פתיחת התפריט הראשי

טורעריכה

[סדר החדשים]

וזה סדר החדשים: תשרי לעולם מלא, וטבת לעולם חסר, ומטבת ואילך אחד מלא ואחד חסר על הסדר. כיצד? טבת חסר, שבט מלא, אדר חסר, ניסן מלא, אייר חסר, סיון מלא, תמוז חסר, אב מלא, אלול חסר.

ובשנה המעוברת אדר הראשון מלא והשני חסר. וכותבין בשטרות באדר הראשון אדר סתם, ובשני כותבין אדר השני.

ומרחשון וכסלו פעמים שניהם מלאים, פעמים שניהן חסרים, ופעמים מרחשון חסר וכסלו מלא. וכשיהיו שניהן מלאים נקראת השנה שלימה, וכשיהיו שניהם חסרים נקראת חסירה, וכשיהיו א' מלא וא' חסר נקראת כסדרה. וסימן לידע איזה חדש חסר ואיזה חדש מלא - "כל דסמיך למלכא חסר", ניסן מלך שבו חג המצות, סיון מלך שבו חג שבועות, אב מלך שבו היו קוצצין עצים לקרבן, תשרי מלך שבו המועדות, שבט מלך שבו ר"ה לאילנות.

וקביעות השנה לידע אם היא שלמה או חסרה או כסדרן תלוי ביום קביעות ראש השנה. על כן אפרש תחלה הימים שראויין לקבוע בהן ראש השנה.

[קביעות ראש השנה]

אין קובעין ר"ה לא ביום א' ולא ביום ד' ולא ביום ו', וסימנך "לא אד"ו ראש". ואם חל מולד תשרי בא' מאלו הימים דוחין הקביעות ליום של אחריו. ואפילו אם חל ב-בגה"ז שראוי לקבוע בהן, אם המולד בחצי היום (שהוא י"ח שעות) ומחצי היום ומעלה נקרא "מולד זקן", ואין קובעין ר"ה ליום המולד ונדחה ליום של אחריו. אבל היה המולד פחות מחצי היום אפילו רגע אחד, קובעין אותו בו ביום אם הוא ביום שראוי לקבוע בו.

ואם היה מולד זקן ביום שלפני אד"ו, שאינו ראוי לקבוע לא בו ולא ביום של אחריו, כגון שהיה מולד זקן בשבת, נדחה עד יום של אחריו שהוא יום ב' והוא יום ג' למולד. וכן כל כיוצא בזה.

ויש עוד מולד שדוחין קביעות ר"ה מיום הולדו, והוא שנולד בליל ג' ט' שעות ר"ד חלקים בשעה העשירית וממנו למעלה והשנה פשוטה, אז הוא נדחה מיום הולדו, ומיום של אחריו מפני אד"ו, ונקבע ביום ה'. אבל אם היה חלק א' פחות מר"ד, או שהשנה מעוברת, אז נקבע ביום הולדו.

ועוד יש אחר שדוחין הקביעות מיום הולדו, והוא שנולד ביום ב' ט"ו שעות תקפ"ט חלקים בשעה הרביעית וממנו למעלה, והוא שתהיה השנה של אחר העיבור מיד - ששנה שלפניה היתה מעוברת, אז אינו נקבע ביום המולד ונדחה עד ליום של אחריו. אבל אם היה פחות מזה אפילו חלק א', או שאינו שנה שמיד לאחר העיבור, אז נקבע ביומו.

ועל כן הרוצה לידע קביעות ראש השנה, יחשוב מולד תשרי באיזה יום ובאיזה שעה ובאיזה חלק יבוא, ויום שיהיה בו המולד הוא יום הקביעות, אם לא שימנענו אחד הדברים שהזכרנו, שלא יהיה באד"ו, ולא יהיה מולד זקן, ולא יהיה בגטר"ד בשנה פשוטה, ולא ב' ט"ו תקפ"ט של אחר העיבור.

[קביעות השנה]

וכיון שיודע קביעות ר"ה ורוצה לידע קביעות חדשיה אם שנה זו שלמה או חסרה או כסדרה, יחשוב באיזה יום יקבע ר"ה שלאחריו, ויחשוב מנין הימים שביניהן חוץ מיום הקביעות של שנה זו ושל שנה הבאה, אם יש ביניהן ד' ימים יהיה מרחשון וכסלו שלמים, ואם הם ג' יהיו כסדרן מרחשון חסר וכסלו מלא, ואם הן ב' יהיו חסירין. במה דברים אמורים כשהיתה השנה שרוצה לידע סידור חדשיה פשוטה, אבל אם היא מעוברת, אז אם יש בין הקביעות ז' ימים היא שלמה, ואם הן ו' הן כסדרן, ואם הן ה' היא חסרה.

כיצד? הרי שרוצה לידע סידור חדשי שנה זו, ויהיה ר"ה ביום ה' והיא פשוטה ושל אחריה ביום ב', נמצא שיש ביניהן ג' הרי ידענו שהיא כסדרה. ואם ר"ה שלאחריה בג', היא שלמה שיש ביניהן ד' ימים. ואם ר"ה בשנה זו בשבת ובשנה של אחריה ביום ג', הרי חסרה שאין ביניהן אלא ב' ימים. ועל דרך זו לשנה מעוברת בתוספת שני ימים כאשר ביארנו.

[כללים קצרים לקביעות השנה]

וכדי שלא יצטרך אדם לחשוב כמה יש בין קביעות ר"ה זו לשנה אחרת, אכתוב כללים לידע בהן קביעות החדשים בלא חשבון.

  • שנה שעיבור לפניה ולא לאחריה, והיא שנת אד"ט י"ב ט"ו, וכלל שלה אטר"ד ב"ש בט"ו תקפ"ט ג"כ גטר"ד ה"כ הטר"ד ה"ש הי"ח ז"ח ות"ח ז"ש זי"ח ב"ח.

וזה פירושו: מולד של ר"ה שנולד באטר"ד וממנו עד בט"ו ותקפ"ט, יהיה ר"ה ביום ב' והשנה שלימה. והנולד בבט"ו תקפ"ט וממנו עד גטר"ד, יהיה ר"ה ביום ג' והשנה כסדרן. והנולד בגטר"ד וממנו עד הטר"ד, יהיה ר"ה ביום ה' והשנה כסדרן. והנולד בהטר"ד וממנו עד הי"ח, יהיה ר"ה ביום ה' והשנה שלימה. והנולד בהי"ח וממנו עד ות"ח, יהיה ר"ה ביום ז' והשנה חסירה. והנולד בות"ח וממנו עד זי"ח יהיה ר"ה ביום ז' והשנה שלימה. והנולד בזי"ח וממנו עד אטר"ד, יהיה ר"ה ביום ב' והשנה חסירה.

  • ובשנה שעיבור לאחריה ולא לפניה, והיא שנת ב' ה' י' י"ג י"ו, כלל שלה אטר"ד ב"ש בי"ח ג"כ גטר"ד ה"כ הטר"ד ה"ש הי"ח ז"ח וטר"ד ז"ש זי"ח ב"ח.

והפירוש כמו שכתבתי בכלל הראשון. מתחלת הסימן עד סימן שלאחריו, סימן השנה כמו שכתוב אצלו.

  • ובשנה שעיבור לפניה ולאחריה, והוא שנת זי"ח, כלל שלה אטר"ד ב"ש בט"ו תקפ"ט ג"כ גטר"ד ה"כ הטר"ד ה"ש הי"ח ז"ח וטר"ד ז"ש זי"ח ב"ח.
  • ובשנה מעוברת שהיא שנת גוח יא יד יז יט, כלל שלה א"כ תצ"א ב"ש בי"ח גכ גי"ח ה"ח די"א תרצ"ה ה"ש הי"ח ז"ח ו"ך (בח) תצ"א ז"ש זי"ח ב"ח.

ויש עוד כללים בסידור השנים. שנה שר"ה ביום ז', לא תהיה כסדרה לעולם בין בפשוטה בין במעוברת. ואם יהיה ביום ג', תהיה לעולם כסדרה בין פשוטה בין מעוברת. ואם יהיה בג' או בה', אם היא פשוטה אי אפשר שיהיו חדשיה חסרין, ואם היא מעוברת אי אפשר שיהיו כסדרן.

[ימים שראויים לקבוע בהם מועדים וראשי חדשים]

אלו הימים שאין ראויין לקבוע בהן המועדים. לא אד"ו ראש השנה. ולא גא"ו צום כיפור. ולא זב"ד פורים. ולא בד"ו פסח. ולא גה"ז עצרת והושענא רבה. לא ג' חנוכה. ולא אג"ו צום אסתר. ולא בד"ו צום תמוז ואב.

לעולם ביום שיהיה פורים יהיה ל"ג לעומר, וסימן פל"ג ח"י, פירוש פורים ל"ג ח"י באייר. וביום שיהיה חנוכה, יהיה עצרת.

ואלו הימים שהוקבע בהן ר"ח ולא בזולתן. ניסן אגה"ז, אייר בדה"ז, סיון אבד"ו, תמוז אגה"ז, אב בד"ה, אלול אבד"ו, תשרי בגה"ז, מרחשון בד"ו, כסליו אב גד הו, טבת בג"ד הו"ז, שבט בג"ד הו"ז, אדר הראשון ושני זבד"ו.

סימן לקביעות המועדים, א"ת ב"ש ג"ר ד"ק ה"ץ ו"פ. פירושו, ביום א' של פסח יהיה לעולם תשעה באב, וסימן על מצות ומרורים יאכלוהו. ביום ב' שבועות. ביום ג' בו ר"ה. ביום ד' בו קריאת התורה, פירוש שמחת תורה. ביום ה' בו צום כפור. ביום ו' פורים שעבר.

[כללים לקריאת התורה]

לעולם קורין צו את אהרן קודם פסח בפשוטה, ובמעוברת מצורע, חוץ מבז"ח מעוברת שקורין אחרי מות קודם הפסח. ולעולם פרשת וידבר שהיא תחילת הספר קודם עצרת, ובה"ח מעוברת ובה"ש מעוברת נשא קודם עצרת. ט"ב קודם ואתחנן. אתם נצבים קודם ר"ה, ולכן כשר"ה ביום ב' ג' שיש ב' שבתות בין ר"ה לסוכות, צריכין לחלק נצבים וילך, כדי שיקראו וילך בין ר"ה לצום כפור והאזינו בין צום כיפור לסוכות, וסימן "ב'ג' המלך פת וילך". אבל כשר"ה ביום ה"ז, אז אין בין ר"ה לסוכות אלא שבת א' שקורין בה האזינו, אז וילך עם נצבים קודם ר"ה. וסימן לפשוטה פקדו ופסחו, ולמעוברת סגרו ופסחו, מנו ועצורו, צומו וצלו, קומו ותקעו.

פרשת האזינו מחלקין פרשיותיו כדרך שהיו מחלקין אותם במקדש, שהיו קורין השירה פעם אחת לששת ימי השבוע. וכתב ר' פלטוי גאון סימן "הזיו לך", פירוש האזינו עד זכור, ומזכור עד ירכיבהו, ומירכיבהו עד וירא ה', ומוירא ה' עד לו חכמו, ומלו חכמו עד כי אשא אל שמים, ומכי אשא אל שמים עד סוף השירה. ובבית הכנסת קורא השביעי עד סוף הסדר.

קללות שבתורת כהנים אין מפסיקין בהן, אלא אחד קורא כולם, הלכך מתחילין בפסוק שלפניהן ומסיימין בפסוק שלאחריהן, אבל קללות שבמשנה תורה יכולין להפסיק בהן.

ח' פסוקים אחרונים שבתורה אין מפסיקין בהן אלא יחיד קורא כולם.

[כללים להפטרות]

בפסיקתא: מבראשית עד י"ז בתמוז מפטירין מענין הפרשיות דומה בדומה, ומשם ואילך לפי הזמן ולפי המאורע, "תלתא דפורענותא ושבע דנחמתא ותרתי דתיובתא". תלתא דפורענותא - דש"ח, דברי ירמיהו לפרשת פנחס, שמעו דבר ה' לראשי המטות, חזון לאלה הדברים בשבת שלפני ט"ב. שבע דנחמתא - נו"ע ארק"ש, נחמו לואתחנן, ותאמר ציון לעקב, עניה סוערה לראה, אנכי לשופטים, רני עקרה לכי תצא, קומי אורי לכי תבא, שוש אשיש, לאתם נצבים. וכשחל ר"ה בב"ג שוילך בין ר"ה לצום כפור, מפטירין דרשו בין ר"ה לי"ה, ובין צום כפור לסוכות שובה להאזינו. אבל כשר"ה בה"ז שהאזינו קודם צום כפור, מפטירין בו שובה. ויש נוהגין כשר"ה בב"ג, מפטירין בין ר"ה לצום כפור שובה, ובין צום כפור לסוכות וידבר דוד, וסימן דפסיקתא מוכח כמנהג הראשון דקאמר תרתי דתיובתא.


בית יוסףעריכה

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

וזה סדר החדשים וכו' גם זה שם:

פרשת האזינו מחלקין פרשיותיו כדרך שהיו מחלקין אותם במקדש וכו' כתב רב פלטוי סי' הזי"ו לך כו' בפ' בתרא דר"ה (לא.) במוספי דשבת מה היו אומרים אמר רב חנן בר רבא אמר רב הזי"ו לך ואמר רב חנן בר רבא אמר רב כדרך שחלוקין כאן חלוקין בבה"כ ופירש"י כדרך שחולקין פירקי השירה הזאת כאן כך קוראין אותה ו' הקוראין בס"ת והז' קורא מן השירה ולהלן וכמו שפי' רבינו בשם רב פלטוי כ"כ הרי"ף והרא"ש בפרק י"ג מהל' תפילין וכן פשט המנהג ולא כדברי רש"י והתוס' שכתבו לך לולי כי ידין ולא כמ"ש במ"ס שהוי"ו היינו וישמן כתב המרדכי שם כתב האלפסי שבמנחה בשבת וביום ב' וה' קורין הז"י ובשבת מוסיפין ולך ואנו אין מנהגינו אלא בשבת הזי"ו לך עכ"ל והמנהג היום כדברי האלפסי : וכתב הרמב"ם ולמה פוסקין בעניינו' אלו מפני שהן תוכחו' כדי שיחזרו העם בתשובה:

ומ"ש רבינו ובבה"כ קורא הז' עד סוף הסדר כלו' שבמקדש לא היו קורין אלא השירה לבד והיו מחלקין אותם לו' חלקים כנגד ימי השבוע ובבה"כ שאנו צריכין לקרות ז' הו' קורין השירה ע"פ אותם החלקים והז' קורא מסוף השירה עד סוף הסדר:

קללות שבת"כ אין מפסיקין בהם וכו' משנ' בפ' בני העיר (לא.):

ומ"ש הלכך מתחיל בפסוק שלפניהם וכו' ברייתא שם וכתב ה"ר מנוח דפסוק אחד לאו דוקא דהא אין מתחילין בפרשה פחות מג' פסוקים:

ומ"ש אבל קללות שבמשנה תורה יכולין להפסיק בהן גז"ש ומפרש טעמא משום דהללו בלשון רבים ומפי הגבורה והללו בל' יחיד ומשה מפי עצמו אמרן וכתב הרמב"ם וכבר נהגו העם שלא להפסיק גם בשל משנה תורה אלא אחד קורא אותם וכן נהגו העולם:

ח' פסוקים אחרונים שבתורה אין מפסיקין בהם וכו' בפרק הקומץ רבה (ל.) ח' פסוקים אחרונים שבתורה יחיד קורא אותם בב"ה וכתבוהו הרי"ף והרא"ש בפ' הקורא עומד ופירש"י אדם א' קורא ואין מפסיק בינתים כדי לעמוד אחר ולקרות וכ"פ הרא"ש בשם ר"ח אבל מל' הרמב"ם נרא' שמפרש דקורין אות' בפחות מי' שהרי כתב בפי"ג מהל' תפלה ח' פסוקים שבסוף התורה מותר לקרות אותם בבה"כ בפחות מי' אע"פ שהכל תורה הוא ומשה מפי הגבורה אמרה הואיל ומשמעם אחר מיתת משה הרי נשתנו ולפיכך מותר ליחיד לקרות אותן :

שבע דנחמתא עם תרתי דתיובתא סימן נו"ע אר"ק שד"ש וכתבו התוס' בפרק בני העיר (לא:) שי"מ שד"ש שובה דרשו שוש אשיש והם דחו דבריו והעלו דשוש אשיש בראשיתו ושובה באחריתו וכן הוא סברת רבינו:

וכשחל ר"ה בב"ג ובין צום כפור לסוכות שובה להאזינו אף ע"פ שעבר י"ה כבר כתב המרדכי בפ' בני העיר דשפיר מפטירין שובה משום דיפה צעקה לאדם קודם גז"ד ואחר גז"ד (כדאית' ר"ה טז.):

ומ"ש ויש נוהגים כשר"ה בב"ג וכו' וסי' דפסיקת' מוכח כמנהג הראשון כלומר דאע"ג דלמנהג ראשון נמי כשחל ר"ה בה"ז שאין בין ר"ה לסוכות כ"א שבת אחד מפטירין שובה ואין אומר דרשו מ"מ כיון דכשחל בב"ג אומרים תרתי דתיובתא מיקיימי שפיר דברי הפסיקתא באותם שנים אבל למנהגם זה שאפילו כשחל בב"ג אין מפטירין דרשו כלל לא מיקיימי דברי הפסיקתא כלל וגם הרד"א דחה מנהג זה ולי נראה מנהג זה עיקר דלעולם בשבת שבין ראש השנה ויום הכיפורים מפטירין שובה שהרי הפוסקים קורין לשבת זה שבת שובה וגם הרמב"ם כתב בפי"ג מהלכות תפלה דשבת שבין ר"ה לי"ה מפטירין שובה ולא חילק בין כשר"ה בב"ג לכשר"ה בה"ז ": "ב"ה וכ"כ ר"י בנ"ב לעולם שבת שבתוך ימי תשובה מפטירין שובה ישראל עכ"ל: ולהשלים תרתי דתיובתא יאמר דרשו בצום גדליה וכמ"ש התוס' (שם) והמרדכי בפרק בני העיר ויפה כח מנהג זה מכח מנהג הראשון דלמנהג ראשון לא איירי פסיקתא אלא כשחל ר"ה בב"ג דוקא ולמנהג זה איירי בכל השנים:

בית חדש (ב"ח)עריכה

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

וכותבין בשטרות באדר הראשון אדר סתם ובשני כותבין אדר השני פסק כרבי יהודה לגבי ר"מ אבל מדברי הרמב"ם פ"י דהלכות נדרים נראה דפוסק כרבי מאיר דאמר אדר השני הוא אדר סתם ולכן לכתחלה יפרוש בשניהם ויכתוב בראשון אדר הראשון ובשני אדר השני שלא יהא השטר מוקדם מספק ובא"ע נתבאר בארוכה בס"ד:

פרשת האזינו וכו' בפ' בתרא דראש השנה (דף לא):

ומ"ש כתב רב פלטוי גאון סימן הזי"ו ל"ך פי' האזינו עד זכור וכו' כ"כ הרי"ף והרא"ש פרק הקורא עומד אבל רש"י פי' על סי' "לך "לולי כעס אויב "כי ידין ה' עמו וכתבו התוספות שכ"כ בספרי וכן המנהג ובמ"ס כתב "וישמן "לו חכמו ורבינו חננאל כתב "וירא "לו חכמו:

קללות שבת"כ אין מפסיקין בהם כו' משנה בפרק בני העיר וכתב ב"י בשם ה"ר מנוח דמ"ש הילכך מתחילין בפסוק שלפניהם דלאו פסוק אחד קאמר דהא אין מתחילין בפרשה פחות מג' פסוקים:

ומ"ש אבל קללות שבמשנ' תורה יכולין להפסיק בהן שם אמרו הטעם כיון דמשה מפי עצמו אמרן ובלשון יחיד אינן בכלל מוסר ה' בני אל תמאס ואל תקוץ בתוכחתו ומ"מ נהגו שלא להפסיק אף בקללות שבמשנה תורה וכ"כ הרמב"ם: בפסיקתא ב"י דעיקר הוא שב דנחמת' נו"ע ארק"ש דהיינו שוש אשי' לאתם נצבים ותרתי דתיובתא היינו דרשו במנחה דצום גדליה ובשבת שבין ר"ה לי"כ מפטירין לעולם שובה בין כשר"ה בב"ג בין כשר"ה בה"ז וכך המנהג:

ומ"ש בפסיקתא דבשאר ימות השנה מפטירין מענין הפרשיות דומה בדומה כת' במרדכי בפ' בני העיר דכשקורין שני סדרות מפטיר לעולם באחרונה חוץ מאחרי מות וקדושים שמפטירין הלא כבני כושיים שהיא הפטרת אחרי מות שהיא הראשונה וכ"כ במנהגים ובהגהת ש"ע וכך נוהגים ודלא כבעל הלבוש שכתב דטעות נפל בספרי המרדכי ובספרי המנהגים כי מי יש לו לדבר הזה לשנות מנהג אבותינו ולהטעות הספרים על פי אומד הדעת כשלא מצא היפך זה בספרי הקדמונים שבידינו:

דרכי משהעריכה

(א) ואין אנו נוהגין כן אלא בדברי המרדכי:

(ב) והבחיי פירש בו ט"א שרומזים שהזיו והתפארת של תורה היא לישראל:

(ג) בשם המרדכי והר"ן:

(ד) ובמרדכי ה"ק דנ"ד ע"א י"מ דיחיד ר"ל ת"ח צריך לקרות דת"ח נקרא יחיד ע"ל סי' קל"ט שאין קורין לתוכחה שום אדם אלא מי שירצה:

(ה) במרדכי פ' בני העיר ע"א וע"ב בשבת שיש בו פרשיות סמוכות לעולם המפטיר מפטיר באחרונה וראבי"ה כתב מפטירין בפרשה ראשונה ובמנהגים כתוב כל פרשיות סמוכות מפטירין באחרונה חוץ מא"מ וקדושים שמפטירין הלא כבני כושיים שהיא הפטורת א"מ מפני שהפטרה שניה מדברת בתועבות ירושלים עכ"ל וכ"ה במנהגים שלנו ומשמע מדברי המרדכי שהפטרת אחרי מות היא הלא כבני כושיים וא"כ אף כשהם חלוקים אחרי וקדושים מפטירין הלא כבני לאחרי ותשפוט שפוט לקדושים וב"ה במנהגים שלנו שכתוב בחומשים להיפך:

(ו) וכ"כ אבודרהם המנהג זה עיקר אבל ב"י כתב דהמנהג השני עיקר דלעולם אמרינן שובה בשבת שבין ר"ה לי"ה וכן אנו נוהגין כתב המרדכי פ' בני העיר שאלתי לרבותי שבת של חתן שאירע בד' פרשיות במה מפטירין והשיבו דמפטירין בשל פ' וכן כשאירע חתונה בשבתות של סי' דש"ח נו"ע ארק"ש או בשבת של ר"ח או כשל מחרת החודש אין דוחין אותן משום חתונה כי אלו הפטרות מוזכרות בתלמוד והפטרת חתן אינה מוזכרת אלא היא לשמחה בעלמא עכ"ל וכ"ה במ"ק הל' ט"ב שאין דוחין הפטורות אלא מחמת שום דבר וכ"ב במנהגים שלנו שאנו נגררים בתרייהו וכתב עוד שאין הפטורת שוש אשיש דוחה שירה והפטורת חנוכה אבל מלבד אלו דוחה כל הפטורות וכתב בווי"ן נוהגים שאע"פ שאינו דוחה הפטורות אלו מ"מ קורין ג"כ שוש אשיש עד אלהיך ובת"ה סי' כ"ו דאין לנהוג כן לדלג מנביא לנביא ולא מפטירין בשל חתן כלל מיהו אין למדות במקום שנהגו כך וכ"כ בפסקיו סימן צ"ד מיהו כתב שם דאם ב' ההפטרות בספר אחד אין נוהגים כמנהג ווי"ן עכ"ל וע"ל ס"ס תכ"ה דאין לחוש לדילוג זה ור"ח שחל להיות בהפטורת של סימנים אלו ע"ל סימן תכ"ה: