עירובין לה א
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
חסורי מיחסרא והכי קתני אנתנו במגדל ונעל בפניו ואבד המפתח הרי זה עירוב במה דברים אמורים ביום טוב אבל בשבת אין עירובו עירוב נמצא המפתח בין בעיר בין בשדה אין עירובו עירוב רבי אליעזר אומר בבעיר עירובו עירוב בשדה אין עירובו עירוב בעיר עירובו עירוב כר' שמעון דאמר אחד גגות ואחד חצירות ואחד קרפיפות רשות אחת הן לכלים ששבתו בתוכן בשדה אין עירובו עירוב כרבנן רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו הכא במגדל של עץ עסקינן דמר סבר כלי הוא ואין בנין בכלים ואין סתירה בכלים ומר סבר אהל הוא ובפלוגתא דהני תנאי דתנן הקיש על גבי שידה תיבה ומגדל טמאין רבי נחמיה ורבי שמעון מטהרין מאי לאו בהא קמפלגי מר סבר כלי הוא ומר סבר אהל הוא אמר אביי ותיסברא והתניא אהל וניסט טמא כלי ואינו ניסט טהור וקתני סיפא ואם היו ניסוטין טמאים גזה הכלל ניסט מחמת כחו טמא מחמת רעדה טהור אלא אמר אביי דכ"ע היסט מחמת כחו טמא מחמת רעדה טהור והכא ברעדה מחמת כחו עסקינן ובהא קא מיפלגי דמר סבר הוי היסט ומר סבר לא הוי היסט ומתניתין במאי מוקמינן לה אביי ורבא דאמרי תרוייהו דבמנעול וקטיר במתנא עסקינן ובעי סכינא למיפסקיה תנא קמא סבר לה כרבי יוסי דאמר הכל הכלים ניטלין בשבת חוץ ממסר הגדול ויתד של מחרישה ורבי אליעזר סבר לה כרבי נחמיה דאמר אפי' טלית אפי' תרווד אין ניטלין אלא לצורך תשמישן:
מתני' ונתגלגל חוץ לתחום נפל עליו גל או נשרף תרומה ונטמאת מבעוד יום אינו עירוב משחשיכה הרי זה עירוב אם ספק ר"מ ור' יהודה אומרים הרי זה חמר גמל ר' יוסי ור"ש אומרים ספק עירוב כשר אמר ר' יוסי אבטולמוס העיד משום חמשה זקנים על ספק עירוב שכשר:
גמ' נתגלגל חוץ לתחום אמר רבא זלא שנו אלא שנתגלגל חוץ לארבע אמות חאבל לתוך ד' אמות הנותן עירובו יש לו ד' אמות:
נפל עליו גל וכו':
קא ס"ד דאי בעי מצי שקיל ליה לימא מתניתין דלא כרבי דאי כרבי האמר כל דבר שהוא משום שבות לא גזרו עליו בין השמשות אפילו תימא כרבי לא צריכא טדבעי מרא וחצינא וצריכי דאי תנא נתגלגל משום דליתא גביה אבל נפל עליו גל דאיתיה גביה אימא ליהוי עירוב ואי תנא נפל עליו גל משום דמיכסי אבל נתגלגל זימנין דאתי זיקא ומייתי ליה אימא ליהוי עירוב צריכא:
או נשרף תרומה ונטמאת:
למה לי תנא נשרף
רש"י
עריכה
אבל בשבת אין עירובו עירוב - דלא שרו ליה רבנן למיסתר:
נמצא המפתח - בשבת:
אין עירובו עירוב - דלית ליה דר"ש והא דר"ש בפ' כל גגות:
ואין סתירה בכלים - ואי בעי סתר ליה:
הקיש - זב באגרופו על גבי שידה כו':
טמאים - מפני שהסיטן וכגון שהיה לבוש בית יד דלא מטמא בנגיעה אי נמי שהקישו בחתיכת עץ שבידו:
אהל הוא - ולא מקבל טומאה:
ותסברא - דטעמא משום אהל ולאו אהל הוא:
וניסט - שאינו תקוע יפה וכשמקיש בו ניסט טמא ואם כלי הוא שמחובר ותקוע או כבד הרבה שאינו ניסט מחמתו טהור:
וקתני נמי סיפא - דקמייתא דהקיש ע"ג שידה אם היו ניסטין טמאין אפילו לרבי נחמיה ור"ש אלמא טעמייהו לאו משום אהל הוא:
זה הכלל ניסט מחמת כחו - שהסיט את הכלי או את האהל ממש שניתקו ממושבו משהו:
מחמת רעדה - שטפח ברגליו בקרקע ומחמת ניענוע הקרקע ניסט הכלי אף על פי שניתק מן הארץ טהור דכח כוחו הוא:
דכולי עלמא - אפילו לר' נחמיה הסיט ממש מחמת כחו טמא ואפילו אהל:
מחמת רעדה טהור - ואפילו הוא כלי:
והכא ברעדה מחמת כחו - שהקיש עליהן ממש ולא נתקן ולא הוסטו אלא רעדו:
ומתני' - דעירוב במאי מוקמינן לה דהא לכ"ע אי גדול הוא אהל הוא ואמאי עירובו עירוב אי קטן שאינו מחזיק מ' סאה בלח כלי הוא ומאי טעמא דר' אליעזר:
קטיר במתנא - קשור המנעול בחבל:
ובעי סכינא למיפסקיה - דאי הוה מצי למיפסקיה בידיה שפיר דמי אפי' לר' אליעזר דאין חתיכה אסורה אלא במחובר אבל הכא מקלקל הוא ושרי כדתניא במסכת ביצה (דף לא:) חותמות שבכלים מתיר ומפקיע וחותך ואע"ג דהכא אהל הוא ואמרינן התם שבקרקע אסור לחתוך גזירה דרבנן היא דמיחזי כסותר ולא סותר בנין ממש הוא דהא פתיחת דלת בעלמא הוא כיון דשבות הוא לא גזרו עליו בין השמשות:
אלא לצורך תשמישן - ועיקר תשמישו של סכין לא לחתוך חבלים הוא אלא לחם ובשר ואוכלין והכי פליגי תנא קמא לית ליה דרבי נחמיה הלכך עירובו עירוב דפסיק ליה למיתנא רבי אליעזר אומר אם בעיר אבד. הרי זה עירוב דכי מדכר ליה מייתי ליה דרך קרפיפות ואם בשדה אינו עירוב דמיפסיק מנעול לא מצי כדרבי נחמיה:
מתני' נתגלגל חוץ לתחום אינו עירוב - הואיל ויש מביתו שהוא לן שם עד עירובו יותר מאלפים אמה דממה נפשך כל היכא דקנה שביתה אי בביתו אי בעירובו לא מצי למיזל ולמשקליה:
נפל עליו גל - מפרש בגמ' דבעי מרא וחצינא לפנויי דהויא מלאכה ולא שבות:
תרומה ונטמאת - דלא חזיא לא לדידיה ולא לאחריני:
משחשיכה - כבר קנה עירוב בין השמשות ושבת הואיל והותרה הותרה:
ספק - אם מבעוד יום אם משחשיכה:
הרי זה חמר גמל - דמספקא לן אי קני ליה זה עירוב והכא הוי ביתו ומהכא יש לו אלפים אמה לכל רוח והפסיד אלפים שמעבר ביתו או שמא לא קנה עירוב ומביתו יש לו אלפים לכל רוח ולא קנה לעבר עירובו כלום ומחמת ספק זה נאסר לילך אלא אלפים אמה שבין ביתו לעירובו דממה נפשך בהנך משתרי אבל אלפים שמעירובו ואילך לא דילמא לא קנה עירוב ומביתו ואילך נמי לא דלמא קנה עירוב נמצא זה מושכו כאן לילך וזה מושכו לכאן כאדם המנהיג חמור וגמל שהחמור הולך לפניו וזה מנהיגו והגמל הוא מושך וצריך לפנות לפניו ולאחריו:
גמ' הנותן את עירובו - הואיל ונתכוין לקנות שם שביתה יש לו ארבע אמות דהואיל והנהו ארבע אמות מיבלען בתחומא הוו להו כתחומא והוי כנותן את עירובו בבית שבסוף התחום שאפילו הוא אלף אמה מהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה:
דאי בעי שקיל ליה - וקתני מתניתין אינו עירוב משום טלטול אבנים דשבות דרבנן הוא:
תוספות
עריכה
חסורי מיחסרא והכי קתני. פ"ה וג' מחלוקות בדבר ולא דק דמתניתין איירי ביום טוב ופליגי אי מצי סתר ליה אי לאו וברייתא כשנמצא בשבת ופליגי בדר"ש והא דתניא בתוספתא (פרק שני) דעירובין ומודים חכמים לרבי אליעזר בבני חצר ובני מרפסת שגבו עירובן ונתנוהו בבית אע"פ שיודעין שאין המפתח במקומו שעירובו עירוב היינו טעמא דבעירובי חצירות הקילו ומיהו נראה דאנמצא מפתח בשבת קאי מדקאמר ומודים חכמים לרבי אליעזר וביו"ט כי לא נמצא מפתח אדרבה חכמים הקילו טפי והוה ליה למימר איפכא ומודה רבי אליעזר לחכמים:
בעיר עירובו עירוב. בנמצא בשבת אף על פי שהיה אבוד בין השמשות:
וקתני סיפא אם היו ניסטין טמאין. מהך סיפא לחוד לא מצי למידק דמצי למימר דמחמת רעדה הוא דפליגי דיש חלוק בין אהל לכלי אבל בהיסט אהל נמי טמא לכך מייתי ברייתא דמחמת רעדה נמי אין חילוק בין אהל לכלי וברייתא לחוד נמי לא סגיא דהוה אמינא דאתיא לא כרבי נחמיה ולא כרבי שמעון להכי אייתי סיפא דמילתייהו:
ומתני' במאי מוקי ליה. ולא בעי לאוקומ' בפלוגתא דאין בנין בכלים משום דפלוגתא דב"ש וב"ה היא בפרק ב' דביצה (ד' כב.):
בעי סכינא למיפסקיה. פ"ה דאי ביד הוה שרי אפילו רבי אליעזר דמקלקל הוא דתניא במסכת ביצה (דף לא:) חותמות שבכלים מתיר ומפקיע וחותך ואף על גב דהכא אהל הוא ואמר שבקרקע אסור גזירה דרבנן הוא דמיחזי כסותר ולא סותר בנין ממש הוא דהא פתיחת דלת בעלמא הוא וכיון דשבות הוא לא גזרו עליו בה"ש ואינו נראה דכי נמי סבר רבי אליעזר כרבי נחמיה שרי דטלטול סכין לא אסור אלא מדרבנן לכך י"ל דהכא כלי הוא ואי הוה מצי למפסקיה ביד הוה שרי אבל בסכינא אסור כרבי נחמיה ולית ליה דרבי ומכאן מדקדק ר"י דחותמות שבכלים מתיר ומפקיע וחותך היינו דוקא כעין קשר של מיתנא אבל פותח של עץ או של מתכת אסור לשבר דבכלי נמי יש בנין וסתירה כדפ"ל:
נתגלגל חוץ לתחום. אפילו תחומין דרבנן ואפילו לרבי דאמר כל דבר שהוא משום שבות לא גזרו עליו בין השמשות מכל מקום לא הוי עירוב אף על גב דבין השמשות מצי למישקליה ואיתויי כיון דאם קנה שביתה במקום שנתגלגל העירוב היה עומד עתה חוץ לתחום ואין לו אלא ארבע אמות הילכך תקנו רבנן שלא יהיה עירוב אלא כשהוא בתוך התחום: ספק
עין משפט ונר מצוה
עריכהמתוך: עין משפט ונר מצוה/עירובין/פרק ג (עריכה)
ע א ב מיי' פ"ו מהל' עירובין הלכה א', טור א"ח סי' שצו:
עא ג מיי' פ"ט מהל' משכב ומושב הלכה א':
עב ד מיי' פ"א מהל' עירובין הלכה כ"ב, ומיי' פ"ו מהל' עירובין הלכה י', סמג לאוין סה, טור ושו"ע או"ח סי' שצ"ד סעיף ג', וטור ושו"ע או"ח סי' ת"ט סעיף ד', וטור ושו"ע או"ח סי' שי"ד סעיף ז', וטור סי' תקיט:
עג ה מיי' פכ"ה מהל' שבת הלכה ט', סמג שם, טור ושו"ע או"ח סי' ש"ח סעיף א':
עד ו ז מיי' פ"א מהל' עירובין הלכה כ"א, ומיי' פ"ו מהל' עירובין הלכה י"ב, סמ"ג עשין מד"ס א, טור ושו"ע או"ח סי' שצ"ד סעיף א' וסעיף ב, וטור ושו"ע או"ח סי' ת"ט סעיף ו':
עה ח מיי' פ"ו מהל' עירובין הלכה י"א, טור ושו"ע או"ח סי' ת"ט סעיף ה':
עו ט מיי' פ"ו מהל' עירובין הלכה י"ד, טור ושו"ע או"ח סי' שצ"ד סעיף ב':
ראשונים נוספים
ופרקינן מתני' נמי ביו"ט קתני ואקשינן אי הכי הא דתני עלה ר' אליעזר אמר אי בעיר אבד עירובו עירוב כו' ואי ביו"ט שרי ליה לאתויי מה לי בעיר ומה לי בשדה. ותרוץ הכי חסורי מחסרא והכי קתני נתנו במגדל ונעל בפניו ואבד המפתח הרי זה עירוב בד"א ביו"ט אבל בשבת אין עירובו עירוב נמצא המפתח בין בעיר בין בשדה עירובו עירוב. ר' אליעזר אומר בעיר עירובו עירוב דיכול לאתויי דרך גגות כר"ש דתנן ר"ש אומר אחד גגות ואחד חצרות ואחד קרפיפות (וכלים) [רשות אחת הן לכלים] ששבתו בתוכן. נמצא המפתח בשדה אין עירובו עירוב [דלא] כר"ש דתני (לקמן צ"ה) בהמוציא תפילין בשדה נותנן לחבירו וחבירו לחבירו עד שמגיע לחצר החיצונה אלא כרבנן דאסרי ורבה ורב יוסף אוקמוה למתני' במגדל עץ. ואמאי עירובו עירוב [דאין בנין] ואין סתירה בכלים וכיון שיש לו לסתור ולהוציא העירוב נמצא הוא ועירובו במקום אחד ובהא פליגי ר' אלעזר ורבנן רב ושמואל סברי מן מגדל של עץ אהל הוא ואסור לסותרו ורבה ורב יוסף [סברי] כלי הוא.
ובפלוגתא דהני תנאי דתנן במס' זבין פ' ד' הקיש הזב על הדלת של שידה של תיבה ושל מגדל טמאין ר' נחמיה ור' שמעון מטהרין מאי לאו בהא קמיפלגי דת"ק סבר כלי הוא ונטמא. ור' נחמיה ור' שמעון סברי אהל הוא. ודחי אביי כללא הוא דבכלי טמא ובאהל טהור.
והתניא אהל הניסט טמא. כלי ואינו ניסט טהור. וקתני סיפא אם היו הניסטין דלת ומגדל טמאין. זה הכלל ניסט מחמת כחו טמא מחמת רעדה טהור אלא אמר אביי כ"ע היסט מחמת כחו טמא והכא ברעדה מחמת כחו פליגי כגון שהכה הזב במקום ונתרעד כלי מחמת ההכאה ההיא ת"ק סבר הוי היסט ור' נחמיה ור' שמעון סברי לא הוי היסט ואסיקנא למתניתין דקתני אבד המפתח במנעל דקטיר במתנא ובעי סכינא למיפסקיה. (אבד הסכין) ובהא פליגי ר' אלעזר סבר לה כר' נחמיה דאמר אפי' טלית ואפי' תרווד אין ניטלין אלא לצורך תשמישן ולפיכך אסור ורבנן סברי כל הכלים ניטלין לצורך ושלא לצורך:
מתני' נתגלגל חוץ לתחום כו' אמר רבא לא שנו אלא שנתגלגל חוץ מד' אמות אבל נתגלגל לתוך ד' אמות אפי' מבעוד יום עירובו עירוב דהוא ועירובו במקום אחד הן שכל המניח עירובו יש לו ד' אמות. נפל עליו גל ובעי מרא וחצינא לפקחו ספק. ר' מאיר אומר הרי זה חמר גמל.
הקיש הזב על גבי שידה ותיבה ומגדל טמאין: כלומר: כלים ואדם המונחין בתוכן, אבל הן עצמן טהורין, דאין היסט אלא בכלים שמטמאין בנגיעה, דהיסט מדין נגיעה רבייה רחמנא, כדכתיב (ויקרא טו, יא) וכל (הכלי) אשר יגע בו הזב יטמא ודרשינן איזהו מגעו שהוא ככולו הוי אומר זה היסיטו, וכל שהוא מחזיק ארבעים סאה בלח שהם כוריים ביבש אינן מקבלין טומאת מגע ואוהל.
ור' נחמיה ור"ש מטהרין: באלו אפילו כלים ואדם המונחין בתוכן, וכטעמא דמסיק אביי, ואלו דקאמרינן לאפוקי אחריני כדקתני ברישא (זבים פ"ד, מ"ג) דכולהו מודו בהו.
ומתני' במאי: כלומר: אי מוקמינן לה בכלים, אי בכלים גדולים מאי טעמייהו דרבנן דשרו, ואי בקטנים מאי טעמיה דר' אליעזר דאסר. וכן פירש רש"י ז"ל. ואוקמוה במנעול דקטיר במיתנא ובעי סכינא למפסקיה, דאי מצי לחתוך ביד חותך ואינו נמנע וכדתנן (ביצה לא, ב) חותמות שבכלים מתיר ומפקיע וחותך, ואע"פ ששנינו (שם) ושבקרקעות מתיר ומפקיע ואינו חותך, הכא בכלים קטנים דלא חשיבי כאוהל, ואי נמי אפילו בשל גדולים נמי ולגבי פתיחת דלתות ככלים חשוב ולא כקרקע. ורש"י ז"ל פירש: משום דאפילו בשל קרקעות גזירה דרבנן היא וכיון דשבות הוא לא גזרו עליו בין השמשות.
אלא דבעי סכינא למפסקיה ור' אליעזר כר' נחמיה דאמר אין כלי ניטל אלא לצורך תשמישו: המיוחד לו, וסכין אינו מיוחד לחתיכת מיתנא. ור"ח ז"ל פירש: דבעי סכינא למפסקיה ונאבד הסכין ולא מצי למפסקיה אלא במר פסיל וקרדום דאין זה תשמישן. וכבר כתבתי חילוק דעותיהן בפרק כל הכלים (שבת קכד, א ד"ה ואתא) בארוכה בסייעתא דשמיא.
אמר רבא לא שנו אלא שנתגלגל חוץ לארבע אמות: ואם תאמר ואפילו נתגלגל חוץ לארבע אמות נמי הא אי מייתי ליה לתוך מקום שביתתו ליכא אלא איסורא דרבנן ושבות ולא גזרו כרבי. יש לומר דהכא שאני שאין העירוב בעצמו קונה שביתה כיון שהוא חוץ לתחום ביתו, כלומר: שהוא חוץ לאלפים אמה.
דבעי מרי וחצינא: קשיא הכא נמי שבות בעלמא הוא, דמלאכה שאינה צריכה לגופה היא כחופר גומא ואינו צריך אלא לעפרה. ומסתברא דהכא בארעא דיליה דמתקן וחייב אע"פ שאינו צריך עכשיו לאותו תיקון וכמו שכתבתי בכתובות (ו, א ד"ה האי) ובשבת (קג, א) בס"ד.
חסורי מחסרא וה"ק וכו': פרש"י ז"ל כי ג' מחלוקות בדבר היכא שנמצא המפתח רחוק ממקום העירוב דלת"ק דמתני' ות"ק דברייתא עירובו ואפילו בשבת בין בעיר בין בשדה דר"ש דאמר דאפי' בשדה נותנו לחבירו וחבירו לחבירו. ור' אלעזר דברייתא ס"ל דבעיר עירובו עירוב מפני שיכול להביא דרך גגות וחצירו' כר"ש אבל בשדה אין עירובו עירוב דלא שרי ליתנו לחבירו וחבירו לחבירו ור' אליעזר דברייתא ס"ל דבעיר עירובו עירוב דמתני' סבר שאפי' נמצא בעיר אין עירובו עירוב דלית ליה כר"ש אפי' בגגו' וחצרות והיינו דלא שרי אלא בשידוע שהמפתח במקומו. ומיהו אי בעי' למימר דמתני' בשדה מיירי הוו רבי אלעזר. דמתני' ור' אלעזר דברייתא בחדא שטתא ויפה כיון רבי' ז"ל ולעניין מפתח שאבד ולא נמצא משמע דליכא אלא תרתי פלוגתא דת"ק שרי לסגור הדלת בי"ט וכר' מאיר ור' אלעזר דמתני' ודברייתא אסרי כרבנן דהתם וכל מאי דאמרי' בשמעתין דנמצא בעיר שרי כר"ש מפני שיכול להביאו דרך גגות מיירי כששבת בתוכן המפתח בבין השמשות חוץ לבית דאי לא הא ס"ל לר"ש לכלים ששבתו בתוכן ולא לכלים ששבתו בתוך הבית:
בשדה אין עירובו עירוב כרבנן: פי' דס"ל דאפי' ר"ש לא שרי שיהא נותנו לחבירו וחבירו לחבירו אלא בתפלין דוקא כדאי' בפ' המוציא ומשום בזיון תפלין אבל בעלמא ואפי' במקום מצוה בעירוב לא וליכא למימר דמצי לאתוייה פחות פחות מד' אמות דהא כתיבנא לעיל דאפי' ר' לא התיר בבין השמשות שבות כזה והוי יודע דמאן דשרי הכא בשדה כר"ש שנותנו לחבירו וחבירו לחבירו דוקא לענין המפתח אבל לענין העירוב בעצמו לא שרי' מהאי טעמא אם הניחו בבית הקברות או במקום שאינו יכול ליטלו ע"י עצמו ויכול ליטלו ע"י חביריו:
רבה ורב יוסף דאמרי תרויוהו במגדל של עץ: פי' והוא מגדל גדול שמחזיק מ' סאה והיינו דמדמי לה לפלוגתא דגבי טומאה דמייריי על כרחין בשידה תיבה ומגדל שהם מחזיקי' מ' סאה מר סבר כלי הוה ואין בנין וסתירה בכלים פי' ולפי' עירובו עירוב שהרי יכול לסתור המגדל בידו ור' אליעזר סבר אהל הוא ויש בו משום סתירה:
ופלוגתא דהני תנאי דתנן שהזב על גבי שידה תיבה ומגדל טמאין: פי' מדין הסיטו של זב ור' נחמיה ור"ש מטהרין. וא"כ היכי דמי אי כשאין מחזיקין מ' סאה מ"ט דמר אהל הוא. ואי בשמחזיקין מ' סאה מ"ט דמר כלי הוא תירצו בתוספו' לעול' בשמחזיקין מ' סאה וא"ה איכא פלוגתא כדאשכחן דפליגי ר' מאיר ור' יהודה התם בערבת העבדנים ד' ושל בעל הבית דחד מנייהו סבר שהיא כלי ואפי' מחזקת מ' סאה. ולמאי דקא סלקא דעתך השתא בחנם נקט הקיש דבמגע נמי משכחת פלוגתייהו אלא כיון דמיירי בזב נקט הסיטו שאין לו חבר בכל התורה עכ"ל. והנכון דאיברא דמיירי במחזיקין מ' סאה ואינהו גופייהו אינם מקבלים טומאה כלל לא של מגע ולא של הסט דבעי' דומיא דשק וכל שלא בא לכלל מגע לא בא לכלל הסט דלהכי אפקיה רחמנא להסיט בלשון נגיעה כדכתי' וכל אשר יגע בו הזב והכא לענין כלים הנתונים בתוכם עסקי' לטמאם ע"י הסיטו של אלו מר סבר כלי הם ומר סבר אהל הם ופליגתא דערבת העבדנים דהתם הכי היא וכן פ' מקצת רבותי' בעלי התוספות ז"ל והא דקתני ר' נחמיה ור"ש מטהרין באלו משום דקתני התם ברישא מילי אחריני שמודו בהו כלהו:
אמר אביי וכללא הוא פי' וכי כלל פשוט היא בידך דדין הסט בכלי או אהל כלי דכל שהוא כלי טמא וכל שהוא אהל טהור והתניא אהל ונסוט טמא כלי ואינו נסוט טהור אלמא כלה מילתא בנסוט ואינה נסוט תליא פי' נסוט שנעקר ממקומו משהו: וקתני סיפא פי' בסיפא דמתני' קתני דמידו ר' נחמיה ור"ש שאם היו נסוטין בכאן טמאין זה הכלל נסוט מחמת כח שהקיש בהן טמאים נסוט מחמת רעדה שהקיש במקום אחר ומחמת הרעדה. ההיא נסוט ונעקר טהור אלמא בכחו ורעדה תליא מילתא וא"ת ולמה הוצרך אביי לאתויי מתנייתא ולאתויי סיפא דמתני' ולאפוקי מחמת רעדה שהיא טהור אבל כלי כשאינו נסוט כלל טהור אבל נסוט ואפי' מחמת רעדה טמא ואינה הפרש' לנסוט מחמת רעדה בין אהל לכלי ופליגי בנסוט מחמת רעדה טמא ואיכא הפרשה לנסוט מחמת רעדה בין אהל מר סבר אהל הוא ומר סבר כלי הוא. דאי ממתני' ה"א דהא דאמרי' דר' נחמיה שאם היו נסטין ממש מחמת כחו טמאין ואם מחמת רעדה טהורין היינו משום דסבי' להו דהני אהל נינהו הא אלו היו כלים אפי' מחמת רעדה היא טמאין ולהכי מטמא ת"ק משום דס"ל כלי הוא אבל השת' דאתנהו לתרוייהו למתני' ומתנייתא אי אפשר לרחוקינהו. ומתנייתא לפרושי מתני' אתא דכל דהסט טמא ואפי' אהל וכל כלי שאינו נסיט טהור ואפי' כלי וכלה פלוגתא תליא בנסוט מחמת רעדה כדמפרש ואזיל:
ברעדה מחמת כחו: פי' שהקיש בהם בידו וכחי אבל לא נעקרו ממקומם לגמרי ואפי' משהו אלא שנתנדנדו מר סבר דנדנוד הסט הוא וטמא ומר סבר דלאו הסט הוא וטהורין של עץ מיירי במאי אוקמת פלוגתייהו. פרש"י ז"ל אי בכלים גדולים שמחזיקים מ' סאה מ"ט דרבנן דשרו דהא אהל הוא לכ"ע ואי בכלים קטנים מ"ט דר"א דאסר דהא כלי הוא לכ"ע והקשו בתוס' דמהיכן פשיט ליה כלי הא דאי מחזיקין מ' סאה הוה כלי לענין שבת לכ"ע הא פליגי ליה בהא מהא הכ' לפי' פר"י ז"ל דק"ק כיון דאוקמתא דידך דאמר' דפליגי במגדל גדול של עץ אם הוא אהל או כלי תלית ליה בפלוגתא דהקיש ע"ג הזב הא אידחי ליה דלאו בהא פליגי לא בעי' לאוקומי פלוגתא דהכא בהכי דמנא תיתי לן:
אביי ורבא תרוייהו הנה במנעול דקטיר במותנא ובעי סכינא למפסקי' רבנן סברי לה כמ"ד כלי ניטל אפי' שלא לצורך תשמישו הילכך עירובו עירוב דהא מצי למפסקיה בסכינא ור' אלעזר סבר לה כר' נחמיה דאמר אין כלי ניטל אלא לצורך תשמישו פרש"י ז"ל וסכינ' אינו עשוי לחתיכ' מותנא אלא לחתוך לחם וכיון שכן אינו יכול למפסק בה מותנא ולפי' אין עירובו עירוב: אבל ר"ת סובר דאפי' לר' נחמיה לא אמרי' שאין כלי ניטל אנא לצורך תשמישו חשיב והכא מיירי בשאבד הסכין ואין לו מרא וקרדום ולרבנן שרי למפסק בהו מותנא ולר' נחמיה אסור שאין זה דרך תשמישם וכבר פרשתי מחלוקת זו בפרק כל הכלים בס"ד. מ"מ לכלהו פירושי ר' אלעזר לרבנן סבור ליה שגזרו בבין השמשות בדבר שהו' משום בבות דהא איסור טלטול כלים אינו אלא מדרבנן ולא משמע דבשבות כזה לא יתיר ר' וא"ת ולת"ק היאך מות' לפסוק מותנא בסכינא דהא קי"ל בחותמות שבקרקע יתיר ומפקיע אבל לא חותך והני כחותמות שבקרקע חשיבי דהא לכ"ע לא שרי' לשבור המגדל דחשבי' ליה אהל וסכינא הוא דבעי' למפסקי' תירץ רש"י ז"ל דמ"מ אין בזה אלא איסור שבות ות"ק סבר לה כר' שלא גזרו בשבו' בין השמשות:
ויש מתרצים שלא אסרו חכמים אלא בחותמות שבקרק' ממש אבל בכלים אע"פ שהם גדולים שדינם כקרקע לגבי פתיח' דלתו' דינם ככלים קטנים. ואיכא למידק שמעתין דהא משמע דאביי ורבא במגדל של עץ מוקמי מתני' לא נדו מאוקמתא דרבא ורב יוסף דאי לא היה להו לפרושי וכיון דכן ואשכחן דאפי' ת"ק לא שרי אלא משום דמצי למפסקיה בסכינא מכלל דלכ"ע אסור לשבור אותו וא"כ סביר' להו דלכ"ע יש בנין וסתירה בכלים ותלמודא נמי משמע דהכי הוה פשיט לי מדקא מקשיה בהדי' לריש שמעתין ואמאי הוא במקו' אחד ועירובו במקום אחר וכדפרשי' לעיל: והא אמאי דהא ק"ל דאין בנין בכלים ואין סתירה בכלים ותנן בפ' חבית שובר אדם את החבית כדי לאכל ממנה גרוגרות ובלבד שלא יתכוין לעשות כלי וליכא מאן דפליג עליה דאלמא אין סתירה בכלים תירץ ריב"א ז"ל דהתם בכלים קטנים כגון חבית אבל בכלים גדולים שמחזיקים מ' סאה או יותר יש בהם בנין וסתירה כאהלי ור"י ז"ל תירץ דשניא ההי' דחבית דמיירי בשל מוצטקי כדאוקימ' במסכ' י"ט וכיון דכן הויא לה כמנורה של חוליו' ומטה של טרסיי' ותריסי חביות שאין בהם בנין וסתר' אבל במה שהוא כלי שלם כלומר שאינו של חוליות וחבורו חבור גמור כמסמרי' וכיוצא בו יש בו בנין וסתירה וכדאמרי' התם עול שופתא בקופינא דמרא חייב משום בונה מפני שחבירו חבור גמור ע"כ: ובודאי דמאי דאמר מר"ן ז"ל דבמה שהוא חבור גמור דינו כאהל להיות בו בנין וסתירה דין אמת הוא שאפי' במגבן הוה ס"ד התם לומר שיש בונה אלמל' דהוו אוכלין וכדפרישית בפ' הבונה אבל מה שכתב דמתני' דחבית מיירי בשל מוצטאקי זה אינו נכון דהא לרבי אליעזר הוא דאוקימנא הכי במסכת י"ט לתרוצי קושיין דפרכי' ליה מההיא מתני' דאלמלא לרבנן דפליגי עליה לא מיירי בהכי דאי לא הוה לן למימר כדפרכי' לרבי אליעזר ותסברא לרבנן מי ניחא אלא במוצטאקי הכא נמי במוצטאקי וגם פי' ריב"א ז"ל אינו נראה נכון דכל שהוא כלי של חוליות כגון תריסי חנויות אפי' הם כלים גדולים אין בהם בנין וסתירה לב"ה דקיימא לן כוותייהו. וכל שהן חבור גמור אפי' בכלים קטנים יש בהם בנין וסתירה דומיא דההיא דקופינא דמרא אבל הנכון בעיני דבחבית ליכא למימר סתירה דאורייתא דהא סתימה של חרש וסותר שלא ע"מ לבנות הוא ואי משום שבות דרבנן כיון דלעין יפה מיכוין ודומה למקלקל שרי בשלא נתכוון לעשות כלי ומיהו אכתי ק"ל לרבה ורב יוסף היכי ס"ד דפליגי ביש בנין וסתירה כיון שחבורם הוא חבור גמור. ואיפשר דאינהו הוא מוקמי לה בשל חוליות ואפ"ה ס"ל לרבי אלעזר דכיון דכלים גדולים הם יש בהם בנין וסתירה כנ"ל: וכן פירשתי לפני רבי' ז"ל:
אמר רבא לא שנו אלא שנתגלגל חוץ לד' אמות ויש מקשים כיון דנתגלגל בתוך ד' אמות קנה עירוב ובמקומו היא חוץ לד' אמות נמי יקנה דהא כי נפיק ומייתי ליה בפחות מד' אמות הא דמייתי ליה למקומו וליכא אלא איסור תחומין דרבנן ובשבות כזה לא גזרו בבין השמשו' כר' ולאו קושיא היא דאפי' תימא דמצי לאתויי כל שהוא לתחום ביתו קונ' צו עירוב אבל כל שהוא חוץ לתחו' ביתו שאינו יכול ללכת שם בהתר גמור אינו קונה לו עירוב. דבעי מרא וחציני פי' והויא מלאכה של תורה בבית משום בונה ובשדה משום חורש ואע"פ שאינו מתכוין לכך פסיק רישיה ולא ימות היא כיון דעביד בארעא דידיה מלאכה דצריכה לגופא חשיבא: וחופר גומא ואינו צריך אלא לעפרא שהוא פטור מיירי בארעא דלאו דידיה מיירי פירשו רבותי:
מהדורא תנינא:
פיסקא נתנו במגדל רבה ורב יוסף דאמרי תרווייהו הכא במגדל של עץ עסקינן מ"ס כלי הוא ואין בנין וסתירה בכלים ומ"ס אוהל הוא פי' סתם מגדל גדול הוא ומחזיק ארבעים סאה בלח שאינו מקבל טומאה מ"ס אהל הוא שכיון שיצא מתורת כלי תורת אוהל עליו וכמחובר לקרלק דמי ואסור לשברו ומ"ס אע"ג דיצא מתורת כלי הנ"מ לענין טומאה אבל לענין שבת תורת כלי עליו דהא מטלטל היא ואין בנין בכלים ויכול לשברו וליטול עירובו ופלוגתא דהני תנאי דפליגי גבי זב דת"ק מטמא אם הסיטו זב כדין שאר כל הכלים ור' נחמי' ור"ש מטהרין דאין עליו תורת כלי אלא תורת אוהל וכמחובר לקרקע דמי וכמו שאם הקיש בדלת הב"ת טהור הה"נ במגדל טהור ואקשי אביי ותיסברא דבהא פליגי והתנאי אהל וניסט טמא כלי ואינו ניסט טהור פי' אע"ג שמחזיק שהוא כמו אהל אם הסיטו טמא הוא דאע"ג דהאו טהור כשאר הטמאות הנ"מ גבי מגע וגבי אהל המת מפני שיושב ואינו מתנענע וכל כלי העשוי לנחת אניו מקבל טומאה אבל גבי הסיטו הזב כיון שמתנענעו אין לחלק בו בין גדול לקטן אלא כל שהסיטו אפילו גדול טמא וכל שלא הסיטו אפילו קטן טהור והכא ברעדה מחמת כחו קמיפלגי ומתני' במאי פליגי פי' כיון דאשכחן גבי זב דאפילו כלי גדול ככלי קטן חשוב ה"ה גבי איסור שבת אע"פ שהמגדל גדול ומחזיק מי' סאה ואינו חשוב כלי לקבל טומאה לגבי איסור שבת בשאר הכלים הוא חשוב ואין בו בנין וסתירה וא"כ במאי פליגי אביי ורבא דאמרי תרווייהו הכא במנעול דקטיר במתנא עסקי' ובעי סכינא למיפסקי' כו' פי' כגול שהי' מסומר יפה ומהודק שלא הי' יכול לשבר אך אם הי' מביא כלי אומנות להוציא מסמרותיו וזה ודאי הוא אסור אפילו מדאורייתא כדבענין למימר לקמן גבי נפל עליו גל דאי בעי מרא וזיבולא אסור מדאורייתא בל הי' קשור המנעול במתנא והי' חזק שלא הי' יכול לנתקו וצריך סכין לחותכו וקי"ל חותמות שבכלים מתיר ומפקיע וחותך ובטלטול הסכין פליגי ובכל זה השיטה וביוצא בזו אמרינן בפ' חביות שנשברה בה' שובר אדם חבית תני חדא חותלותת של תמרים ושל גרוגרות מתיר ומפקיע וחותך ותניא אידך מתיר ומפקיע ולא חותך לא קשיא הא רבנן והא ר' נחמי' ואיתא נמי ביו"ט בפ' המביא בה' בית שהוא מלא פירות ובכל זו השיטה מראש ועד סוף אית לן למימר דמתני' דמגדל רבנן היא ולא רבי כך נ"ל פתרון שיטה זו אבל המורה פירש ומתני' דעירוב במאי מוקמינן לה דהא לכ"ע אי גדול היא אהל היא ואמאי עירובו עירוב ואי קטן שאינו מחזיק מ' סאה בלח בכלי הוא ומ"ט דר"א ואינו נ"ל מה שאמר דאי גדול הוא לכ"ע אהל הוא דאדרבה אע"פ שהיא גדול אמרן אהל וניסט טמא אלמא בכלי היא חשוב ותו דתניא בפ' כל הכלים דלח של שדה ושל תיבה ושל מגדל נוטלין ואל מחזירין ואסקה רבא נוטלין דאין בנין וסתירה בכלים ולא מחזירין גזריה שמא יתקע אלמא אפילו באלו שהן כלים גדולים שהן מחזיקין מ' סאה אמרינן שתורת כלי עליהן לענין שבת גם בקטיר במתנא פירש ואע"ג דהכא אהל הוא ואמרינן חותמות שבקרקע אסיר לחתוך גזירה דרבנן היא דמיחזי כי סותר ולאו סותר בנין ממש הוא דהא פתיחת דלת בעלמא הוא וכיון דשבות הוא לא גזרו עליו בין השמשות ואינו נ"ל כל דאפי' אם הי' כדבריו דפתיחת דלת בעלמא הוא שבות וטלטול הסכין לר' נחמי' מה הוא כ"א שבות בעלמא ואיזהו יותר גדול טלטול הסכין או פתחיחת דלת בקרקע א"ה בבעי' למימר אע"ג דהוא מחזיק מ' סאה בלח גבי איסור שבת כלי היא חשוב כדאמרן גבי זב הילכך מתיר ומפקיע וחותך ובטלטול הסכין פליגי ומתני' רבנן היא דכל שהוא מושם שבות גזרו עליו ביה"ש וגם לשברו נמי הי' מורת אלא שהי' מסומר יפה והי' חדש והי' צריך לכלי אומנות כדפרישית וקשיא ללי טובא דהכא אמרי רבה ורב יוסף אין בנין בכלים ואין סתירה בכלים וה"נ אמרי' בפ"ב דיו"ט בה' אין זוקפין את המנורה ביו"ט ודאי קעביד א"ר יצחק ביסנא הכא במנורה של חליות עסקי' מושם דמחזי כי בונה דב"ש סברי יש בנין בכלים ויש סתירה בכלים וב"ה סברי אין בנין בכלים ואין סתירה בכלים ובפ' המביא כדי יין אמר שמואל מתיר אבל לא מפקיע ולא חותרך ושבכלים מתרי ומפקיע וחותך אחד שבת ואחד יו"ט פי' בקרקע דיש בנין וסתירה דוקא להתיר מותר כגון שאינו קשר של קיימא אבל אם אינו יכול להתיר אינו מפקיע בידו ואינו חותך בסכין דהוי כי סותר אבל של כלים דארין בנין וסתירה בכלים מפקיע וחותך ובשבת בריש פ' כל הכלים נמי אמרי' ת"ר דלח של שדה ושל תיבה ושל מגדל נוטלין ולא מחזירין ואסקה רבא לעולם קסבר אין בנין בכלים ואין סתירה בכלים ומש"ה נוטלין והא דתניא ולא מחזירין גזירה שמא יתקע מכל הני מוכח דאין בנין וסתירה בכלים ובריש פ' הבונה אמרי' עייל שופתא בקופינא דמרא רב אמר מושם בונה ושמואל אמר משום מכה בפטיש אלמא דקסבר רב דיש בנין בכלים והיכי שביק ב"ה וסבר כב"ש ובשלהי פ' כירה נמי אמרינן אשכחינהו לוי בר שמואל לר' אבא ולרב הונא בר חייא דקיימי אפיתחא דבי רב יהודא אמר להו מה הוא להחזיר מטה של טרסיים בשבת לא הוה בידייהו אתי שאלוה לרב יהודה אמד להו רב ושמואל דאמרי תרווייהו המחזיר מטה של טרסיים בשבת חייב חטאת מיתבי המחזיר קני המנורה בשבת חייב חטאת וקנה של סיידין לא יחזיר ואם החזיר פטור אבל אסור ר' סימאי אומר קרן עגולה חייב חטאת בפשוטה פטור היא דאמר כי האי תנא דתנאי מלבנת המטה וכרעי המטה ולוחין של סקבים לא יחזור ואם החזיר פטור לא יתקע ואם תקע חייב חטאת רשב"ג אומר אם הי' רפוי מותר בי רב חמא הואי מטה גללניתא דהוי מהדרי לי' בשבתא אמרו ליה רבנן לרב חמא מאי דעתך דבנין מן הצד הוא נהי דאיסורא דאורייתא ליכא איסורא דרבנן מיהא איכא אמר להו אנא כרשב"ג ס"ל דאמר אם הי' רפוי מותר אלא מוכח מהכא דיש בנין בכלים ואפילו שמואל נמי ס"ל הכי ומחיבי חטאת כרב ונ"ל לתרץ דודאי כל תיקון הכלים שהוא מעשה אומן אע"פ שההדיוט עושה אותו אסור משום בונה וחייב עליו חטאת ובכי האי גוונא ודאי אמרי' דיש בנין בכלים שאם גם בזה נרצה לומר דאין בנין בכלים א"כ כל אומן יתקן כלים בשבת ומש"ה אמר רב עייל שופתי' בקופינא דמרא חייב מושם בונה דהוא משעשה אומן דאי לאו האי שופתחא לא הוה קאי והוה מישתליף קתא ממרא וכן נמי מטה של טרסיים שהיא עשוי' פרקים פרקים כמו אלא המטות שלנו ומחברין אותן ואנין מפרקין אותן בכל יום וצריך מעשה אומן לחברם וכן נמי קני מנורה וקרן עגולה ומלבנות המטה וכרעי המטה ולוחין של סקבים כל אלה הם מעשה אומן ומחייבין מושם בונה וליכא מאן דפליג עלייהו ושמואל דפליג עלי' רב בשופתא דקופינא דמרא לאו מושם דס"ל דאיין בנין בכלים היכא דצריך מעשה אומן שהרי גם הוא מחייב חטאת דמה לי מושם בונה מה לי מושם מכה בפטיש חייב חטאת יהא אלא טעמא דשמואל כדפרישית התם במהדורא בתרא דקסבר לא דמי לבונה אלא כשמחבר הכלי פרקים פרקים דומיא דקני מנורה ומלבנות וכרעי המטה אבל כלי העשוי מפרק אחד כל מלאכה שאתה עושה בו אינו אלח מושם מכה בפטיש כון ההחוקק קב בבקעת וכיוצא בו ורב סבר בודאי חקיקת קב הוא מכה בפטיש אבל שופתא בקופינא דמרא דמי למחזיר קני מנורה ומשום מחזיר חייב ומשום בונה מחייב מ"מ שניהן מודים שיש תורת בינן בכלים אבל בדבר שא"צ מעשה אומן כגון דלת של שדה ושל תיבה ושל מגדל שכל אדם יכול לסלקם ולהחזירם בזה ודאי יש חילוק בין כלים לקרקע שדת הבית אע"פ שכל אדם יכול לסלקו ולהחזירו המסלקו בשבת חייב מושם סותר והמחזירן חייב מושם בונה ואע"פ שא"צ מעשה אומן כדאמרינן בפ"ק דיו"ט גבי תריסי חניות שאם יש להן צרי מן הצד דכ"ע ל"פ דחייב חטאת מפני שדומין לדלתות הבית שיש להן ציר מן הצד אבל דלת שדה תיבה ומגדל מורת ליטול וגם להחזיר אם א"צ לתקוע שאין בנין בכלים ומש"ה התיר רבא ואמר אין בנין וסתירה בכלים בדרך שא"צ מעשה אומן כמו שיש בקרקע אלב אם הי' מסומר יפה שהי' צריך לכלי אומנות ליטול מסמרותיו והוא מעשה אומן אסור אפי' בכלים כדפרישית לעיל ומנורה דפליגי בה ב"ש וב"ה בכל יום היו מפרקין חליותי' וזוקפין אותן וא הי' צריך מעשה אומן ואל לתקוע ומש"ה אמרו ב"ה דאין בינן בכלים ולהפקיע ולתוך החותמות נמיאין בהן מעשה אומן ומש"ה מחלק שמואל בין כלים לקרקע אבל לעולם כל דבר הצריך מעשה אומן יש בנין בכלים ומש"ה אמרי רב ושמואל דמחזיר מטה של טרסיים בשבת חייב חטאת משום בונה וקנה של סיידין פטור אבל אסור פי' מפני שאניו עומד מחובר תמיד שהסייד מפרקו ומחברו כפי מה שצריך לו בשעת מלאכתו ר' סימאי אמר קרן עגולה טמאה קרן פשוטה טהורה פי' שתיהן צריכות מעשה אומן אלאא שקרן עגולה צריכה אומנות יפה יותר מקרן פשוטה ומקרקן פשיטה מקשה לו דאע"ג דצריכה מעשה אומן כיון שיהא פשוטה וא"צ אומנות דקה פטור ומטה של טרסיים נמי פשוטה היא ואמאי מחייבי חטאת רב ושמואל ומתרץ אינהו דאמר כי האי תנא דאמר דמלבנות וכרעי המטה שנתפרקו לא יחזירום בשבת אפילו בלא תקיעה גזריה שמא יתקע ויעשה מעשה אומנות ואם תקע שעשה מעשה אומן חייב חטאת ורב"ג הי' מתיר אפי' לתקוע אם הי' רפוי שאפי' ע"י תקיעה אינו מתהדק ומתחבר יפה אלא עוד נופל ומתפרק ות"ק הי' אוסר מדרבנן זו התקיעה שמא יעשה תקיעה של אומנות או יש לפרש דרשב"ג לא התיר לתקוע כלל אלא להחזיר אם הי' רפוי דכיון דהוא רפוי לא אתי למיתקע מושם דלא מהניא ליה תקיעה ות"ק אסר להחזיר בכל ולא חילק ומטה גללניתא דהוה בי רב חמי' מתפרקת היתה תמיד ולא היה צריך בחיבורה מעשה אומן ורבנן דבעי למיסרה ליה הוו סברי כת"ק דאסר להחזיר אפי' בלא מעשה אומנות ואיהו סבר כרשב"דג דאמר אם הי' רפוי והיא היתר רפוי' שאף ע"י תקיעה לא היתה מהדקת יפה והמורה פירש במטה של טרסיים שמחייבין רב ושמולא חטאת מושם מכה בפטיש ולאו מושם בנין בכלים וקשיא ליה משופתא בקופינא דמרא דאמר רב מושם בונ הא"ו היכא אמרינן אין בנין בכלים בדרך שאינו צריך מעשה אומן כדפרישית אבל בדרך הצריך מעשה אומן יש בנין בכלים והתיבתא פירש לר' אבא ורב הונא בר חייא דאמר כי האי תנאי כרשב"ג דמתיר לכתחלה ואינו נ"ל כלל דאינהו לא הוה בידייהו ואל אמרי מידי והכי מותבינן להו אלו הוי ידעי לה להא מתניתא הוה פשטי מינה ותו דעבדי' למטה של טרסיים שהיתה רפוי' ואי הכי הוי מחייבי רב ושמואל חטאת והא אפי' ת"ק דרשב"ג לא אמר אלא מדרבנן ואם החזיר פטור הילכך אין פנים לפתרון זה ומה שפירשתי נראה לי עיקר:
מתוך: מאירי על הש"ס/עירובין/פרק ג (עריכה)
זה שכתבנו במשנה בנתנו במגדל ואבד המפתח שעירובו עירוב ובבנין שאין בסתירתו איסור תורה אבל אם יש בסתירתו איסור תורה אסור ואם נמצא המפתח יראה מסוגיא זו שאם נמצא במקום שאפשר להביאו בלא איסור תורה קנה לו כמו שכתבנו במשנה וזהו שאמרו בעיר עירובו עירוב כגון שנמצא בחצר או בגג או בקרפף וכמו שאמרו אחד גגות ואחד חצרות ואחד קרפיפות רשות אחת לשבת אבל נמצאת בשדה אינה (כלים) [עירוב] שהרי אי אפשר להביאה ואין הלכה כר' שמעון שאמ' במוצא תפלין נותנן לחברו וחברו לחברו שיגיע לבית הסמוך לחומה ואעפ"י שיש כאן דבר מצוה שאין מערבין אלא למצוה הרי אף הכנסת תפלין מצוה ואעפ"כ אין הלכה כר' שמעון כמו שיתבאר:
היה עירוב זה בכלי של עץ ואבד המפתח אם גדולים הם לא קנה לו שסתירתם אסורה ובקטן כגון חבית זכה לו ואם לא היה שם מפתח אלא שקשור בחבל וצריך סכין לפסקו מפקיע או חותך ואפי' היה מחובר לקרקע שאמ' עליהם חותמות שבקרקע מתיר ומפקיע ואינו חותך מכל מקום אינו אלא שבות וכאן לא גזרו:
כל הכלים הנטלין בשבת כגון אותן שמלאכתן להיתר נטלין אף שלא לצורך תשמישן ואפי' מחמה לצל ושאין נטלין כגון אותם שמלאכתם לאיסור אין נטלין אלא אם כן לצורך גופו או לצורך מקומו וכל כלי שפחתו גדול כגון מסר גדול ויתד של מחרישה אסור לטלטלו והוא בכלל מוקצה מחמת חסרון כיס כמו שיתבאר במקומו. ולענין יש בנין בכלים או אין בנין בכלים שברפויים אין בנין אבל כל שהוא צריך לעשות בחוזק ובהדוק יש בנין כבר ביארנוה בשלישי של שבת ובשני של יום טוב:
כבר ידעת בכל אבות הטומאה שאם הסיט הטהור את הטומאה שמטמאה במשא נטמא משום נושא ואם הסיטה הטומאה את הטהור לא נטמא חוץ (מבזב וחבריו) [מזוב וזבה] שמטמאין את הטהור בהיסטן שאם היתה קורה מונחת בראש האדם וכלים בראשה האחר והניד (את) הזב את הקצה השני נטמאו הכלים כמי שנגע בהם ונעשו ראשון לטומאה. היה כלי מחובר בארץ או מסומר במסמרים והקיש עליו הזב באגרפו ומכח הקשתו נתנדנדו הכלים או אוכלי' שבתוכו או שהפילן טהורים שאין זה כח היסט אלא כח רעדה כמי שרקד בארץ ומחמת קולו נתנדנד הכלי אבל אם לא היה כחו יפה וחזק אלא שהוא מתנדנד והקיש עליו והניד או הפיל מה שבתוכו הכל טמא שזהו כח היסט. והוא שאמרו בברייתא הקיש על אילן שכחו רע ועל שוכה שכחה רע ונפלו משם פגין או שוכות ועליהן משקה טופח טמאין הקיש על גבי תנור ונפל ממנו ככר טהור הקיש על השידה תיבה ומגדל הבאים מן השדה ר"ל שמחזיקים כורים בלח שאין מיטמאין מחמת עצמן ר' שמעון ור' נחמיה מטהרין כלומר שהיו מתנדנדין טמאים כלומר כלים שבתוכן זה הכלל מחמת היסט כגון שכחן רע טמאים מחמת רעדה טהורים אפי' אהל ר"ל כלי גדול וניסט טמאין כלי ואינו ניסט טהורים שכל מחמת רעדה טהור ואפי' ברעדה שמחמת כחו כגון שהקיש בה באגרפו ואין צריך לומר ברעדה שלא מחמת כחו כגון מחמת טפוחו או רקודו. ויש מפרשי' באהל וניסט שנתק ממקומו ולא יראה כן אבל גדולי המפרשי' פרשו אהל וניסט שהקיש על האהל וניסט האדם שעליו כלומר שנתק ממקומו כלו ולא ניסט שלא ניסט האדם אלא שנתנדנד והוא הקרוי רעדה:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה