פרדס רמונים כג ב

פרק שני:

אות הב' בעצמה נבאר בשער האותיות וכן נהגנו לכל האותיות:

באר הוא המלכות והטעם כי הוא באר נובע מים חיים מצד המעיין והמקור אשר בתוכה. אמנם לפעמים המדה הזאת נקראת בור ולפעמים בא"ר. והבור היא בשעה שאין לה מעיין ומקור בתוכה אלא מה שקבלה מים מכונסים והיא בעניות. וכשהיא נקראת באר היא נובעת מים ע"י המעין והמקור אשר בתוכה. וכ"פ בזוהר פ' נח (דס,) והעתקנוהו ופרשנוהו בשער מהות והנהגה בפ' י"ט. ושם נתבאר כי מה שהוא נובע מתוכה היינו נשמתן של צדיקים. ובזוהר פ' בהעלתך (דף, קן) בפסוק באר חפרוה שרים משמע, שלא נקראת באר אלא בעת שמקבלת מבינה ע"י הגבורה. ואפשר המקור שבתוכה היינו השפעת הבינה הנשפע ע"י נשמתן של צדיקים. וצ"ע שם במקומו כי הדבר שקול.

ולפעמים הבאר נקרא בארה . ופי' בזוהר פרשת חקת (דף, קפג) וז"ל: ומשם בארה היא הבאר, מ"ש הכא בארה ולבתר באר. אלא בארה לבתר דמתכנשי מייא לגו ימא ונחתי לתתא. באר, בשעתא דיצחק מליא ליה עכ"ל. ובפי' אמר שנקרא באר בקבלתה מצד הגבורה ועדיין אינה משפעת אלא מקבל השפע בתוכה, ונקרא בארה בהיותה משפעת לתחתונים אחר שנתמלאה מן העליונים. והנה לפי"ז נמצא בארה היא המלכות לבדה אחר שנסתלק ממנה הזכר המשפיע ולכן היא משפעת. כי כלל זה בידינו כי אין מדה משפעת בעוד שהיא מקבלת, אלא אחר תשלום קבלתה תשפיע כדפי' בשערים הקודמים.

ואין לתמוה מענין נהר דלא פסיק. כי היא בבינה למעלה ושם הוא מקור הברכות בסוד יחודה עם העדן ולעולם אינה פוסקת. אמנם בספי' סתם אינם משפיעים בעוד שמקבלים ולכן נקרא בלשון זכר באר שבפני הזכר אין הנקבה עולה בשם. אמנם אחר קבלתה והסתלק השפע היא משפעת ונקרא בארה לבדה. ובזה יתבאר מש"כ שם אח"כ: מ"ש בקדמיתא בארה והשתא באר אלא בקדמיתא נוקבא בלחודהא והשתא דקאמר הוא כללא דדכר ונוקבא אקרי באר ובאתר דאשתכח דכר אפי' (מאה,) מלה נוקבא דכר קרינן לכלא עכ"ל.

והכריח שבאר הוא בהיותה עם הזכר שממלא הוא הבאר. ולכאורה הנה נראה חולק עם מה שהעתקנו לעיל.

ובמה שפי' נמצאו דברי הרשב"י הכל ענין אחד וכלם עולים בקנה א'. ולפעמים נקרא' באר מים חיים בהיותו יונק בשופע מן המים העליונים, או ע"ד שפי' באלהים חיים. ונקראת באר לחי ראי בהיותה משמרת ורואה ליסוד הנקרא ח"י לקבל ממנו כדרכה. ונקראת באר שבע בהיותה כלולה משבע ספירות העליונות. והבינה לפעמים נקרא באר שבע מפני שהיא משפעת בשבע והיא שממנה דולים כלם שפעם. וכן פי' בזוהר פרשת ויצא. ובזוהר פ' תולדות (דף קלה, עב) נראה שנקרא באר מים חיים המלכות מצד הגבורה. והטעם כי משם גבורות הגשמים.

ויש בור ובאר בתמורות, ועל הבור הזה נאמר (בראשית לז, כד) והבור רק אין בו מים, ופי' רז"ל (שבת, דכב) מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו. ועליו נאמר (שמות כא, לג) וכי יכרה איש בור ונפל שמה וגו', ויעלני מבור שאון וגו' (תהלים מ, ג).

וכן נקרא באר צרה נכריה (משלי כג, כז). ועליו נא' (תהלים סט, טז) ואל תאטר עלי באר פיה.

והזכר שבקליפות נקרא בור. ומשם אין בור ירא חטא (אבות, פב). ונקבתו נקראת בורה ועליה נאמר (בראשית לז, כד) וישליכו אותו הבורה הרחמן יצילנו:

[א] בגד היא השכינה והיא לבוש מלכו של עולם כדפי' בערך אמרתו. וכן עולה תשע שכן הוא כלול' מט' נקודות:

בהו היא הגדולה ופירשו רז"ל (חגיגה, יב) אבנים מפולמות כו' שמהן יוצאין מים. והיא רמז אל מוצא האותיות מבינה ונכללות בחסד ושופעת מים בסוד אור מים רקיע שפי' האותיות. והבהו דבר שיש [בו] ממש והוא המלבש את התהו שהוא הבינה דבר שאין בו ממש שאינה נתפסת. כענין שלח תשלח את האם (דברים כב, ז). והדברים יוצאים מהבינה הנקרא כ"ח. מהכ"ח אל הפועל חס"ד (ע תי, יט): בועז הוא הוד וכנגד המדה הזו היה העמוד השמאלי שהיה במקדש. ופי' ב"ו ע"ז ותעצומות מפני עקר יניקתו מן הגבורה. ויקרא בשם זה כשיחזיק כח התאוה אל הזווג:

בוקר שני בקרים הם זולת שחר שיתבאר במקומו ב"ה. הא' הוא בוקר דאברהם. ואפשר הטעם כמו שהבקר תחלת האור בעולם כן חסד תחלת אור המתגלה. ועוד, כי הבקר תחת ממשלת אברהם מדת החסד, ולכן כתיב (בראשית יט, כז.) וישכם אברהם בבקר. והבקר שני - צדיק, מדתו של יוסף, ועליו נאמר (שם מד, ג) הבוקר אור וכו'. ואפשר שנקרא כן מצד החסד. וב' בקרים אלו נתבארו בזוהר פ' בלק (דף, רד.):

בטן הוא הבינה [ב] כד"א (איוב לח, כט) מבטן מי יצא הקרח. ומי הוא הבינה כאשר יתבאר בערכה בע"ה. אמנם אינה עצם הבינה אלא בטן הבינה ובטנה היא המלכות בהיותה למעלה והיא נקראת בטן. ועליה נאמר (שה"ש ז, ג) בטנך ערמת חטים. ואין בטן בלא גוף כי הבטן מתייחד בגוף שהוא הת"ת והכל על ידי הבינה בסוד העלמם שם. ור' משה פי' בת"ת ואינו עקר:

בינה פי' הרשב"י ע"ה בתיקוני' (תקונאסט) וז"ל דבינה אתקריאת לעילא כד איהי עם בעלה. ובמ"א כתב (שם, דקח) וז"ל: בינה תמן י"ה אבא ואימא ובן בגווייהו עמודא דסמך לון וכו' עכ"ל. מכל זה יראה כי כאשר תתייחד חכמה בבינה ע"י הת"ת בסוד הדעת כדפי' בשער מהות והנהגה אז נקראת היא בינה לרמוז אל שלשתן וצרופו בן י"ה:

ביצה בענין המוציא בשעור כזית וכביצה פי' הרשב"י ע"ה בספר ר"מ (פנחס דרמד, ב): ביצה הוא י' שבשם בן ד' שהוא בחכמה. אמנם בתיקונים פירש כי כל הספי' נקראים ביצים מצד המלכות וז"ל (בהקדמ דף, ב): דהא ביצים מסטרא דאימא תתאה אינון דאיהי ביצה עכ"ל. ונקראים הספירות ביצים מסטרא דידה בסוד האור החוזר ממטה למעלה. ואפשר היו"ד שהוא להמוציא י' של שם היינו י' התחתונה [יוד של אדני] מצד האור החוזר שהי' במלכות והיא ביצה ודאי (עש ברמ, הנל):

בית מתיחס אל המלכות והבינה. והטעם, כי שניהם בתים הבינה בית לחכמה שהוא בעלה כנודע. והם אב ואם [לכל] התחתונים ועוד בבחינה אחרת נקרא' בית מפני שהבינה בית לכל האצילות התחתונים ממנה שבה היו וממנה יצאו ובה חוזרים. והמלכות בית לת"ת [בעלה וגם הוא בית לכל האצילות. עס"ר] בערך שאליה שבים ללכת כנודע שכלם משפיעים בה וכלם נכנסים בתוכה.

ועוד טעם ג' במלכות כי כמו שהבית כוללת ענינים רבים וכלים מכלים שונים כן המלכות כוללת ג"כ עניינים רבים ובחינות רבות וכחות לאין תכלית. וכבר יתייחס זה קצת אל הבינה.

וענין שני הטעמים בבתים האלה, הם שני בחינות שונות שבכל אחת ואחת. הבינה יש לה בחינה בערך החכמה, שהיא היכל אליה או בערך כל האצילות הגנוז בתוכה. וכן המלכות יש לה שתי בחינות אלה. אך בחינה בערך האצילות העליון כלו המסתתר בה או בערך התפארת לבד. ויש לה בתים אחרים זולת אלה, הוא בערך הכחות שלה בערך התחתונים הנבראים ונוצרים ונעשים ע"י, והוא הטעם הג' שפי' בה [ג].

ולפעמים יתלווה אל הבתים שם אחד כמו בית אל ונקראת המלכות כן בהיותה נשפעת מצד הימין הנקרא א"ל. ולכן אברהם בעל הימין כל מסעיו היו מקד"ם (בראשית יב, ח) בסוד כתר וחכמה ששניהם קדומים כאשר יתבאר ב"ה. לבי"ת א"ל בסוד המלכות וכן בית אל מים בסוד הדרום. וכן כל עניניו להשפיע ולתקן המדה הזאת בסוד חוט של חסד. וכן יצחק השפיע לשמאל וקראה בית אלהים. ובראות יעקב כך אמר אין זה כי אם בית אלהים (שם כח, יז) מצד יצחק בסוד שמאלו תחת לראשי (שה"ש, ב) כן פי' בזהר פ' ויצא (דף, קנא.).

עוד פי הרשב"י ע"ה שם, כי נקרא כך מצד הבינה הנקרא אלהים ג"כ כנודע. ובזהר פ' וישלח (דף, קעג) נראה שהבינה נקראת בית אל. ואפשר לומר הטעם, כי משם המשכת מזון ושפע לחסד הנק' א"ל וזהו בית אל פי' בית ואוצר שממנו מתפרנס א"ל שהוא חסד ובבחינה זו נקראת כן:

עוד נקראת המלכות בית הכנסת כאשר תכנס ותקבץ ברכות ושפע מכל מדות העליונים אשר למעלה ממנה. וז"ל בתקונים (תקונאמד) בית הכנסת איהו כנופיא דכל ברכאן עכ"ל:

עוד נקראת בית המקדש והטעם כי היא בית למקדש שהוא הת"ת ובית המקדש הזה שיבנה בב"י יהיה במדות בית המקדש שלמעלה שהוא המלכות השוכנת בו. אמנם כנוי בית המקדש הוא יותר פרטי מירושלים והוא כולל עזרות ולשכות וכו' כאשר בארנו בשער המציאות:

ונקראת עוד בית המלך ופי' ר' משה הטעם כי היא בית למלך העליון בינה. ואינו מוכרח כי אינו אלא בית המלך תפארת כי הוא ג"כ נקרא מלך והיא ביתו [ד]:

עוד יש בית העולם ופי' ר' משה שהיא החכמה כי היא בית לכל הנאצל והנברא והוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו:

עוד נקראת המלכות בית זבול ופי' בזהר פרשת בהעלותך (דף, קן) ז"ל: כד אתפקדין בידתא כל גנזי דמלכא ושלטא בהו כדין אתקרי בית זבול. והטעם, כי בית זבול ר"ל בית שבו זבול לשכינה וכל פמליא של מעלה:

עוד יש בית דין סתם, היא המלכות. ונקראת ב"ד של שלשה וכן פי' הרשב"י בר"מ (משפטים דף, קיז) וז"ל: בית דין שכינתא בג'. תלת חיון דמרכבתא דילה. והכונה, כי היא כוללת שלשה פנים, פני אריה פני שור פני נשר, כי האדם הוא הרוכב, וגם אדם היא עצמ' ג"כ כדפי' בערך אדם. ואז בהיותה נכללת בשלשה פנים היא נקראת ב"ד של ג', והיינו שתקבל מן הימין ומן השמאל ומן האמצעי.

עוד יש ב"ד זבול, ב"ד עליון וב"ד תחתון, והם מדה"ד הרפה ומדת הדין הקשה. וכן ב"ד גדול וב"ד קטן. אמנם נקרא ב"ד הגדול כאשר הגבורה מלאה זכיות מצד הגדולה. וזה כאשר תרד הבינה אל הגבורה ותמלאה מצד הגדולה אז נקראת ב"ד הגדול, וכן נתבאר בדברי הרשב"י [ה]:

בכן היא חסד, וכן עולה במספר. ופי' בתקונים כי כל לשון ובכן הוא בחסד :

בכור. רבי משה כתב כי בכור הוא כתר כי הוא בכור לכל האצילות כנודע. ויש שפירשו בחכמה. אמנם בפקודין (בפ בא, דף) כתב הרשב"י ע"ה כי בכור הוא ת"ת כי הוא בן בכור כולל ו' קצוות. ובר"מ (שם דף, מב.) פי' הרשב"י ע"ה כי בכור בתפארת מצד החסד ולכן פדיון בכור הוא בה' סלעים כסף. ואמנם מספר חמשה כנגד ה' שנתוסף באברהם דהיינו ה' של הבינה. ופי' רבי משה ג"כ בכור בחכמה ומלכות.

והענין מתיישב במה שפי' בתקונים (בתקונא יד, דף) כי בחכמה נאמר קדש לי כל בכור ולכן כל הבכורות מצד החכמה. והמלכות נקראת בכורה. והנצחים מצד החכמה נקראים בכורים למלכות כדכתיב (שמות כג, יט.) בכורי אדמתך תביא וכו'. ומצד החכמה ג"כ נקראים בכורים ליסוד ועליהם נא' (יחזקאל, מד) וראשית כל בכורי כל. ולכן נאמר כי עיקר בכור היא החכמה, אבל בהיותו לשון זכר. והתפארת אם נק' בכור הוא מצד החכמה שהוא המבכרו, והמלכות אם נקראת לשון בכורה נקראת מפני מציאות היו"ד אשר לה מצדה. ואמרם בר"מ מצד החסד היינו לענין הכסף, אבל לענין הבכור בעצמו הוא מצד החכמה. והטעם כי הוא הבכור לכל הבא בגדר נאצל. ועם שיש הכתר קודם לחכמה יש לזה סבה כדפי' בשער אם הא"ס הוא הכתר:

במות הם האבות וכ"פ הרשב"י ע"ה בתקונא (נב דף, פד) וז"ל ועל במותי ידרכני אלין אבהן. ור' משה פי' במותי ארץ בבינה שהיא גבוה מכל הארצות. ואינו מתישב כי במותי לשון רבים. אמנם נקרא הבינה ע"ל במותי ארץ וזהו והרכבתיך על במותי ארץ (ישעיה, נח) כי הארץ מלכות ובמותי הם האבות ועל הבמות הבינה [ו]:

ויש במות זרות ועליהם נאמר (דברים, לג) ואתה על במותימו תדרוך שהם הקליפות שהם למטה מהקדושה: בן סתם, בתפארת. וכן נתבאר בזהר ובתקונים במקומות רבו מספר:

עוד נקרא בן ישי. ופי' בן י"ש י' כי החכמה נקרא יש והוא ג"כ י' כנודע. והתפארת בנו והוא אביו כדפי':

עוד נקרא בן חורין ופי' הטעם בזהר בפרשת לך (דף, צו) שהוא יונק משני חורין הבינ' והחכמ' בהיותם יחד. ונקרא בן חירות שהוא לשון יחיד בהיותו יונק מן הבינ' לבדה בסוד יובל:

עוד פי' שם שנקרא בן שמן והוא כמו בן חורין שהוא יונק מן השמן העליון שהוא השפע הנשפע מן הימין בתגבורות החכמה על הבינה. וזה חילוק שבין בן חורין לבין בן שמן. כי החורין הוא בהיות גוברת הבינה ולכן כלם בסוד רחמי הבינה שהיא חירות. ושמן בהיות גובר החכמה על הבינה כי מן הימין הוא סוד השמן:

עוד נקרא בן בית לבינה. שהיא בית לחכמה. ושם היה משה מרכבה ומסטרא דילה נקרא בן בית וזהו בחינת הדעת:

עוד יש בנים לשון רבים ובו שני פירושים. או ששת ימי המעשה ששה בנים ובת אחת. או התפארת ומלכות בן ובת נקראים בנים. ופי' בערך אם יעויין שם. ויש שפי' בנים נצח והוד לשני סבות. אם מפני שמי שצריך בנים יתפלל (ויבקר,) [ויבקש] משם תחלה ומשם יעלה אל המזל כדפירשנו בשער מהות והנהגה. ואם מפני שהוא לשון בנין שהם בונים התחתונים ומאצילים צבאות מעלה ומטה:

עוד נקראו נו"ה (בתקונא מח, דף) בני ישראל כי הם בנים לתפארת ומשם יניקתם ונוכל לומר כי מן הטעם הזה נקרא בנים ונקראים כן בשעת יניקתם משם:

בנות ירושלים פי' בזהר פ' ויחי (דף, רמב.) פי' אחד כי הם נשמתן של צדיקים והן נקראים כן מפני שהם נשפעים מירושלים העליונה שהיא המלכות. ופי' שני הוא שהם י"ב בקר שעליהם הים מוצב והם י"ב גבולים תחתונים אשר לה והיא רובצת עליהם והם נקראים בנות ירושלים. וקשיא לי למה לא פי' שהם שבע הנערות הראיות לתת לה וצ"ע (ע בס, מאורי):

בר בתקונים (תי כא, דמד) פי' הרשב"י ע"ה בפסוק (תהלים, ב) נשקו בר. כי הצדיק כשהוא גולה ויורד ממקומו נקרא בר לשון ברייתא שהוא חצון גולה ממקומו וכו'. והוא ברייתא חצוניות כי הצדיק אבד ונהר יחרב ויבש והיא בגלה הלכה:

ברד פי' רבי משה כי ברד הוא בחסד ועיקר טבעו מים והוא הפך לאש. אמנם נתבאר בזהר (ויצא דף, קסא) כי ע"י הגבורה נקפאים מימי השפע ואינם נשפעים למטה. וכן נמצא שרוח צפון טבעו לקרר ולקפות ולזה יוכרח היות כח הגדולה המתקרב אל הגבור' ברד. וזהו ואש מתלקחת בתוך הברד [ז]. וזהו ברד וגחלי אש קרובים זה לזה:

ברוך רבו בו הפירושים אפי' בדברי הרשב"י ע"ה. ויש חילוק בין ברכת הנהנין לשאר הברכות ואין מקומו הנה. אמנם בקצרה פי' הרשב"י ע"ה כי ברוך כולל עשר ספירות. וז"ל בתיקונים (תקונא ע): ברוך ב' אחזי תרין, שכינתא עלאה ותתאה. ר' ראשית חכמ'. ו' אחזי שית ספירן. כ' אחזי על כתר עלאה. עוד פי' שם כי ר"ת ברוך ר'אש ו'מקור כ'ל ב'רכות. דדא איהו ראש ומקור לכל הברכות. ובג"כ ב' איהו חכמה ומורה על הכתר דאיהו רישא ומבועא דכל ברכאן עכ"ל.

הנה רצה בפי' ברוך בחכמה ומורה על הכתר. ובפקודין (בפ עקב, דף) אמר כי ברוך הוא בבינה וז"ל: ברוך דא רזא דמקורא עלאה מכלא לארקא ולאמשכא ולאנהרא כל בוצינין ואיהו בריך תדיר דלא פסקין מימוי. ומתמן שרותא דאקרי עלמא דאתי. הנה בפי' אמר כי ברוך הוא בבינה. ובמ"א אמר: כל הכורע כורע בברוך וכו'. הנה בפי' אמר כי הוא במלכות. ומטעם זה כורעים בברוך. ובתקונא (תקונא יח) פי' ברוך ביסוד וכן כל הכורע כורע בברוך כו' כי שם יורדים הספי' להשפיע. וכבר יעדנו ענין זה בפירוש התיקונים אם יגזר השם בחיים:

ברזל בזהר (וארא דף, כד) פי' כי הוא במלכות. ובמקום אחר נראה שהוא בתפארת. ואפשר שעל שניהם נאמר (משלי כז, יז) ברזל בברזל יחד. ועכ"ז הוא מצד הדין והמלחמה ופשוט הוא בענין. וכן כל כלי ברזל לא נשמע בבית (מא ו, ז). על שבו אחוזים החיצונים. וכן פי' בזהר שיר השירים:

בריחים כבר פי' קצת בערך אצבעות ענין ה' בריחים ובריח התיכון שהוא רמז אל הקו האמצעי. והנה הבריחים היו ה' מימין וה' משמאל ובארנו שם כי הם גדולה גבורה תפארת נצח הוד. ולפי הנראה מדברי הרשב"י ע"ה בתקונים שה' ספירות הנז' נקר' בריחים על שם הבריח התיכון שהוא התפארת שהוא מבריח מן הקצה אל הקצה דהיינו מקצה השמים ה' עילאה ועד קצה השמים ה' תתאה:

ברייתא המלכות בשעה שנודדת וגולה ממקומה בסבת הגלות נקרא ברייתא ר"ל החיצונה שהוא חוץ ממקומה. ובמקום אחר פי' בתיקונים (תקונא כא) כי היא נקראת כן מצד הגבורה שמצד תוקף הדין היא גולה ונודדה:

ברית התיבה הזאת בהיותה סתם, מתייחסת אל ג' מקומות אל המלכות ואל היסוד ואל התפארת. ושלשתם נמצאים הרבה בדברי הזהר. אמנם בהתחברה אל תיבה אחרת תשתנה כאשר נבאר. ויש ברית לשו"ן והוא בבינה והעקר בתפארת כדפי' בשער י' ולא ט'. ובספר האורה פי' כי הבינה נקרא ברית לשון, וברית הפה, וברית השפתים. וביסוד הוא ברית המעור, ברית שבת, ברית הקשת . והמלכות בהיותה נקשרת בין יסוד ובינה נקראת ג"כ ברית. וזהו סוד הפריעה, כי המילה רמז ליסוד ופריעה למלכות. וע"ז נאמר מל ולא פרע כאלו לא מל, לפי שהוא חסר שער הכניסה שהוא המלכות שהיא הפריעה. הן אלה קצת דרכי ספר האורה, ואם אינם דבריו ממש. עוד היסוד נקרא ברית שלום (בתקוני זח, דף).

ועתה נתפרש כל הבריתות אשר אמרנו.

ברית לשון פי' לעיל ומן הטעם שפי' בשער עשר ולא תשע יתיישב ג"כ. ויתבאר שנקרא ברית הפה וברית השפתים וברית המעור וברית בשר וברית מילה הכל דבר אחד. וברית שלום לרמוז כי הוא המשלים בין תפארת למלכות ע"ד כי כל בשמים ובארץ (דהא, כט) ותרגומו דאחיד בשמיא ובארעא. וברית מילה פי' הכורת את הערלה והמבטלה מן העולם:

ברכה היא המלכות כי היא הבריכה המקבצת כל השפע מכל המקורות העליונים. ולפעמים הבינה ג"כ תקרא בריכה ומקור בריכה התחתונה הוא התפארת ע"י המעין שהוא היסוד. ומקור הבריכה העליונה הוא הכתר ע"י המעין שהוא החכמה:

ברכה ג"כ היא במלכות אמנם בשעה שהיא יונקת מצד הימין. וכן נתבאר בס' ר"מ ובמקומות אחרים [ח] וג"כ הבינה תקרא ברכה. וכן פי' בתקונים (תקונאנה) ונתנו סימן ברכת ה' היא תעשיר (משלי י, כב), בסוד הרוצה להעשיר יצפין. ויש חילוק בין בריכה לברכה. הבריכה היא מצד היותה בית קבול לשפע הנשפע, וברכה הוא היותה שופעת הברכה למטה:

ברקים בספר התיקונים פי' הרשב"י ע"ה כי הברקים שהיו במתן תור' הם מצד היסוד כי הוא הנקרא ברק. וז"ל ברקים מסטרא דצדיק דאתמר ביה ויצא כברק חצו. ופי' כי צדיק הוא חץ והוא קשת הזורק הזרע היורה כחץ:

בשמים הם ז' ספי'. והג' אבות נקראים ראשי בשמים, והת"ת בסוד הדעת נקרא ראש בושם:

בשר על הרוב היא במלכות וזהו ובשר מבשרי (בראשית, ב) שני בשרים הם [ט] (בשר בתת, ובמיעוט) ויסגר בשר תחתנה והיינו מציאות' בו (ובשר מציאות, למטה). וכן מרע"ה לענין מרכבתו בשגם הוא בשר (שם ו, ג) בשגם עולה משה וכל זה נרמז בתיקונים.

ויש בשר מצד הדין וזה הבשר עודנו בין שיניהם (במדבר יא, לג). וזה כי בהיפוך בשר עולה שבר, כי השכינה מצד הדין נקרא בשר והיא אדומה אמנם היא מלהטת להבות מצד חביבות בעלה מצד הצפון להזדווג. וכאשר אין גמר ברכה והזווג אינו נמצא לעון הדור, אז היא שבר. ובזמן הרעב שאין הזווג נאמר (בראשית מב, יט) ושבר רעבון וגו' וכן שבר במצרים (שם שם, א), וזהו עון המתאוים ששאלו בשר ודחו לחם מן השמים שהיא הזווג, לחם שכינה, שמים תפארת. ורצו בבשר. וזהו ואף ה' חרה בעם (במדבר יא, לג). והבשר באדם הוא מצד השמאל ונרקב כנודע ונאריך בערך עצם:

בת סתם, היא המלכות.

אמנם בבחינתה הנקרא יו"ד כאשר בארנו בשער המציאיות והבחינה הזאת נקראת ג"כ בת עין וכאשר נק' בת עין ירצה שסביבה ג' גוונים שהם האבות, כנודע בענין העין [י], כמבואר בשער הנזכר ובשער הנשמה. וענין הי' נקראת בת לגבי חכמה. אבל לגבי בינה מציאות הה' נקרא בת עין והיינו אשה ובתה שהם שני ההי"ן אשה בינה, ובתה מלכות.

ולפעמים תתלוה ותקרא בת קול. ופי' ר' משה הטעם כי קול הבינה והמלכות בת. ועם היות שדבריו צודקים הם, עכ"ז לא כן באר הרשב"י ע"ה (בתקוני זח, דף) וז"ל: ואיהי בת קול מסטרא דעמודא דאמציעתא דאקרי קול השופר הקול קול יעקב וגו' עכ"ל. הנה בפי' כי על שם התפארת נקראת בת קול. אמנם דוקא כשהתפארת קרוב אל הבינה ויוצא ממנה שאז נקרא קול השופר ונקראת בת אליו. ע"ד שפי' רז"ל (מגילה דף, יג.) ותהי לו לבת, אל תקרי לבת אלא לבית, וכל אשה בת לבעלה.

ונקראת בת מלך ופי' ר' משה הטעם כי היא בת מלך העליון בינה. ואפשר לפרשה בחכמה שהוא נקרא ג"כ מלך כאשר יתבאר בערכו ומציאות היוד מצד החכמה נקראת כבודה בת מלך פנימה שהיא מתעלמת במציאות הבנין שהיא הה' כזה כמו שנתבאר בשער המציאות (פג,) [יא].

ונק' בת זוג והטעם כי היא בת זוג של תפארת ואפשר שקראה כן ביותה מזדווגת עם בעלה.

ונק' בת גלים ופי' בתיקונים שהיא בת י' גלגלים שהם י' ספירות הכלולות בה מורה שם זה על הכללות. ויש פי' אחר נתבאר בערך גלים.

ונקראת בת שבע כשהיא כלולה משבע ואין הכוונה כלולה שהיא מקבלת משבע שאז נקראת באר שבע אמנם נקראת (בת,) שבע בהיות מאירות ז' ספי' בעצמותה. ובזוהר פרשת שמיני (דף, לח) פי' שהיא נק' בת שבע מצד הגבורה ופי' בערך אלישבע. וכבר אפשר שתקרא הבינה ג"כ באר שבע כדפי' בערכו.

ונקראת לפעמים בת נדיב בסוד בת היתה לאברהם אבינו ע"ה. כי בהיותה מתיחדת ומקבלת ממנו חוט של חסד המשוך עליה אז נקראת בית נדי"ב. כי אברהם חסד נדיב אקרי.

ונקראת עוד בת רבים וכן פי' בפ' פינחס (דף רב, עב). ואפשר הטעם, מפני שהיא מקבלת משלשה אבות שנק' רבים [יב] כאשר נבאר בערכו.

ונקראת בת גלים בהיותה יונקת מבינה או מחסד, וגלים לפי הפי' שפי':

בתי גוואי או בראי, הפנימיים הם ג' ספירות ראשונות הנעלמות. והחצוניים הם ז' ספירות הם ז' ימי הבנין. וענין עצבות בבתי גוואי ולא בבתי בראי נתבאר בשער מהות וההנהגה פי"ב [יג].

עד הנה הגיע כחינו הדל בביאור הב'. בעזר אלהי השופע עלינו והננו נכנסים בביאור ערך הג' בעה"ו: