרגת הבהמות והחומריות השפלה, לעלות ולהתרומם ברוח, במידות, ברגש וחינוך. כי האדם העומד במקום אחד -- היינו שאינו שואף לעליה רוחנית ואינו מתרומם בהשגות עילאיות -- דומה הוא לבהמה, ועלול לכל מעשים רעים, כחית השדה ח"ו.

תקון שלישי - התכללות.

התכללות בסוד א"ל שד"י במלוי האותיות ובסוד הכולל ובסוד "ציון מכלל יופי".

על דרך הפשט: התכללות - היינו שכל אחד, כל פרט בישראל צריך להתכלל בתוך הכלל. אין בפרט אלא מה שבכלל. כל ישראל ערבים זה לזה. כל פרט הוא חלק מהכלל. אין נפרד פרטי בישראל מכל הבחינות, הן בהרמת קרן הכלל והן בעזרת אחרים. וגם בתוכחה זה לזה, כי לא חרבה ירושלים אלא בשביל שלא הוכיחו זה את זה.

תקון רביעי - התטהרות.

התטהרות בסוד שכבת זרע דטהרה עילאית, שכבת טל אורות -- שורש ומקום הטהרה. ובסוד ג' הדרגות, האיר ושין (?) וארשתיך לי וכו', ונחתה ו' אל ה' לחבר מעבר הנשמות.

על דרך הפשט: התטהרות (או התקדשות) - התטהרות מנטיות תאוות טבעיות המשחיתות את הגוף והנפש. התטהרות מהרהורי טומאה וכדומה, לשאוף לרוח טהרה המביאה לרוח הקדש.

תקון חמשי - התחדשות.

התחדשות בסוד "החדש הזה לכם" -- חדושי תורה בנגלה ובנסתר בסוד טצ"ץ ביסוד, ובסוד "טית סימן יפה" שבג' עולמות פתח טוב בתורה, סוד "אור חדש על ציון", "כי מציון תצא תורה" -- תתחיל תורת משיח צדקנו להגלות קימעא קימעא בעקבות משיחא.

על דרך הפשט: התחדשות, היינו אחרי הדרגות הנ"ל צריך כל אחד לחדש חדושים בתורה ומעשים טובים, כי לכל אחד מישראל בעולם הזה יש שליחות מיוחדת, לגלות חדושים בתורה ולחדש וליצור פעולה טובה בעד הכלל בסוד "מעשה וחשבון".

תקון ששי - התגברות.

התגברות על כל כחות העמלקות בכח שר צבאות "בראש העם" ולהתנער מעמק העכור "כאשר ירים משה את ידו" וגבר ישראל ותמכו בו אהרן וחור בטוריא דתרי משיחין.

על דרך הפשט: התגברות היינו התגברות על רוח הטומאה הכללית. מי שכבר זכה לכל הדרגות הקודמות יש לו אז הכח להתגבר על כחות הטומאה לא רק במלחמת הגנה אלא גם במלחמת תנופה ל"הגנת ישראל" לבעור רוח הטומאה, שהיא הרוח הרעה של העמלקות, לבערה מקרב ישראל, התגברות גמורה על היצר הרע ועל כל המדות הרעות.

תקון שביעי - התיחדות.

התיחדות קוב"ה ושכינתיה בסוד ג' חלקי האותיות טצ"ץ ביסוד, כי אחרי שיהיו שני העצים עץ יוסף ועץ יהודא "לאחדים בידך" תחילה, אז יהיו שניהם "לאחד בידי" היינו ביד ה'. דא גאולת האמת עד דרגת "משוש חתן על כלה", שלמות הגאולה.

על דרך הפשט: התיחדות, התיחדות עם קודשא בריך הוא. אחרי העליה בכל ששת הדרגות הקודמות אפשר להשיג את הדרגא של יחוד קוב"ה ושכינתיה והחזרת השכינה לציון ושלמות הגאולה מהרה אמן.

ג) על מדת סייעתא דשמיא בדרך נסית בעקבתא דמשיחא.
סייעתא דשמיא בכלל ובדרך נסית בפרט באה במדה כנגד מדה, במדה שהאדם מודד מודדין לו מן השמים, היינו באותה מדה שפעולת המצוה נעשית ע"י אדם בפועל בדרך הטבע, במדה זו באה סייעתא דשמיא, דרגה כנגד דרגה על יסוד של תצ"ט ופלגא משמאלא ותצ"ט ופלגא מימינא עפ"י ביאורי רבנו הגר"א בהרבה מקומות (וביחוד בחבוריו יהל אור סוד ברק השחר).

ואם ישאל השואל, וכיצד אפשר לפעול מלכתחילה ומכש"כ להסתכן בפועל על סמך של חצי בטבע וחצי בנס, הרי אין סומכין על הנס מלכתחילה?

אך החשבון הוא שהצד הנסי עולה בהרבה אחוזים מכמה צדדים. ובמה שנוגע לפעולות של עקבתא דמשיחא ומכ"ש פעולות הנעשות ע"י צבור, נמצא החשבון, לפי באורי הגר"א, שסייעתא דשמיא הנסית היא יותר גדולה מחשבון של מדה כנגד מדה, ולפעמים עולה הסייעתא דשמיא לאלף פעמים יותר. והחשבון הוא זה: הדרגה הכי גבוהה של איתערותא דלתתא -- הן במה שאפשר, והן במה שחייב כל יחיד וכל צבור להגיע ולהשיג בפועל ממש, הן לשם תקונים והן במעשה הישועה -- היא דרגת טצ"ץ ביסוד (ליקוטי הגר"א) היינו עד "אלף היאורים" כנודע, הנאחזים בחשבון ובכח שני צבאות כביאור רבנו הגר"א בהרבה מקומות, המקננים בנצח והוד שהם הרגלים, רגלי קומת ברוש שבהם ב' המשיחין. דרגת האלף האחרונה נשלמת ע"י האלף הקטן שבזעיר אנפין, בסוד "הקטן יהי' לאלף", המשלים למספר ת"ק מזה ות"ק מזה, והם בנצח והוד, איהו בוא"ו ואיהי בה"א.

לפי זה הרי לכל דרגה ודרגה הנעשית מקו השמאל, היינו מדת הדין על דרך הטבע, מצטרפת מיד הדרגה מקו הימין, היינו מדת החסד בדרך נסית. וכשהפעולה נעשית בצבור נוספת גם הזכות הפרטית של כל אחד ואחד לפי שורש נשמתו מצד הקו האמצעי שהוא מדת הרחמים על הכלל כלו, ומכש"כ בעבודת קבוץ גליות שע"ז נאמר "ברחמים גדולים אקבצך". ובהגיע הדרגה האחרונה של איתערותא דלתתא, היינו עד תתקצ"ט מעלות, שהיא השלמות של טצ"ץ ביסוד דג' עולמות והשלמתה ע"י האלף הקטן -- מיד נוסף ע"ז שפע העליון של האלף הגדול דאריך אנפין אשר כל אחד מהאלף הזה הוא אלף פעמים יותר מכל האלף התחתון האלף הקטן של זעיר אנפין, כי הוא מקנן בי"ה (תרין רעין דלא מתפרשין), והוא כלו בשפע עליון ובדרך נסית, כידוע ברכת ה' באה משפע האל הגדול. וזאת הכונה: "יוסף עליכם ככם אלף פעמים ויברך אתכם וכו'". גם מכאן החשבון של "ירדוף אחד אלף".

ד) וכן לדעת ולזכור שגם כחות הטומאה, קליפות הסטרא אחרא, יש להם אותן הדרגות של תצ"ט ופלגא מימינא ותצ"ט ופלגא משמאלא (כמובא בזוהר (שמות דף כ"ז ע"ב)) והם "עמק העכור" אשר בהגיעם ח"ו למלוא הדרגות האלה יכולים להשיג את כל גבורותם של עשו וישמעאל (שור וחמור דטומאה) ולהחריב את כל העולם. אך זה לעומת זה עשה אלקים, ולעומתם עומדים הכחות הגדולים של אותן הדרגות דקדושה של ב' המשיחין, שור וחמור דקדושה, במספרים אלה -- תצ"ט ופלגא מזה, ותצ"ט ופלגא מזה כמבואר לעיל, והם משיבים להם מלחמה שערה וכו', העומדים נגד כחות הטומאה האלה כקיר ברזל ועיר מבצר, והם "קרני ראם" אפיתחא דקרתא, על קו הבינים בשערי ירושלים מערבה, אשר פה מבצר מלחמתו של שרו של יוסף נגד שרו של עשו, בהם עמים ינגח יחדיו אפסי ארץ.

ה) "יש תקוה לאחריתך" (ירמיהו, לא). לכאורה קשה: לשון 'תקוה' שייך להתחלה, לראשית דבר ולא לאחרית דבר -- איזה ניחומין יש כאן לרחל שיהיה לה לאחריתה רק תקוה? איזה תכלית ישועה תהיה בתקוה גרידא? אך כונת המלה תקוה היא כאן שתהא שלמות הגאולה בדרגת האלף הגדול מספירת דעת, על ידי ת"ק בו' ות"ק בה', היינו ת"ק ו"ה, הבאה תחלה ע"י אתערותא דלתתא כמבואר לעיל, (הערת המעתיק: כמבואר בביאורי הגר"א בספר יהל אור פרשת משפטים ובספר ליקוטי הגר"א דף כ"ז ובאר יצחק שם ובעוד הרבה מקומות בביאורי הגר"א) באחיזת שני צבאות -- תצ"ט ופלגא מימינא, ותצ"ט ופלגא משמאלא, ביחד תתקצ"ט אלף פחות אחד, אז דרגת האלף נשלם בשפע העליון של האלף הגדול מספירת דעת ונשלם ת"ק ות"ק בשני הצדדים וממעלה ומטה, וע"ז נאמר "באחריתך", כלומר השלמתך תהי' תקו"ה, לפי ביאור האמור, ומתי? אחרי שישובו בנים לגבולם כפי שכתוב שם.

ו) בכל כח ידינו במעשה וחשבון נמשוך שפע עליון של כח הגאולה ממדת החסד של האלף הגדול עד מלאות הדרגא של איתערותא דלתתא כנ"ל. ונחתא ו' לה' כאמור בזה"ק, עד להיות מדותיהן שוות -- תצ"ט ופלגא מימינא, ותצ"ט ופלגא משמאלא, בדרגת וכח שני צבאות בסוד "כי מלאה צבאה" (ישעיהו מ, ב) בירושלים. ובהגיע שתי הדרגות -- מדת הדין ומדת החסד -- בנצח והוד שהם רגלי קומת ברוש על הדום ה', זה ירושלים, באופן שווה בדיוק בסוד "משוה רגלי כאילות" "ורגליהם רגל ישרה", במספרים שווים ימינא ושמאלא ומעלה ומטה, שהם ו"ה של שם הוי"ה בהם ב' המשיחין, אשר ביחד מתאחדין במספר אחד כולל, אלף פחות אחד -- אז מיד וכהרף עין יורד השפע העליון של האלף הגדול ע"י משה רבנו ע"ה שהוא הגואל האחרון ומשלים את המספר אלף, בסוד "האלף לך שלמה". וכן בחושבנא משיח בן יוסף משיח בן דויד עולה בגימטריא אלף. וגם זה סוד קבוץ גליות מצד צפון תחלה.

וכן בכל מצוה ומצוה ומכש"כ לישועת הכלל ישראל, כי כל הכחות והסגולות העליונות נמשכים מלמעלה למטה בדרך זו ע"י העלאת והרמת הכח התחתון שבדרך הטבע לדרגה האחרונה של תצ"ט ופלגא בצד שמאל עד לדרגא זו של קו הימין. בסייעתא דשמיא באמצעות קו האמצעי קו הרחמים דרך ספירת יסוד.

ז) רבנו ביאר את הפסוק "הקטן יהי' לאלף והצעיר לגוי עצום אני ה' בעתה אחישנה". חז"ל חלקו "בעתה אחישנה" לשני אופנים, "זכו - אחישנה, לא זכו - בעתה", אך סו"ס אין מקרא יוצא מידי פשוטו אשר גם בעתה אחישנה, אכן למתי? כש"הקטן יהיה לאלף" -- היינו לכשנגיע בעצמנו עד הדרגא של האלף הקטן באתערותא דלתתא. "והצעיר לגוי עצום" - הקטן והצעיר הוא אפרים שהוא משיח בן יוסף שתפקידו קבוץ גליות. "לגוי עצום" - היינו ששים רבוא, אז אפילו "בעתה אחישנה", והיא הדרך האמצעית שבדרשת חז"ל.

[ח"י סגולות בתקוני צפנת פענח]

בתיקוני צפנת פענח כלולים ח"י הסגולות של שפע עליון של ברכת שמים, כלם צפונים בסוד טצ"ץ ביסוד שהוא המספר העליון של משיח בן יוסף שבאיתערותא דלתתא בכוונת "הקטן יהי' לאלף וכו'" כמבואר להלן. וכל אחד מח"י הסגולות האלה אחוז במספר זה, כל אחד בטוריא דיליה כדלהלן.

בכל מעשה ידינו בעבודת קבוץ גליות וישוב ארה"ק ובכל תפלותינו לחיי והצלחת משיחא דאתחלתא משיח בן יוסף, עלינו לכוון בכונה תמידית את המספר הנשגב הזה טצ"ץ ביסוד, להגיע בכח ידינו בסוד מעשה וחשבון עפ"י רבנו הגר"א לדרגת המספר הזה שהיא הדרגה העליונה שבאתערותא דלתתא. וה' הבוחר בציון יסייענו בסייעתא דשמיא מלאה ושלמה להגיע עד האלף הגדול, שבו הגאולה השלמה במהרה בימינו אמן.

ח) ח"י הסגולות של משיח בן יוסף בתקוני צפנת פענח בכללות

• א) יחוד ב' המשיחין בשני צבאות -- תצ"ט ופלגא משמאלא ותצ"ט ופלגא מימינא, הוא במספר תתקצ"ט.
• ב) שפע הטוב בדרגא דטוב טצ"ץ ביסוד, "טוב עין הוא יברך" זה יוסף עפ"י רבנ"א.
• ג) מקור הברכה, ברכת "א-ל שד-י" במלוי.
• ד) המתקת הדינים ע"י "מטטרון שר הפנים" מעלה התקיעות.
• ה) שפע אורות שכ"ז דיסוד.
• ו) כח צבא עליון ע"י שר צבאות.
• ז) יחוד קוב"ה ושכינתיה ע"י ג' חלקי אותיות.
• ח) טיהור ג' עולמות ע"י האות ט', "המו מעי לו".
• ט) מלחמה בעשו וישמעאל, "רגל שור וחמור".
• י) טהור אדמת הקדש ע"י קיום מצוות הארץ וסימנו "אז תרצה הארץ".
• יא) ביעור השממה בכוונת עמק עכור לפתח תקוה.
• יב) אורות מאופל ומתוק מעז בכונת "בערב ילין בכי ולבקר רנה".
• יג) מקור ישועה "בגבורות ישע" ימינו, בסוד "וישת יד ימינו".
• יד) ברכת "רחובות" הרחיב ה' לנו ופרינו בארץ, "כחול על שפת הים".
• טו) שפע גבורה בסוד "בא לעזרת ה' בגבורים" (שופטים ה, כג).
• טז) ענות רוח דתרי משיחין בסוד "וענוים יירשו ארץ".
• יז) נעימים בחבלים בסוד "נושא משך הזרע".
• יח) ברכת טל ושובע דרך סוד "ארבות שמים" עפ"י הכתוב (מלאכי, ג) "אפתח לכם ארבות השמים והריקותי לכם ברכה עד בלי די".

ובשליחות קדישא מן שמיא, שהוטלה עלי, הלל בן בנימין - חובתי לעורר ולהורות על זאת כפי הביאור דלעיל בסוד המספר העילאי טצ"ץ ביסוד, שבו נרמז שמי באותות לבית אבותי, שנגלה לי ברוח קדשו של רבנו אליהו זי"ע בסוד "מעשה וחשבון".

ט) לפי המבואר דלעיל, יש ערך רב ונשגב להזכיר את ח"י הסגולות של משיח בן יוסף בכל הפעולות הנעשות באתערותא דלתתא בקיבוץ גליות וישוב ארה"ק ולכוון את המספר הגדול של משיח בן יוסף טצ"ץ ביסוד, שהוא תתקצ"ט (אלף פחות אחד) הנרמז בכל אחת מח"י הסגולות הנ"ל בסוד "הקטן יהי' לאלף" כדי למשוך ולקשר את השפע העליון של כל ח"י הסגולות בכל פעולה ופעולה בסעד"ש - וביחוד בתפלת "עוד יוסף חי" כמבואר לעיל פרק א', תפלה מיוחדת לחייו ושלומו של משיח בן יוסף שעל ידו קבוץ גלויות וישוב ארה"ק עפ"י רבנו הגר"א.

להלן נוסח מקוצר של תפלה זו:

תפלת עוד יוסף חי

אבינו שבשמים, רחם נא על שארית יוסף עמך. אב הרחמן, גואל ישראל וירושלים, מצמיח קרן ישועה, הושיעה נא והצליחה נא, ציר אמונים משיחא דאתחלתא משיח בן יוסף נושא חליינו וסובל מכאובינו במלחמתו נגד צורר ישראל ארמילוס הרשע, וכמו שנאמר "והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש...ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה לה' המלוכה והי' ה' למלך על כל הארץ" (עובדיה א', י"ח-כ"א).

עוד יוסף חי, יוסף עוד חי, חי יוסף עוד. בן דוד חי וקיים.

אבינו האב הרחמן הבוחר בירושלים ושוכן בציון, בטובך הגדול ישוב נא חרון אפך מעמך ומעירך ומנחלתך. ונזכה כלנו לראות מהרה בהתגלות החזון הקדוש שנרמז ממעון קדשך לרבנו אליהו בן שלמה נהורא דמשיח בן יוסף בדרגא דטוב. בפסוקים הקדושים: "אל תירא עבדי יעקב וישרון בחרתי בו", "ויהי בשלם סוכו ומעונתו בציון", "חזה ציון קרית מועדנו עיניך תראינה ירושלים נוה שאנן", במעליתא דזיהרא עילאה.

צור משגבנו מגן ישענו, הגן בעד עץ יוסף אשר ביד אפרים, הרם קרנו קרן משיחך בן יוסף כאמור "וקרני ראם קרניו בהם עמים ינגח". השגיבה כחו לעמוד איתן כאמור "ותשב באיתן קשתו" במלחמתו הקשה נגד אויבי עמך צוררינו, כדברי הבטחתך על נפילת גוג ומגוג (יחזקאל, לט): "על הרי ישראל תפול אתה וכל אגפיך ועמים אשר אתך...ויצאו יושבי ערי ישראל ובערו והשיקו בנשק ומגן וכו'...והיה ביום ההוא אתן לגוג מקום שם קבר בישראל וכו'... וקברו שם את גוג ואת כל המונה וקראו גיא המון גוג..ונתתי את כבודי בגויים וראו כל הגוים את משפטי אשר עשיתי ואת ידי אשר שמתי בהם. וידעו בית ישראל כי אני ה' אלקיכם...עתה אשיב את שבות יעקב ורחמתי כל בית ישראל וקנאתי לשם קדשי". שגבנו ועזרנו צור משגבנו להגיע במעשה ידינו על נחלת קדשנו לדרגת מספרו הגדול והמקודש (מטטרון שר הפנים) שרו של משיחא דאתחלתא, "טצ"ץ ביסוד", אחוז בשני צבאות, ימינא ושמאלא -- וראו כל עמי הארץ את ישועת אלקינו מהרה.

אבינו האב הרחמן, תהא השעה הזאת שעת רחמים ועת רצון מלפניך וכו' בזכות העוסקים בתקוני צפנת פענח וכונותיהם לביעור רוח הטומאה ולקדוש שמך הגדול והקדוש, בזכות העוסקים בישוב ארצינו הקדושה ובבנין ירושלים, בזכות בניך יושבי נחלתך הסובלים יסורי ארץ ישראל ומקבלים את היסורים באהבה למען קידוש שמך וקירוב גאולת עמך ונחלתך במהרה.

בזכות כל זאת יחיה בן יוסף משיחא דאתחלתא ולא יפול, כתפילתו של רעיא מהימנא מרע"ה ודוד המע"ה ותפילתם של עוד ראשונים כמלאכים, בעד חיי והצלחת משיחא דאתחלתא מבי"א. וכפי שגזרו צדיקי עולם -- צדיקים גוזרים והקדוש ברוך הוא מקיים. עוד יוסף חי, יוסף חי עוד, חי יוסף עוד, בן דוד חי וקיים, צדיק באמונתו יחיה, והיו עץ יוסף ועץ יהודה לאחד ביד ה', וכל אשר הוא עושה ה' מצליח בידו.

הבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשועים כי מידי דברי בו זכור אזכרנו עוד על כן המו מעי לו רחם ארחמנו נאם ה'. ויהי נועם ה' עלינו ומעשי ידינו כוננה עלינו. בכל ח"י הסגולות והנאצלות של משיחא דאתחלתא במלא השלמות של כל סגולה וסגולה עם דרגת טצ"ץ ביסוד בסוד הכתוב הקטן יה"י לאלף והצעיר לגוי עצום אני ה' בעתה אחישנה. מן המיצר קראתי יה ענני במרחב יה.

אחר כך לומר רשימת הפרקים הרשומים לעיל פרק א'.

ואני תפילתי עוד בעד שליחות יחידאית, שהוטלה עלי מן השמים ברמיזין קדישין משורש זיהרא עילאה בדרגא דטוב, ביעודו הקדוש של רבינו הגר"א במעליתא דמט"ט ויוסף המקננת בסוד טצ"ץ ביסוד, אלף פחות אחד, שהוא המספר הגדול במעלות הסולם של משיחא דאתחלתא, משיח בן יוסף בעקבות משיחא האחרונים, כפי שנרמז לי ברוח קדשו של רבנו באותות לבית אבותי כשמי הלל בן בנימן בן שלמה ריבאלס^[1] ברמז חושבנאי, וזאת אשר בקשתי וציויתי גם לבני ולדורותם לעשות ולהתפלל תמיד אחרי תפילת "עוד יוסף חי", לקיום ולהצלחת היעוד הגדול הקדוש והנשגב של משיחא דאתחלתא בסוד קץ המגולה וקץ הפלאות עד קץ הגאולה וקץ הימין מהרה.

^[2] י) לכל זמן ועת לכל חפץ, רמיזין טמירין בדרכי האתחלתא בסוד צפנת פענח,..קצי מועדין בסוד "עת הזמיר" ו"עת לחננה", תוך שבע הפקידות מהשעה הראשונה של אור הבוקר לאלף הששי בתקופת אחרית הימים בדור האחרוו עד קץ האחרון קץ הפלאות בדניאל ט.

עת הזמיר הגיע, עת הזמיר באה בשבע הפקידות דאתחלתא, ובכל פקידה שבעה דרגין, ובכל דרגה שבעה מדורין. הפקידה הראשונה שהתחילה מתחילת אור הבקר של המאה הששית (שנת ת"ק) לאלף הששי ובה יעודו הגדול של רבנו הגר"א בפסוק אבן שלמה וצדק (בפרשת כי תצא) שבו ראה את שמו ויעודו. כי מיד אחרי זה מחית עמלק ואחריה כי תבוא אל הארץ בהתחלת המאה השביעית באלף הששי -- היינו תחילת שנת תר"א, שממנה מתחילה התגלות המשיחיות בסוד חכמה עליונה, ויחד אתה חכמה תתאית הבאה באתערותא דלתתא יחד עם התפתחות חכמת המדע הבאה בדרך הטבע לפי המובא בזוה"ק פרשת וירא (ח"א קיז, א) "ובשית מאה שנין לשתיתאה יתפתחון תרעי דחכמתא דלעילא ומבועי דחכמתא לתתא וכו'". ומשנה זו, היינו משנת ת"ר ואילך, מתחיל קול התור באורו של רבנו הגר"א ההולך ואור עד נכון היום. והדבר נרמז גם בסוד מכתב רבנו הסגור בפקודתו לא לפתחו עד עבור מאה שנה היינו שנת עת לחננה לפ"ק.

מתחילת בואנו תלמידי רבנו הגר"א לאר"י בשנת תקס"ט, אפרים בכורי לפ"ק, התחילה האתחלתא המעשית הראשונה של "אילת השחר" שבחז"ל, והאתחלתא של עת לחננה בתפקידו של משיח הראשון, משיחא דאתחלתא, משיח בן יוסף בטוריא דעזרא ונחמיה כמו בימי כורש בימי בית שני שע"ז התכוון רבנו הגר"א הרבה בחבוריו הקדושים בתורת הקבלה וביעודו של רבנו שהוא נהורא דמשיח בן יוסף בדרגה דטוב. וכאשר קבענו מושבנו בעיה"ק ירושלם ת"ו בשנת תקע"ב "מעונתו" בציון לפ"ק, תחילת פקידה ג' דאתחלתא של "עת הזמיר" בסוד "קול התור". ובאחד הימים באותה שנה, תקע"ב, שבו הניחו את היסוד להקמת "בית מדרש אליהו" על שם רבנו הגר"א. ויחד עם זה הכנת פעולה חשובה לבנין ירושלם נראה לנו תלמידי רבנו הגר"א בגוונין נהירין כי באותה שעה נפתח החלון הראשון של מחיצת הברזל לחבור הזכות של ברית אבות (החבור שהוא יסוד דתפארת דרך מלכות) שהיה נפסק מחורבן בית המקדש. ואותו היום היה יום ה"עשרים בעמר" שהוא יסוד דתפארת כידוע ליודעי חן.

---

1. ר' שלמה ריבאלס הנ"ל, הגאון ר' שלמה זלמן ריבאלס (ריבלין) בן דודו של הגר"א. הרש"ס היה נשיא הוועד הראשי של "ארבע ארצות" בשקלוב. הרמז הנ"ל תפס מקום רחב בליבו של ר' הילל בעהמ"ח "קול התור". רמז זה ויתר הרמזים שלו ושל חבריו תלמידי הגר"א בקשר ליעודם בקיבוץ גלויות (מבואר בספר חזון ציון) היו למעשה סוד מוסד למשאת נפשם הנלהבת בעבודת יסוד הישוב בארה"ק -- הערת המו"ל מהדורת דפוס תשכ"ט
2. מכאן ועד סוף הפרק לא מופיע בדפוס תשכ"ט של הספר -- ויקיעורך