מ"ג דניאל ב י
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ענו כשדיא [כשדאי] קדם מלכא ואמרין לא איתי אנש על יבשתא די מלת מלכא יוכל להחויה כל קבל די כל מלך רב ושליט מלה כדנה לא שאל לכל חרטם ואשף וכשדי
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
עֲנוֹ כשדיא [כַשְׂדָּאֵי] קֳדָם מַלְכָּא וְאָמְרִין לָא אִיתַי אֲנָשׁ עַל יַבֶּשְׁתָּא דִּי מִלַּת מַלְכָּא יוּכַל לְהַחֲוָיָה כָּל קֳבֵל דִּי כָּל מֶלֶךְ רַב וְשַׁלִּיט מִלָּה כִדְנָה לָא שְׁאֵל לְכָל חַרְטֹּם וְאָשַׁף וְכַשְׂדָּי.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
עֲנ֨וֹ כשדיא כַשְׂדָּאֵ֤י קֳדָם־מַלְכָּא֙ וְאָ֣מְרִ֔ין לָֽא־אִיתַ֤י אֱנָשׁ֙ עַל־יַבֶּשְׁתָּ֔א דִּ֚י מִלַּ֣ת מַלְכָּ֔א יוּכַ֖ל לְהַחֲוָיָ֑ה כׇּל־קֳבֵ֗ל דִּ֚י כׇּל־מֶ֙לֶךְ֙ רַ֣ב וְשַׁלִּ֔יט מִלָּ֤ה כִדְנָה֙ לָ֣א שְׁאֵ֔ל לְכׇל־חַרְטֹ֖ם וְאָשַׁ֥ף וְכַשְׂדָּֽי׃
רש"י
"כל קבל" - כל כנגד כלומר תשובתינו זו אמת היא לעומת שלא היה מלך מעולם ששאל דבר כזה
"מלה כדנה" - דבר כזה
"ואשף" - הדוחק במזלמצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת דוד
"ענו" - השיבו הכשדים לפני המלך ואמרו
"לא איתי" - לא יש איש על הארץ אשר דבר המלך יוכל להגיד
"כל קבל" - כל כנגד ר"ל בעבור שדבר זה הוא מן הנמנע
"די כל" - אשר בעבור גודל הקושי כל מלך ושר ושליט דבר קשה כזאת לא שאל לכל חרטום וגו'מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
השאלות
(י - יא) השאלות (י - יא) למה כפל לא איתי אנש די מלת מלכא יוכל להחויה ומלתא די מלכא שאל יקירא?:
"ענו הכשדים לפני המלך ויאמרו לא יש איש על האדמה שיוכל להגיד דבר המלך, באשר כל מלך רב ומושל דבר כזה לא שאל לכל חרטם ואשף וכשדי, והדבר אשר המלך שואל כבד, ולא יש אחד שיוכל להגידה לפני המלך רק האלהים הבלתי גרים עם בני בשר." אמרו לו, שהדבר שהוא שואל יש בו קושי משני פנים. א] שגם אם היה שואל מאתם שיגידו לו דברי סתר אשר למלך שהמלך יודע אותם, היה זה דבר קשה, ב] וכ"ש ששואל שיגידו לו דבר שנעלם גם מהמלך בעצמו, ואיננו עוד במציאות במחשבתו, והנה הכשדים האמינו שיש אלהות שיש להם מדור וקורבה עם בני בשר ושוכנים באויר קרוב אל בני אדם, והם היודעים מחשבות בני אדם ומודיעים אותם אל הדבק אצלם, ויש אלהות שנפרדים מבני אדם לגמרי, בני אלים אשר משכנם בשמים, וע"ז אמרו שלדעת מחשבות בני אדם, הגם שזה יוכל לדעת מי שיש להם ריעות והתחברות עם בני אלים אמצעים שדרים עם בני בשר, בכ"ז לא יוכלו לדעת זאת החרטומים והאשפים והכשדים שאין ענינם עם האלהות רק עם חכמת הטבע ומשפטי הכוכבים, וז"ש לא איתי אנש על יבשתא די מלת מלכא יכול להחויה, שגם זאת שיגיד דבר המלך, ר"ל יתר דברי המלך הנודעים אל המלך, לא יוכל להגיד איש הגר על היבשה רק בני אלים השוכנים באויר למעלה מן היבשה, והביאו ראיה לזה כל קבל די כל מלך רב ושליט מלתא כדנא לא שאל לכל חרטם אשף וכשדי, וא"כ הסכימו כולם שהוא דבר בלתי אפשר רק למי שי"ל ריעות עם בני אלהים, לא לחרטומים ואשפים, "ומלתא די מלכא," אולם הדבר שהמלך שואל מאתנו, להגיד לו דברים שגם הוא אינו יודע אותם, "הוא יקירא" שזה לא ידעו גם אלים האמצעים והמתחברים עמהם, כי זאת "אחרן לא איתי די יחוינא להן אלהין" העליונים "די מדרהון עם בשרא לא איתוהי", רק האלהים שבשמים שאין לו שום ריעות והתחברות אל בני אדם, שהם יודעים גם דברים כאלה, והאלהים אלה לא יגלו לבני בשר את חפציהם, ולכן הוא דבר נמנע בכלל אף לנביאים המתהלכים לפני האלהים, וחז"ל פי' שאמרו שהדבר יקירא שצריך נבואה, ואהרן לא יש שישאל באורים ותומים. לדעתם הודו שלישראל היה סגולה זאת להשיג דבר נבואה מאלהים עליון אשר בשמים וזה לא נמצא עוד אחר חורבן הבית שנסתלקה שכינה, ופי' שלכן קצף על כולם על שנתנו עצה להחריב את בהמ"ק: