קול התור ב א
| קול התור - מאת רבי הלל משקלוב |
|---|
|
מהדורת הדפוס: פרק א | פרק ב ח"א | פרק ב ח"ב | פרק ג | פרק ד | פרק ה ח"א | פרק ה ח"ב | פרק ו | פרק ז |
|
מהדורת ויקיטקסט: פרק א | פרק ב ח"א | פרק ב ח"ב | פרק ג | פרק ד | פרק ה ח"א | פרק ה ח"ב | פרק ו | פרק ז |
פרק ב, חלק א – קנ״ו הבחינות
חזה ציון קרית מועדנו לחזות בנעם ה׳ ולבקר בהיכלו עיניך תראינה ירושלים נוה שאנן משנת ״אפרים בכורי״ שגב פעלו
תוכן הפרק:
מצוה וחובה רבה על כל איש ישראל, ועל כל העוסקים בקבוץ גלויות, ומכש״כ על כל אחד הנושא עליו אחריות כל שהיא בהנהגת צרכי צבור בארה״ק, ועאכו״כ בעבודת ישוב הק׳ – ללמוד לדעת ולהבין היטב בעמקות ובקיאות שלמה את כל קנ״ו הבחינות והתכונות של משיחא דאתחלתא משיח בן יוסף אשר על ידו קבוץ גלויות בכל מעשי האתחלתא הבאה באתערותא דלתתא.
ואלה הם קנ״ו הבחינות של משיח בן יוסף, שבהם כלולות כל הכנויים, התכונות הטובות של האתחלתא דגאולה, וסימנך למספר קנ״ו כמספר ״יוסף״ ו״ציון״ שניהם ביסוד וכן לפי המדרש (תנחומא סוף ויגש) מה שאירע ליוסף אירע לציון.
א) אפרים בכורי. הר אפרים, אפרים מתנודד, הבן יקיר לי אפרים (ירמי׳ ל״א) – כל אלה הם הבחינות היסודיות של משיח בן יוסף וכתובים בפרק אחד (שם) אפרים בכורי. בשביל שהוא המשיח הראשון שעל ידו קבוץ גלויות. היינו היציאה מהגלות. הר אפרים, בשביל שהוא המעלה את ישראל לציון, כאמור שם קָרְאוּ מהר אפרים קומו ונעלה ציון. אפרים מתנודד, בשביל שמשיח בן יוסף אין לו מנוח, מתנודד מצפון לדרום ומדרום לצפון שעליו נאמר עורי צפון ובואי תימן, וראשי התבות ״עצו״ת״ בגימטריא ״משיח בן יוסף״. הבן יקיר לי אפרים בחינת מדת החסד, כי אפרים עצמו הוא מסטרא דשמאלא היינו מדת הדין והוא מקבל תמיד השפעה מסטרא דימינא היינו מדת החסד וזאת כוונת וישת יד ימינו על ראש אפרים. ומצוה לדבר בו תמיד כמו שכתוב שם: כי מדי דברי בו זכור אזכרנו עוד וכו׳. ״אפרים״ מלחמתו בארמילוס. וכן בחושבנא ״ארמלס״. כל הבחינות האלה הם בטוריא דיוסף בן רחל שהיא מארץ ולכן מדובר בפרק זה על רחל, רחל מבכה על בניה. מנעי קולך מבכי ושבו מארץ אויב. היינו היציאה מהגלות ושבו בנים לגבולם היינו העליה לציון.
ב) אנוח ליום צרה (חבקוק ג׳) – ביאור רבנו בחבקוק שזה נאמר על מב״י וכן יענך ה׳ ביום צרה. ושם הושיע ה׳ משיחו. כנודע שכל לשון ישועה בתכונתו של משיב״י.
ג) אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף (תהלים פ״ה) – הפסוק השני גם ה׳ יתן הטוב וארצנו תתן יבולה בחינת משיב״י מארץ וצדק שהוא במדת הדין.
ד) אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה (תהלים קי״ח) – כמובא בזהר (במדבר) וזה נאמר על יוסף ברה״ת הפסוק הזה בחושבנא ״יהוסף״ ועליו נאמר: משם רועה אבן ישראל.
ה) אבן שלמה וצדק (דברים כ״ה) – בזה ראה רבנו את יעודו הראשון בנהורא דמב״י. ואחרי פסוק זה מחיית עמלק, ומיד כי תבוא אל הארץ, ובמושווה לזה כי תבואו אל הארץ ונטעתם וכו׳, ומכאן ראה רבנו את יעודו הגדול בקץ המגולה. ורבנו כותב על הפסוק אבן שלמה שהוא במדת הדין מסטרא דשמאלא. ורק בדרך נסיעתו לאר״י ראה שעלה לבחינת רעיא מהימנא בפסוק ״ברחמים גדולים אקבצך״ ולכן לא נתן לו משמים רשות להכנס לאר״י וצוה לתלמידיו בחינת יהושע להתחיל בקבוץ גליות.
ו) אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה (תהלים צ״ז) – כנודע כל סתם צדיק הוא בטוריא דיוסף, וראה להלן (סימן ק״ט) עד צדק ישוב משפט ואחריו כל ישרי לב.
ז) אהל בת ציון (איכה ב׳) – ״אהל בת ציון״ שהוא בקו האמצעי, קו הרחמים. וכן ״אבן ישראל״ מימין ו״בית יעקב״ משמאל.
ח) אילת השחר (תהלים כ״ב) – ושם אלי למה עזבתני. תפלת אסתר המלכה שהיתה משיב״י ראה להלן (סימן קמ״א). וע״ז אמרו חז״ל (ירושלמי ברכות) כך היא גאולתן של ישראל כאילת השחר וכל הענין על האתחלתא דגאולה שהוא ביעודו של מב״י ובסוד אילה שלוחה בטוריא דמב״י בחינת בכור שורו כביאור רבנו בחבקוק (פ׳ ב׳).
ט) אלקים יושיע ציון ויבנה ערי יהודה (תהלים ס״ט) – וזה במושווה לפסוק דלותי ולי יהושיע שנאמר על מב״י לפי ביאור רבנו וציון בטוריא דיוסף.
י) בצר הרחבת לי (תהלים ד׳) – וכן מן המיצר וכו׳ ענני במרחביה במושווה לפסוק בצרה קראת ואחלצך אענך וכו׳ ושם עדות ביהוסף כל לשון קריאה לה׳ מצרה וה׳ עונה בעת צרה היא בטוריא דמב״י.
יא) בכור שורו הדר לו (דברים ל״ג) – שור בחינת יוסף מסטרא דצפון והוא אתערותא דלתתא. ועליו נאמר בתקוז״ח (דף ל׳) ויתער משיחא לתתא, וראה ביאור רבנו שם. וכן משלחי רגל השור שהוא משיב״י כמובא במדרש תנחומא (בראשית) וראה להלן (סימן פ״ה) מברכת ה׳ ארצו.
יב) ברכת אל שדי (בראשית כ״ח) א״ל שד״י במילוי אל״ף למ״ד שי״ן דל״ת יו״ד עולה אלף פחות אחד היינו טצ״ץ שביסוד, כביאור רבנו בסוד האותיות (לקוטי הגר״א). ובשער השמים על הפסוק: וא״ל שד״י יברך וכו׳, ומספר זה תתקצ״ט היא הדרגה הגבוהה של משב״י באתערותא דלתתא לפי הכתוב: הקטן יהיה לאלף וכו׳.
יג) בוא יבוא ברנה (תהלים קכ״ו) – ביאור רבנו בחבקוק (פרק ב׳) נאמר על ב׳ המשיחין, תחלה בוא, היינו משיח הראשון מב״י ואחריו יבוא, הוא משיח האחרון מב״ד.
יד) ״בֹּקֶר אֶעֱרָךְ לְךָ״ ואצפה (תהלים ה) – בקר בטוריא דמב״י. ובחושבנא ״עדות ביהוסף״.
טו) ברכת ה׳ בבית ובשדה (בראשית ל״ט) – פסוק זה נאמר על יוסף, ברכה זו כלולה בסוד שש הויות כמנין יוסף וכמנין ציון.
טז) בהשקט ובבטחה תהיה גבורתכם (ישע׳ ל׳) – ושם בשובה ונחת תושעון. בהשקט, כמו ״שים באזני יהושע״, ״באזני״ בגמ׳ ״סוד״. בשובה ונחת תושעון היינו תשוב ה׳ גבי ו׳ כמבואר בזהר על תיבת ״תשובה״. ואז ו׳ נחתא לה׳ כמובא בזהר שהוא סוד הגאולה ובזה תושעון, גם רמז לדבר ״תושעון״ בחושבון ״ארץ ישראל״.
יז) בית יעקב אש ובית יוסף להבה (עובדיה א׳) – ובית עשו לקש כדרשת רז״ל (תנחומא תצא), כי שרו של עשו יפול ביד שרו של יוסף.
יח) ברית שלום (במדבר כ״ה) שניהם ביסוד וכתובים על פינחס, שהוא משרש נשמתו של יוסף. ומב״י הוא גם משרש נשמתו של פינחס.
יט) בַּצָּרָה קָרָאתָ וָאֲחַלְּצֶךָּ (תהלים פ״א) – בקשר לפסוק עדות ביהוסף. וכן מן המצר קראתי יה ענני במרחב יה.
כ) בשרידים אשר ה׳ קורא (יואל ג׳) ״בשרידים״ רמז למשיב״י וכן בחושבנא, ושם נאמר: והיה כל אשר יקרא בשם ה׳ ימלט כי בהר ציון ובירושלים תהיה פליטה כאשר אמר ה׳ ובשרידים אשר ה׳ קורא.
כא) בשובה ונחת תושעון (ישעי׳ ל׳) – היינו בשוב ה׳ גבי ו׳ כמבואר בזוה״ק, והכוונה בשוב ה׳ ו׳ נחתא כמבואר בזה״ק שהגאולה היא ב-ו׳ אחרי שה-ה׳, היא כנסת ישראל מתקרבת ל-ו׳ באתערותא דלתתא שהוא מתפקידו של מב״י בטוריא דיוסף בן רחל. (ראה לעיל סימן טז) בהשקט ובבטחה.
כב) ברק השחר ואילת השחר שניהם בטוריא דמשיח הראשון.
כג) בְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם (ירמיה ל״א) – ״בתחנונים״ בגימטריא ״משיח בן יוסף״ בפסוק בבכי יבואו ובתחנונים אובילֵם וכו׳. ואפרים בכורי הוא היינו משיב"י. בתחנונים, לכפר על החטא של בהתחננו אלינו ולא שמענו, מובא בזוהר הקדוש כי ״בִּבכי״ בגימטריא ״דל״ (ראה להלן סימן כ״ז דלותי ולי יהושיע).
כד) גבריאל בו המתקת מידת הדין ע״י מיכאל כי יסודו דמב״י היא בטוריא דגבריאל במדת הדין והאיש גבריאל (דניאל ט). ע״י גבריאל בא יוסף לצרתו ועל ידו בא לגדולתו. ביאור חברי ר׳ סעדיה.
כה) גואל משחת חייכי (תהלים ק״ג), ושם הרופא לכל תחלואיכי – גאולה היא ביסוד כנודע המילוי של שחת שי״ן חי״ת תי״ו עולה כמו ״בשלם סכו ומעונתו בציון״ והוא זה לעומת זה ביעודו דרבנו.
כו) גן נעול מעין חתום (שיר ד׳) – בטוריא דצפנת פענח ורבנו רמז ״נעול״ בגימ׳ ״יוסף״, מבואר להלן (סימן צ״ח) בחינה סוד.
כז) דלותי ולי יהושיע (תהלים קט״ז) תפלה זו התפלל דוד המלך ע״ה לישועת משיח בן יוסף שלא ימות, כביאור רבנו בחבורו יהל אור והוא בטוריא דיהושע בן נון.
כח) דברי שלום ואמת (אסתר ט׳) – היינו יחוד יסוד ומלכות. שהוא בתפקידו של מב״י.
כט) הושיע ה׳ משיחו (תהלים כ׳) כל הפרק הזה של יענך ה׳ ביום צרה הוא תפלה לישועת משיח בן יוסף וכדברי רבנו בחבקוק על הפסוק: אנוח ליום צרה, וכן במלים ״עזרך מקדש״ שם מרומז ״משיח בן אפרים״ בחושבנא.
ל) הַזּוֹרְעִים בְּדִמְעָה בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ (תהלים קכו) – כך הוא עקבות משיחא שכל דבר טוב בא מתוך צער ומצוקה, וכן הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה נֹשֵׂא מֶשֶׁךְ הַזָּרַע בֹּא יָבוֹא בְרִנָּה נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו. והוא בטוריא של קָמָה אֲלֻמָּתִי וְגַם נִצָּבָה. בֹּא יָבוֹא בְרִנָּה נאמר על ב׳ המשיחין עפ״י ביאור רבנו בחבקוק.
לא) הָרֵי יִשְׂרָאֵל עַנְפְּכֶם תִּתֵּנוּ (יחזקאל ל״ו). ושם וְנֹושְׁבוּ הֶעָרִים וְהֶחֳרָבוֹת תִּבָּנֶינָה., ולפני זה כתוב הנני בקנאתי. והוא ענין קץ המגולה שבחז״ל (סנהדרין צח, מגילה יז) וכן עפ״י הכתוב: (ישעיה ס״א) כִּ֤י כָאָ֙רֶץ֙ תּוֹצִ֣יא צִמְחָ֔הּ, וּכְגַנָּ֖ה זֵרוּעֶ֣יהָ תַצְמִ֑יחַ, כֵּ֣ן ׀ אֲדֹנָ֣י יֱיִ֗ יַצְמִ֤יחַ צְדָקָה֙ וּתְהִלָּ֔ה נֶ֖גֶד כׇּל־הַגּוֹיִֽם׃ וזה היה עיקר שאיפתו של רבנו הגר״א. ונקרא קץ המגולה על שם עלמא דאתגליא בחינת יוסף בן רחל. ועל שם אדני דגליא ע״י טיהור קדושת אדמת הקדש ופירותיה מרוח הקליפה ע״י קיום מצוותיה.
לב) הר ציון ירכתי צפון (תהלים מ״ח) – שהוא יפה נוף משוש כל הארץ שנאמר על יוסף עפ״י המדרש (תנחומא) כל מה שאירע ליוסף אירע לציון. כי משיח בן יוסף הוא בצפון עפ״י המדרש. וגם בחושבנא כך ״ציון״ בגימ׳ ״יוסף״ ושם סבו ציון והקיפוה ספרו מגדליה וכו׳ שנאמר על חמשת היקפי הקדושה בסביבי ירושלם.
לג) המלאך הגואל אותי (בראשית מ״ח) – המלאך הגואל הוא שרו של יוסף. וזהו הענין שמיום שנולד יוסף יכול יעקב להשתלט על עשו, וגואל הוא ביסוד כנודע.
לד) הוד והדר פעלו וצדקתו עומדת לעד (תהלים קי״א) – הוד הוא במדת הדין. הדר עפ״י הכתוב: בכור שורו הדר לו. הוד והדר הוא בטוריא דמב״י, עפ״י רבנו בסוד האותיות (לקוטי הגר״א דף מ׳).
לה) הַקָּטֹן יִהְיֶה לָאֶלֶף וְהַצָּעִיר לְגוֹי עָצוּם (ישעיה ס׳) – הקטן היינו אפרים, ככתוב: אָחִיו הַקָּטֹן יִגְדַּל מִמֶּנּוּ וְזַרְעוֹ יִהְיֶה מְלֹא הַגּוֹיִם, וכן והצעיר הוא אפרים. והכוונה אם הוא יגיע עד דרגת האלף פחות אחד היינו טצ״ץ ביסוד, שהוא הדרגה האחרונה של אתערותא דלתתא אז אני ה׳ אפילו בעתה אחישנה. וזה שאמר לאלף היינו עד אלף ולא עד בכלל כי אז דרגת האלף עצמה משתלמת בענני שמיא בדרך נסית כֻּלַה.
לו) הרחיבי מקום אהלך וכו׳ (ישעי׳ כ״ד) – מצות הרחבת הגבולים הוא בתפקידו של משיב״י כדבר ה׳ אל יונה הנביא שהוא היה במעליתא דמשיח בן יוסף, להשיב גבול ישראל (מלכים ב׳ י״ד). וכן מן המיצר למרחביה שתפקידו הרחבת הגבולים במלחמתו נגד עמלק שהוא המחריב כפי המדרש: האויב תמו חרבות לנצח על הפסוק: מלחמה לה׳ בעמלק מרחיב נגד מחריב.
לז) הר ציון לא ימוט, לעולם ישב (תהלים ק״ה) – וכן צדיק לעולם בל ימוט (משלי י״א) וכמובא במדרש: מה שאירע ליוסף אירע לציון.
לח) הנצנים נראו בארץ עת הזמיר הגיע וקול התור נשמע בארצנו (שיר ב׳) – הכוונה על יעודים, מועדים ומיועדים, הנצנים הם היעודים היינו עקבות משיחא. עת הזמיר הגיע, הם המועדים, היינו הקצין והפקידות. וקול התור נשמע הם המיועדים, היינו השליחים המיוחדים. וכולם כלולים ביעודו של משיח הראשון. קול התור הוא קול הבא לפני התור, תור הוא משה רבנו הבא עם משיח בן דוד הגואל האחרון.
לט) וַיַּכֵּר יוֹסֵף אֶת אֶחָיו וְהֵם לֹא הִכִּרֻהוּ. (בראשית מ״ב) – וזוהי אחת מתכונותיו של יוסף ולא רק בדורו כי אם בכל דור ודור אשר הוא משיח בן יוסף מכיר את אחיו והם לא מכירים אותו, ומעשה שטן הוא המסתיר את תכונותיו של מב״י שאין מכירין בעקבות משיחא וגם מזלזלים בהם בעוה״ר. (ראה להלן סימן ק״ג). כי לולא זאת היה כבר קץ לצרותינו. ואילו ישראל מכירים את יוסף, היינו עקבות דבן יוסף משיחא שהם קבוץ גלויות וכו׳ היינו נגאלים כבר בגאולה שלמה.
מ) ותשב באיתן קשתו (בראשית מ׳) – דבר זה יסוד גדול הוא לנו שאנו צריכים לעמוד איתן בקשי ערף רב בעבודתנו הקדושה של קבוץ גלויות שהוא ע״י משיח הראשון.
מא) ויוסף הוא השליט על הארץ (בראשית מ״ב) – היינו שהשתלט על כל כחות הטומאה, וזהו אחד מתפקידיו הגדולים של משיח הראשון – לבער רוח הטומאה מן הארץ ע״י ישוב ארה״ק, השולטת באדמת הקדש בשוממותה, וזהו סוד ״והאדמה לא תשם״, אף שזה נאמר על מצרים אבל תכלית הדבר יוצאת ל״ארץ ישראל״, לפי רוחו של יוסף וכן בחושבנא.
מב) ויהי ״בשלם סוכו ומעונתו בציון״ (תהלים ע״ו) – כבר בארנו שכל תכונותיה של ציון הן בטוריא של יוסף. כמבואר במדרש (תנחומא סוף ויגש) ובפסוק זה ראה רבנו רמז קדוש בשמו בשלשה דורותיו ״אליהו בן שלמה זלמן בן ישכר דוב״. והוא מוסיף על זה: כשם שסכה מצוותה תעשה ולא מן העשוי אף ציון כך.
מג) זיהרא עילאה (בזהר ובשער הגלגולים) – הוא שרו של יוסף, בשרש מטטרון שר הפנים העולה בחושבנא אלף פחות אחד, וזה כוונת הקטן יהיה לאלף, שנאמר על אפרים כמבואר לעיל (סימן לה).
מד) זכור ימות עולם בינו שנות דור ודור וכו׳ (דברים ל״ב) – מכוון למשיח הראשון שהוא הלוחם בעמלק מלחמה עולמית, מלחמה לה׳ בעמלק מדור דור שזהו בתפקידו של יהושע שהיה משיח בן יוסף.
מה) זרע השלום (זכריה ח) – שלום ביסוד ולפיכך זרע השלום הוא בן יוסף וכח ה״שלום״ הוא המכריע את ״עשו״, וחושבנא דדא כדא (זה לעומת זה) ומתוך פסוק זה: זרע השלום הגפן תתן פריה והארץ יבולה דרשה הגמ׳ את ענין קץ המגולה.
מו) חיים שאל ממך נתת לו ארך ימים (תהלים כ״א) – זה נאמר על משיח בן יוסף כמבואר באריכות בכתבי האריה״ק בשער הכוונות. וזוהי אחת התפלות שדוד המע״ה התפלל בעד חייו של משיח בן יוסף, הכלולות במזמורי התהלים.
מז) חרב יהושע (שמות י״ז) – שהוא חרבו של משיח הראשון הלוחם בעמלק בסוד הכח הגדול של שם ה׳ הצפון במלחמת ה׳ (?) ובשילוב ״יאהדונהי״, הנכלל במלת צ״א הלחם בעמלק.
מח) חזה ציון קרית מועדנו (ישעי׳ ל״ג) – זהו בטוריא דרחל ומרומז ברה״ת חצק״מ בחושבנא ״רחל״ הוא משיח בן יוסף, והאריה״ק ראה בפסוק זה רמז לשמו כמשיח בן יוסף. (כמובא בשער הגלגולים ובשער הכוונות, בפרי עץ חיים על תפלת וכסא דוד עבדך).
מט) חבלים בנעימים (תהלים ט״ז) – הכוונה על חבלי משיח הראשון, וכן מרומז בפסוק ליוסף חבלים (יחזקאל מ״ז).
נ) חכמת סופרים (תקוני זהר, תקונא שבעין ביאור הגר״א שם) אחד מהדברים שמנו חז״ל בעקבות משיחא חכמת סופרים תסרח (סוטה דף מ״ט), ורבנו מבאר בתקוני זהר (דף קל״ט) כי זה מכוון לחכמת רמזים גימטריאות, וכן למעשה וחשבון (ביאור הגר״א תקוז״ח דף ה׳) המתגלים ע״י משיח בן יוסף. אלה הם ביעודו של רבנו הגר״א שהוא נהורא דמב״י ולכך נחית משמיא. לגלות רמזי התורה בעקבתא דמשיחא וכנודע סבל רבות מזלזולים בענין זה.
נא] טוב ביסוד – לביאור רבנו היינו ט׳ ביסוד. הרואה ט׳ בחלום וכו׳, וזה שייך לתכונתו של יוסף, ועליו נאמר טוב עין הוא יבורך, והוא טצ״ץ ביסוד (ליקוטי הגר״א דף מ״א).
נב) טוב הצפון – עפ״י הפסוק מה רב טובך אשר צפנת (תהלים ל״א) זהו באותה הבחינה כנ״ל. ורבנו מבאר בשיר השירים על הפסוק אשר צפנת, היינו צד צפון אשר שם כל הטובות וכמבואר במדרש שמב״י הוא בצפון.
נג) טוב עין הוא יבורך (משלי כ״ב) – (בספר לקוטי הגר״א), היינו טצ״ץ ביסוד והוא יוסף וכמבואר לעיל. כי נתן מלחמו לדל.
נד) יוסף בן רחל ובן יעקב – משיח בן יוסף בשתי הבחינות, יוסף בן רחל מארץ ויוסף בן יעקב משמים, ולפעמים הוא משתי הבחינות יחד, יוסף בן יעקב ורחל – כי כל בשמים ובארץ ״כי כל״ דא ״יסוד״ בחושבנא.
נה) יד על כס י-ה מלחמה לה׳ בעמלק מדור דור (שמות י״ז) – וזהו תפקידו של יהושע שהוא משיח בן יוסף.
נו) יחוד יסוד ומלכות – זהו אחד מעיקרי היעודים של מב״י ליחד שמים וארץ, לאחד ב׳ המשיחין היינו עץ יוסף ועץ יהודה באתערותא דלתתא בחבור ירושלם של מעלה וירושלם של מטה ע״י ירושלם הבנויה, אז תהיה כעיר שחוברה לה יחדיו.
נז) יסור יסרני י-ה ולמות לא נתנני (תהלים קי״ח) – כל הפרק מן המיצר קראתי י-ה נאמר על מב״י כמבואר להלן (בסימן פ״ח) בחינה מרחביה והוא קשר אחד לפסוק דלותי ולי יהושיע לביאור רבנו כמבואר לעיל. וזאת היא אחת התפילות שדוד המלך ע״ה התפלל שמשיח בן יוסף לא ימות.
נח) יוסף הוא השליט על הארץ (בראשית מ״ב) – הכוונה שהוא משתלט על כל קליפות הטומאה של ישמעאל ועשו.
נט) ינון שמו (תהלים ע״ב) – לפני שמש ינון שמו, ושם יפרח בימיו צדיק ורוב שלום עד בלי ירח. ולפי חז״ל (סנהדרין צ״ח) ינון זהו אחד משמותיו של משיח והכוונה על משיח בן יוסף.
ס) יש תקוה לאחריתך ושבו בנים לגבולם (ירמי׳ ל״א) – כל הפרק הזה, בעיקר מהפסוק המתחיל הנני מביא אותם מארץ צפון, נאמר על מב״י וקבוץ גליות בארבע התכונות של אפרים הנאמרים באותו פרק (מבואר לעיל סימן א׳ אפרים בכורי) וכולם הם בבחינת יוסף בן רחל היינו באתערותא דלתתא עד הדרגא האחרונה של טצ״ץ ביסוד הנחלק לשנים, תצ״ט ופלגא משמאל היינו מדת הדין ותצ״ט ופלגא מימין היינו מדת החסד. זו כוונת הקטן יהיה לאלף כמבואר לעיל, ואז יושלם המספר אלף משני הצדדים עד שיהיה ת״ק בו׳ ות״ק בה׳ וזוהי הכוונה יש תקו״ה לאחריתך.
סא) ידין בגוים מלא גויות (תהלים ק״י) – כל הפרק הזה המתחיל שב לימיני נאמר על מב״י, וכן מרומז בראשי התיבות י׳דין ב׳גוים מ׳לא משמאל לימין כדרכה של מדת הדין מצד שמאל ושם מנחל בדרך ישתה שהיא במדת החסד, וכן מרומז בראשי התיבות מ׳נחל ב׳דרך י׳שתה מימין לשמאל כדרכה של מדת החסד מימין.
סב) יהושע בן נון – ובטוריא דיליה משיח בן אפרים שמלחמתו בעמלק. ״עקיבא בן יוסף״ בטוריא ד״יהושע״ וכן בחושבנא. וכן מה שנאמר שמענוה באפרתה, זה יהושע דקאתי מאפרים (זבחים נ״ד).
סג) יְיָ יִסַּד צִיּוֹן וּבָהּ יֶחֱסוּ עֲנִיֵּי עַמּוֹ. (ישעיה י״ד) – יוסף וציון הם ביסוד ובנינה בא בדרך עניותא לפי תכונת משיח בן יוסף וכן דלותי ולי יהושיע וכנאמר בבכי יבואו ובתחנונים אובילם כמבואר לעיל (סימן כ״ג) – בחינה בתחנונים אובילם.
סד) יַשְּׁרוּ֙ בָּעֲרָבָ֔ה מְסִלָּ֖ה (ישעיה מ׳) – בר״ת המלים האלה משמאל לימין מרומז שמו של מב״י וכנודע שכל הפעולות של הכשרת הקרקע וסלילת הדרך לגאולה הם ביעודו של מב״י. ״בערבה״, מרומז ל״קץ המגולה״, וכן בחושבנא. גם רמז לי בזה רבנו על יעודי משמים בסעד״ש.
סה) כאיש מלחמות יעיר קנאה (ישעי, מ״ב) – כל המלחמות באויבי ה׳ באות בשליחותו של משיח בן יוסף שנמסרה בתחלתה ליהושע בן נון וכן ענין קנאה ״קנאה״ לה׳ ול״ציון״ וכן בחושבנא.
סו) כי עת לחננה (תהלים ק״ב) – ושם תרחם ציון. כל ענין, רחמים וניחומים לציון הם ביעודו של מב״י, וכן ברמיזא ״כי עת לחננה״ בגימ׳ ״עדות ביהוסף״.
סז) כסא דוד (ישעי׳ ט) – הוא משיח בן יוסף ושם: להכין אותה ולסעדה במשפט ובצדקה. ושם, (לפני פסוק זה) כי ילד יולד לנו וכו׳. ועפ״י האריה״ק (בברכת בונה ירושלם) חובה גדולה וקדושה לכוון תמיד בתפלת כסא דוד עבדך שמשיח בן יוסף לא יהרג ע״י ארמילוס הרשע וכן: אקים את סוכת דוד הנופלת (עמוס ט׳) כל לשון קימה שייך למב״י ראה להלן (סימן קלג) בחינה קמה אלמתי, גם מרומז במלת ״נופלת״ (בחולם מלא). ותכלית עבודתנו בקבוץ גלויות היא להכין כסא דוד במלחמתו נגד ארמילוס הרשע בסוד מלחמה לד׳ בעמלק.
סח) כחתן יכהן פאר (ישעי׳ ס״א) – יכהן פאר זהו ביעודו של מב״י בבחינת יוסף בן יעקב במעליתא דתפארת.
סט) כי כל בשמים ובארץ (דברי הימים א׳ כ״ט) – היינו יסוד מעליתא דיוסף. ״כי כל״ בחושבנא ״יסוד״ וכן מרומז בזה ״כל בשמים ובארץ״ בגימ׳ ״משיח בן אפרים״.
ע) כל חפצי ישלים (ישעי׳ מ״ד) – זה נאמר על בנין ירושלם ע״י עזרא ונחמיה בשליחות כורש לפי הכתוב שם האומר לכורש רועי כל חפצי ישלים, ולאמור לירושלם תבנה והיכל תוסד. וכל זאת במדת הדין מסטרא שמאלא ביעודו של מב״י.
עא) לב אבות על בנים (מלאכי ג׳) – הנני שולח לכם את אליה וכו׳ והשיב לב אבות על בנים. אחד מתפקידיו של אליהו שהוא משיב את נפשו של משיח בן יוסף. וכן נרמז בזה ״לב אבות על בנים״ בגימ׳ ״עדות ביהוסף״ וכנודע מב״י הוא משרש נשמתו של אליהו.
עב) משיבי מלחמה שערה (ישעי׳ כ״ח) – משיב״י ר״ת משיח בן יוסף, שתפקידו מלחמה בעמלק בשערי ירושלם אַפִּתְחַא דְקַרְתַא.
עג) מ״י י׳עלה ב׳הר ה׳ (תהלים נ״ד) – ר״ת משיח בן יוסף שתפקידו קבוץ גליות. מ״י י׳קום ב׳מקום קדשו ר״ת משיח בן יוסף, קימה זו בנין וראה להלן (סימן קל״ג) בחינה קמה אלמתי. י׳שא ב׳רכה מ׳את ה׳ ר״ת משיח בן יוסף, ברכה היינו דבר הנושא ברכה והוא נטיעה. ע׳ליה, ק׳ימה, ב׳רכה ר״ת עק״ב ונכלל בכוונת עקבי משיחא.
עד) מכל צוררי הייתי חרפה (תהלים ל״א) – כל הפרק הזה היא אחת התפלות שדוד המע״ה התפלל בעד משיח בן יוסף בו נאמר: ידעת בצרות נפשי. בלשון זה נאמר על יוסף: כי ראינו בצרת נפשו, נשכחתי כמת מלב, מה רב טובך אשר צפנת ליראיך כי מב״י בצפון. על עקבות משיחא נאמר אשר חרפו עקבות משיחך (תהלים פ״ט), וראה לעיל (סימן נ״ב) בחינה טוב הצפון.
עה) מוכיח לתשובה – לא רק לישראל אלא גם לאומות העולם, בטוריא של יונה הנביא שהיה משיח בן יוסף בדורו כמבואר במדרשים ובזוה״ק. וכן: והוכיח לעמים רבים (ישעי׳ ב׳), וכן: ולמוכיחים ינעם ותבוא עליהם ברכת טוב (משלי כ״ד), וכן: והוכיח במישור לענוי ארץ (ישעי׳ י״א).
עו) משוה רגלי כאילות (שמואל ב׳ כ״ב) – רגלי כאילות הם ב׳ המשיחין המקננים בנצח והוד ועומדות בשערי ירושלם הבנויה והוא תפקידו של מב״י לשוות את הרגלים האלה, רגלי הדום ה׳ באופן שווה וישר תצ״ט ופלגא משמאלא ותצ״ט ופלגא מימינא ויחד טצ״ץ ביסוד.
עז) מידי אביר יעקב משם רועה אבן ישראל (בראשית מ״ט) – היא ברכת יוסף לקיומו של מב״י, וכן הכוונה: על אבן אחת שבעה עינים (זוה״ק במדבר דף רמ״ג).
עח) מלחמה לה׳ בעמלק מדור דור (שמות י״ז) – כולה בתפקידו של יהושע שהוא משיח בן יוסף ותפקידו זה נמשך בכל דור ודור והולך ומתגבר בעקבות דב״י משיחא. וזוהי המלחמה בארמילוס (כמבואר לעיל סימן ס״ז בחינה כסא דוד).
עט) מעין הישועה – שהוא בטוריא דששון עפ״י חז״ל (סוכה מ״ח), ומכוון למב״י, וכן בחושבנא ״מעין הישועה״. ורבנו אמר לנו שאילו לא נברא אלא להשגת כוונת חז״ל (שם), בענין ששון ושמחה – דיו.
פ) מחוקק מבין רגליו (בראשית מ״ט) – בטוריא דיסוד נאמר על מב״י ביאור רבנו תקוז״ח (דף ל״ו). והדא דכתיב: לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו, שנאמר על ב׳ המשיחין הקיימין בכל דור ודור.
פא) משמיע ישועה (ישעי׳ נ״ב) – ושם רגלי מבשר שנאמר על ב׳ המשיחין. משמיע ישועה, שהיא לשון יחיד, הוא מב״י כי כל לשון ישועה בעקבות משיחא היא ביעודו של יהושע בן נון ובשליחותו של מב״י וכביאור רבנו על ענין כוס ישועות אשא.
פב) מטהו יפרח ובמדבר י״ז) – מרומז בפסוק ״האיש אשר אבחר ב׳ו מ׳טהו י׳פרח״ ר״ת מב״י ״מטהו יפרח״ בגימט׳ ״משיח״.
פג) משלחי רגל השור (ישעי׳ ל״ב) – ושם וְיָשַׁב עַמִּי בִּנְוֵה שָׁלוֹם וּבְמִשְׁכְּנוֹת מִבְטַחִים וּבִמְנוּחֹת שַׁאֲנַנּוֹת. במדרש (תנחומא בראשית) משלחי רגל השור זה משיח בן יוסף ושם אשריכם זורעי על כל מים.
פד) מביא גואל – וזה בשליחותו של מב״י, גאולה היא ביסוד וכן מרומז באותיות מביא (ביאור רבנו על תקוני זהר).
פה) מברכת ה׳ ארצו (דברים ל״ג) – נאמר בברכת יוסף. והוא מסטרא דימינא כנגד בכור שורו הדר לו שהוא מסטרא דשמאלא במדת הדין, כמבואר לעיל במדה שוה וכן בחושבנא: ״מברכת ה׳ ארצו״ בגימט׳ ״בכור שורו הדר לו״.
פו) מנחם משיב נפשי (איכה א׳) – זהו אחד משמותיו של משיח עפ״י חז״ל (סנהדרין צ״ח) במושווה לזה הפסוק: ותשב נפש הילד אל קרבו שנאמר על משיח בן יוסף ולפי המבואר בתוס׳ (ב״מ קי״ד ע״ב).
פז) משיח בצפון (מדרש רבה) – והוא משיח בן יוסף שהוא בצפון מסטרא דשמאלא במדת הדין, וכן רב טובך אשר צפנת ליראיך מבואר לעיל (בסימן נ״ב) בחינה טוב הצפון, וביאור רבנו בשיר השירים, צפנת היינו צד צפון.
פח) מרחבי-ה – מן המיצר קראתי י-ה ענני במרחבי-ה (תהלים קי״ח) וכן העמדת במרחב רגלי (תהלים ל״א) ושם רב טובך אשר צפנת ליראיך. וכמו בצרה קראת ואחלצך אענך וכו׳ ושם עדות ביהוסף, מן המיצר למרחבי-ה וכן הרחיבי מקום אהלך שהוא בתפקידו של משיח בן יוסף להשיב גבול ישראל ביעודו של יונה הנביא שהיה משיח בן יוסף כמבואר לעיל (סימן לו) בחינה הרחיבי מקום אהלך, מרחבי-ה הוא גם אחד הכינוים של ארץ ישראל, והיא בסוד הו״ד סדרא דמב״י בסוד רחובות הנהר, כי עתה הרחיב ה׳ לנו ופרינו בארץ (לקוטי הגר״א סוד האותיות סימן חפ״ף והביאור שם) ובו סוד תשב נא נפש הילד, וכן בכוונת הפסוק ושבו בנים לגבולם (ירמי׳ ל״א) היינו אחר שישובו מארץ אויב ישובו לגבולם.
פט) מדות שוות – אין בן דוד בא עד שיהא כל המדות שוות (סנהדרין צ״ח) בן דוד בא כשכל השערים שקולים (שם) וכן ענין טפ״ף גינאות שבחז״ל.
צ) נרי-ה (ירמי׳ לב) – אחד משמותיו של משיח בן יוסף וכן בחושבנא ״נריה״ בגימ׳ ״מרחביה״ וראה להלן ובסימן צ״ו) בחינת ספר הגלוי וכן ערכת נר למשיחי.
צא) נושא משך הזרע (תהלים קכ״ו) – כך היא תכונתו של משיח בן יוסף מצרה לישועה כביאור רבנו בחבקוק על הפסוק אנוח ליום צרה, עת צרה היא ליעקב ממנה יושע מן המיצר למרחביה. ומבכיה לרנה, בוא יבוא ברנה נושא אלומותיו, בחינת קמה אלמתי. וכל אותו הפרק של שיבת ציון, שהוא קבוץ גליות הוא ביעודו של מב״י.
צב) נרדף – אלקים יבקש את נרדף האמור בפסוק (קהלת ג׳) מה שהיה כבר הוא ואשר להיות כבר היה והאלקים יבקש את נרדף המכוון ליוסף ומשיח בן יוסף שבכל דור ודור. וכבר ביארתי ברמזים ״אלקים יבקש (את) נרדף״ בחושבנא ״ארץ ישראל״ שבכללותה היא ציון שהיא בטוריא דיוסף עפ״י המדרש (תנחומא כי תצא) מה שאירע ליוסף אירע לציון.
צג) נשכחתי כמת מלב (תהלים ל״א) – ושם מה רב טובך אשר צפנת ליריאיך וכו׳, העמדת במרחב רגלי. נשכח כמת מלב, מלב נשתכח – מלבו של יעקב כי גזירה על המת שנשתכח מן הלב, אך לא מנפשו, לכן וימאן להתנחם.
צד) נער – והוא נער (בראשית ל״ז). ארבעה נקראים נער: יוסף, יהושע, מט״ט ודוד.
צה) נר ה׳ נשמת אדם (משלי כ׳) – נר אלקים הכולל את שלשת היחודים הוי׳ה אהי׳ה, הויה אלקים, הו׳יה אד׳ני, כלם בחושבנא ״נר״ ויחודם בא בסוד יסוד.
צו) ספר הגלוי בענתות (ירמי׳ ל״ב) – ענין שני ספרי המקנה המדובר בפרק זה הוא על ב׳ המשיחין, ספר הגלוי מכוון על משיח בן יוסף שהוא בבחינת עלמא דאתגליא. והוא סוד קץ המגולה שבחז״ל וספר החתום בבחינת משיח בן דוד בבחינת עלמא דאתכסיא, ענין ספר הגלוי קשור לענין ארבע הבחינות של אפרים כאמור לעיל (סימן א׳) בחינה אפרים בכורי והוא כוונת קץ המגולה.
צז) סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה (בראשית כ״ח) – זוהי תכונתו של יוסף כנודע: מה שאירע ליעקב אירע ליוסף, שכל מעשיו הם באתערותא דלתתא ומסתייע משמיא, וראה לעיל (סימן ס״ט) בחינה כי כל בשמים ובארץ, כי משיח בן יוסף הוא בשתי הבחינות יוסף בן רחל ויוסף בן יעקב.
צח) סוד ה׳ ליראיו (תהלים כה) – כל ענין סוד בא ביעודו של מב״י וכן מרומז בפסוק שים באזני יהושע ״באזני״ בגימט׳ ״סוד״ וכן המילוי של ״סוד״ ס׳מך ו׳ו ד׳לת בחושבנא ״משיח בן יוסף״
צט) עורי צפון ובואי תימן (שיה״ש ד׳) – ראשי התיבות ״עצו״ת״ בגימט׳ ״משיח בן יוסף״, אשר תחלת התעוררותו היא בצפון וכמדרשו: משיח בצפון, ולכן התחלת קבוץ גלויות היא מארץ הצפון ככתוב הנני מביא אותם מארץ צפון (ירמיה ל״א) ושם אפרים בכורי, קראו בהר אפרים קומו ונעלה ציון וכו׳ כמבואר לעיל (סימן א׳) בחינה אפרים בכורי.
ק) עת צרה היא ליעקב וממנה יושע (ירמי׳ ל׳) – כל זה נאמר על משיח בן יוסף, כביאור רבנו בחבקוק אנוח ליום צרה. וכל לשון ישועה היא ביעודו של יהושע בן נון, שהוא בטוריא דמב״י בכוחו הגדול, הוא בסוד טצ״ץ ביסוד נגד ״ועת צרה היא ליעקב״ וכן בחושבנא. וממנה יושע, וממנה היינו בכוח מנין זה יושע.
קא) עץ יוסף (יחזקאל ל״ז) – הכוונה על משיח בן יוסף אשר כל הגאולה תלויה באיחודם של שני העצים עץ יוסף ועץ יהודה – כאמור בפרק זה. והם ב׳ המשיחין מב״י ומב״ד אשר תחלה יהיו לאחדים בידך, היינו באתערותא דלתתא בדרך הטבע, ואח״כ והיו לאחד בידי, ביד ה׳, – היינו בדרך הנסית בענני שמיא.
קב) עץ אפרים – בפרק הנ״ל (יחזקאל ל״ז). הוא עץ יוסף ושם כתוב ״יוסף עץ אפרים״ וע״ז הוסיף רבנו רמז ״קבוץ גלויות״ בחושבנא.
קג) עקבות משיחך (תהלים פ״ט) – בפסוק אֲשֶׁר חֵרְפוּ עִקְּבוֹת מְשִׁיחֶךָ. כל עקבות משיחא ביעודו של משיח הראשון משיח בן יוסף. וכנודע אויבי ה׳ ואויבי ישראל צוררים את כל הפעולות של אתחלתא דגאולה שבעקבות משיחא. וע״ז נאמר שם: אשר חרפו עקבות משיחך. וכבר מנו חז״ל את כל התלאות הבאות בעקבות משיחא. ואנחנו אין לנו להשען אלא על אבינו בשמים ועל רצונו שאנו נעסוק באתערותא דלתתא ולעמוד איתן נגד כל ההפרעות והחירופים, ולעשות ברוחו של איתן האזרחי שהוא אברהם אבינו, עפ״י דרשת רז״ל כמבואר לעיל פרק א׳ שהוא היה משיח בן יוסף הראשון. ורבנו הוסיף את הרמז בפסוק: בַּמָּ֥ה אֵדַ֖ע כִּ֥י אִֽירָשֶֽׁנָּה ״אירשנה״ בחושבנא ״משיח בן יוסף״
קד) עקבות משיחא – בשביל שני דברים נקראים עקבות, בשביל שבאים קימעא קימעא ובשביל שכל סגולות הגאולה באות בדרך עקיבין היינו עקיפין, בדרך של סחור סחור כדי שלא יתאחזו בהם קליפות הטומאה.
קה) עיר עז לנו ישועה ישית חומות וחיל (ישעי׳ כ״ו) – וכן מגדל עז מפני אויב וכן מפי עוללים ויונקים יסדת עז. לשון ישועה ועז הן ביסוד, עיר בטוריא דמלכות. ושניהם יחד מיחדות יסוד ומלכות וכן כוונת: עיר שחברה לה יחדיו בירושלים הבנויה וכן אפרים מעוז ראשי.
קו) עשה והצליח (דה״י ב׳ ל״א) – כך הן תכונותיו וסגולותיו של יוסף שהצלחתו באה רק ע״י עשיה כמו שנאמר על יוסף: כל אשר הוא עושה ה׳ מצליח בידו (בראשית ל״ט). רבנו הוסיף ע״ז רמז ״הוא עושה ה׳ מצליח בידו״ בגימטר׳ ״תרי״ג״.
קז) עץ הדעת טוב ורע (בראשית ב׳) – שניהם ביסוד, וכנודע ההכרעה בין שניהם תלויה על חוט השערה.
קח) עוד יוסף חי (בראשית מ״ו) – כולם ביסוד ובהם צפון כל עיקר קיומו ותחיתו של משיח בן יוסף וקיום חייו של משיח בן דוד שכל ״עוד יוסף חי״ דוד מלך ישראל חי וקים. ולכן אנו מתפללים בכל יום לחייו של משיח בן יוסף בתפלת כסא דוד עבדך בברכת בונה ירושלים כמבואר לעיל (בסימן ס״ז) בחינה כסא דוד (וראה לעיל פרק א׳ סעיף כ״א). ורבנו שהיה נהורא דמשיח בן יוסף היה מתפלל בכל יום את תפלת עוד יוסף חי שבו תלויה וקשורה כל טצ״ץ עקבות משיחא באתחלתא דגאולה. בתפלה זו היה מזכיר ג״כ את זכותו של אב זקנו ר׳ אלי׳ חסיד שהיה מב״י בדורו. וזאת כוונת הפסוק על אפרים: זכור אזכרנו עוד, כלומר את התכונה של עוד יוסף חי.
קט) עד צדק ישוב משפט ואחריו כל ישרי לב (תהלים צ״ד) – שניהם בטוריא דמב״י כמו שכתוב צדק ומשפט מכון כסאו, מכון כסאו הוא בתפקידו של מב״י כמו כסא דוד כמבואר לעיל (סימן ס״ז) בחינה כסא דוד עבדך. רבנו הוסיף ע״ז רמז ״צדק ומשפט מכון כסאו״ בחושבנא ״ארץ ישראל״ וכן נאמר על כורש שהוא בטוריא דמב״י אנכי העירתיהו בצדק.
קי) עצמות יוסף (שמות י״ג) – בזה צפון סוד עצמיותו של משיח בן יוסף ומכאן שכל תכונותיו וסגולותיו באות לא רק ע״י צנור השפע שביסוד אלא גם מעצמיות עצמו (?). בעצמיות זו קשורה הגאולה האחרונה השלמה של משיח בן דוד שיבוא יחד עם משה רבנו שהוא הגואל האחרון וזאת הכוונה ויקח משה את עצמות יוסף עמו.
קיא) עיר שחברה לה יחדיו (תהלים קכ״ב) – היינו החבור השלם של ירושלים של מעלה ושל מטה, ומתי, כשתהא ירושלים הבנויה הבא בפסוק הנ״ל, וחבור זה בא ע״י ב׳ המשיחין שהם רגלי ה׳ נצח והוד כמו״ש שם: עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלם. ובנין ירושלם של מטה הוא ביעודו של משיח בן יוסף שהוא כסא דוד שנאמר בתפלת בנין ירושלם. ראה לעיל (סימן מז) בחינה כסא דוד.
קיב) עוף השמים יוליך את הקול ובעל כנפים יגיד דבר (קהלת י׳) – זה נאמר על מט"ט שר הפנים, כמובא בתקוני הזוהר. והוא שרו של משיח בן יוסף. ״עוף״ מרומז על ״יוסף״ וכן בחושבנא.
קיג) עושה משפט מבקש אמונה – בפסוק: שוטטו בחוצות ירושלם וכו׳ (ירמי׳ ה׳) ושם אם תמצאו איש, שהוא בסוד גבריאל, מבקש אמונה בסוד קריה נאמנה הבא לפני הפסוק: צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה.(ישעי׳ א׳). וכן צדיק באמונתו יחיה (חבקוק ב׳). ועל הפסוק: עושה משפט מבקש אמונה, דרשת חז״ל ע״ד אנשי אמנה בירושלם.
קיד) עני רוכב על חמור (זכרי׳ ט׳) (מדרש תנחומא בראשית) משיח בן יוסף הוא בבחינת עני, ראה לעיל (סימן כ״ז) בחינה דלותי ולי יהושיע. והוא מסתייע בעניותא שלא ימות
קטו) עיני ה׳ אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה (דברים י״א) – עיני ה׳ אלקיך הם ב׳ המשיחין. מרשית השנה הוא משיח בן יוסף שהוא במדת הדין. עד אחרית שנה שהוא חודש הרחמים – משיח בן דוד במדת הרחמים. עיני ה׳ אל יראיו למיחלים לחסדו (תהלים ל״ג) זו בחינת מב״י. וכן הכוונה שאל נא לדור רישון (איוב ח׳) ״רישון״ בחושבנא ״מב״י״.
קטז) עזרא ונחמיה – ״עזרא נחמיה״ בחינת ״יהושע״ וכן בחושבנא ברמזי רבנו: יהושע הוא משיח בן יוסף וגם עזרא ונחמיה הם ביעודו של מב״י. וכבר ביארנו שכל האתחלתא דגאולה האחרונה כל הפרטים ופרטי הפרטים של כל העבודה בעקבות משיחא הם ביעודו של עזרא ונחמיה כמו שהיה בימי כורש בימי בית שני.
קיז) עדות ביהוסף שמו על ארץ מצרים (תהלים פ״א) – היינו שלטונו של יוסף מתגבר על כל רוח הטומאה, ותפקידו של משיח בן יוסף הוא להעביר רוח הטומאה מן הארץ ע״י קבוץ גלויות, בנין ירושלם ונטיעת השממה. ורבנו רמז בזה את כל העיקרים האלה: ״ שֻׁבִי אֶל עָרַיִךְ ״ בגימטריה ״עֵדוּת בִּיהוֹסֵף״, ״בֹּנֵה יְרוּשָׁלַ͏ִם״ בגימטריה ״עֵדוּת בִּיהוֹסֵף״, ״כִּי עֵת לְחֶנְנָהּ״ בגימטריה ״עֵדוּת בִּיהוֹסֵף״ לחננה היינו נטיעה כאמור שם (תהלים קב) את עֲפָרָהּ יְחֹנֵנוּ היינו נטיעת השממה. וראה לעיל (סימן עג) בחינה מי יעלה בהר ה׳ (גם בזה ראה רבנו רמז על יעודו ״עֲפָרָהּ יְחֹנֵנו״ בגימטריה ״אליהו בן שלמה״).
קיח) פדויי ה׳ ישובון ובאו ציון ברנה (ישעיה ל״ה) – כל לשון פדיון הוא ביעודו של משיח בן יוסף שעל ידו קבוץ גלויות כביאור רבנו על זה באריכות בחיבורו סוד האותיות (ספר ליקוטי הגר״א). מכאן שקבוץ גלויות העיקרי הוא לא פחות מששים רבוא על פי דרשת חז״ל על פסוק זה (מסכת שבת פ״ח) בקשר לענין שני הכתרים ומעשה העגל ותיקונו. ובפסוק זה ששון ושמחה ישיגו ודרשת חז״ל על זה (סוכה מ״ח) שעל זה אמר רבנו: אילו לא נברא אלא להשיג את כוונת הגמרא בענין זה – כדאי הוא לו. ועיקר הכוונה הוא על ב׳ המשיחין.
קיט) פִּתַּחְתָּ לְמוֹסֵרָי (תהלים קט״ז) – זה נאמר בקשר לענין דלותי ולי יהושיע שבפרק הקודם שנאמר על מב״י עפ״י רבנו, וכן פִּתַּחְתָּ שַׂקִּי וַתְּאַזְּרֵנִי שִׂמְחָה. ראה לעיל (סימן כ״ז) בחינה דלותי ולי יהושיע.
קכ) פתח שערי ירושלם (ירמיה א׳) – דא פתחא דקרתא שבחז״ל אשר שם עיקר מלחמתם של ב׳ המשיחין נגד שרו של עשו, וזהו סוד מעמק עכור ל״פתח תקוה״ (הושע ב׳). והוא טצ״ץ ביסוד, וכן בחושבנא, ביאור רבנו בסוד האותיות בטוריא דיוסף בסוד טוב עין הוא יבורך, ונחלק לשנים: תצ״ט ופלגא משמאלא ותצ״ט ופלגא מימינא בסוד שני צבאות והם בחשבון תתקצ״ט עקבי משיחא כנודע, והוא הפתיחה לשלימות האלף ת״ק בו׳ מימינא ות״ק בה׳ משמאלא וזאת כוונת יש תקו״ה לאחריתך שנאמר על משיח בן יוסף, כמבואר לעיל (סימן ס׳) בחינה יש תקוה לאחריתך, והיא הפתיחה לנצחון ולקיום המצוות התלויות בארץ, עפ״י רבנו על פסוק הנ״ל: ואת עמק עכור לפתח תקוה (כמבואר להלן פרק ה׳). (עמקי סודות הענין כו׳ וכו׳, כפי שמוסברני מפי רבנו בסתר אהלו וכו׳). פתחא דקרתא, שהוא על קו הבינים בין שטח החומות ובין שטח השערים מערבה על מקום ״ראש הגבעה״ עפ״י הכתוב על חומותיך ירושלים הפקדתי שומרים וכו׳, הני תרי משיחיא.
קכא) צדיק מצרה נחלץ (משלי י״א) – וכן הר ציון לא ימוט לעולם ישב (תהלים קכ״ה) כל לשון צדיק סתם ובכללות הוא בטוריא דיוסף הצדיק. ראה לעיל (סימן ל״ב) בחינה הר ציון. וכן צדיק כתמר יפרח (תהלים צ״ב) כנ״ל כל לשון צדיק בטוריא דיוסף, וכן יפרח במעליתא של ״מטהו יפרח״ ״משיח״ בחושבנא, ראה לעיל (סימן פ״ב) בחינה מטהו יפרח.
קכב) צפנת פענח (בראשית מ״א) – שנאמר על יוסף והוא אחד מיעודיו של משיח בן יוסף שבכל דור ודור לפענח רמזי התורה, וביחוד בהתקרב עקבתא דמשיחא כנודע.
קכג) צדק ומשפט מכון כסאו (תהלים פ״ט) – וכן כסא דוד מהרה לתוכה תכין. וסימנך ״ארץ ישראל״ בחושבנא, ראה לעיל (סימן מ״ז) בחינה כסא דוד, ובסוד מעשה וחשבון עפ״י ביאור רבנו בתקזו״ח.
קכד) צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה (ישעי׳ א׳) – ציון בנהורא דיוסף כנודע מה שאירע ליוסף אירע לציון, וכל לשון פדיון הוא בטוריא דמשיח הראשון. וברמזי רבנו: ״בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה״ ״משיח הראשון״ בחושבנא. מבואר לעיל (סימן קי״ח) בחינה פדויי ה׳ ישובון
קכה) צמח צדיק – בפסוק והקמותי לדוד צמח צדיק (ירמי׳ כ״ג). צמח צדיק הוא משיח הראשון מב״י כמו כסא דוד מבואר לעיל שהוא המכין למשיח בן דוד וחובה רבה להתפלל בעדו שלא יהרג במלחמה ע״י ארמילוס ולכן אנו מכוונים זאת בכל יום בתפלת את צמח דוד וקרנו תרום בישועתך בסוד קרני ראם. ובסוף הברכה מצמיח ״קרן ישועה״ בחושבנא ״משיח בן אפרים״. וגם לכוון את המספר הזה. ראה להלן (סימן קל״ח) בחינה קם שבט מישראל.
קכו) צדיק באמונתו יחיה (חבקוק ב׳) – ראה לעיל (סימן קי״ג) בחינה עושה משפט מבקש אמונה, ומכאן ההבטחה שמשיח בן יוסף יחיה גם בזכות אנשי אמנה וקריה נאמנה. ובפסוק הקודם (לפני הפסוק צדיק באמונתו יחיה) נאמר עוד חזון למועד וכו׳.
קכז) צדיק יסוד עולם (משלי כ״ה) – שניהם בספירת יסוד, כי אחד מעיקרי יעודיו של משיח בן יוסף הוא יסוד ובנין עולם שהוא בנין ירושלם כמבואר לעיל (סימן ס׳) בחינה כסא דוד בברכת בנה ירושלם.
קכח) ציר אמונים מרפא (משלי י״ג) – לשון הפסוק שם: מלאך רשע יפול ברע וציר אמונים מרפא. מלאך רע הוא שרו של עשו שהוא יפול ברעתו ביד שרו של יוסף כמובא במדרש תנחומא (כי תצא), והוא ציר אמונים מרפא ובמושווה לזה בחבורתו נרפא לנו.
קכט) ציון ממכותיך ארפאך (ירמי׳ ל״א) – רפואתה של ציון היא בטוריא דמב״י כמו ציר אמונים מרפא כאמור לעיל, וכן הרופא לכל תחלואיכי הגואל משחת חייכי. ועפ״י הכתוב (תהלים ק״ז) ״ישלח דברו וירפאם״ שנאמר על מב״י ובחושבנא ״אפרים משיח בן יוסף״.
קל) צדק. בחינת יוסף בן רחל במלכות וכן בכתוב (ישעי׳ מ״ה) על כרש: אנכי העירותיהו בצדק וכל דרכיו אישר, הוא יבנה עירי וגלותי ישלח, אמר ה׳ צבאות. וכנודע כרש הוא תחת פקודו של משיב״י, וכן עד צדק ישוב משפט. ראה לעיל (סימן קט) בחינה עד צדק ישוב משפט.
קלא) קרני ראם – קרני ראם קרניו בהם עמים ינגח וכו׳ (דברים ל״ג). שכל עיקרו הוא על משיח בן יוסף כביאור רבנו באריכות על פסוק זה (בחיבורו אדרת אליהו) כי מב״י הוא בטוריא דיהושע, מלחמה לה׳ בעמלק מדור דור. קרני ראם עיקרם על מלחמת גוג ומגוג המתחלקת לחלקים רבים וכפי משל המדרש, מלך שכעס על בנו ונשבע לזרוק עליו אבן גדולה ואח״כ נתחרט כו׳, וכלל גדול הוא כל סבל וכל צער שישראל סובלים מגויים, הן הכלל והן הפרט ומכש״כ בעבודת קבוץ גלויות, ממעטין ומנכין מהיסורים של מלחמת גוג ומגוג, (פתיחתה משנת ״אפרים בכורי״ לפ״ק כנודע). אשריהם ב״צ היקרים העומדים בפרץ נגד פראי אדם מבני הגר כמו שמובטח לנו, בהם עמים ינגח ולה׳ הישועה וזאת הדרך והתרופה היותר גדולה ובטוחה להקל, אף להסיר את כל יסורי גומ״ג וכל יסורי אר״י: תקון המדות עם הקמת אנשי אמנה בעיה״ק שעי״ז גאולת האמת וקידוש השם, שהם עיקרי התכלית של כל מעשינו באתחלתא דגאולה, וכבר בארנו לעיל עפ״י רבנו שככל אשר עקבות משיחא מתקדמים בקבוץ גליות, מתגבר הסט״א בכל עוזו במלאכתו העיקרית לכחש ולעקור את האמת והצדק כאמרם חז״ל, בעקבות משיחא האמת נעדרת וכו׳. ולעומת כל אלה עלינו לעשות וללחום בכל עוזנו בסעד״ש, להתגבר עליו במעשים ובכל התיקונים כאמור וכמבואר להלן.
קלב) קץ המגולה – (סנהדרין צ״ח מגילה י״ז) על הפסוק: ואתם הרי ישראל ענפיכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא. וכפירוש רש״י שם שקץ המגולה יקרב את קץ הגאולה. והוא בתפקידו של משיח הראשון, שכל דבר שהוא הכשרה לגאולה נתון בתפקידו של מב״י ונקרא קץ המגולה ע״ש אדני דגליא, וגם ע״ש ספר הגלוי בענתות בחינת עלמא דאיתגליא בטוריא דרחל.
קלג) קמה אלמתי וגם נצבה (בראשית ל״ז) – וכן כל לשון קימה הוא בטוריא דיוסף, וראה לעיל (סימן ע״ג) בחינה מי יעלה ומי יקום וכו׳.
קלד) קנאתי לירושלם ולציון קנאה גדולה (זכרי׳ א׳) – כל זאת היא בטוריא דיוסף כמובא במדרש (תנחומא סוף ויגש) עפ״י ההשואה ויקנאו בו אחיו.
קלה) קרן ישועה – הכוונה על משיח בן אפרים וכן בחושבנא. ראה לעיל (סימן קכה) בחינה צמח צדיק ולהלן (סימן קלח) בחינה קם שבט מישראל.
קלו) קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה׳ עליך זרח (ישעי׳ ס׳) – כל לשון קימה היא בטוריא דיוסף עפ״י הכתוב קמה אלמתי וגם נצבה. וכן בחושבנא ״קומי״ בגימט׳ ״יוסף״
קלז) קדקד נזיר אחיו (בראשית מ״ט) – שנאמר על יוסף – (?)
קלח) קם שבט מישראל (במדבר כ״ד) – זה נאמר על משיח בן יוסף שהוא קם מעצמו כאיתערותא דלתתא בדרך טבעית (כביאור הרה״ג בעל אור החיים על פסוק זה) ״וקם שבט״ בגימט׳ ״אנשי אמנה״
קלט) קומו ונעלה ציון (ירמי׳ ל״א) – זה נאמר על אפרים שהוא משיח בן יוסף שעל ידו קבוץ גלויות, וראה לעיל (סימן א) בחינה אפרים בכורי וכנודע כל לשון קימה היא בטוריא דיוסף קמה אלמתי.
קמ) קול שאון מעיר (ישעיה ס״ו) – ושם: קול מהיכל קול ה׳ משלם גמול לאויביו, ושם: בטרם תחיל ילדה, ושם: קול מבשר המכוון לאליהו שהוא יסוד שרשו של מב״י.
קמא) קול התור (שיה״ש ב׳) – זה קולו של יהושע בטוריא דמשיח בן יוסף. בטוריא זו היה משה רבנו עד מתן תורה, וזהו סוד ויקח משה את עצמות יוסף עמו (וברמזי רבנו ״קול התור״ בחושבנא ״משה בן עמרם״ וזה שייך לעקבות משיחא עפ״י האמור שם: הנצנים נראו בארץ). וממתן תורה עלה מרע״ה לדרגה דתפארת וברזא דתו״ר ואחרי זה האציל את דרגתו הקודמת בסוד קול התור ליהושע. ובמלת ״תור״ ראה רבנו רמז לשמו (אליהו בן שלמה זלמן) ו״קול התר״ (בלי ו׳ כמו תר אסתר) ״משיח בן אפרים״ בחושבנא. וזכיתי אף אני לרמז קדוש ב״קול התור״ עפ״י רבנו. וכן ״קנאתי לציון״ בחושבנא.
קמב) ראש אפרים – וישת יד ימינו על ראש אפרים (בראשית מ״ח). ראש אפרים הוא הצד הרוחני של משיב״י המסתייע משפע החסד מסטרא דימינא. וזאת כוונת יד ימינו על ראש אפרים ברמזי רבנו ״ראש אפרים״ בגימט׳ ״ארץ ישראל״. וברמזי רבנו (עפ״י אבי מורי ר׳ בנימין) ״יד ימינו על ראש אפרים״ ״חזה ציון קרית מועדנו״ בחושבנא.
קמג) ראש אמנה (שיה״ש ד׳) – בטוריא דהוד ומלכות בחינת צפונית מערבית, כי משיח ב״י בצפון והשכינה במערב, ראה לעיל (סימן קכו) בחינה צדיק באמונתו יחיה.
קמד) ראש יוסף תהיינה לראש יוסף (בראשית מ״ט), נקרא ראש בשביל שהוא וממנו משיח הראשון.
קמה) רוח אלקים מרחפת על פני המים (בראשית א׳) – רוחא דמשיחא וכן איש אשר רוח אלקים בו שנאמר על יוסף. רוּחַ הִיא בֶאֱנוֹשׁ וְנִשְׁמַת שַׁדַּי תְּבִינֵם. (איוב ל״ב)
קמו) רגלי מבשר (ישעי׳ נ״ז) – רגלי מבשר הם ב׳ המשיחין שבנצח והוד ועליהם נאמר, עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלם (תהלים קכ״ב). מבשר הוא ביסוד בטוריא דמשיח הראשון.
קמז) ששון ושמחה – בפסוק: ופדויי ה׳ ישובון וכו׳ ששון ושמחה ישיגו (ישעי׳ ל״ה). ששון ושמחה הם ב׳ המשיחין ועיקרו של ששון הוא משיח בן יוסף שעליו נאמר בפסוק זה, ופדויי ה׳ ישובון עפ״י רבנו בסוד האותיות חפ״ף (בספר לקוטי הגר״א) והוא עיקר כוונת הגמ׳ (סוכה מ״ח) על ענין ששון ושמחה. ורבנו זכה להשיג כוונת הגמרא בזה בכל תכליתה ועל זאת אמר לנו רבנו שאילו לא נברא אלא כדי להשיג דבר זה – כדאי הוא לו וכנודע שהוא בעצמו היה נהורא דמב״י, לעורר על קבוץ גלויות תחילה בסוד שמאלו תחת לראשי, דרגא דהוד, ובסוד אפרים מעוז ראשי, ואחר כך בנסיעתו לארה״ק עלה במעליתא דנצח שבתפארת (ע״ד סוד ענין זה כתבו גם אחדים מחברתנו, טובים השנים ה״ה ר׳ סעדיה ור׳ מנחם מנדיל ב״ר ברוך נ״י).
קמח) שים באזני יהושע כי מחה אמחה את זכר עמלק וכו׳ (שמות י״ז) – ״באזני״ בגימט׳ ״סוד״ כי דרך המלחמה בעמלק תחלתה בדרך סוד וכפי שכבר מבואר לעיל כי העבודה בקבוץ גלויות היא מלחמה בעמלק להכריע את הס״מ בשערי ירושלם ויהושע הוא ביעודו של מב״י. רבנו רמז ג״כ בפסוק: כבוד אל׳ ״הסתר דבר״ בחושבנא ״עלית שבטים״ וראה לעיל (סימן צ״ח) בחינה סוד ה׳ ליראיו.
קמט) שָׂדוֹת בַּכֶּסֶף יִקְנוּ (ירמי׳ ל״ב) – גזירה זו הוא כעונש לכפר ״עַל מִכְרָם בַּכֶּסֶף צַדִּיק ״ (עמוס ב׳) שנאמר על יוסף וכל הענין של שדות יקנו הוא בסמיכות לפרק הקודם (ירמיה ל״א) ששם מדובר על ארבע התכונות של אפרים שהוא מב״י כמבואר לעיל (סימן א׳) בחינה אפרים בכורי.
קנ) שריה בן דן – הוא העוזר למשיח בן יוסף להפיל את ארמילוס הרשע כמובא בזהר.
קנא) שומע יוסף (בראשית מ״ב) – בפסוק והם לא ידעו כי ״שמע יוסף״ (לפי הכתיב בלי ו׳) בגימט׳ ״משיח בן יוסף״. היינו שאחיו לא ידעו את יעודו של יוסף שהוא משיח בן יוסף. כבר ביאר רבנו את מחשבתם הראשונה של אחי יוסף, הם ידעו כשירדה נשמתו של אברהם אבינו לעולם נתדבקה בו קליפת הימין ע״כ יצא ממנו ישמעאל להפריד ממנו את הקליפה, וכשירדה נשמתו של יצחק אבינו נתדבקה בו קליפת השמאל ע״כ יצא ממנו עשו להפריד ממנו את הקליפה, וחשבו שהקליפה האמצעית נתדבקה ביעקב שהוא בקו האמצעי, ואחרי שראו כי יוסף מתנהג במדות של גאווה חשבו בודאי כי יוסף הוא הקליפה שנפרד מיעקב. והם לא ידעו את קדושתו ויעודו הגדול של יוסף להכשרת הגאולה.
קנב) שארית יוסף (עמוס ה׳) – לפי המדרש וכמובא ברש״י שם: כל ישראל נקראין על שמו של יוסף לפי שהוא כלכל את אחיו במצרים ולפי באור רבנו: שארית יוסף היינו שארית קיום ישראל ביעודו של משיח בן יוסף וכן כמו שנאמר: כי למחיה שלחני אלקים לפניכם. ויעודו זה נמשך בכל דור ודור.
קנג) שיבת ציון (תהלים קכ״ז) – ושם היינו כחולמים. כל הבחינות שבפרק זה בשוב ה׳ את שיבת ציון וכו׳ נאמרו על יעודו של משיח בן יוסף כמבואר במדרש (תנחומא סוף ויגש) בענין זה: מה שאירע ליוסף אירע לציון כי קבוץ גלויות בעקבות משיחא הוא ע״י מב״י, וגם רמז רבנו ע״ז ״לפנות בקר״ (תהלים מ״ו) נאמר על קץ הגאולה (רש״י שם) ״לפנות בקר״ כמו ״שיבת ציון״ בחושבנא. ״לפנות״ בגימט׳ ״משיח בן יוסף״ בכוונת אילת השחר שבגמרא.
קנד) שֻׁ֖בִי אֶל־עָרַ֥יִךְ (ירמיה ל״א) – כל הפרק הזה נאמר על משיח בן אפרים ראה לעיל (סימן א׳) בחינה אפרים בכורי שעל ידו קבוץ גלויות. ורבנו הוסיף רמז ע״ז ״שבי אל עריך״ (לפי הכתיב שבי בלי ו׳) בגימט׳ ״עדות ביהוסף״ ראה לעיל (סימן קי״ז) בחינה עדות ביהוסף, ושם הציבי לך ציונים וכו׳ שיתי לבך למסילה וכו׳.
קנה) תפוח – כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים (שיה״ש ב׳), זהו בטוריא דמב״י.
קנו) תקון עולם במלכות שדי, – כל לשון תקון הוא ביעודו דמב״י זהו תכלית התכליתין של כל עבודת האתחלתא בעקבות משיחא אשר עיקריה הם קבוץ גלויות, בנין ירושלם, ביעור רוח הטומאה מן הארץ, גאולת האמת, קדוש השם ותקון עולם במלכות שדי עפ״י הכתוב (ישעי׳ נ״ב): עין בעין יראו בשוב ה׳ ציון, היינו קיבוץ גלויות. פצחו רננו יחדיו חרבות ירושלם, היינו בנין ירושלם וביעור שממת הארץ. נחם ה׳ עמו גאל ירושלם, היינו גאולת האמת כי ירושלם נקראת עיר האמת. חשף את זרוע קדשו לעיני כל הגויים, היינו קדוש השם. וראו כל אפסי ארץ את ישועת אלקינו, היינו תקון עולם במלכות שדי. כל אלה ביעודו של משיחא דאתחלתא משיח הראשון משיח בן יוסף הבאים באיתערותא דלתתא ושלמותם ע״י משיח בן דוד שיבוא בב״א.
ע״כ קנ״ו הבחינות והכנויים של משיחא דאתחלתא משיח בן יוסף ושוב אני חוזר על דבר החובה והמצוה להתפלל בכל יום בעד חייו והצלחתו של מב״י כמבואר לעיל פרק א׳. גם מצוה רבה לדבר בו תמיד, שע״י הדבור בו מתעוררים רחמי שמים עליו ועל כל בית ישראל עפ״י הכתוב על אפרים שהוא מב״י: ״כי מדי דברי בו זכור אזכרנו עוד, על כן המו מעי לו רחם ארחמנו נאם ה׳״.