פתיחת התפריט הראשי

פרק אעריכה

ואחר שנתבאר כ"ז נבאר בקיצור ענין העולמות כי כבר הארכנו בהם לעיל דע כי ד' עולמות אבי"ע הם והנה ט' רקיעים הם ט' בחי' ראשונות דעששיה אך וילון ושאר הארץ הזאת היא בחינת מלכות דעשיה. והנה רצה המאציל יתברך שמו שבזו הארץ התחתונה יהיה בה כל כללות אבי"ע וזהו בעמו ישראל אשר בחר בהם שהם יקשרו כל ד' עולמות ביחד כאן למטה והטעם כדי שיהיה בהם כח לברר כל הבירורים שיש מעץ הדעת טו"ר מד' בחינות אבי"ע. והנה גוף העה"ז הוא עפר חלק הדומם וזהו כלי החצון המקיף אל כל האורות הפנימים דוגמת היכלות עליונים כמ"ש בע"ה ובתוכו הוא הצומח כלי אל הרוח והבעל חי כלי אל הנשמה והמדבר כלי אל החיה וז"ס ויהי האדם לנפש חיה והנה אלו הם ד' יסודות. וצריך שתדע כי המים הם נגד החיה שהוא נשמה לנשמה כנודע כי סימן ד' חיות הם מים אש רוח עפר והנה אלו המים הם מורכבים ולא פשוטים אך היסוד של המים הפשוט היא בריכת המים העליונים שמעל לרקיע. ודע כי כל אלו הד' יסודות הם נפש תחתונה מלכות דמלכות דעשיה אך הנפש של י' גלגלי הרקיע שהם מן וילון זה ולמעלה נקרא נפש דאופנים והוא נפש אמיתות. ונחזור לענין כי הב"ח באים מיסוד האש ולכן אוכלין בסוד אש אוכלת והמדברים הם מיסוד המים בסוד כי לא המטיר וגו' ואדם אין וגו' וכשרצה לברוא האדם המטיר והשקה ואז ויצר וגו' והוא ממים העליונים כנ"ל ואלו הם ד' מיני נפש שהזכירו חכמי הטבעים נפש המגדלת ונפש הצומחת והמרגשת והמדברת והרי נתבאר הכלים והעצמות של הארץ שהיא מלכות דמלכות דעשיה כי המלכות עצמה היא בוילון אמנם העפר עצמו הוא הגוף החצון שבכולם והצומח וחי ומדבר הם נגד הגוף הפנימי שעל הארץ שבו סוד צלם כנ"ל והנה השדים והמזיקין הנמצאים בארץ הזאת הם נחלקים ג"כ לארמ"ע כנודע והם הקליפות החיצונים והיותר קרוב ומוסכם האמיתי הוא כך שחיצוניות הוא העולם בעצמו שהם הרקיעים והארצות והבתים והיישובים והאלנות שיש בארץ הזו התחתונה וכן בהמות חיות ועופות וכן האדם אשר כל בחי' אלו הם הארץ החומרי ונפש של כל א' וא' הוא הפנימי שבו. ונחזור לענין הנה העוה"ז נתבאר שהוא גוף החיצון וב"ח הם גוף הפנימי ואמנם האורות שהם העצמות כוללים י"ס ויש בהם בחינת ה' פרצופים. והנה רחל היא ירושלים נקודה אמצעית שבכ העולמות והוא יסוד שלה וז"ס שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך ולא הנשים לגרום זווג עלון ושאר בחינות מתפשטות בכל העה"ז כנזכר זוהר פרשת בהר ונקודת ציון בירושלים כנזכר בזוהר פרשת תצוה דקפ"ד ע"ב והקלי' הנדבקות בה ג"כ מתפשטות בכל העולמות אמנם היסוד דקלי' הוא בהר שעיר במדבר והנה נודע כי אמא עלאה נה"י שלה מתלבשת תוך ו"ק דז"א והנה כנגדה ג"ע נקודה סתימאה טבור דז"א ששם יסוד אמא מתלבשת כנודע לכן ג"ע טבור העולם וכן כל היישוב שהוא רחל א' מששים בגן כי הגן הוא ס' דבינה מ' רביעא על ו' סטרין דת"ת וכנגד הקלי' של אמא הוא סוד גיהנם שגם הוא סתום ואינה נגלה ועדן הוא אבא של זה העולם והוא גנוז תוך הגן והעמוד שבאמצע הגן הוא נקודת יסוד דאמא לכן יש בו ג' גונין כנזכר פ' ויקהל דרי"א ע"א והם ג' גווני הקשת של יסוד לכן עולין בו הנשמות בפנימיות בסוד מ"נ והרקיע שעל הגן הוא ז"א וקן צפור הוא ג"ר של הגן קן בינה צפור אבא לכן הוא טמיר וגניז ורקיע שעל גבי העה"ז הוא ז"א ורחל:


עץ חיים

שער הכללים
היכל א - היכל ב - היכל ג - היכל ד - היכל ה - היכל ו - היכל ז
שערים: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה
כו | כז | כח | כט | ל | לא | לב | לג | לד | לה | לו | לז | לח | לט | מ | מא | מב | מג | מד | מה | מו | מז | מח | מט | נ
כללי מוהרח"ו ז"ל


  1. הפניה עץ חיים/שער נ/פרק ב


פרק געריכה

ונבאר עתה ענין ב' המלאכים הנקרא יצ"ט ויצה"ר כי הנה במ"א נראה כי יצ"ט ויצה"ר הם השומרים את אדם ומיעצים אותו לטובה כנזכר פרשת וישלח ע"ש ובמ"א אמר שהיצ"ט הוא מלאך והיצה"ר הוא שד אך הענין דע כי חטא האדם בעץ הדעת כאשר נתבאר אצלינו כי עה"ד הוא סוד הדעת הכולל חו"ג אשר בקדושה שניהן טובים וכשהחצונים יונקים אז יכול להיות טו"ר כמ"ש. והענין כי תחלה היו החסדים קודמין להתפשט בגופא דז"א קודם הגבורות אך ע"י חטא אדה"ר ירד הדעת למטה בין תרין כתפין ובהיותו שם ירדו הגבורות תחילה כמבואר בדרוש חטא אדה"ר וע"ש כי ביארנו שם איך הגבורות נמתקין ע"י החסדים וכיון שהגבו' ירדו תחלה לא נמתקו ע"י החסדים והרי פגם א' וגם פגם ב' כי לכן הגברות מתפשטות תחלה בגופא דז"א ואין שם עדיין התפשטות חסדים והחצונים נאחזין בהם גם פגם ג' בחסדים עצמן המגולין שהחצונים נאחזין בהם אמנם כל אחיזת החצונים אינן אלא בגבורות כי הרי הם שמרי הגבורה אך אחיזתן בחסדים הוא דבר מועט מאד והנה כשחטא אדם בעה"ד שהיא מוח ג' דז"א הכולל חו"ג וגרם בו ג' פגמים הנ"ל נתאחזו בהן החיצונים ואותן קלי' דנוגה נתאחזו בהן החיצונים ולקחו אותן האורות ואז קלי' נוגה נעשית עץ הדעת טו"ר לפי שהחסדים לעולם נשארין טוב ואין שם שדים אלא בחי' מלאכים ממש דממנין על צבא השמים כנזכר בתקונים ס"ו אך בודאי שיש בהם רע כל שהוא לא מפאת עצמו רק מפאת רע הגבורות הנאחזות בהן ואמנם הגבורות נדבקים בהם הרע של החצונים וחזרו להיות שדים הדומין למלאכים כמארז"ל מפאת ב' אותיות ש"ד משדי אך יען שחסר מהם י' נקרא שד וכל תוקף השמרים והקלי' נדבקו ונתאחזו בהן והיו רובם קלי' ומעוטם מוח ולכן נעשו רע ואז נקרא רע ואז נקרא קליפת נוגה עץ הדעת טו"ר בחינת חו"ג וכשאדם נולד הנה אותו הנפש שלו צריכה לברר אותן הניצוצין המגיעין לחלקו שנפלו ממנה ע"י חטא אדה"ר בקלי' נגה אשר זה כונת לידת האדם בעה"ז והבן זה והנה ע"י המצות מבררת אותן החלקים שנפגמו ונפלו שם אמנם כבר ידעת שאין הנפש בא באדם ערומה רק בחד דיוקנא הנקרא צלם דקאים תמן בעת יצירת האדם כנזכר פרשה אמור דק"ד ע"ב. והענין כי אב ואם המביאין אותו הנפש הן בזכותן יוציאו אותו הנפש מלמעלה כי כפי הזכיות והמצות האיש והאשה ימשיכו נפש לולד ההוא המתיחס אל אותן המצות שנעשין אז ג"כ שהם דומים אל שורש נשמתן וגרמו ג"כ במעשיהן לברר קצת ניצוצים מקלי' נוגה שיעשה לבוש אל הנפש ההוא והנה אז הנפש ההוא עדיין הוא מבחינת עיבור שאז אין בו דעת כנודע אמנם לבוש ההא הוא משאר בחי' ובחי' זו נתקן על ידי מה שביררו הם אב ואם בכח מעשיהן ואח"כ כשנולד נכנס בו תכף יצה"ר והוא סוד הגבורות הנקרא רע כנ"ל יען כי רובם רע וכל הרע אינו נאחז אלא בהן ואז נכנסים בו המוחין דיניקה שהם אלהים כנודע והחו"ג אשר שם כי כבר אז יש דעת דבחי' יניקה והנה כולם יש בהם אחיזת החצונים כי גם החסדים הם אלהים וגבורות ואז כולם נקראין יצה"ר. גם סבה אחרת למה נכנס היצה"ר תחלה הוא עם הנזכר בפגם ב' של אדה"ר כי כיון שהדעת ירד בהתרחבות אז הגבורות ירדותחלה והבן זה לכן הקדים היצה"ר ונאחז בהן לכן אז נמול הילד להסיר ממנו הרע שהוא הערלה דקטנות דיניקה שאז יש לו דעת שיורד עד היסוד והבן זה למה המילה היא ע"י האדם ולא תחלה כי בעיבור אין דעת ואין יניקה לחצונים שם והנה כמו שבז"א גמר המוחין דגדלות הוא בי"ג שנים כן הקטן אין נגמרים ליכנס בו המוחין דגדלות דחסדים עד י"ג שנים ואז היצר הטוב שהם המלאכים שבקלי' נוגה שהיו תחלה שבוים ועבדים שם יצאו לחירות לכן עדיין פטורין מהמצות אך כשנגמר היצה"ט ליכנס ולהתברר שהם החסדים אז בכחם יכול לברר שאר חלקיו ע"י היצה"ט וזה בכח המצות. העולה מזה כי יצר טוב ויצה"ר שניהן הם מלאכים בחי' חו"ג של חלק אותו הנפש כנ"ל כי המוחין הם כלים והנפש הוא עצמות ולכן הנפש הוא מתלבשת באלו שני המלאכים שהם המוחין חו"ג. [הגהה - שחו"ג הם בחינת כלים הנכנסים תיכף]. אך העצמות שהם הנפש דגדלות אינה נכנסת כולה תכף בפ"א אלא כפי השנים והמצות והנה אחר שנכנסו המוחין שהם הכלי יכולה הנפש ליכנס כי א"א להכנס העצמות שהוא הנפש קודם הכלי וז"ס בזוהר משפטים צ"ח וק' דבההוא יומא דזכי לתליסר שנין נקרא בן לכ"י לפי שהוא בחינת נפש. גם בזה תבין ענין האדם שאפשר שכל ימיו לא יזכה להשלים נפשו לפי שלא עשה מצות לברר הלבוש שהוא בנוגה ואין הנפש יכולה ליכנס בו ואפשר לומר כי בהכנס היצה"ר שהם הגבורות נכנס בחי' הנפש של הגבורות וכשנכנס היצ"ט נכנס בחי' הנפש של החסדים ואז נשלם. גם תבין למה נקרא זה יצ"ט וזה יצה"ר והענין כי אותו קליפת נוגה מדעתה ומרצונה עושה אותן מלבושין לנפש כדי לצוד את הנפש לחלקה ליהנות ממנה וז"ס כתנות עור משכא דחויא והיא נהנית שמתלבש הנפש טהורה שם ואמנם הנשמות הקדשות שכבר נטהרו נעשה להם לבושין מכתנות אור אך אותן הנשמות שלא נטהרו לגמרי תכף בצאתן נעשה להם מלבוש גוף מכתנות עור וגם מזווג זכר ונקבה שבקליפת נוגה כנזכר פרשת ויקהל רי"ט ע"ב ע"ש היטב בענין הפסוק לפתח חטאת רובץ ושם תבין כי הלבוש והגוף ההוא נקרא יצה"ר שעליו נאמר לפתח חטאת רובץ נמצא כי הלבוש הנעשה לנפש מצד הגבורות אשר בקלי' נוגה הם היצה"ר כי עדיין לא נזדככו והם עדיין מלאים קליפות וסיגים ונקרא שד אך בבא היצ"ט שהוא לבוש החסדים תכף בצאתן מקלי' נוגה הם נקרא יצ"ט כי כבר נתרחקו מן הרע ואין הרע שולט בהם כי הם חסדים ואז דוגמת חסדים הממתקין הגבורות כנודע יען הם זכר ונקבה כן יצ"ט אחר הכנסו ממתיק את היצה"ר ויכול לאחזרא ליה משד למלאך כנזכר פ' תצא דרע"ז ואז שניהן נקראים מלאכים השומרים את האדם כי אך הגבורה טהורה היא אלא שנעשית שד ובהסיר ממנו הרע שבה חוזר למלאך טוב והבן סוד זה היטב הרמוז פרשת וארא דכ"ו ע"ב על בכל לבבך דא יצ"ט ויצה"ר דא ימינו ודא שמאלא כו' הרי מבואר כי הם החו"ג הנקרא ימינא ושמאלא והרי מובן בביאור איך היצה"ר יכול להיות טוב גמור כמו יצ"ט ממש:

[הגה"ה דהיינו שנתרחקו החסדים שהם יצ"ט י"ג שנים מיצה"ר שנכנס תכף כשנולד ואע"פ דאדה"ר גרם שיכנסו גבורות תחלה ואח"כ חסדים ולא היה ביניהן י"ג שנים כמנהג העולם עכ"ז כיון שהקדימו הגבורות נמשך ממנו לכל הבאים אחריו אל י"ג שנים בין יצ"ט ליצה"ר נגד י"ג אותיות דמלוי אלהים שהוא דין כנודע]:


גם תבין כי ז"ס קין והבל יצ"ט ויצה"ר כנזכר בתקון ס"ט כי קין הם הגבורות לכן נקרא יצה"ר שכל זוהמת נחש בקין אתתקפה שהוא הגבורות משא"כ בהבל שהוא החסדים והוא סוד יעקב ועשו וכל הגרים הבאים מעשו היו מהגבורות ארץ אדום שכן עשו נקרא אדום והבן זה. גם בזה תבין ענין הגלות שהוא אלף יומין דחול הנזכר פ' פקודי דרכ"ו ע"ב והענין כי הם ה"ח כל אחד כלול מק' הרי ת"ק כמנין כת"ף ימין וה"ג כמנין כתף שמאל הרי אלף ובהיותן בעץ הדעת נקרא אלף יומין דחול יען כי שם הוא טו"ר שהם בר ותבן וכשמנקין התבן נשאר חולין ואם לאו הם טבל טב לא טוב רע והגלות הוא היות אלו האלף נתונים שם תוך הרע אשר שם ולהות כי גלוי החו"ג תוך ז"א הוא מהחזה ולמטה אשר שם נה"י הנקרא ווי עמודים לכן אלו הם דוגמת הקדושה ואת האלף ושבע מאות וגו' והבן זה כי אין אחיזת עה"ד אלא במקום הגלוי וז"ס כל היום דוה אלף שנין:


עץ חיים

שער הכללים
היכל א - היכל ב - היכל ג - היכל ד - היכל ה - היכל ו - היכל ז
שערים: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה
כו | כז | כח | כט | ל | לא | לב | לג | לד | לה | לו | לז | לח | לט | מ | מא | מב | מג | מד | מה | מו | מז | מח | מט | נ
כללי מוהרח"ו ז"ל


פרק דעריכה

גם בזה תבין רמ"ח מצות עשה ושס"ה מל"ת כי רמ"ח מצות עשה הם החסדים והוא סוד הליחות שרשיות שבאדם המשקה לכל הגוף כנזכר בס' רפואות ואלו הם המתחלקים להשקות כל רמ"ח איברים ממשים שהם בשר גידין ועצמות ואע"פ שהם נחלקין בסדר משנת טהרות אין כן סדר התחלקות החסדים בכל י"ס כו שידעת סדר התחלקות החסדים בכל י"ס כי בג"ר ששיש מוחין אין צורך כ"כ להם ולכן הם מתחלקות באופן אחר והם על סדר ק"ש מ"ב ברישא ע"ב בגופא נ' בבטן מטבורא ולמטה ע"ב בירכין ותבינהו ממ"ש בענין אונאה איך החסדים מתחלקים לשלישים. ובזה תבין איך יתיישב מ"ש בתקונים על מנין רמ"ח אתוון דבק"ש עם הרמ"ח דמס' טהרות כי זה באברים וזה בחסדים ושס"ה ל"ת הוא הדם המתפשט בשס"ה גידין והם ה"ג כי גם הם מתחלקין אלא שהוא שס"ה. ודע כי כ"ז הוא בגופא דז"א כי כבר ידעת כי יורש שניהן חו"ג ולכן חייב בעשה ול"ת אך אשה עיקרה מהגבורות לכן יש לה ל"ת אך מהחסדים אין לה רק הארה לבד מז"א ואינן באים לה תמיד רק כפי הזמן שהיא אצלו לכן אינה חייבת במ"ע שהז"ג. גם תבין ענין י"ה עם שמי שס"ה ו"ה עם זכרי רמ"ח כי הנה רמ"ח חסדים כמנין אברהם עיקרם מהחזה ולמטה אלא שאח"כ חוזרין בסוד אור חוזר ומקיף סביב המוחין ולא בפנים ומהחזה ולמטה הם ב' אותיות ו"ה ת"ת ומלכות מאחוריו לכן זכרי עם ו"ה הם רמ"ח. גם תבין כי זכרי הוא שם אדנ"י כי שם ביתה אך הגבורות נשארין למעלה במוחין אשר שם הוא י"ה שהם המוחין דז"א ואינן מתפשטות עד שיתפשטו החסדים תחלה אז נעשה שמי עם י"ה שס"ה נמצא א"כ כי כל המ"ע הם לתקן היצה"ט שהוא מהחסדים כנ"ל וזהו סור מרע ועשה טוב כי הטוב נעשה ונשלם ע"י רמ"ח מ"ע שהם רמ"ח אך היצה"ר אינ נתק רק ע"י הסרת הרע הנדבק בו כנודע אשר זהו ענין שס"ה ל"ת וזה סור מרע והבן זה היטב. [הגהה - מצות ל"ת בנוק' הנק' אדנ"י ומ"ע בזכר הנקרא הוי"ה והם נרמזין בסור מרע ועשה טוב כי מר"ע ועשה טו"ב גימטריא שס"ה אדנ"י רמ"ח הוי"ה וכבר נתבאר כי הגבורות נקרא רע מפני שהם דינין קשים ודינא דמלכותא דינא וק"ל]:


ובזה תבין כי כפי חלק הניצוץ של נפש האדם כי יש מ"ע פרטיות והם לחלק היצ"ט ומצות ל"ת פרטיות לחלק היצה"ר ועד שהאדם לא יתקן אותן פרטיות אין נפשו מתוקנת. ובזה תבין מ"ש בתקונים ס"ו אלו שדין מסטרא דשמאלא ואילין מלאכין מסטרא דימינא ואין הכונה כי הם יושבין מימין ומשמאל עץ הדעת אך הענין כי החו"ג הם מתפשטין בכל בחי' עץ הדעת ומהחסדים נעשו מלאכים ומהגבורות נעשו שדין אך נאחזין הם בכל בחינת עץ הדעת כולו. ובזה תבין ענין לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו כי הלב יש לו ב' חללים ומן א' מהם יוצא רוח החיות של האדם והב' הוא מלוכלך בדם וגם הוא מתפשט בכל הגוף ומלאך היצה"ט מתלבש בחלל ימין ומשם מתפשט בכל הגוף בפנים מלאך היצה"ר הבא מגבורות בחלל השמאל ומשם מתפשט לכל הגוף וז"ש בתקונים ק"א עץ הדעת מימינא חיי ומשמאלא מותא כי יצה"ט שהוא מן החסד הנקרא ימין הוא גורם חיים לאדם כנ"ל כי הוא דוגמת ליחות השרשים משקה את האילן והיצה"ר הוא החום הטבעי שבאדם המייבש את הליחות השרשים ואז מת האדם וזהו כאשר יעשה ויעבור על שס"ה מל"ת כי אז זה האש של הגבורות יתדבק בהם אש של גהינם הרע וימיתהו. ובזה תבין מ"ש בתקונים ס"ו כי ממראה מתניו ולמטה הוא רע כי הרי אין בחי' עץ הדעת אלא במקום גלוי וזהו אומרו וממראה מתניו ולמעלה הוא טוב וממראה מתניו ולמטה הוא רע כי עץ הדעת חציו העליון טוב וחציו התחתון רע והנה האדם אם הוא זוכה אז הוא לוקח חצי העליון מלאך טוב עזר לא זכה לוקח כנגדו חלק התחתון רע שד וזהו הענין זכה עזר לא זכה כנגדו כי היצה"ר הוא מהגבורות אם זכה נעשה עזר מלאך לא זכה שד כנגדו כי הוא גבו' בחי' נקבה אשה אך יש אשה אחרת מצד פנימית יצה"ר דקדושה והוא ג"כ מהגבורות אשר שם ונקרא ג"כ יצה"ט אע"פ שהוא נוקבא ואחד נקרא עצם והב' נק' בר ואז נקרא ב' שפחות שפחה טבא ושפחה בישא כנז' בתקונים ס"ה ותרין נשין הויין ליה כו' נמצא כי כל הרוצה להשלים את נפשו הוא תלוי כפי מה שיתברר מהלבוש הנוגה הראוי לו בחלקו אם בסור מרע בפרט אם בא לידו עבירה וניצול הימנה אז נתקן היצה"ר ואם לאו ח"ו עליו נאמר אל תאמר אשלמה רע אשלים לרע ואם עשה מצוה משלים היצר טוב בסוד בטח בה' ועשה טוב תיקן את הטוב שהוא יצר הטוב ואם לאו ח"ו עליו נאמר אין עושה טוב אין גם אחד ויש שתיקן הלבוש ההיא ואח"כ חטא ותוהה על הראשונות ואז כשנתגלגל הוא או אחר משרשו בן גילו יתלבש בו בלא טורח ועמל בסוד יכין רשע וצדיק ילבש והוא סוד הרשע שחזר בתשובה גמורה ותוהה על הראשונות בסוד כסוי חטא ופתע פתאום נתלבש בטוב אך הגר שאין לו שורש מתחלה הנה אברהם ושרה מתקן נפש לגרים ולפעמים גם לנשמות לוקחים אותן אם הם משרשם ועשו מעשה כיוצא בו:


עץ חיים

שער הכללים
היכל א - היכל ב - היכל ג - היכל ד - היכל ה - היכל ו - היכל ז
שערים: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה
כו | כז | כח | כט | ל | לא | לב | לג | לד | לה | לו | לז | לח | לט | מ | מא | מב | מג | מד | מה | מו | מז | מח | מט | נ
כללי מוהרח"ו ז"ל


פרק העריכה

ונדבר בענין י' הרוגי מלוכה כי בפ' פקודי רנ"ד ע"ב דוד שאל שאלתא כו' נלע"ד שצריך להגיה הגהה זו כמו שתראה מדברינו והענין כי תחלה אמר ת"ח בגין דר"ע סליק לעילא כדקא יאות עאל בשלם ונפיק בשלם דוד שאל שאלתא כו' ולמעלה אמר בן עזאי נחית ביסודא דעפרא כו' אמר עתה כי לסבה זאת שאל דוד שאלתא זאת דהאי פסוק ממתים ידך ה' כו' ולא אתפריש תשובת שאלה זו והאלה היא זו כי מה שהיו ראוים למות בנשיקה מידך ה' איך נתחלפו הדברים והם ממתים מחלד מיד בני אדם באותן מיתות אכזריות. וא"ת חלקם בחיים ור"ע חלקו הוא בחיים העליונים שנכנס בשלום כו' לא כבן עזאי ובן זומא דחלקם נאחז במות כי זה הציץ ומת וזה הציץ ונפגע וגם אחר שנדבק בקלי' אך ר"ע שחלקו בחיים כנ"ל הוא וחביריו אינון דאתקטלו בקטילו עלמא ממתים מחלד כיון דהוו צדיקין זכאין דלא חבו חובא הראוי להם בגין דיתענשו ואמנם עכ"ז תשובת שאלה זו רמוזה בפסוק זה וזש"ה ממתים ידך ה' כו' והענין כנ"ל כי גוף הפנימי של האדם אם הוא צדיק ונעשה בקדושה זוכה לההוא חלוקא דרבנן דיליה דהוא טוב ולא רע כמדרגת חשמ"ל בסוד ויבא משה בתוך הענן ואתפרש מההוא גופא קדמאה כדכתיב של נעלך מעל רגלך שהוא גוף מקליפת נוגה עץ הדעת טו"ר כנזכר בתקון ב' אמנם אלו י' הרוגי מלוכה הם י' טפין דאזדריקו מצפרני יוסף כנזכר בתקון ס"ח בדק"ח והענין כמ"ש אצלינו כי אלו הי' טפין הם י' לבושי נשמותיהן ולא נשמותיהן ממש נמצא כי אותן לבושים הנקרא גופין דילהון חלוקא דרבנן הם טו"ר ונודע כי עה"ד הוא שיריים שלא נתבררו מאותן המלכים שהם סוד ש"ך ניצוצין דאזדרקו ממחשבה עלאה רצה לומר כי טעם למיתת המלכים היה משום שלא היה זכר ונקבה כנודע אצלינו ונמצא כי אותן המלכים הם שנמשכו מלעילא ממוח מחשבה עליונה בלי נוקבא כנודע מכמה דרושים וזה היה קודם התיקון קודם דאתתקן ע"ק כעין זכר ונקבה כי לזה מתו. והנה אלו הבחי' הם טפת קרי הנק' ניצוצין והם ש"ך וז"ש וזריק לון לש"ך עיבר והבן זה סוד נפלא כי כל הנשמות הקדושים של י' הרוגי מלוכה נתלבשו בחלוקא דרבנן שהם גופותם ממש פנימית הנעשה מטפת קרי שהם סוד עץ הדעת טו"ר נמצא כי נשמותיהן הם תכלית הקדושה והוא דוגמת אורות הכלים של המלכים הנ"ל. אך גופם חלוקא דרבנן הם מסט"א דעץ הדעת שהם דוגמת הכלים של המלכים הנ"ל וכמו שבכלים ההם היה שבירה וירדו למקום המות בסוד עץ הדעת כך אלו הגופים הוצרכו להריגה כדי לברר הסיגים שבהם ואחר שנתברר הסיגים שבהם ע"י הריגה אז נתברר הטוב שבהם וחזרו לעלות למעלה ממקום שירדו שהיא המחשבה העליונה דוגמת הכלים של המלכים שעלו שם בסוד מ"ן להתתקן בפרצופי אצילות כנודע וז"ס שתוק כך עלה במחשבה ר"ל עי"ז עלו במחשבה בסוד מ"ן במחשבה עליונה בסוד מ"ן במחשבה לתקן אותן הגופין דילהון שהיה בהן פסולת מסט"א נמצא כי מפאת נשמתן היו צדיקים גמורים טוב ולא רע לכן לא שלט בהו ס"א וז"ש מתים ידך ה' אמנם מפאת גופם הנעשים מעה"ד שלטה בהם סט"א שהיא החלודה והפסולת שע"ג הזהב וז"ס ממתים מחל"ד ועי"כ עלו ונתברו בבחי' מ"ד ומ"נ כנודע עד או"א ששניהן נקראים חיים וז"ס חלקם בחיים:


עץ חיים

שער הכללים
היכל א - היכל ב - היכל ג - היכל ד - היכל ה - היכל ו - היכל ז
שערים: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה
כו | כז | כח | כט | ל | לא | לב | לג | לד | לה | לו | לז | לח | לט | מ | מא | מב | מג | מד | מה | מו | מז | מח | מט | נ
כללי מוהרח"ו ז"ל


פרק ועריכה

דע כי כמו שבקדושה יש נשמות בני אדם שהם מפנימית העולמות ונשמות המלאכים חיצוניות העולמות כנודע כן בעה"ד טו"ר שהוא קליפות נוגה מפנימותו יוצאין נשמת יצר הטוב ויצר הרע ומחיצוניותיו יוצאין מלאכים ושדין דממונין על עובדי עלמא על כוכבייא ומזלייא נמצא כי אלו השדים שיש בעה"ז הם חיצוניות השדים הנקרא יצה"ר של בני אדם והבן זה והנה ענין החשמ"ל נראה מפ' יתרו דע"ח ע"א שהוא ת"ת והענין הוא כי הנה נודע מהתקונים דע"ב כי הוי"ה בחסד ואדני בגבורה ובת"ת מחוברים יאהדונה"י שהוא עצמו כעין החשמ"ל חיות אש והם ממללות שהם ב' שמות הנ"ל והם אש בהיותן מעץ הדעת טו"ר כנזכר בקון י' והם ממללות יען הם תאומים דאית להון פה ולשון כנזכר שם יתרו והם ב' שמות הנ"ל פה אדני לשון הוי"ה והם תרין נהורין דנפיק מחשמל חיוור וסומק כנזכר שם ונודע כי הת"ת נקרא שנה ולכן אלו נהורין נפקי מינייהו שס"ה נהורין כימות שנה כנזכר שם ובהתחבר עמהם אות וא"ו במלואה שהוא הת"ת הרי הוא גימטריא חשמ"ל ואף כי גם שנודע כי חשמ"ל הוא לבוש החיצון דבינה כנפי הנשר החופפת על בניה הנה ירד מבחי' ו"ק שלה ת"ת שבה הנקרא חשמל ג"כ כי ודאי כי מהז"ק הוא שנעשה לבוש אל זו"ן בניהם שהם ג"כ מבחי' ז"ק דאצילות וזה הלבוש דז"ק דבינה מלביש לזו"ן ומפסיק בינם לבין הקלי' נוגה וכעד"ז בד' עולמות אבי"ע ויצדק כי חשמל הוא לפנים מקליפת נוגה ושהוא ת"ת ושהוא בינה והכל אמת והבן זה. ואל תתמה אם לפעמים מזכיר שת"ת הוא מקליפת נוגה ולפעמים מלכות ולפעמים אימא עילאה ולפעמים כסא. ודע לך שביום ע"ש עולין הכלים של העולמות למעלה ממקומם ומתלבשים באורות גבוהים ממה שהיה להם נמצא שכל בחי' ובחי' מכל הבחי' שבכל העולמות יש להם תוספת נפש בשבת כי הכלי שהוא גוף עולה ולוקח אורות שהם בחי' נפש יותר גבוהים ממה שהיה להם בחול נמצא כי קליפת נוגה בשבת הטוב שבה הכלים שבה עולין אז למעלה ולוקחין נפש א' יתירה במעלה ואז האדם שהוא כלול מיצ"ט ומיצה"ר שהם מקליפת נוגה גם לבוש נפשו שהוא בחי' יצ"ט ויצה"ר כ"ל מתעלה ומתלבשת בה נפש אחרת יותר גבוהה מנפש החול ועי"ז כל החלקים קונין נפש יתירה עד שנמצא שאף לכתר יש נפש יתירה בעלייתו למעלה ממקומו ולכן אינם באים בפ"א תוספת נשמה ותוספת רוח ותוספת נפש כי צריך שתחלה תעלה אותו הספי' למעלה ממקומה ומשם ימשך לאדם תוספת והנה סדר עלייתן ממטה למעלה לכן בע"ש בקבלת שבת אז קליפת נוגה לבדה מתעלית בנפש חדשה ואז יש לאדם תוס' נפש ואח"כ בליל שבת עולה כל בחי' הנפש שהם נר"ן שבה ובאים לאדם משם תוספת רוח ונשמה עד שנמצא כי כלי הכתר אינו זז לעלות ממקומו עד מוסף יען כי אז עולה ז"א עד או"א עד שאו"א עולים בכתר לכן צריך אז הכתר לעלות ואז נמשך משם תוספת נשמה מפאת הכתר אל האדם במוסף:


עץ חיים

שער הכללים
היכל א - היכל ב - היכל ג - היכל ד - היכל ה - היכל ו - היכל ז
שערים: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה
כו | כז | כח | כט | ל | לא | לב | לג | לד | לה | לו | לז | לח | לט | מ | מא | מב | מג | מד | מה | מו | מז | מח | מט | נ
כללי מוהרח"ו ז"ל


פרק זעריכה

מכת"י הרח"ו ז"ל:עריכה

דע כי בכל העולמות יש להם פנימיות וחיצוניות והנפשות הם מן הפנימיות והמלאכים מן החיצוניות כנודע והם ב' בחי' והחיצוניות נחלק לב' שהם מלאכים הנקרא מלאכי שלום שהם פנימיות דיצוניות ולכן הם דבוקים עם נפשות הצדיקים ומקבלים אותן בעת פטירתם ואומרים יבא שלום ינוחו על משכבם ומלאכים החיצונים הן הנקראין אראלים צעקו חוצה בבחי' בתי בראי והנה כל הנ"ל הם סטרא דקדושה וכנגדן יש בקליפה פנימיות וחצוניות ובחי' פנימיות נחלק לב' שהם נפשות גרים הנקרא קליפת נוגה הפנימיית ונפשות עכו"ם והם חיצוניות וכן בחי' החיצוניות נחלק לב' שהם שדין יהודאין דפנימיות ושדין נוכראין דחיצוניות. ואמנם נפש צדיק פנימיות ישראל נותנים לה יצ"ט שהוא מלאך א' מפנימית דחיצוניות דקדושה ויצה"ר שהוא שד אחד מפנימיות דחיצוניות דקלי' ולעם הארץ יצה"ט מלאך מחיצוניות דחיצוניות דקדושה ויצר הרע שד חיצון מחיצוניות דחיצוניות דקליפה ונפש הגרים והאומות כולם הם יצר הרע ויצר טוב מהשדין דקליפה. והנה ענין המיתה הוא כי היצה"ר והשד הנ"ל הוא הזוהמא שהטיל בה הנחש שהוא נפש הבהמית של היסדות תתאין הנקרא עפר וע"י המיתה מתעכלים היסודות גולם וצורה שהיא נפש הבהמית ונשאר גוף אדם הראשון זך ונקי כמקודם החטא שהיה מעפר העליון ויסודות עלאין וצורתם שהוא הנפש חיה ראשונה מקודם שחטא וגם נשאר ממה שנזדכך אז מד' יסודות עצמן תתאין בגולמם ובצורתן והוברר הטוב שבהם ועד"ז הגוף והלבוש אשר לו בכל עולם מאבי"ע יבורר הטוב שבקליפה ההוא ויתחבר עם הטוב של הקדושה שבה וזה נרמז פ' שלח דקס"ב ובפ' אכן כאדם תמותון ופגריכם אתם וגו' ואותו הגוף הזך הראשון הוא מלבוש שמתלבש בו בג"ע הארץ אחר פטירתו כנזכר דקס"ט ע"ב ולפעמים זוכה גם בעוה"ז בסוד ותלבש אסתר מלכות ומרדכי יצא בלבוש מלכות ועל הזוהמת גוף הבהמית רע שבגולם ארבע יסודות נאמר וראו בפגרי האנשים כי תולעתם לא תמות בקבר וגו' ועל הצורה שהוא הרע שבנפש הבהמית נאמר ואשם לא תכבה בגהינם והנה בפ' פנחס דרי"ט נראה כי הנפש היא זולת היצה"ט והיצר הרע כי הם מלאכים ממש טובים ורעים ובדף רכ"ד מלאכים הם לעילא ונק' שכלים נבדלים ואינם אוכלי קרבנות וארבע יסודין הם חיות טבעים ויש בהם טובים כגון ריאה לב כליות ורעים טחול כבד מרה והם נקרא שדין טובים כמלאכים אריה דאכיל קורבנין ורעים כלב דאכיל קורבנין ולהיותן יסודים טבעים אכלין קורבנין ובדרכ"ב נראה כי גיהנם תחתון הוא ד' יסודות רעים כבד וטחול וכו' שהם שדין טבעים וג"ע תחתון הם ד' יסודות טובים ריאה וכו' שהם מלאכים והרי כי גם ביסודות יש מלאך ושד שהם יצ"ט ויצה"ר והם פנימיות רמ"ח איברים החיצונים כי היסודות דרמ"ח איברים החצונים הם איברים פנימים ועל דרך זה בגוף אדם ממש ובמקום אחר נראה כי יש עלת העלות ורכיב על ד' חיות אלהות דאצילות וכנגדן ד' חיוון דאלקים אחרים סמאל ואיתל חיוון דסחרין לכורסייא דבריאה ונק' שכליות ואית ד' חיוון דיצירה פני אריה שור כו' ואית ד' חיוון דארבע יסודות מסטרא דדכיו ונקרא חיות טבעים ממונים על גופא ולקבלייהו ד' חיוון טבעיים דיסודין דמסטרא מסאבא ממונים על ארבע מררין דגופא מרה חוורא מרה סומקא מרה ירוקא מרה שחורה. והיותר נראה מרעיא מהימנא פ' פנחס ובפרט מדרי"ט ורכ"ב ורכ"ד ורכ"ה ורל"ד ורל"ח ע"א כי אין נפש האדם נקרא אלא מנפש דעשיה שהם אופנים ורקיעים דעשיה ומשם ולמעלה אך בחי' נפש דאדם שבד' יסודות דעשיה הם נפש הבהמית כמ"ש ורוח תשוב אל האלקים וגו' ורוח האדם העולה וגו' ורוח הבהמה היורדת למטה לארץ וזה הנפש הבהמית שבאדם שבד' יסודין נחלקת לב' בהמות וחיות טהורות דדכיא וכן ד' חיות טבעיות מלאכים דדכיו הממונין על ארבע יסודות ויש שדים חיות טבעים דורסים דטומאה אשר בד' יסודות ג"כ ואלו החלקים הב' דנפש הבהמית נקרא יצ"ט ויצה"ר והם כסא ומלבוש לנפש האדם דעשיה כדי שעל ידו תתלבש בגוף הממשי ולכן הם סוד קרבנות בהמה ועוף כו' כי הנפש הבהמית היא החוטאת ואלו מגדלים ויועצים הגוף וכל מדות רעות כגון כעס וכיוצא כולם מהם נמשכים לפגום הנפש והם נפש המתאוה והחומדת לכן נקרא יצה"ר ותחלה ביום הלידה נכנס נפש האדם דעשיה מצד קטנות רוכבת על יצה"ר בסוד אליהו שעלה בסערה השמימה וכפאו ועשאו מרע טוב וגוף שבו נראה בעוה"ז כלול מיצר הטוב ומיצה"ר שניהן טובים כנ"ל והם כוחות וצורת הגוף ולא גולם הגוף ממשי וביום הי"ג שנה נכנס היצה"ט ונעשה כסא לנפש אדם דעשיה דגדלות וזה סוד עני ורוכב על החמור באופן כי ב' היצרים הם צורת ד' יסודות הטוב והרע ונקרא כחות הנפש ולא הנפש עצמה כי הנפש הוא אופנים דעשיה ואלו הב כחות מגדילין הגוף הנוצר מהגולם ומהחומר דד' יסודות וב' היצרים הם צורת הד' יסודות טוב ורע והם נעשין כסא ומלבוש לנפש עצמה כי אי אפשר שתשרה הנפש על הגוף עצמה של גולם היסודות אלא באיצעית צורותיהן שהם למטה ממדרגות הנפש ולמעלה ממדרגה גולם היסודות הנקרא גוף:


עץ חיים

שער הכללים
היכל א - היכל ב - היכל ג - היכל ד - היכל ה - היכל ו - היכל ז
שערים: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה
כו | כז | כח | כט | ל | לא | לב | לג | לד | לה | לו | לז | לח | לט | מ | מא | מב | מג | מד | מה | מו | מז | מח | מט | נ
כללי מוהרח"ו ז"ל


פרק חעריכה

דע כי בכל עולם יש ד' חיות כנגד ד' אותיות הוי"ה הכוללים כל י"ס שבאותו עולם והבן זה ובכל עולם נק' בשם אריה שור נשר אדם ובשם ד' מלאכים אשר נוטריקון שלהם הוא ר"ת ארגמ"ן נמצא כי ד' חיות טבעים דדכיו אשר בד' יסודות שכליים נקרא ארגמ"ן וכנגדם יש יצה"ר עון ומשחית אף וחמה וכל זה הוא בחינת צורת ארבע יסודות טובים ורעים. וכבר ידעת כי בכל עולם יש פנימיות נשמות וחיצוניות מלאכים א"כ צ"ע אם בד' יסודות אין בו ב' בחי' אלו לסיבה הנ"ל כי אין פנימיותה נקרא בשם נפש אדם והכל בחי' אחד לבד ונקרא יצר טוב ויצה"ר או נאמר כי גם בהם יש פנימית נשמות וחיצוניות מלאכים אלא כי לרוב עכירותם אין פנימותן נקרא נפש אלא ב' יצרים מלאכים ושדים יהודאין שהם גדלות וקטנות אך חיצונותן הם נקרא קלי' גמורות מזיקין ושדין דע' אומות כנזכר ולפי שהקטנות פנימיות היסודות תכלית העכירות נקרא שדין אלא שהם יהודאין כי הם שמרי הנשמות כולם והבן זה היטב וקצת קשה לזה דא"כ הרי יש גופים לשדים כי השד מתלבש בגוף ונפש דקטנות דעשיה היא מתלבש בשד וא"כ נפש האדם והשד שניהן מתלבשין בגוף האדם וקושיא זו הוא לר"מ שאומר כי היצר הטוב הוא שד יהודאי. ואפשר כי עיקר הגוף הוא לנפש אדם עצמו ולא נברא גוף אל השד לבדו כדרך שנברא גוף לבדו לנשמת הגוים לבדם והנה בדרמ"ז אמר כי כללות צורת הטוב דד' יסודין נקרא בהמות וממנה נוצרים אלף טורים ונקרא בהמות שהם י"ס כלולות מעשר ועשר מעשר עד אלף ומהם נוצרים כל נפשות הבהמות וצורתם אמנם צורת הבהמה הנ"ל הוא פני שור לבד שהוא יסוד האש השמאלי ועוד יש ג' יסודות ומפני אדם נמשכין נפש הבהמית שבאדם הנקרא יצה"ט והבן זה. ובדף רס"ח אמר כי היצרים נקראים לבבך והנפש נקרא נפשך וגם הם שתים טובים ורעים זולת השני יצרים טוב ורע. והנה עוד שי סברא ג' כי לא תקרא נפש בתורה רק נפש הבהמית הנק' נפש החי של הבע"ח וזולתה אינה נפש כלל נמצא כי יש באדם נפש הבהמית ונפש המדברת ושתיהן מן ד' יסודות ועליהן נר"ן (דאבי"ע) וזה נראה יותר אמיתי:


ונבאר ענין החלום והנבואה ומלאכים והשדים דע כי י' גלגלים דאופנים דעשיה הם חומר וצורה והנה הז' גלגלים התחתונים של שצ"ם חנכ"ל הצורה והנפש שלהם הם ז' מלאכים הידועים סמא"ל למאדים קפציאל לשבתאי כו' ויש בהם טוב ורע והנה הרע שבהם הם נקרא אלהים אחרים הנקרא ע"ז ויש עובדים ע"ז גם אל חומר הגלגלים והכוכבים ונקרא צבא השמים ויש עובדין אל השדים כמ"ש והנה בגלגל השפל שהוא לבנה יש תלי המנענעו ויש לו חומר וצורה הנק' נגדי זנב התלי ולהיותן תחתונים קרוב ליסוד האש שומעין מהם עתידות השדים שביסודות ומהם חכמת העורב כו' אח"כ בד' יסודות יש להם ג"כ צורה ונפש שלהם והם מורכבים מטו"ר ומטוב נבראו בני אדם בחומר וצורה שהם מנפש הד' יסודות הנ"ל ומהרע שלהם נבראו שדים בגוף וצורה וגופם הוא מב' יסודות אש ואויר ושוכנים בסוד הרוח כי יש להם נפש חי ויש שדים שנפשם נפש דומם ושוכנים בארץ במחילות עפר מש מהם גם בנפש הצומחת ושוכנים בימים ובנהרות ובבורות ואלו הס' הם נקראין תתאין והם רעים מאד הראשונים הם בינונים ויש בהם מין שלישי שיש בהם גם נפש המדברת ושוכנים ביסוד אש ואלו עליונים מכולן:


ונחזור לענין המלאכים כי גם הם חומר וצורה אלא שחומרם זך מאד ונקרא כבוד נברא של המלאך ונקרא אישים אך צורתן נקרא מלאך וזכי הנפש יכולין לראות דרך מראה את המלאך בהיותו מלובש במלבוש שלו הנ"ל וזה סוד וירא והנה שלשה אנשים ואין זו נבראה רק שהשיג בראיית נפשו המשכלת את נפש המלאך עצמו וכן הרואים את אליהו ושאר נשמות הצדיקים כעין רבינו הקדוש בכל ליל שבת וכיוצא אינו אלא ע"י התלבשות בחלוקא דרבנן שלו. ודע כי יש עשר מדרגות במלאכים ושדים ואע"פ שאין נברא בלתי חומר וצורה על כל זה לא כל המלאכים נגלמים במלבושים אלא האישים שהם כת העשירית שנקרא נפש כנודע בענין החלום כי הנה נפש של האדם מצד הד' יסודות אינו נקרא נפש אלא נשמת רוח חיים שהיא הנותנת חיים גופני לגוף וממנה יוצאת הנשימה דרך האף כי עליה נאמר ויפח באפיו נשמת חיים ואמרו במדרש זו האופיא לשון אף ועליה נפש האמיתי מאופני עשיה וז"ש אח"כ ויהי האדם לנפש חיה ותרגומו לרוח ממללא וז"ש בקהלת רבה אמר ר' יודן הגוף אומר לנשמה והוא נפש היסודות והנשמה אומר לנפש שהיא מאופני העשיה והנפש למלאך שהוא רוח דיצירה עולם המלאכים והמלאך להקדוש ברוך הוא שהוא יושב על כסא הכבוד והיא הבריאה ע"י נשמה שנחצבה משם וזהו ענין החלום:


עץ חיים

שער הכללים
היכל א - היכל ב - היכל ג - היכל ד - היכל ה - היכל ו - היכל ז
שערים: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה
כו | כז | כח | כט | ל | לא | לב | לג | לד | לה | לו | לז | לח | לט | מ | מא | מב | מג | מד | מה | מו | מז | מח | מט | נ
כללי מוהרח"ו ז"ל


פרק טעריכה

ונבאר מהו ענין יצה"ט וימצה"ר כי הוא עומק גדול ונלע"ד דבר האמיתי כי נודע כי כל העולמות הם טו"ר והנה בעולם העשיה הרע הוא ד' יסודות שהם שמרים של האופנים ואלו נכנסין באדם לפתח חטאת רובץ החומר שהוא הגוף והצורה שהוא ענין נפשות היסודות כנ"ל ולא נגמר כניסתן בתשלום עד שלש עשרה שנה כי כן הגוף הולך וגדל וגם הנפש הולך וגדל כי תחלה נכנס נפש הדומם והצומח שהוא הזן ואח"כ נפש חי בתשלומה עד שהולך ברגליו ומתנענע כרצונו ואח"כ נכנס בו נפש השכל המעשיי שהוא מזמן הפעטות ואילך ואח"כ שכל העיוני לדעת בחכמות המלאכות והסחורות והרי נשלמו ד' חלקי הנפש וחומר ארבע יסודות בתשלום י"ג שנה וזה נק' גוף האדם ונפש ד' יסודות הנקרא דרך כללות נפש הבהמית כי כל תאותה להחזיק הגוף כעין הבהמה וזו הנפש הוא מצד הרע ושמרים דעשיה עוד יש נפש הבהמית מצד אופני דעשיה והוא מצד הטוב וז"ש בריש משפטים כד אתייליד יהבין ליה נפשא דבעירא דכיא מאופני הקודש כי אופני עשיה נקרא קדושה וטהרה וימין וד' יסודותיהן עד תשלום י"ג שנה תחלה ע"י מילה וקריאת התורה וחינוך מצות דרבנן ובתשלום י"ג שנה נגמר כניסת נפש בהמה טמאה שהם ד' יסודות ונפש בהמה טהורה שהוא מאופני קודש ואז חייב במצות מן התורה והנה על נפש היסודות אמרו שהיצה"ר נכנס באדם משנולד כי האדם עצמו הוא נפש דאופני קודש דעשיה ואחר הי"ג שנה נכנסים הטו"ר שברוח דיצירה הנקרא עולם המלאכים לכן היצ"ט ויצה"ר נקרא מלאכים ממש שהם רוח טוב ורוח רע כמ"ש עושה מלאכיו רוחות כי האדם עצמו הוא נפש הטוב מאופנים הנ"ל השורה על הגוף דאדמה דד' יסודין לכן נק' אדם לשון אדמה אך הרוח נקרא יצה"ט שהוא מעולם היצירה מהטוב שבהם שהם רקיעים של היצירה ורוח רע של יצה"ר משמרי היצירה נמצא כי האדם הוא הנפש דאופנים והתחלת יצה"ר הנכנס כשנולד הוא נפש היסודין והיצה"ט שהוא רוח טוב דיצירה נכנס אחר י"ג שנים ואז נכנס ג"כ הרוח היצה"ר כנ"ל:


עץ חיים

שער הכללים
היכל א - היכל ב - היכל ג - היכל ד - היכל ה - היכל ו - היכל ז
שערים: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה
כו | כז | כח | כט | ל | לא | לב | לג | לד | לה | לו | לז | לח | לט | מ | מא | מב | מג | מד | מה | מו | מז | מח | מט | נ
כללי מוהרח"ו ז"ל


פרק יעריכה

עולם הגלגלים הוא י' גלגלים הנקרא שמים וד' יסודות הנקרא ארץ ויש לשניהן חומר וצורה ר"ל גוף ונפש וחומר של שניהן הוא פשוט לבדו ואינו מורכב מכולם יחד אלא חומר כל יסוד או גלגל הוא פשוט לבדו ושני חומרים הנזכר הנקראים חומר הראשון ונקרא היולי להיותו פשוט וחומר הארץ נקרא תוהו כי אין ניכר בו ציור מה ענינו עד שיורכב כמ"ש ואחר שקנה הצורה שהוא הנפש נקראים החומר והצורה יחד בשם בוהו ואז נתהו הד' יסודות ארמ"ע בחומר וצורה ואז נקרא בוהו יחד שניהן כי בהיות חומר הארץ לבד בלי צורה נקרא תוהו כנ"ל ולפי שחומר השמים הוא זך יותר לא נקרא תוהו כחומר הארץ והרי בארנו בחינת העולם בעצמו כלול מהחומר פשוט וצורה פשוטה שהם הגלגלים הנק' שמים וכן גם כן הארץ שהוא ד' יסודות:


ועתה נדבר בנבראים שנבראו מכח העולם הנ"ל ונניח עניני נבראי שמים הנקרא צבא השמים ונדבר בנבראי ארץ שהם ד' יסודין ונאמר כי הלא גם כל אלו הנבראים הם חומר וצורה אמנם אינם פשוטים כמו היסודות אבל הם מורכבים פי' כי כל בחי' ובחי' חומרו וכן צורתו מורכב מכל ד' יסודות יחד נמצא כי היסודות עצמן היה בהם הרכבה א' שהוא חומר וצורה אלא שהם פשוטים אך בכל מה שנברא מהם הוסיף הרכבה שנייה והוא היותו מורכב מחומר וצורה גם מתערבו ד' יסודות יחד נק' הרכבה שנייה וזו הרכבה שנייה הית' בכל ד' חלקי הנבראים דצח"ם כנ"ל. הדומם הם המתכות והאבנים טובות. והחומר וצורה שלהן הורכבה מכל ד' יסודות רק שגבר עליהן יסוד העפר לכן הנפש שבהן אינה רק לערב ולהרכיב בהם כל הד' יסודות אבל לא שינה ולא חידש בהם שום שינוי אחר ממה שהיה ביסודות זולת הרכבה והעירוב לכן נקרא לה נפש המרכבת והמעמדת ומקיימת אותן על עמדן בלי שינוי אחר ממה שהיה נמצא כי אין לנפש הזו רק כח א' לבד לכן רוב החכמים לא קראוה בשם נפש כלל כיון שאינה מוסיפה חדוש כלל אלא הרכבה ואמנם זה הדומם נברא מחיצוניות ד' יסודות וכאלו תאמר מחלק העפר שבכל יסוד מארבעתן כפי ערך היסוד ההוא כי כבר נתבאר שכל יסוד מהן הוא פשוט ואינו מורכב מארבעתן אך הכוונה מחלק היותר גרוע שבכל יסוד ויסוד מהן בערך גריעות יסוד העפר בכל הד' יסודות אך אינו עפר ממש. הצומח יותר פנימי והוא מחלקי המים שבכל יסוד מארבעתן וכלול מחומר וצורה והנה הנפש שבו יש בו ב' מינים הא' החיצוניות שבה היא הנפש המרכבת שבה כענין נפש הדומם ונוסף בה יותר פנימי הנקרא נפש צומחת ויש קוראים לה נפש הטבעית כי אין בה כח התנועה להתנענע כפי רצונה ממקום למקום ואין לה רק טבע אשר הוטבע בה להיות צומחת ואין לה רצון מעצמה בזה גם נקרא כח הגוף או כח המחזיק כי היא הזנה את הגוף ומחזיקו על טבעו וזה נפש הצומחת מתחלקת לג' חלקים הזן והמגדל והמוליד כיוצא בו והזן יתחלק לה' כוחות המושך המאכל והמחזיקו עד שיתעכל והמעכלו והמבדיל בין הטוב לפסולת והדוחה המותר לחוץ. והנה כח המושך הוא עפר והמעכל אש והדוחה מים כו' כנזכר בס' הטבעים ולהיות נפש הצומחת כוללת כוחות רבים ופעולות שונות קראוהו החכמים נפש ממש וזהו אצלם נפש שבנבראים:


החי יותר פנימי והוא מחלק הרוח שבכל ד' יסודין ויש בו נפש המרכבת ונפש הצומחת ונוסף בה נפש פנימית הנקרא נפש הבהמית ויש קוראים לה נפש התנועה כי היא רצונית ולא טבעית כמו הצומח כנ"ל וזה נקרא בספרים נפש השנית ונחלקת לב' כוחות חיצוניות ופנימיות החיצוניות נחלקת לב' כוחות חוש ותנועה והחוש נחלק לה' חושין וחמשתן יקראו כח המרגיש והפנימי נחלק לב' והם המדמה והמתעורר והמדמה נחלק לב' והם המשיג והזוכר וזהו פירושן הנה כח התנועה הוא כח א' והוא להתנענע ממקום למקום כפי רצונה להרגיש ולא בטבע כנ"ל והמרגיש נתחלק לה' חושים והם א' המשוש הוא בכל אברי הגוף כי ירגיש המשוש כשימשמש זה לזה או דבר אחר בהם והד' חושים כ"א יש לו אבר פרטי והם העין להרגש הראות והאוזן להרגיש השמע ואף להריח והחיך לטעום וכל אלו ה' חושים נמשכין מהמוח עצמו כי שם עיקרם אלא שנתפשט הרגשם באלו האברים שזכרנו וכל אלו נקרא חיצוניות כי הם ממשים וגשמיים שהם רואים ושומעין וכ"ז בפועל גמור אך הפנימי נקרא כח המדמה וזהו במוח עצמו ומתדמה שם כאלו שם ממש הוא ההרגש ההוא במוח ומצייר שם איך היה אופן ההרגש ההוא אע"פ שלא הרגיש בפועל אלא האבר המיוחד לחוש ההוא כנ"ל וכח הב' נקרא כח הזוכר כי אף שלא בשעת שהאבר החיצון מרגיש בפועל מתדמה במוח כאלו אז הוא מרגיש בפועל מכח שנצטייר שם פעם אחרת בכח המדמה בעת הרגש החצון. עוד יש כח אחר במדמה והוא כי יצייר הדברים אף שלא באמתתן מה שאי אפשר להיות כן ההרגש החיצון ועוד שלא יוכל זה הכח המדמה לצייר רק בציור גשם חומר ולא בציור רוחני הנקרא צורה ונפש ועוד שהמדמה יכול לדמות ולצייר הדברים בין בהקיץ ובין בחלום כמו שאכתוב כח המתעורר הוא ג"כ נקרא נפש המתאוה והוא יותר פנימי מהמדמה כי אחר היות כח במדמה לצייר לדמות הדברים אז יתעורר כח המתעורר לקרב תועלת הגו' וזה בב' אופנים הא' לחשוב איך יעשה להכין צרכי הגוף ולכן כל האברים כלים שלו כי יתעורר באבר העין לראות ובאבר האזן לשמוע ולרגלים להלוך וכן לכל האברים לצורך פעולת הגוף עצמו לתועלתו לשמירת הגוף ובהזנתו ולרחק רעותיו ונזקיו ומביא חשק באברים לקרב פעולת תועלתיו אל הגוף ולרחק נזקיו. והב' הוא להתעורר לבחור מדות הטובות שיש בהם תועלת לגוף ולרחק מדות הרעות מן הגוף כגון הכעס והשנאה והאיבה ואכזריות ורחמניות וכ"ז נקרא רצון כי יתרצה בזה מבזה אך דע כי קנין מדות טובות הצריכין לגוף או מדות הרעות אמת כי עיקר' הם מן כח המתעורר הפנימי אמנם גם כח המרגיש החצון הוא משמש לו בענין זה כי המתעורר חושב והמרגיש פועל המד' ההוא ודע כי גם קנין המצות והעבירות הם באדם מב' כוחות אלו המתעור' והמרגי' כנ"ל אלא שאינם מצדם אלא מצד היצה"ר המכניס בהן רצון הזה והם כלים אל היצה"ר כמ"ש וגם נזכר בזוהר פ' וירא ענין לוט שהוא היצה"ר וב' בנותיו שהם הכוחות הצעירה היא נפש הצומחת והבכירה היא חבור המרגיש עם המתעור' הנקרא ג"כ נפש המתאוה כי שתיהן אין כוונתם אלא לתועלת הגוף לבד כנ"ל אלא שע"י נמשך נזק לנפש המדברת בכונת היצה"ר כמ"ש בענין התנועה החצונית ועדיין אין זה בחירה ממש כ"א בנפש המדברת:


המדברת יותר פנימי מכולם והוא מחלק האש אשר בכל יסוד מארבעתן ויש בו נפש המרכבת והצומחת והבהמית ונוסף בה פנימית מכולם והוא הנקרא נפש המדברת ויש שקראוהו נפש השכלית וזהו הנקרא בספרים נפש הג' העליונה שבשלשתן לכן מלבד הטבעית והרצוניות שיש בה נוסף בה הבחירה כי אין בחירה אמיתית כי אם בשכל כמ"ש ונחלק לב' שכל מעשיי ועיוני ואמנם חלק המעשיי נחלק לב' המעשיי והמחשביי המעשיי הוא לעשות מלאכות גופניות מחוץ לגוף כמו הזריעה והבנין כי הם אינם לתועלת להכין מזון לגוף עצמו אלא שהם הכנות חיצונית לגוף ואינם כמלאכות האכילה וההילוך והדבור כו' כי הם תועלת להכין מזון לגוף עצמו אשר הם מכח המתעורר באי' כנ"ל והמחשביי הוא לחשוב איך יעשו אלו המלאכות החצו' לגוף אך העיוני אינו אלא להשכיל צרכי הנפש לבדה והוא להכיר חכמת הנפש כמו חכמת התכונה והטבעי וכיוצא לדעת הפרש האמת מן השקר בענין ידיעות אותם החכמות שאין להם צורך אל הגוף אלא להנפש לבדה ואינו בשביל המעשיי שהוא לחדש מלאכות חדשות של מעשה הגוף ולשנותה ממלאכה למלאכה אך השכל העיוני אינו אלא לדעת הדברים כפי אמיתתם לשנותן וגם כי הוא לצרכי הנפש ולא לגוף כמו המעשיי וע"י השכל העיוני יתוסף בו ענין הבחירה כנ"ל כי אין נקרא בחירה אמיתית אם יבחר בדבר הזה להיותו נאהב לו יותר מזה אם שתיהן שוין כי זה נקרא רצון אך אם יבחר באמת מה שהוא כך וירחיק השקר שהוא מה שאינו כך זו נקרא בחירה אמיתית כי בוחר אמת להיותו אמת לא מפני שהוא לא יחפוץ בו וגם כי הוא אמת אלא מפני שהוא הכיר בו שהוא אמת בענייני הנפש שאין שם רצון ממנו כמו ענייני הגוף שהולך אחר רצונו. עוד יש יתרון בשכל העיוני מכח המדמה כי המדמה לא ישיג אלא בחומר וכל ציוריו ודמיוניו יהיה בחומר אך השכל ישיג בצורה עצמה איך הוא וכן כח המדמה ידמה לפעמים שקר שהוא משא"כ והשכל יוכל להשיג גם בחומר עצמו איך הוא מהותו באמת אך אין זה אלא בכח הדעת לא בכח ציור ממש נמצא כי בהצטרף שניהן יחדיו יהיה ב' תועליות שישיג הדמיון ציור ממש ואמיתי לפי כי הדמיון הוא כח הוא כלי השכל ושל המדמה יחד נמצא כי הנפשות והכוחות הנ"ל נקרא חומר בערך השכל העיוני כי הוא צורה לכולם ובזה תבין ענין החלום כי הנה בעת השינה נשאר בגוף נפש המורכבת והצומחת והבהמית ואינו יוצא ממנו רק נפש המדברת הנקרא שכלית וכיון שהופשט' מן החומר משגת לדעת ולראות חזיונים עליונים ובאה וחוקקת החזיון ההוא בכח המדמה הנקרא נשמת הנפש השכלי' ואין בה דיבור והמדמה מראה לאדם מה שראה השכל ולפי שהוא כלי השכל הנ"ל אין בו כח לקבל הדברים באמיתתן ולכן אין חלום בלא דברים בטלים וגם כי הוא דמיון מה שראה השכל ולא הדבר עצמו שראה:


והנה נתבאר ענין כחות נפש האדם אשר בו מד' יסודותיו ועתה נבאר בנפש השכל האמיתי שכל מגמת' אינו אלא בענייני המצות לקיים רצון קונו ית"ש והיא באה מי' גלגלי דעשיה הנקרא אופנים וגם היא כלול' מד' כוחות שהם ד' יסודות העליונות של השמים ההם וכ"א מהם מורכב ג"כ מחומר וצורה אח"כ קונה רוח השכלי מעולם היצירה אשר בו י' כתות מלאכין ונכללין בד' יסודות אשר שם מורכבים מחומר צורה אח"כ קונה נשמה מבריאה שיש בה י' דרגין נכללין בד' יסודות אשר שם מורכב מחומר וצורה וכל ג' אלו נקרא עבד להשי"ת ואח"כ זוכה לנרנ"ח מן האצילות מד' יסודות אשר שם ואז נקרא בן אל השי"ת וכבר נתבאר שבכל עולם יש ה' בחי' א"א ואו"א וזו"ן אלא שכיון שא"א אין לו אות בפ"ע אלא נרמז בקוצו של י' לכן אין אנו מונין עתה אלא ד' בחי' לבד נגד ד' אותיות הוי"ה שבכל עולם והם הם בחי' ד' יסודות שבכל עולם. גם דע שבכל עולם יש חומר וצורה שהם עצמות וכלים אלא שהכלים של עולם העליון הם אור וצורה בערך עולם שלמטה ממנו כלל העולה כי אין נקרא כלי וגוף גמור כ"א הד' יסודות הארץ השפלה הזו שזכרנו תחלה והרי נתבאר פרטי כל העולם אמנם דרך כלל יהי' כי אצי' יסוד אש ובריאה יסוד רוח ויצירה יסוד מים ועשיה יסוד עפר והם הוי"ה א' כוללת כולם והם חי' נשמה רוח נפש אך הגוף של כולם הם ד' יסודות עולם השפל הזה נקרא ארץ העשיה. ונבאר איך בכל עולם נבראו בו ד' מיני נבראים והם דצח"ם והם כנגד ד' יסודות שבכל עולם והענין כולו כמו שהיה בענין ד' יסדות הארץ השפלה הזו וזה יובן ממה שהקדמנו כי העולם עצמו הוא כללות הד' יסודות עצמן אשר בו ועוד יש בו ד' מיני נבראים דצח"ם וזה ענינם באצילות ומנו תקיש לכולם כי הנה נודע שיש באצילות בחי' ז' מיני מתכות זהב וכסף כו' נגד ז"ק וי"ב אבנים יקירין כנגד י"ב שבטים וכ"ז הדומם אשר שם. גם באצילות יש בו עצי ג"ע עץ החיים והדעת וארז ואזוב ושדה תפוחים ושושנה וחבצלת וכ"ז הצומח. גם יש שם בחי' שור וכשב עז תורים ובני יונה נשר אריה וז' מיני חיות איל וצבי כו' והם החי שהם נשמת המלאכים הנקרא כולם בסוד ד' חיות הק' כנודע ענין ד' חיות המרכבה דאצילות ומשם נמשכו המלאכים ביצירה ובחי' האדם הרוכב על החיות שהם נשמות הצדיקים אשר שם באצילות כנודע והם הפנים העליונים שבכל ד' מינים כלל העולה במהות נפש האדם כי גופו הורכב מתולדות ד' יסודות השפלים מבחי' החומר שבהם ותחלה נכנסת נפש המורכבת ואח"כ נפש הצומחת בכל כוחותיה ואחר כך נפש החי המשגת בכל כוחותיה ואח"כ נפש המדברת בכל כוחותיה וד' בחי' אלו נקראים בחי' נפש אחת לבד נמשכת מצורת נפש ד' יסודות והנפש הזו אין בה תועלת רק לתועלת הגוף לבד. והנה כל הנפש הזו להיות' כוחות הגוף אינו נקרא בשם נפש גמורה רק נקרא כח הגוף הנשאר בארץ אחר הפטירה ועליה יש נפש רוח ונשמה הנקרא עבדים מבריאה יצירה עשיה ועליה החיה הנקרא בן להשי"ת וגם היא נחלקת לנר"ן מן האצילות ודרך קצרה הנה האדם יש לו גוף וכח הגוף ונפש רוח נשמה וחיה מד' עולמות אבי"ע ד' כתות קלי' לילית אגרת רהב נעמה מושבם בארבע מדינות אלו רומי סאלמאנקא של איספאמייא מצרים דמשק בבית רמון ולכל אחד יש אומנות בפני עצמו לילית ברומי על ע"ז. סאלמאנקא על ש"ד מצרים על גילוי עריות. דמשק על הגזל. ה' ירחיקנו מכל דבר רע אמן נצח סלה ועד:

תם ונשלם ספר הקדוש עץ החיים בעזרת האל בורא ארץ ושמים:



עץ חיים

שער הכללים
היכל א - היכל ב - היכל ג - היכל ד - היכל ה - היכל ו - היכל ז
שערים: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה
כו | כז | כח | כט | ל | לא | לב | לג | לד | לה | לו | לז | לח | לט | מ | מא | מב | מג | מד | מה | מו | מז | מח | מט | נ
כללי מוהרח"ו ז"ל