קהלת משה ג טו
איתא בפרשת בהעלותך[1]: "ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם ולא יכלו לעשות הפסח ביום ההוא, ויבאו לפני משה ולפני אהרן, ויאמרו האנשים ההמה אליו: אנחנו טמאים לנפש אדם למה נגרע לבלתי הקריב".
ופריך רש"י: וכי משה לא ידע אהרן מנין לו? ומשני: בבית המדרש היו יושבין ונשאלה השאלה לפניהם[2]. ובפרשת פנחס גבי בנות צלפחד [דכתיב: "ותעמדנה לפני משה ולפני אלעזר הכהן ולפני הנשיאם וכל העדה פתח אהל מועד לאמר"[3], פירש רש"י:] "וכי משה לא ידע אלעזר מנין לו? ומשני: סרס המקרא ודרשוהו. אי נמי בבית המדרש היו יושבין"[4].
רבו הקושיות בזה המאמר. והגאון ר' יונתן [מפרג (אייבשיץ)] הקשה: אי כפירוש רש"י דהכא בבית המדרש היו יושבין ונשאלה [השאלה] לפניהם, אם כן קשה למה כתיב "ויאמרו האנשים אליו", אליהם מיבעי ליה[5]?
ותירץ הגאון הנ"ל: דאיתא בספרי [בהעלותך]: למה שאלו האנשים "למה נגרע לבלתי הקריב", כיון דאמרו בעצמם אנחנו טמאים לנפש אדם, היאך ס"ד להקריב קרבן פסח בטומאה[6]? (ותירץ הספרי)[7] [ונראה לתרץ למה שאלו האנשים "למה נגרע" ע"פ מה שכתב בספרי לעניין פסח ראשון] דהיה להם ק"ו מפרה אדומה, מה פרה שלא דחי שבת, דחי טומאה, דתניא: מטמאין הכהן השורף את הפרה[8], פסח דדחי שבת מכל שכן דדחי טומאה.
ומה שתירץ הספרי [חוקת] פסח שני יוכיח לא ידע עדיין מפסח שני, כי אחד השאלה הזאת אמר משה להם דין מפסח שני, ופרה במרה נצטוו, נמצא היה להם ק"ו[9].
זה הק"ו לא יכלו לשאול רק למשה אעפ"י שאהרן היה יושב, דאם שאלו לאהרן הק"ו מפרה אדומה, ישיב להם אהרן, הא פרה אדומה חוקה וכל היכא דכתיב חוקה לא גמרינן ק"ו, אבל למשה שאלו, דכתיב: "ויקחו אליך פרה אדומה", ודרשינן לך אני מגלה טעם פרה, ולא היתה אצלו חוקה, כיון דידע טעמה, לכן כתיב "ויאמרו אליו", ודוּק[10].
הערות שוליים
עריכה- ^ במדבר ט ו
- ^ לשון רש"י שם: "לפני משה ולפני אהרן" - "כששניהם יושבין בבית המדרש באו ושאלום ולא יתכן לומר זה אחר זה שאם משה לא היה יודע אהרן מנין לו (ספרי) ".
- ^ במדבר כז ב
- ^ לשון רש"י שם: "לפני משה" – "ואח"כ לפני אלעזר, אפשר אם משה לא ידע אלעזר יודע? אלא סרס המקרא ודרשהו דברי רבי יאשיה, אבא חנן משום רבי אלעזר אומר: בבית המדרש היו יושבים, ועמדו לפני כולם (ב"ב קיט ספרי)".
- ^ בשלמא גבי בנות צלפחד כתוב: "ותעמדנה לפני משה ולפני אלעזר הכהן ולפני הנשיאם וכל העדה פתח אהל מועד לאמר", משמע שהם שאלו את כולם, אבל בפסח שני שכתוב: "ויאמרו האנשים ההמה אליו", משמע ששאלו רק את משה, ולא את כל יושבי בית המדרש.
- ^ דהיינו: למה האנשים נגשו למשה לומר לו "למה נגרע לבלתי הקריב", הרי הם היו טמאים לנפש אדם, כמו שהם אמרו, ואדם טמא לא יכול להקריב. מדוע היה להם סלקא דעתך שהם יוכלו להקריב קרבן פסח.
- ^ הספרי פרשת בעלותך בפרשת פסח שני (במדבר ט ו), מסביר מדוע הם שאלו "למה נגרע", אבל הוא לא מביא את התירוץ שכתוב כאן, אלא הסבר אחר.
הק"ו מפרה אדומה שמביא ר' יונתן, מובא על פי מה שכתב הספרי בפסוקים קודם (במדבר ט ג) לעניין חיוב פסח ראשון בטומאה, (עיין הערה 9), והוא לא תירוץ לשאלת "למה נגרע". ור' יונתן כדי לתרץ את מה ששאל, מבאר ע"פ הספרי הזה הסבר חדש לטענת האנשים "למה נגרע". ולכן נראה להגיה כמו שהגהנו. - ^ יומא ב א. "דטבול יום כשר בפרה, דתנן: מטמאין היו הכהן השורף את הפרה ומטבילין אותו, להוציא מלבן של צדוקין שהיו אומרים במעורבי השמש היתה נעשית".
ולפי"ז כל הק"ו הוא רק לטבולי יום, שהם טמאים שטבלו לטומאתם ומחוסרים טבילה. ולפי"ז צ"ל שבמקרה של האנשים שהיו טמאים לנפש אדם, מדובר שהיו ביום השביעי לטומאתם וטבלו, וחסר להם רק הערב שמש.
וצ"ע שמשמעות הפסוקים משמע שמדובר גם בטמאים ממש שהרי הם נשאו את ארונו של יוסף. ולכן הספרי שם על הפסוק "למה נגרע" מביא סברות אחרות למה היה להם ה"א שהפסח ידחה טומאה, וצ"ע. - ^ הספרי בפרשת בעלותך (במדבר ט ג) לגבי פסח ראשון, מוכיח שהפסח דוחה את הטומא. וז"ל "בארבעה עשר יום לחדש הזה [וגו' במועדו], למה נאמר, והלא כבר נאמר ויעשו [במועדו], אלא בא הכתוב ולימד על פסח ראשון שכשם שדוחה את השבת כך דוחה את הטומאה. הא עד שלא יאמר יש לי בדין, ומה פרה שאינה דוחה את השבת דוחה טומאה, פסח ראשון שדוחה את השבת אינו דין שידחה טומאה. הרי פסח שני יוכיח, שדוחה את השבת, ואינו דוחה את הטומאה, והוא יוכיח לפסח ראשון שאע”פ שדוחה את השבת לא ידחה את הטומאה. ת”ל במועדו בא הכתוב ולימד על פסח ראשון שכשם שדוחה את השבת כך דוחה את הטומאה".
הספרי מדבר דוקא על טומאה בצבור, שרוב עם ישראל טמאים, והאנשים שהיו טמאים לנפש אדם, רצו להקריב מכח אותו ק"ו שמובא בספרי, אע"פ שהם מועטים, שהרי בפרה אדומה רק הכהן השורף היה טמא, ויש כהנים אחרים שלא טמאים, ואע"פ כן הוא יכול לשרוף את הפרה.
ואומר ר' יונתן שאם הק"ו הזה הם באו למשה, והדחיה של הספרי מפסח שני, עוד לא היתה, כיון שעוד לא התחדש דין פסח שני.
גם על הספרי כאן קשה מה ששאלנו בהערה 8, איך לומדים ק"ו מפרה שכשירה בטומאה, שהרי היא כשירה דוקא בטבול יום עיי"ש. - ^ יש כאן חידוש עצום, שאותה תורה, כל אחד מוציא ממנו הלכות אחרות שסותרות, ואע"פ כן שניהם אמת. כיון שה' אמר למשה בתורה שבבעל פה, שכל מה שאני כותב שפרה אדומה נקראת "חוקה", זה רק לגבי כל עם ישראל, אבל לא לגביך, ממילא כשבאים לפסוק הלכה שתלויה האם פרה אדומה נקראת "חוקה" או לא, תלוי את מי באים לשאול, האם את משה שלגביו פרה אדומה לא "חוקה", או את אהרן ושאר הסנהדרין, שלגביהם פרה אדומה נחשבת "חוקה".
אבל עצם החידוש של ר' יונתן צ"ע, כיון שאם התורה כתבה בתורה שבכתה שפרה אדומה נקראת "חוקה", והתורה שבכתב ניתנה גם למשה, א"כ התורה רצתה שגם משה יתייחס לפרה אדומה כ"חוקה", אע"פ שהוא יודע את טעמה.
ונראה שר' יונתן למד, שבזה שהתורה שבכתב מגלה שהקב"ה גילה למשה את טעם פרה, כמו שדורשים "ויקחו אליך" - "לך אני מגלה טעם פרה", ומדוע התורה שבכתב גילתה שהקב"ה גילה למשה את טעם פרה, מספיק שיהיה לנו במסורת שלמשה רבינו נתגלה טעם פרה, אלא זה בא לומר שלמי שנתגלה טעם פרה, היא לא נחשבת אצלו לחוקה, וממילא הוא יכול לדרוש ממנה ק"ו. והדברים פלא.