פתיחת התפריט הראשי

השער השישיםעריכה

יבאר תועלת איסורי המאכלות: אם לתיקון טבע אומה הישראלית, ואם להמצא לה חיי הפרישות, ויבאר סעודת לויתן.עריכה

שימו לב! דף זה (או קטע זה) עדיין לא גמור והוא לא מציג את היצירה בשלמותה.

דף זה (או קטע זה) נמצא כעת בשלבי הקלדה. אם יש באפשרותכם להמשיך את ההקלדה - אתם מוזמנים.


... אשר אנו בביאורו והסמוכים אליה, אשר בו יזהיר על הבדל המאכלים הטהורים והטמאים מכל בשר, ובטהורות בין הכשרות לפסולות, וכל שאר טומאות וטהרות מהנבלות והשרצים ושאר מגעות האשנשים לכל דבר אשר יטמא לו, כמו שישלים הדיבור בפרשיות הבאות, כי כל זה מה שיועיל תועלת נמרץ משני פנים:

האחד - מה שזכרוהו חכמים באמרם "לא ניתנו המצוות אלא לצרף בהם הבריות", והצירוף הוא שיחיה האדם חיי הזהירות והפרישות וקבלת עול מלכות שמים בצמצם עצמו בהרבה דברים שנפשו מתאוה להם ושאר האומות הם מורגלות בהם.

וזה, משום מצוה או מניעה אלהית, הם ממש חיי הבחירה, שעליהם אמרו "אם יחיה - ימות, ואם ימות - יחיה", כי הוא מחוייב שייטול האדם בעולמו הנצחי מה שנעזב מההנאה והתענוג בעולם הזה מעניינים ההם לתקוות ההנאה הנפשיית העתידה.

וכמו שאמר החכם (משלי כז יח): "נוצר תאנה יאכל פריה", כי הנוצר פיו מהתענג מנופת התאנה ומדבשה, שהוא בנוי לתענוגי המאכלות ויתר המעדנים, כמו שאמרו רז"ל "עץ שאכל אדם הראשון - תאנה היה", יאכל פריה בעולם הבא, לא כמוהו שאכלה פגה, כי כמו שלא סרס עצמו מתאוותיו בהווה, ישיגהו העונש המיועד על-פי התורה, ולא יישאר לו שכר לעולם הבא.

כמו שאמר החכם (משלי י כד): "מגורת רשע היא תבואנו", כי הרשע הממלא תאוותו בהנאה יש לו לגור פן תדבקהו הרעה המיועדת על החטא ההוא, והיא תבואנו בלי ספק, אמנם תאוות הצדיק, המסרס תאוותו הגופנית להתאוותו בהנאה הנפשית לעולם הבא, אותה ייתן למלא נפשו שם. או שיאמר, שהרשע יגור מפני עונש חטאתו, והצדיק בהיפך, כי יתאווה יגיע לו שכר צדקתו, וזה וזה יבוא, כי תבוא לרשע מגורתו ולצדיק ייתן תאוותו, והכל הולך לעניין.

והוא מה שאמרו פרק "המוכר את הספינה" על לוויתן שנברא זכר ונקבה, שסרס את הזכר והרג הנקבה ומלחה לצדיקים לעתיד לבוא, כי לפי הנראה עניין לוייתן במאמרותיהם הוא חיבור השכל והחומר בבריאת האדם, והם הנבראים זכר ונקבה, כי לויית חן היו ליוצרם, שנאמר (בראשית ה ב): "זכר ונקבה בראם... ויקרא את שמם אדם". ואפשר, כי לזה כיוון המשורר באומרו (תהלים קד כו): "לויתן זה יצרת לשחק בו", כי קרוב הוא. ואמרו, שראה, שאם היו נזקקין זה לזה היו מחריבין את העולם, וה מבואר, שאם יזקק הכוח השכלי לגמרי להשלים תאוות הכוח המתעורר, הנה ייפסד הקניין השכלי ויתבטל לגמרי, וכן אם יוזקק הכוח המתעורר אל עבודת השכל לגמרי, יתבטל העניין הגשמי והזמני בהחלט, ובכל אחד משני העניינים לא יתקיים רצונו יתברך בעניין בריאת האדם על אופן בריאתו. לזה ראתה חכמתו, שיהיה זה החיבור בעניין שיתקימו שניהם, ובמה שימצא אצלו מהם יושלם קניינו, וזה במה שנתן כח את השכל לכבוש את הכוח התאווני, כמו שאמר (בראשית ד ז): "ואליך תשוקתו ואתה תמשול בו", עד כמה שיימנע בעבורו מפעילות השכל לא יהיה ביטול גמור רק עיכוב לבד. והנה, עם זה יקבל שירות ממנו וייטול שכר על כבישתו,

וזהו יופי מליצתם באומרם "סירס את הזכר והרג את הנקבה ומלחה לצדיקים", וכן במה שאמרו שם ב"בהמות בהררי אלף", שנבראו זכר ונקבה וסרס את הזכר וצינן את הנקבה, כי העניינים קרובים והיו לאחדים, להגיד כי אם בחיבור הזה עצמו סירס את השכל מהיותו שלם ושכל בפועל כאחד השכלים הנבדלים, הנה גם כן חיבורו זה יספיק להרוג את הנקבה, כלומר להתקומם עליה ולכבש ולרדותה, עד שלא יישאר דבר שלא יועיל לחלק השכלי, כמו שאמר המשורר (תהלים קט כב): "ולבי חלל בקרבי", או לצננה במקום שיספיק הצינון. והנה, הכיבוש והרידוי הזה הוא השמור לצדיקים לעתיד לבוא, ברית מלח עולם שלא ייפסד כלל, הוי "נוצר תאנה יאכל פריה".

והוא עצמו מה שאמרו מהיין המשומר בענביו, כי גם היין כינוי אל מיני התענוגים והמותרות, כי על כן באה המצוה אל אהרן (ויקרא י ט): "יין ושכר אל תשת", ואמרו ז"ל "הרוצה שיתרחק מן העבירה - ימנע עצמו מו היין", כמו שיבוא העניין יפה בפרשת נזיר שער עג מח, גם אמרו שאדם הראשון חטא בגפן, ועל זה האופן אמרו שהיין וכל תאוותיו משומר לצדיקים בענביהם, כי צמצמו והפרישו עצמם ממנו, ולא בא בפיהם בעולם הזה, והיה זה להם גנוז מששת ימי בראשית, לפי שבשעת הבריאה היתה הכוונה לכך במין האנושי, שנאמר (בראשית א כח): "וכבשוה", והכבישה הזאת נתקיימה בצדיקים.

ועל זה העניין הוא קרוב שיפורש העניין הסעוהד והסוכה וה(מרום?) ושאר העניינים שאמרו על לויתן במסכת פסחים.


שימו לב! דף זה (או קטע זה) עדיין לא גמור והוא לא מציג את היצירה בשלמותה.

דף זה (או קטע זה) נמצא כעת בשלבי הקלדה. אם יש באפשרותכם להמשיך את ההקלדה - אתם מוזמנים.