קהלת משה ג יד
"ועתה ירא פרעה איש חכם ונבון, וישיתיהו על ארץ מצרים"[1].
קושיות האלשיך: מי שמך ליועץ שתתן עצות למלך?
ושמעתי בשם גאון[2]: דהנה ידוע מאמר הגמרא בראש השנה: "בארבע פרקים העולם נידון בפסח על התבואה, ואדם בראש השנה"[3] וכו'.
וקשה: למה חלם לפרעה חלום של תבואה בר"ה[4], היה לחלום בפסח על התבואה[5]?
אבל התירוץ: מפני שיגיע טובה ליוסף שיהיה מלך, לכן [פרעה חלם] בראש השנה, כי אדם נידון בר"ה[6].
ולזה אמר יוסף תיבת "ועתה", למה חלם לך עתה בראש השנה, ולא בפסח, "כי ירא פרעה חכם", ויגיע טובה לאדם, לכן בר"ה, ודוּק היטב.
אופן ב':
דהנה ידוע מאמר רש"י: למה נאמר גבי נבוכדנצר ותתפעם רוחו, וכאן ותפעם רוחו, לפי שהיה שם שתי פעימות, ששכח החלום ולא ידע הפתרון, וכאן החלום ידע, רק הפתרון לא ידע[7].
ונתן הגאון טעם למה עשה הקב"ה גבי פרעה שידע החלום ולא הפתרון, ונבוכדנצר ישכח גם החלום?
אלא דהנה פתרון החלום של נבוכדנצר היה שאחר מאה שנים יכלה זרעו: ולא יאמין נבוכדנצר לדניאל, כי ישאל אותו מי יימר שאתה אומר אמת? מה עשה הקב"ה, שכח נבוכדנצר גם החלום, וכשהזכיר לו דניאל החלום האמין לו גם על הפתרון מסברא, אבל פתרון פרעה היה תיכף שבע שני השבע, ולפיכך זכר החלום, כי יאמין לו פרעה הפתרון כי תיכף יקיים הפתרון.
אבל קשה: דלמא יאמר פרעה אני אמתין ארבע עשרה שנה, עד שיכלו שבע שני השבע, ושבע שני הרעב, ואז אעשה את יוסף לראש. מה עשה הקב"ה שכח פרעה קצת מן החלום, כדאיתא במדרש: שראה בחלומו שאמרו לו "ועתה ירא פרעה חכם ונבון"[8].
וזה אמר יוסף לפרעה הנה שכחת אפס קצהו מן החלום מלות "ועתה ירא פרעה חכם ונבון", וכששמע פרעה זאת אמר "אחרי הודיע אלהים אותך את כל זאת", היינו קצת מהחלום "אין נבון וחכם כמוך"[9].
לכן לא אמר בתחילה פרעה זאת "אין נבון וחכם כמוך", כי היה מסופק בדבר, רק אחר שזכר לו קצת החלום, האמין לו, ודוּק היטב.
הערות שוליים
עריכה- ^ בראשית מא לג.
- ^ ר' יונתן מפרג (אייבשיץ) שמוזכר בחידוש הקודם.
- ^ ראש השנה טז א. "בארבעה פרקים העולם נידון:
א. בפסח על התבואה,
ב. בעצרת על פירות האילן,
ג. בר"ה כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון שנאמר: (תהלים לג טו) היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם,
ד. ובחג נידונין על המים".
וצריך להבין: הרי כשהעולם נידון בפסח על התבואה, או בכל חג כל משהו, הגזירה הזו קשורה לאדם, כמה תבואה, כמה מים, יהיה לו ומדוע האדם לא נידון על זה בראש השנה.
ונראה: שהדין על האדם בראש השנה לא ניתן לשנוי, והדין על התבואה בפסח ניתן לשנוי. דהיינו: אם אדם נידון להיות עני, שום דבר לא יעזור הוא יהיה עני, או חולה, וכו', אבל הדין על התבואה, הוא גזר דין שניתן לשנוי, אם נגזר שהתבואה תרקב, אפשר לקנות ממדינה אחרת, או אם יודעים ע"י חלום שעוד כמה שנים יגזר גזר דין על התבואה כמו במקרה של פרעה, אפשר לאגור תבואה.
ובר"ה דנים רק דינים שלא ניתנים לשנוי בידי אדם. (חוץ מע"י מצות ותפילה שניתנים לשנוי). - ^ עיין רש"י תהלים פא ו: "עדות ביהוסף שמו" – "בראש השנה יצא יוסף מבית האסורים". ואם יוסף יצא בר"ה מבית האסורים, חלומות פרעה היו בר"ה, כיון שבאותו יום של החלומות, פרעה קרא ליוסף כדי לפתור לו את חלומותיו.
- ^ צ"ע: האם כיון שבפסח העולם נידון על התבואה, לכן לכל מי שה' רוצה להודיע בחלום על גזירות התבואה, הוא צריך להודיע לו דוקא בפסח?
ונראה: שהרי אנו יודעים שה' לא הודיע לפרעה סתם באמצע השנה, מה יקרה לתבואה, אלא ה' הודיע לו בר"ה, ומדוע? כיון שה' רצה להודיע משום מה לפרעה מה קורה דוקא ביום הדין, וא"כ קשה: הרי יום הדין של התבואה היא בפסח, ומדוע לא הודיע לו ביום הדין של התבואה, שהרי החלום היה על דין התבואה. - ^ דהיינו: ה' הודיע בכוונה לפרעה ביום הדין של האדם, לרמז לו שהחלום הזה קשור גם לדין שבראש השנה, שהוא על האדם.
- ^ בראשית מא ח. בשם המדרש רבה.
- ^ אצלנו במדרש תנחומא מקץ איתא: "אמר פרעה: חלום חלמתי, כשבא לומר לו את החלום בקש לבודקו והיה מהפך לו את החלום,
אמר ליה: והנה מן היאור עולות שבע פרות, אמר ליה יוסף: לא כך ראית אלא יפות מראה ובריאות בשר,
אמר ליה: הנה שבע פרות דלות ורעות, א"ל: לא כך ראית אלא רעות מראה ודקות בשר,
א"ל: הנה שבע שבלים מלאות וטובות, א"ל: לא כך ראית אלא בריאות וטובות,
א"ל: והנה שבע שבלים צנומות דקות, א"ל לא כך ראית אלא דקות שדופות קדים,
התחיל פרעה תמה בעצמו, א"ל: אחרי היית כשחלמתי, שנאמר: "אחרי הודיע אלהים אותך את כל זאת".
ולפי המדרש תנחומא ג"כ מובן מדוע פרעה לא חיכה ארבע עשרה שנה, כדי לאמת את החלום, שכיון שהוא ראה שיוסף יודע גם את החלום, לכן הוא האמין לו.
השאלה היא: מדוע פרעה עשה נסיון זה רק אצל יוסף, ולא אצל החרטומים? ונראה: כיון שהוא ידע שהחטומים לא יודעים את החלום, כמו שענו החרטומים לנבוכדנצר: (דניאל ב י) "ענו כשדאי קדם מלכה ואמרין לא איתי אינש על יבשתא, די מלת מלכא יוכל להחויה", (דהיינו לומר את החלום), אבל כשיוסף בא כתוב: "ויאמר פרעה אל יוסף חלום חלמתי ופתר אין אתו ואני שמעתי עליך לאמר תשמע חלום לפתר אתו, ויען יוסף את פרעה לאמר בלעדי אלהים יענה את שלום פרעה", יוסף אומר לפרעה אני לא בתמונה, אני לא יודע לפתור חלום בחכמתי, אלא אלהים הוא זה שמגלה לי מה הפתרון, אז אומר פרעה, בא נראה אם זה נכון, ואז פרעה משנה מהחלום, ורואה שיוסף יודע, וזוהי ראיה שאלהים מגלה לו.
וזה מה שמסיים התנחומא: "התחיל פרעה תמה בעצמו, א"ל: אחרי היית כשחלמתי, שנאמר: "אחרי הודיע אלהים אותך את כל זאת".
ולכן הפתרון של יוסף, התיישב על לבו, ופתרונות שאר החרטומים, לא התיישבו על לבו.
אבל לא מובן לפי התנחומא מדוע יוסף אומר לפרעה: "ועתה ירא פרעה חכם ונבון".
וגם להסבר ר' יונתן קשה: מהפסוקים לא משמע שיוסף התכוון ב- "ועתה ירא פרעה חכם ונבון", לומר שהוא חלק מהחלום? - ^ בראשית מא לט. "ויאמר פרעה אל יוסף: אחרי הודיע אלהים אותך את כל זאת, אין נבון וחכם כמוך".