פתיחת התפריט הראשי

סימן תכח סעיף אעריכה

אלו הימים שאין קובעין בהם המועדים:

  • לא אד"ו ראש השנה;
  • ולא אג"ו יום הכיפורים;
  • לא בד"ז פורים של ארבעה עשר;
  • ולא בד"ו פסח;
  • ולא גה"ז שבועות והושענא רבה;
  • לא ג' חנוכה;
  • ולא אג"ו צום אסתר;
  • ולא בד"ו שבעה עשר בתמוז ותשעה באב באב.

ולעולם ביום שיהיה פורים – יהיה אחר כך ל"ג בעומר, וסימן: פל"ג.

וביום שיהיה שבועות – יהיה חנוכה שלאחריו אם הם כסדרן, או חסרים. אבל כשהם מלאים – יבוא ביום השני של שבועות.

סימן תכח סעיף בעריכה

ואלו הימים שהוקבעו בהם ראש חודש, ולא בזולתם:

  • ניסן אגה"ז;
  • אייר בגה"ז;
  • סיון אגד"ו;
  • תמוז אגה"ו;
  • אב בדו"ז;
  • אלול אבד"ו;
  • תשרי בגה"ז;
  • מרחשון בדה"ז;
  • כסלו אבגדה"ו;
  • טבת אבגד"ו;
  • שבט בגדה"ז;
  • אדר זבד"ו.
    • ובשנת העיבור: הראשון בדה"ז, והשני בדו"ז.

וכששני ימים ראש חודש – הסימנים הם על יום השני, כי ממנו מתחיל ימי החודש, כמו שכתבתי בסימן הקודם.

סימן תכח סעיף געריכה

סימן לקביעת המועדים: א"ת ב"ש ג"ר ד"ק ה"ץ ו"ף.

פירוש: ביום ראשון של פסח – יהיה לעולם תשעה באב, והסימן: על מצות ומרורים יאכלוהו.

  • ביום שני שבועות;
  • וביום שלישי ראש השנה;
  • ביום רביעי קריאת התורה, כלומר שמחת תורה;
  • וביום חמישי צום יום הכיפורים;
  • ביום ששי פורים שעבר.

סימן תכח סעיף דעריכה

לעולם קורין "צו" קודם הפסח בשנה פשוטה, ו"מצורע" בשנה מעוברת; חוץ מכשחל ראש השנה ביום חמישי והשנה מעוברת, שאז קורין "אחרי מות" קודם הפסח.

ולעולם קורין "במדבר" קודם שבועות.

ותשעה באב הוי קודם "ואתחנן".

"נצבים" קודם ראש השנה, ולכן כשראש השנה ביום שני-שלישי, שיש שתי שבתות בין ראש השנה לסוכות – אז מחלקים "נצבים"-"וילך", כדי שיקראו "וילך" בין ראש השנה ליום הכיפורים, ו"האזינו" בין יום הכיפורים לסוכות. וסימן: ב"ג המלך פת וילך. כלומר: ב"ג – כשאומרים "המלך הקדוש" בשני ושלישי. "פת וילך" – לשון "פתות אותה פתים".

אבל כשראש השנה ביום חמישי-ששי – אז אין בין ראש השנה לסוכות אלא שבת אחת שצריכין לקרות הסדרא, מפני דאז חל יום הכיפורים בשבת. וקורין בה "האזינו", דאז ממילא קורין "נצבים" ביחד עם "וילך" קודם ראש השנה.

והסימן לשנה פשוטה: פקדו ופסחו, משקורין "צו" שהוא לשון פקודה, ועושין פסח. ולשנה מעוברת: סגרו (את המצורע) ופסחו. מנו ("במדבר" שהוא מנין) ועצרו (עצרת), צומו וצלו (ואתחנן שהוא תפילה), קומו (נצבים) ותקעו.

סימן תכח סעיף העריכה

פרשת "האזינו" – מחלקין הפרשיות כמו במקדש: הזי"ו ל"ך, שהיו קורין במקדש כל חלק מהם בכל שבת בשיר של מוסף. ואלו הן:

  • "האזינו",
  • "זכור",
  • "ירכיבהו",
  • "וירא",
  • "לו חכמו",
  • "כי אשא",

עד סוף השירה. והשביעי קורא מסוף השירה עד סוף הפרשה. ולרש"י במקום "לו חכמו", "כי אשא" – קורין "לולי", "כי ידין". והמנהג כדעה ראשונה.

ולא יוסיפו קרואים בשבת זו. וזהו בשבת שחרית, אבל במנחה ובשני וחמישי – יקראו כמו שירצו. וכן ראש חודש טבת או אדר שחל בשבת, ומוציאין שלושה ספר תורה – אין להוסיף על הקרואים, כי צריכין לקרות שביעי בשל ראש חודש, שיהא ממנין הקרואים (וכן מבואר להדיא במגילה כט ב).

סימן תכח סעיף ועריכה

קללות שבתורת כוהנים - אין מפסיקין בהם, אלא אחד קורא כולם. ומתחילין בפסוקים שלפניהם, ומסיימים בפסוקים שלאחריהם.

וצריך השלישי לקרות התוכחה. אבל לא יקרא השלישי עד התוכחה, והרביעי יחזור ויתחיל מפרשה שקרא השלישי. דזהו עלבון התורה, וחלילה לעשות כן. אבל קללות שבמשנה תורה – יכולין להפסיק מדינא, ואף על פי כן נהגו שלא להפסיק בהם. וגם כן מתחילין מפסוקים הקודמים, ומסיימין בשל אחריהם.

ורבינו הרמ"א כתב בסעיף ה שאין קורין לתוכחה בשם, אלא יעלה מי שירצה. ואצלינו אין נוהגין כן. ומי שאינו רוצה לעלות לתוכחה – ילך מקודם מבית הכנסת. אבל אם הוא בבית הכנסת, אם לא יעלה – הוי בזיון התורה חס ושלום. ונהגו שהקורא עולה לתוכחות.

וכן שמונה פסוקים אחרונים שבתורה – אין מפסיקין בהם, אלא אחד קורא את כולם. וכן בארבעים ושנים מסעות שב"מסעי" – אין להפסיק בשבת שחרית, כי הם נגד שם ארבעים ושתים (מגן אברהם סעיף קטן ח).

סימן תכח סעיף זעריכה

משבעה עשר בתמוז ואילך – מפטירין שלוש דפורענותא:

  • "דברי ירמיהו",
  • "שמעו",
  • "חזון";

ושבע דנחמתא:

  • "נחמו",
  • "ותאמר ציון",
  • "עניה סוערה",
  • "אנכי אנכי",
  • "רני עקרה",
  • "קומי אורי",
  • "שוש אשיש";

ותרתי דתיובתא:

  • בצום גדליה במנחה "דרשו",
  • ובשבת שבין ראש השנה ליום הכיפורים "שובה",
  • וכשראש השנה בשני ושלישי, שאז יש שבת בין יום הכיפורים לסוכות שקורין בו "האזינו" – מפטירין בו "וידבר דוד". ויש אומרים דבכי האי גוונא מפטירין "דרשו" בין ראש הנשנה ליום הכיפורים, ו"שובה" בין יום הכיפורים לסוכות. ואין המנהג כן.

ובכל שבתות השנה מפטירין מעין הפרשה. וכשקורין שני סדרות – מפטירין בשניה, לבד ב"אחרי מות" ו"קדושים", שמפטירין "הלא כבני כושיים" שהיא הפטרת "אחרי מות".

ובסימן תכה בארנו דבשבת ראש חודש – נדחין הני דתיובתא ודנחמתא, וקורין "השמים כסאי", אבל לא בשביל "מחר חודש", עיין שם. וכתבו להפטיר בחתונה "שוש אשיש". ואנחנו אין יודעים ממנהג הזה כלל. וכבר נתבאר שם דאין מדלגין מנביא לנביא.

ולא הטרחנו לכתוב חשבון הלוחות, אחרי כי אצלינו נדפסים לאלפים ולרבבות בכל שנה ושנה, וידוע לכולם, וכל איש יש לו לוח השנה.

ובזה סיימנו בסלקא דעתך הלכות ראש חודש. הרחמן יזכינו בביאת משיחינו, ואז נקריב חובתינו: תמידים כסדרם ומוספי ראש חודש כהלכתם. אמן.


בסייעתא דשמיא סליק הלכות ראש חודש