פתיחת התפריט הראשי

פרק אעריכה

דרוש כולל כל בחי' ז"א כסדר וגם ענין נסירה באורך:עריכה

ענין הנסירה הנה תחלה ע"י מוחין דקטנות היו דבוקים אב"א לפי שעדיין אחוריים שלהם הם דינין של אלקים ואח"כ הפיל שינה לז"א וחוזרין המוחין להסתלק ממנו ונשאר בבחי' יניקה שזהו השינה והבן זה מאד. ואז חכמה וחסדים הוסרו מתוך הלבושים של נה"י דאמא כנודע ונשארו עומדין ערומים בסוד או"מ על רישא דז"א וגם חצי דעת תחתון המחבר את ב' עטרין כנודע וכן חצי דעת העליון גם הוא נשאר עמהן חציו דמצד החסדים ואמנם בינה וגבורות וחצי דעת תחתון וחצי דעת עליון אלו נשארים מלובשים תוך נה"י דתבונה (נ"א דאימא) וכן הם נסתלקו מז"א אמנם לא נשארו בסוד או"מ כמו האחרים כדי להאיר משם מן בחי' הרשימו שעולה ג"כ סוד שינה כנזכר אצלינו בענין תפילין (נ"א התפילות) ואמנם אלו נתלבשו תוך נוקבא וכמ"ש אח"כ ואח"כ חוזרין להסתלק מן הנוקבא וחוזרין תחלה להתחבר עם חכמה וחסדים בסוד או"מ ג"כ עמהם. ולעשות זה צריך זווג אחר באו"א ונמשכין מזווג ההוא (נמשך מן אבא) ב' מנצפ"ך א' ביסוד אמא וא' בסוד דמלכות וא' נמשך לחכמה וא' נמשך לעטרא דגבורה וע"י (אותה העטרא) נמשך אותו המנצפ"ך הב' אל יסוד דמלכות ואלו המנצפ"ך כפולים הם יותר (המוחין) נמתקים כי החכמה היא גבורה בשרשה כי לכן חכמה דא"א נתלבש בה גבורה דעתיק והנה אחר שירדו שם ונעשו כולם מקיף אז מתחילין לכנוס תחלה בינה וגבורה בפנימית דז"א ושניהן בסוד דאמא לבד ואז מתפשטין ג' פרקין הוד בכל קו שמאלי דז"א ומפרק אחרון נעשה מוח בינה אל המלכות. והנה כשנסתלקו בינה וגבורה מז"א כנזכר בסוד השינה אז היו מאירין בנוקבא לאה בסוד או"מ ומשם נמשך אל המלכות רחל ואינם ישינות כמו הז"א. ועיין בענין חת"ך שהם ב' אחוריים דזו"ן ג' בחי' שיש א' בהוי"ה וא' במצפ"ך ויש א' באלקים כי הנוקבא בעת האצילות הראשון לא היתה רק נקודה א' לבד כנודע וזה הנקודה נקרא אישון בת עין וזכור זה ומנקודה זו מתחיל בנין כל מציאותה והיא לבדה יכולה להיות פב"פ עמו וזהו שורש כל בחי' הנוקבא וזהו ראשית ואחרית כל דרושיה. דע כי הנקודה שנאצלה תחלה היא כתר שבה והיא נקודה א' לבד ותחל' קודם העיבור היתה בסוף היסוד למטה ממנו ובזמן העיבור עלתה על היסוד והלבישתו והגדילה ונעשה כמדת היסוד וכשיעורו וביניקה עלתה עד ת"ת מאחוריו ונגדלה כמדת הת"ת ממש. והנה בלילה שהוא כמו בזמן היניקה לז"א אף הנוקבא היא באצילות הראשון והנה ט' נקודות שלה אחר חצות מתחברין עם לאה כנזכר במ"א ע"ש ונקודת הכתר (שהיתה) מתחלת אצילות ירדה (בבי"ע ס"א) בבריאה להאיר שם וע"י עסק התורה עולה גם היא מעט מעט עד שבאור הבוקר נגמרה לעלות פב"פ בזרוע שמאל דז"א ואז נכנס בה רשימו של המוחין שלה בסוד תפלה ש"י וט' הנקודות יורדין אז בבי"ע (ס"א בבריאה). אך היא יש בה רשימו מבחי' פנים בפנים ויכולה לעמוד עמו פנים בפנים אז בסוד תפילין ושאר הט' הנ"ל אנו מעלין אותם מעט מעט מבי"ע עד ברכת אבות ואז בקריאת שמע נכנסו ו"ק דגדלות בז"א וט' אלו שלה גם הם מתחילין לעלות עד ז"א דאצילות ואז עולה המלכות ואותו הנקודה חוזרת אל האחור ומתחלת לתקן כמו בזמן העיבור ועולה עד תחת היסוד ושם בחי' שורש א' שלה כנודע שהיא העטרה הנשאר שם תמיד וגם בחי' שירדה בבריאה עולה משם ואז אותו הבחי' שעלתה מבריאה נגדלת שנית כמדת היסוד כולו ועיין במ"א. ומשם עולה עלייה ג' בנצח והוד ולא ביסוד ונגדלת כמותם ומשם עולה עלייה ד' בת"ת והרי עלתה גם אל שרשה אשר שם שלא נסתלק משם לעולם ואז נגדלת כמדת הת"ת עצמו מאחוריו ואח"כ עולה בחו"ג עלייה ה' לכן יורדין בה ב' הארות תחתונות בברוך וג' הארות עליונות באתה אך אינה עולה בה עד הזקיפות של הוי"ה כנזכר במקומו והירידות הם הוי"ה אדנ"י והזקיפות הם הוי"ה אהי"ה ועולה בסוד נקודה לבד אורך כל הז"א עד הכתר שבו אב"א גם בסוד נקודה ולא בבחי' פרצוף עדיין. ועיין במקומו כי יש זווג ב' אל או"א וגם יש אז מ"ן דחו"ב ואז נתוסף בה הארה שתעלה היא כל בחי' האחור עד הכתר לבחי' מדה או נקודה א' לבד. ואח"כ נכנסין בז"א ג"ר דגדלות וגם מקיפי דאמא לבד כפי הנזכר במ"א ועדיין לא נכנסו רק הפנימית ואז נתקנים ונעשים בבחי' פרצוף מהחזה שלו ולמטה וזה בחול שלא היתה גם בהיותה באחור רק מן החזה. אך בר"ה בהיותה באחור עלתה עד הכתר גם עתה הגדיל פרצופה גם עד הכתר ועיין במקומו איך היא ברחל ובלאה אך רחל היא מהחזה ולמטה לבד וגם כל זה הוא ע"י העלאת המ"ן לזווג או"א וצ"ע מאד במ"א. ואח"כ נעשית הנסירה כנ"ל והנה אחר שנגלה (נ"א שנתגדלה) אב"א מן החזה שלו ולמטה והיתה אז מקבלת הארותיה ע"י מחיצותיו וטפילה אליו וגרועה ממנו וכדי שתתקן יותר לגמרי שלא על ידו צריך שיסתלקו המוחין ממנו וסילוק זה נקרא שינה והב זה כי קודם לכן היו אחוריים של שניהן כולם דינים ולהיותן דינים היו דבוקים יחד כי כולם כותל אחד להם ולכן הפיל עליו דורמיטא ונסתלקו ממנו המוחין כנ"ל הנקרא שינה ואז נשמתו שהם המוחין שנסתלקו ממנו היו מושכין לו חסד וחיות אל ההוא קיסטח דחיותא שנשאר בתוכו בגוף בעת השינה מן חסד דבינה והיה מתפשט בו בתוכו ואז הדינין ואחוריים היו מסתלקין ונאחזין באחור דנוקבא ונפרדין זה מזה וזהו אתי חסד ופריש לון. וז"ס ובאתרה' שקיע רחמי וחסד ואז אלו המוחין הנקרא נשמת ז"א היו בבחי' מ"ן אל בינה ונזדווגו או"א ותיקנו את המלכות שלא ע"י ז"א. והענין (נ"א והנה הגם) כי כבר נתקנה לאה אב"א טרם רחל כי תחלה יוצאין הארת לאה ואח"כ הארת רחל ועדיין (נ"א אך עדיין) שתיהן נפרדות עם שמקבלות שתיהן הארתן ע"י ז"א ואח"כ בנסירה מתחברות שתיהן יחד פרצוף אחד ע"י שנכנסו נה"י דאמא בתוכם ונמצאת גם רחל עצמה עולה אב"א עד כתר דז"א ע"י התחברות עם לאה ואפשר שיתלבש רחל בלאה וצ"ע. ודע כי אותן הב' מוחין בינה וגבורה דז"א שנסתלקו בנה"י דבינה הם שנכנסו ברישא דנוקבא ממש כי החכמה והחסדים נשארו בסוד מקיף לז"א ואלו הם הגבורות אשר לקחה הנוקבא בעת הנסירה ע"י אמא לחודה כנזכר במ"א וע"ש היטב:


מ"ק ענין ג' מציאות בזו"ן שהם עיבור ויניקה ומוחין ואע"פ שכבר ביארנו באורך אצלינו בתחילה היו ג' כלולין בג' והם מציאות חג"ת דז"א שהיו מתגלין לבד והוא ו' שבתוך הה' באהי"ה דתפילין שהוא כמנין כ"א אזכרות שבהם מפני שאין מתגלין רק חג"ת וכ"א מהם כלול מז"ק שהם זו"ן הרי כ"א כמנין אהי"ה כי שם אהי"ה מורה עיבור דהיינו אנא זמין למהוי כנזכר בזוהר. אח"כ זמן היניקה ואז יצא ז"א למקומו כולל ו"ק באורך והוא ו' דהי"ה והיא גדולה כי בהיותו תוך ה' דבינה היה ו' זעירא ועתה ו' זו ראשה עב כי שם המל' עמו ואחר הראש מתפשט הוא"ו בדקות והטעם שהאשה עולה עמו ואינה יורדת עו הנה אע"פ שהוא עתה בסוד הו"ק עכ"ז יש לו י"ס רק שהמוחין של הקטן אינם בסוד חב"ד רק מחג"ת לבד כי מחג"ת נעשין לו ג"ר וג' אמצעית ומנה"י נעשין לו ג"ת וכשנגדל שהוא אחר ט' שנים ויום אחד אז יש לו ג"ר מחב"ד ולא מחג"ת כבתחילה ובאים לו נה"י מבינה ואז יש בו כח להוליד אך עדיין אינו חייב במצות אבל כשהוא בן י"ג שנים ויום אחד שאז מושפעין בו חו"ב חו"ג שהם ד' מקיפין מלובשין בבינה ואח"כ נכנסין בראשו ואז חייב במצות ומניח תפילין כמ"ש בע"ה. אח"כ בעיבור הב' כדי לעשות מוחין אז נעשה ראש אל ו' והם חו"ב ותרין עטרין ומתלבשין בנה"י דתבונ' ונעשין ג' לבד ואח"כ נכנסין בז"א בחג"ת שלו מן הו"ק שבו (של) ו' ראשונה של זמן היניקה וחוזרין חג"ת להיות חב"ד ובהם נכנסין ד' מוחין עם נה"י דבינה בתוכן. וז"ס בזוהר פרשת אחרי מות דס"ה כי שם אלהים שירותא חד מז"א ופי' כי הגבורה הנקרא אלהים חזרה להיות בינה שהוא המוח הב' דרישא דז"א ומנה"י הראשונים של זמן היניקה נעשה לו ג' אמצעית ועתה חסרים לו נה"י דז"א וצריך שיבאו מחדש וז"ס בזוהר בראשית כי הנטיעות היו כרני חגבים ושתלם. והביאור כי נה"י דאמא אשר הלבישו לד' מוחין ונכנסו בגו חב"ד דז"א משם ירדו אותן הנה"י דבינה עד נה"י של ז"א שנעשו חג"ת כנ"ל ומשם האירו והוציאו נה"י חדשים לצורך ז"א. וז"ש בזהר כי ירכין לבר מגופא כי גוף הז"א לא היה רק ו"ק ונסתיימו בג"ר והג' אמצעית אמנם ג"ת הם לבר מגופא שהם ו"ק הת"ת כי לא יצאו רק מנה"י דאמא. וביאור הענין כי הנה (נה"י דאי') בג"ר דז"א יש ג' בחי' בכל אחד מהם כיצד קו ימין נכנס מוח חכמה ונתלבש בנצח דבינה ושניהן נתלבשו בחסד דז"א של ו"ק דז"א, ואז משלשתן נעשה מוח ימין דז"א הנקרא חכמה, והנה המוח הפנימי הנקרא חכמה האיר בחסד דז"א וחסד דז"א מאיר בנצח הבינה ואז ירד הנצח דבינה בכח אותה הארה שקבלה כנ"ל וירד בנצח דז"א אשר חזר להיות חסד כנ"ל, ואז משם האיר נצח דבינה והוציא נצח חדש לצורך ז"א וכן כנגדו עד"ז בקו השמאלי ונעשה הוד לצורך ז"א. וז"ס הנזכר בתיקונים ומבינה נביאים כי נ"ה דז"א הנקרא נביאים נעשו מבינה עצמה חדשים ממש וכן עד"ז בקו האמצעי ונעשה יסוד נמצא כי בנה"י אלו החדשים יש שם ט' בחינת שהם ג' בחינת בכל אחד משלשתן כי בנצח ירדה שם הארת מוח דחכמה והארת חסד ז"א שחזר להיות חכמה כנודע והארת נצח דבינה עצמה וכעד"ז ג' בחינת בהוד וכן ביסוד. ואמנם דע כי כאן בזה היסוד שנעשה מחדש יש בו בחי' ו"ק ו' זעירא, והטעם לפי שהאיר בו ת"ת דז"א שהוא כולל ו"ק כנודע. וזהו מ"ש בזוהר דיסוד חד קרטיפא כלול שי"ת ומכח שית אלו שביסוד נעשה שיעור קומת המלכות ולכן נקרא אספקלריא דלית לה מגרמה כלום כי היא היתה תחלה נקודה נעלמת בת"ת ואחר כך ממציאות ת"ת ובחינת שלו נתק שיעור קומתה:


עץ חיים

שער הכללים
היכל א - היכל ב - היכל ג - היכל ד - היכל ה - היכל ו - היכל ז
שערים: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה
כו | כז | כח | כט | ל | לא | לב | לג | לד | לה | לו | לז | לח | לט | מ | מא | מב | מג | מד | מה | מו | מז | מח | מט | נ
כללי מוהרח"ו ז"ל


פרק בעריכה

ודע כי ב' מיני זווגים הם באו"א זווג חיות וזווג מוחין פנימים שהם נשמות זו"ן פנימית העולמות, ואחד תדיר והב' נפסק לפעמים, ולזווג אחד שהוא חיות וחיצוניות העולמות די שברוחא שבגוה יעלה מ"ן ולכן נעשה שלא על ידינו ולזווג הפנימי הב' צריך שזו"ן עצמן יעלו מ"נ ובחי' הוחין שלהם הם המעלים מ"נ הנ"ל דפנימית וזה אינו נעשה אלא על ידינו. והנה קודם ק"ש של שחרית היה לז"א גם מוחין פנימים דאבא דיניקה והיו חסרים לו מקיפי דאבא דיניקה והם חיצוניות העולמות שהם שמות אלהים ולהמשיך אלו צריך זווג דחיצוניות דאו"א והם יש"ס ותבונה המזדוגים הנעשין בבחינת חיצוניות לבד מעצמם ע"י האי רוחא דשביק בגוו' אשר הוא אז מעלה מ"ן שלא על ידינו אלא ממילא. והענין כי הנה ג' בחי' יש בזווג החיצון, הא' הוא תבונה עצמה הנקרא ז"ת דאמא, ב' הוא רוחא דבגוה המעלה מ"ן. ג' הם המ"ן עצמן, ויש שם ס"ג בתבונה ועם י' אותיותיו הרי ע"ג ופנימיותו הוא שם א"ל שבשם ס"ג. וחיצוניותו הוא שארית הס"ג כשתסיר כללות ג' יודי"ן ואלף שהוא ד' אותיות גימטריא א"ל נשאר ס"ט ועם הכולל הרי ע' משם תקבל הנוקבא ב' (נ"א בחי') מוחין דאלהים שבה ביניקה וזה הארת נה"י דתבונה לתוך נוקבא דז"א. ומקבלת (נ"א ועוד מקבל') המוחין משם ב"ן דחיצוניות ומהמ"נ דחיצוניות. והענין כי שם ב"ן הזה הוא עצמו שם ב"ן ואח"כ תעשהו ציורין ותקח ג' ווי"ן שבו עם הב"ן הנ"ל הרי ע' וזהו רוחא דשדי בגווה והוא בחי' מ"ן (נ"א והוא המוחין) כי נמשך אליה בביאה ראשונה מהזכר עצמו ע"י הזווג אע"פ שהוא ב"ן כבר נתבאר שהגבורה הניתנין בסוד זווג הם זכרים ולא נקבות לכן נקרא בן ולא בת ונקרא רוחא קדמאה דשדי בגווה כי הוא מהברור שנברר מן המלכים לצורך עצמה של המלכות ביסוד שלה בבחי' זווג כנ"ל ונקרא נפשה עצמה וכיון שנמשך מהבירור והוא שורש המובחר מכל חלקי הבירורים של המלכים של בחי' מלכות עצמה שהוא המלך הז' כל שארית הבירורין מחלק המלך הז' הם שעדיין לא הובררו יען אינם חלקי המל' דאצילות עצמה אלא שהם בחי' נשמות ומלאכים וכל הנבראים כי לא הובררו רק בחי' י"ס שבכל עולם מאבי"ע אך כל שאר הנבראים עדיין לא הובררו והם נבררים מדרגה אחר מדרגה עד שיושלמו ואז יבא משיח ב"ב. ולהיות כי שם ב"ן ששבמל' הוא נקרא נפש שבה עצמה ודאי שהוא גדול מכולם כי הוא אצילות עצמה מלך ז' לכן כל המ"נ של המלך הז' אינן נתקנים אלא ע"י שם ב"ן הזה שהוברר מהם. והרי הבנת מה הוא ב"ן ומה הוא מ"נ נמצא כי שם ב"ן קיים לעולם שם כי הוא עצמות המל' נפש שלה אך מ"ן מתחדשים בכל זווג וזווג ומתבררין ואין מ"ן של זווג זו הוא עצמו של זווג ב' והבן זה מאד. אמנם כיון שאותו הב"ן הוא הנפש של המל' הוא שורש לכולם ואם לכולם לכן נתקנו ע"י כנ"ל לכן הוא נותן חלק ממנה בכל נפש ונפש לשמרה בסוד כיבוד או"א ואח הגדול ועכ"ז (נ"א ועד"ז) יש בז"א ב"ן אחר שהוא מה שבירר מששה מלכים לעצמו ונקרא נפש שלו והוא אב לכל שארית ו' מלכים שלא הובררו וע"י מתבררין ונקרא מ"ד וגם הוא נותן חלק מההיא רוחא דיליה לכל הרוחות ואמנם בירורי מלכים שלו הם ע"ב ס"ג מ"ה זכרים אלא שהם כולם שם ב"ן הכולל ונמצאו כולם בחי' ב"ן אלו גבורות ב"ן זכרים ונקרא חסדים ואלו גבורות ב"ן נקבות ונקרא גבורות וכל אלו נתקנו ע"י טפת ה"ח וה"ג משם מ"ה החדש ואלו יורדין מלמעלה מהמוחין דזו"ן עד יסודותיהן וה"ח וה"ג של ב"ן הם העולין לקבלם וכל ד' בחי' אלו מתחברות בנוקבא ומצטייר בסוד זכר ונקבה כל א' מ"ה וב"ן. ונחזור לענין כי עוד יש מ"ן עצמם שהם בחיצונית וזה שם ב"ן בציור כל ה' מהם צורת י"ד והם ה' ידות זולת ג' ווין הנ"ל והם ה' ידות ה' אותיות מנצפ"ך כי הם ה' אצבעות וכל אצבע כלול מכל הי"ד הרי הם ה' ידות אך שרשם יד א' שמאל לבד כנודע והבן זה מאד כי כל מ"ן חיצונית שמתבררין בכל פעם כולם הם בחי' ב"ן זה דציור ובחינותיו הם מתבררין תמיד ובחי' שם ב"ן פשוט עם הג' ווין הם רוחא אשר הוא המעלה תמיד אותן ומאלו נמשכין אל המלכות בעת היניקה לצורך המוחין דאלקים:


עץ חיים

שער הכללים
היכל א - היכל ב - היכל ג - היכל ד - היכל ה - היכל ו - היכל ז
שערים: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה
כו | כז | כח | כט | ל | לא | לב | לג | לד | לה | לו | לז | לח | לט | מ | מא | מב | מג | מד | מה | מו | מז | מח | מט | נ
כללי מוהרח"ו ז"ל


פרק געריכה

אמנם העלאת מ"נ הם הנקרא עיבור ב' וע"י העלאת מ"ן דזו"ן (נ"א מ"ן זו) נמשכים להם המוחין כמ"ש ולכן צריך שנבאר תחלה ענין מ"ן מה עניינם. הנה נודע כי תמיד הבנים צריכין לעלות למ"ן אל אביהם ואל אמם בסוד התעוררות תחתון והנה הצדיקים מעלים בנשמותיהן מ"ן אל המלכות והם בניה. והטעם כי סתם נשמה הוא מהבריאה והנה עולם הבריאה הם בני מלכים דאצילות לכן שמת הצדיקים הבאים מבריאה הם מעלין מ"ן אל המלכות דאצילות אמנם זו"ן שהם בני או"א הם מעלין מ"נ ז"א לאבא ונקבה לאמא כנודע וכמו שנשמת הצדיקים מעלין מ"ן בכל לילה בעת השינה אל המל' והיא מחדשת אותן בסוד חדשים לבקרים. וביאור הענין חידוש הזה הוא שמאירה בהם בחי' מוחין דגדלות שהם הנקרא נשמות (שמות) בני אדם כן הז"א בעלותו בסוד מ"ן מתחדש ג"כ ע"י או"א וחידוש זה הוא ע"י לקיחת המוחין אלו דגדלות והרי ידעת ענין עיבור זה הב' בז"א איך נמצא באדם התחתון כי בצלם אלהים עשה את האדם כי נשמת האדם היושבת במוח שלו עולה בכל לילה בסוד מ"ן ומתעברת בתוך מלכות עיבור גמור ומחדש לו נשמתו היושבת במוח שלו כן הענין בז"א ג"כ. אמנם יש ב' פרטיות נחלקות בין זה לזה הא' הוא כי הנה נשמות הצדיקים אינם מעלין מ"ן אל המלכות אלא בלילה לפי שאין שליטת המלכות אלא בלילה כמ"ש ותקם בעוד לילה וגו'. אמנם אמא עלאה שולטת ביום ובלילה שהרי זווגייהו תדיר דלא פסיק ביום ובלילה לכן העלאת מ"ן דזו"ן הוא (בין) ביום (ובין) בלילה ובכל פעם מהם נעשו להם מוחין חדשים וז"ס ק"ש דשחרית וערבית שהוא סוד העלאת מ"ן לזווג או"א ולהמשיך מוחין להם כנודע במקומו והבן זה. גם יש חילוק אחר והוא כי האדם התחתון אינו יכול להעלות נשמתו בסוד מ"ן רק אחר היותו בן י"ג שנה ויום א' אמנם זו"ן אינם כן והם יכולין לעלות מ"ן לאביהם תיכף אחר ט' שנים ויום א' אחר שיגדלו איבריו ומוחותיו ונשלם בפרצוף אע"פ שאינם ראוין להוליד רק הם שלימים לעצמן ולצרכן. וטעם הדבר הוא כי בין הנשמה של אדם ובין הז"א שניהם הושלמו בפרצוף אחר ט' שנים ויום אחד ושניהן מתחילין לעלות אמנם נשמת האדם קודם שיגיע אל יסוד העליון אשר שם הוא מקום העלאת מ"ן או מ"ד פוגע בג' קליפות הערלה בסוד שלש שנים יהיה לכם ערלים ונשלם להעלותן בסוד ג' שנים שהם עד שנת י"ב ויום אחד ואח"כ בשנת י"ג אז עולה אל היסוד עצמו ואז כל פריו קדש הלולים ומשלים להשתלם שם ביום (נ"א בשנה) א' ובהשלימו להיות בן י"ג שנים ויום א' אז הוא מעלה מ"ן מבן י"ג ואילך ולא קודם אך ז"א תכף אחר היותו בן ט' שנים ויום אחד שהתחיל לעלות אינו פוגע שם ערלה כלל ח"ו כי אין שום ערלה דבוקה (בו) כי מאמא ולמעלה אין החיצונים נאחזים ונמצא כי תכף פוגע בנה"י דאו"א ונעשים לו מוחין ויכול להוליד משם ולהלאה תיכף אחר יום אחד של שנת י' כי כבר התחילו לכנוס המוחין. ונבאר עתה תשלום מ"ן מה עניינם כמ"ש זה למעלה הנה כל עליית מ"נ צריך שתעלה מלמטה למעלה ממדרגה למדרגה וזה יעורר לזה וזה לזה עד רום המעלות. והנה אחר היות זמן היניקה כבר יש גדלות כל צרכם בז"ק דזו"ן אמנם אין בהם יכולת להוליד נשמות הצדיקים יען כי אין כח במוחין שלהם להוליד אחרים רק הצריך לעצמו וז"ס קטן זוכה לעצמו ואינו זוכה לאחרים. אמנם כשיגדל ויבא לו תוספת במוחין שלו מאו"א אז זוכה לאחרים ג"כ ומוליד נשמות חדשות של צדיקים ונמצא כי כאשר יזדווג אז עם נוקבא להיותו בסוד קטן אינו נותן בה רק מבחי' הו"ק שבו. ובזה תבין סוד כלל גדול זכרהו והוא ענין אותו רוחא דיהיב בה כדי לעשותה כלי להעלות מ"ן כי בהיות בחי' ו"ק נקרא רוחא וו"ק ג"כ נקרא כלים כנודע כי המוחין עצמן דיניקה נעשו כלים וקרומות אל המוחין דגדלות ונמצא כי הכלי הוא המעלה את המ"נ שהם נשמות הצדיקים שנמשכו ממוחין דגדלות כמ"ש בע"ה והכלי הוא האי רוחא דיהיב בה ממוחין דו"ק והנה מזה הרוחא דו"ק נעשו המלאכים כנודע שהם חיצוניות העולמות ולכן המלאכים שרשם בעולם היצירה אשר תמן מקננים ו"ס לחוד. אמנם בחינת נשמות הצדיקים הם מבריאה שהוא בחי' המוחין ג"כ (נ"א ג"ר) ולכן אין המלאכים עולין בסוד מ"ן כי כבר נשלמה מלכות דו"ק אמנם נשמת הצדיקים שהם מבריאה אלו צריכין לעלות במלכות דאצילות בסוד מ"נ וע"י תתאזר כח וגבורה לעלות היא ובעלה למעלה עד או"א ויקבלו ג"כ ג"ר הנקרא מוחין דגדלות. ונבאר עתה ענין עליית זו"ן עצמו בסוד מ"ן אל או"א כי כמו שז"א נתן רוחא בו"ק דנוקבא לעשותה כלי בימי היניקה הנה גם אבא כאשר נותן באמא ההוא רוחא דיהיב בגווה אינו נותן בה אלא ממה שיש בו. והנה שורש או"א הם בחג"ת דאו"א (נ"א) בחג"ת דא"א ואינם במקום המוחין של א"א כלל ולכן כדי להזדווג עם אמא ולתת לה טפת המוחין דגדלות לצורך ז"א צריך שתחלה יקבל ג"כ הוא סוד תוספת מוחין ממוחא עלאה דא"א לכן צריך שתחלה תעורר זו"ן מ"ן לאו"א ואז יוכל אבא לקבל ממוחא דא"א עצמו ואז יוכל למיהב לאמא כח המוחין דהולדה לתת אח"כ ג"כ לזו"ן. ונבאר איך עליית זו"ן בסוד מ"ן מעורר תוספת מוחין באו"א לתת אחר כך אל זו"ן והענין כבר נת"ל כי בעיבור א' נזדווג א"א היסוד שבו מניה וביה בתוך ב' היסודות דאו"א והנה אח"כ היסוד והעטרה דא"א נעשה נשמה לז"א בימי העיבור. ואח"כ בימי היניקה נתפשט גם מוח בינה בז"א בסוד ל"ב אלהים ל"ב שיניים אשר שם יסוד דא"א כנ"ל ואחר הט' שנים מתפשט בכל הו"ק דזו"ן נמצא עתה בעליית זו"ן באו"א עולה עמהם ג"כ היסוד דא"א שבתוכם עד או"א והם מעוררין סוד מוחא עלאה דא"א כנודע כי מבשרי אחזה אלוה כי כשמתעורר היסוד שבאדם מתעורר המוח להוציא טפת ההולדה וכן זה המוחא עלאה דא"א מתעורר ע"י יסוד דא"א כנ"ל. אמנם אין כח מוחא עלאה עצמו יורד עד או"א כי גדלה מעלתו עד מאד אבל זה המוח דא"א כל גילויו הוא בדיקנא דא"א כמ"ש במקומו ושם נתבאר כי שו בו (בו) ב' מזלות זל הח' ומזל י"ג והם זכר ונקבה ומהח' שהוא זכר נשפע כח באבא ומי"ג שהוא נקבה משם נשפע כח באמא ולכן זה המוח העליון משפיע ע"י הדעת שבו שהוא מזל ח' אל מזל י"ג ואחר כך לוקחים הטפה או"א ואח"כ הם מורידין הטפה בסוד מוחין לבניהן זו"ן נמצא כי מתעורר המזל הנ"ל בהתלבשות או"א ואז מורישין או"א מוחין לבניהן. ואמנם כל זה אינו רק בכח התעוררות יסוד תחתון דא"א המתלבש בזו"ן וז"ס סריס שאין לו זקן כי הרי מכח היסוד מתעורר דיקנא עלאה כנזכר:


עץ חיים

שער הכללים
היכל א - היכל ב - היכל ג - היכל ד - היכל ה - היכל ו - היכל ז
שערים: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה
כו | כז | כח | כט | ל | לא | לב | לג | לד | לה | לו | לז | לח | לט | מ | מא | מב | מג | מד | מה | מו | מז | מח | מט | נ
כללי מוהרח"ו ז"ל


פרק דעריכה

והנה ע"י עיבור הב' זה הוגדלו זו"ן יותר כי הנה בימי היניקה לא היו רק ו"ק אמנם המוחין היו בו בכח ולא בפועל כנ"ל אך עתה נתפשט גופו בכח מוחין אלו שהם מוחין גמורים וראוי להוליד. אמנם צריך עתה לבאר כמה בחי' הם כי הנה אלו המוחין (באדם) באים לו מלובשים תוך צלם דתבונה כנודע. נמצא כי בחי' א' הוא המוחין עצמן. ב' הוא הצלם דתבונה המלביש את המוחין. ג' הוא דז"א עצמו אשר מתלבש בו הצלם דתבונה אשר בתוכו המוחין הנ"ל. ד' הוא בחי' הנה"י דא"א המלובש תוך המוחין עצמן ונעשה להם נשמה פנימית לכל הבחי' הנ"ל הרי הם ד' בחי' וכל אלו הם פנימים זולת אורות המקיפין דז"א. ונבאר תחלה הפנימים ואחר כך נבאר ענין נה"י דתבונה והענין כי בחי' המוחין הפנימים הם מלובשים בת"ת (בתוך) דנה"י של תבונה כי בשאר חלקים עליונים של התבונה מתלבשין המוחין המקיפין כנ"ל אמנם הפנימים ההם הם תוך נה"י דתבונה לבד ונבאר אלו ונאמר כי הנה ג' קוין הם נה"י ובכל קו ג"פ חוץ מן האצעי שאין בו רק ב' והם יסוד ועטרה. והנה קו ימין נצח דתבונה בג"פ נתלבשה ונעשה נשמה פנימית תוך קו ימין דז"א שהם חח"ן שלו וקו שמאל הוד תבונה בג"פ נתלבשה ונעשה פנימית תוך קו שמאל דז"א שהוא בג"ה ויסוד ועטרה דתבונה שהם קו אמצעי נתלבשו ונעשו ונעשו נשמה פנימית תוך הקו אמצעי דז"א שהם דעת ת"ת שבו עד החזה לבד כמ"ש טעם זה במ"א. נמצא כי הבחי' היותר תחתונה שירדה שם התבונה להתלבש הוא בהוד דז"א כי לא הגיעה התלבשותה עד היסוד דז"א. וז"ס מ"ש בזוהר ובתקונים דאמא עלאה התפשטותא דילה עד הוד איהו. ונבאר עתה ענין ז"א בעצמו איך נתפשט ונתגדל כי הנה כל שיעורו ביניקה אינו אלא ו"ק חג"ת נה"י ובהתלבש בתוכו נה"י דתבונה נמצא כי שיעור חצי התבונה שהם נה"י גדולים ככל הז"א שהם חג"ת נה"י והיא נכנסת תוך הז"א. והנה בבא נצח דתבונה להתלבש בחסד ונצח דז"א ויש בו ג"פ צריך שחסד ונצח דז"א יתחלקו לג' בחי' וחלק העליון יהיה חכמה והב' חסד והג' נצח ובתוכם יתלבשו ג' פרקי נצח דתבונה וכעד"ז בהוד דתבונה המתלבשת בגבורה והוד דז"א שיתחלקו לג' בחי' ונעשה בג"ה לז"א. אמנם קו האמצעי דז"א שהם ת"ת ויסוד לא הוצרכו להתפשט אל ג' בחי' כי גם התבונה אין בה רק תרין פרקין יסוד ועטרה לכן לא נחלק לג' בחי' אלא לב' כמו שהם אך מה שנתחדש בהם הוא שהת"ת דז"א נתעלה ונעשה בחי' דעת שבו והיסוד שבו נתעלה ונעשה בחי' ת"ת שבו ובתוכם נתלבשו יסוד ועטרה דתבונה. ובזה תבין למה אמא עלאה אתקריאת מדה כי הלא היא המודדת וקוצבת קצבה בז"א כי הנה בהתפשטות פ"א שבה תוך ז"א נעשה בה ספירה א' שלימה כי הרי אע"פ שהוא קו ימין או שמאל של ז"א לא היה בו רק ב"ס ונעשה ג"ס בכח הג"פ של נצח ושל הוד דתבונה הנכנסים שם ונמצא כי שיעור וקצבת המקום תלוי בה ולא בו. ובזה תבין איך משלים דז"א נעשו ג' כי עד המקום שנכנס פרק א' דתבונה נעשה ספירה אחת שלימה וזהו ענין האמה המודדת ונעשה מדה לכל היריעות ע"י התפשטות בתוכו ונותנת קצבה בו ואומרת מכאן ועד כאן יהיה חכמה ומכאן ועד כאן יהיה חסד כו' וז"ס מדה אחת לכל היריעות ואין מדידתה מבחוץ אלא בהתלבשותה בתוכו כנ"ל. והנה עם הנ"ל יובן מ"ש פרשה משפטים דף קכ"ב רישא דמלכא אתתקן בחסד וגבורה כי כבר נתבאר במקומו כי ענין התיקון הוא המעטת האור והתעבותו אחר התלבשותו תוך בחי' אחרת והנה רישא דמלכא שהם מוחין דז"א דגדלות נתקנו ונתלבשו תוך החסד והגבורה דז"א כנ"ל כי מהחלקים עליונים דח"ג דז"א שהם של ו"ק ע"י כניסת ב' פרקין עליונים דנ"ה דתבונה נעשו בו ב' בחי' חו"ב ובהם נתלבשו ונתקנו המוחין כנ"ל. והענין כי מאלו הב' חלקים דח"ג דז"א נעשו תרין חללי דגלגלתא דיליה שהם הכלים המקבלים בתוכם את המוחין הנ"ל הנקרא חו"ב באמצעית ב"פ עליונים דנ"ה דתבונה הנ"ל. והנה גם מהת"ת דז"א עצמו נעשה החלל הג' כלי המקבל בתוכו מוח הדעת באמצעית יסוד דתבונה כנ"ל וא"כ היה ראוי שיאמר רישא דמלכא אתתקן בחג"ת אך הטעם לזה כי הנה הוא כללות דח"ג כי הוא המכריע ביניהן בסוד שמים אש ומים נמצא כי באומרו ח"ג הרי ת"ת נכלל בהם. ועי"ל כי הנה היסוד אמא שבו הדעת והוא מתלבש תוך הת"ת דז"א והיא אינו ממש כמו יסוד הזכר רק אויר וחלל לבד כלי אשר בתוכם נכנס יסוד הזכר כנודע וכדלקמן בע"ה ואין בו ממשות לכ לא נזכר רק הח"ב המתלבשים בח"ג משא"כ ביסוד שבו הדעת. ואמנם קריאת רישא דמלכא אל המוחין האלו ולא אל הכלים עצמן שהם ב' חלקים העליונים דח"ג שנעשו תרי חללי דגלגלתא כנ"ל הטעם הוא כי הנה הז"א בעצמו אין לו רישא כי הרי כל עצמו אינו רק ו"ק ע"כ נקרא ו' דשמא קדישא וכן ו' שבתוך ה' עלאה שאין בו ראש נמצא כי רישא דיליה הם בחי' המוחין אלו כי הג' חללים הם מהו"ק עצמן שנגדלו אך כל עצמו אינו רק ו"ק והבן זה מאד איך אין בז"א רק ו"ק לכן נקרא ו' דהוי"ה כנזכר במ"א. והנה נתבאר התפשטות ז"א והתפשטות דתבונה בתוכו אמנם עדיין צריך לבאר ענין היסוד דז"א מהיכן נעשה כי הנה היסוד שלו נתעלה ונעשה בחי' ת"ת אל הז"א ואין בו עתה יסוד וגם בענין התפשטות התבונה עצמה המגדלת הז"א ונותנת בו מדה וקצבה כנ"ל אין בה התפשטות לתקן יסוד של הז"א כי הרי תבונה עד הוד בלבד הוי התפשטותא דילה כנ"ל. ואמנם ענין זה יתבאר לקמן (פ"ט) אחר ביאור ענין המוחין עצמן וע"ש וזכור ג"כ התלבשות עתיק כי מיסוד שלו נעשה כתר ז"א וכן שאר בחי' שיש שם:


עץ חיים

שער הכללים
היכל א - היכל ב - היכל ג - היכל ד - היכל ה - היכל ו - היכל ז
שערים: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה
כו | כז | כח | כט | ל | לא | לב | לג | לד | לה | לו | לז | לח | לט | מ | מא | מב | מג | מד | מה | מו | מז | מח | מט | נ
כללי מוהרח"ו ז"ל


פרק העריכה

ונבאר ענין א"א הנעשה נשמה פנימית אל כל הבחי' הנ"ל ואיך מכחו נגדל הז"א לט"ס. והענין כמו שנתבאר לעיל בענין ג' בחי' שיש לז"א בזמן העיבור והבחי' הג' הוא שנבאר פה והענין כי הנה נת"ל כי ב"פ עלאין דנ"ה דא"א נשארו לעילא בחזה דאו"א בסוד דדים של חלב ושם נשארו תמיד לעולם כי אין הדדים נעקרים ומתחדשים ותמיד קבועין הם ואמנם מפרק אמצעי דנצח דא"א נעשה בז"א ב' בחי' והם חסד נצח דז"א ומפרק אמצעי דהוד נעשה לז"א גבורה והוד ומפ"ת דנצח א"א נעשה ת"ת ויסוד דז"א ומפ"ת דהוד דא"א נעשה כל בנין הלכות פרצוף שלם הנק' נוקבא דז"א נמצא כי גופא דז"א שהם ת"ת ויסוד שבו הם בנצח דא"א ונוקבא בהוד דא"א. וזהו טעם שנזכר בזוהר על זו"נ בתפלה של חול איהו בנצח ואיהי בהוד. וז"ש באדרא דקל"ב ג' רוחין דכלילין בג' שהם ג"פ דנ"ה דא"א תרין מנצח וחד מהוד שמשם נתהוו ו"ק דז"א ומפרק הד' תחתון דהוד דא"א שהוא הרוח הד' הכלול מכולם כמ"ש מארבע רוחות בואי הרוח משם נתהוה המלכות. ולכן בימי המשיח שהוא המלכות שמשם מלך המשיח יתעורר ההוא רוחא רביעאה וממנו ישיגו ויבינו החכמה כי אז תתעלה אור הלבנה כנודע לכן ג"כ כשיתעורר רוח הד' הזה יבא מלך המשיח. והנה מחצי ת"ת דא"א נתהוו בז"א חכמה דיליה ומיסוד דא"א נעשה בז"א בינה שבו ונעשה יסוד דא"א נשמה אליו וזה הבחי' של יסוד דא"א בהתלבשותו בבינה דז"א נקרא מגדל הפורח באויר. והענין כי שורש היסוד ומקום אחיזתו הוא באמצע ד"פ (נ"א ב"פ כצ"ל) עילאין דנ"ה והנה הם למעלה בחזה דאו"א והיסוד יורד למטה בבינה דז"א ואמנם לא ירד עד למטה באמצע ב"פ אמצעים אמנם נשאר תלוי בבינה דז"א שהוא למטה מב"פ עלאין ולמעלה מב"פ אמצעים וזה נקרא מגדל הפורח באויר כי היסוד נקרא מגדל כמ"ש מגדל עוז וגו' והוא שם פורח באמצע בכח הארה היורד אליו מן ב"פ עלאין וסובלין אותו וממשיכין אותו שם שלא יפול למטה באמצע ב"פ האמצעים אמנם אינ סמוך עמהם רק פורח באמצע ולא למעלה ולא למטה וזה היתר נדרים פורחים באויר ואין להם על מה שיסמוכו כי איננו סומך עליהם ואמנם פורח באויר מכח הנמשך אליו עד שם וגם נקרא אויר אותו הכח הנמשך מהם שאינו רק אויר והארה לבד ואיני ממשיי סמוכים עמו. ואמרם היתר נדרים פורחים כו' הוא בבחי' הבינה דז"א כי גם היא דוגמת היסוד דא"א המלובש בתוכו וגם היא פורחת באויר כמוהו כנודע כי בינה נקראת נדר וגם (היא) נקרא מגדל הפורח באויר. ואמנם הדעת דז"א נעשה מתרין פרקין תתאין דח"ג דא"א שהם הכתפים דא"א שלא נתלבשו באו"א כנ"ל ולקמן בענין המוחין דז"א נרחיב ענין זה:


עץ חיים

שער הכללים
היכל א - היכל ב - היכל ג - היכל ד - היכל ה - היכל ו - היכל ז
שערים: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה
כו | כז | כח | כט | ל | לא | לב | לג | לד | לה | לו | לז | לח | לט | מ | מא | מב | מג | מד | מה | מו | מז | מח | מט | נ
כללי מוהרח"ו ז"ל


פרק ועריכה

ונבאר ענין המוחין דז"א מה ענינם ונאמר כי הנה נת"ל ד' בחי' פנימים אשר אחד מהם הם המוחין עצמם בפנים ואמנם צריך לבאר ענין המוחין כמה בחי' הם בפנימים וגם המקיפים אשר כללות זה נקרא צלם כנודע. ותחלה נבאר מציאת כללות ענין המוחין הנה נתבאר בענין אצילות או"א כי הם מלבישין ח"ג דא"א ומב' פרקי ידים עליונים נעשה חכמה דאו"א ומן ב"פ אמצעים שהם הזרועות נעשה בינה דאו"א ומחצי העליון דת"ת דא"א נעשה שאר תשלום גופו דאו"א נשארין ב"פ תחתונים דח"ג דא"א שהם כתפים דיליה אשר הם נמשכין אל ז"א וכל זה נתבאר שם. ואמנם ודאי כי גם אלו (התרין) הכתפין נתלבשו תוך או"א במוח דילהון ומשם נמשכו וניתנו בז"א אך הענין הוא כי בודאי הוא שנמשך אל הז"א מוחין מצד כל אלו הבחי' כמ"ש כי מב' הידים דא"א אשר נעשה ממנו חכמה דאו"א נמשכו ב' מוחין לז"א ונעשו בו חו"ב ונקרא אחסנתיה דאו"א ומב' כתפין נעשו ב' חצאי דדעת שבו הנקרא חו"ג ואלו נקרא תרין עטרין כמ"ש בע"ה. אך החילוק שיש בהם הוא זה כי חו"ב שבו הנמשכין מב' פרקי הידים דא"א אינו רק הארה א' הנמשכת מהם אל הז"א ואינם הם עצמן אמנם ב' כתפין שהם סוד הדעת הם עצמן תרין כתפין היוצאין ונמשכין בדעת ולא הארה בלבד אמנם אינ נמשכין רק עד אחר שנתלבשו באו"א תחלה ואחר התלבשותם שם נתלבש בדעת דז"א ע"י התלבשות באו"א אמנם אלו נמשכין ע"י זווג דא"א. והוא כי נודע כי ב"פ עלאין דנ"ה דעתיק הם נשמה תוך ב"פ עליונים דידים שהם ח"ג דא"א וב"פ עליונים דח"ג דא"א הם נשמה במוחין דאו"א בחכמה דילהון כנ"ל והנה אז מזדווגים נ"ה דעתיק זה בזה ונכללין זה בזה נצח בהוד והוד בנצח ויוצא טפה ההוא בח"ג דא"א נצח בחסד והוד בגבורה ואח"כ נמשכת טפה ההיא עד זלא דדיקנא דא"א הח' ונתנו בזווג אל המזל הי"ג ומשם נמשכת למוחין דחכמה דאו"א ומתרבה סוד מוחין דילהון ומזדווגים ויוצאת הטפה ההיא כלולה מג' שהם נ"ה דעתיק מב"פ ראשונים וגם מחו"ג דא"א (מתרין) פרקיו ראשונים וגם מחכמה דאו"א ואלו נעשין חו"ב דז"א. ואלו הב' נקרא באד"ר אחסנתא דאו"א כי אלו ב"פ עליונים דנ"ה דעתיק וח"ג דא"א שהם פרקי הידים הם חלק מאו"א עצמן ונחלתן המגיע להם כי מהם נעשה חכמה דאו"א כנ"ל אלא שנמשכת הארה מהם בלבד ונעשו חו"ב דז"א וגם מב"פ תתאין דנ"ה דעתיק נמשך טפה לב"פ תתאין דח"ג דא"א שהם ב' כתפין דיליה. ואלו הב' כתפין אחר התלבשותן במוחין דאו"א ירדו הם עצמן בהתלבשם תוך או"א כנ"ל ונעשין דעת לז"א ולא הארה לבד רק עצמותן כי אלו עצמן אחסנתא דז"א עצמו ונקרא באדר"ז רצ"ב תרין עטרין דאחסינו או"א לברייהו. ובזה תבין איך הדעת ניתן תחת חו"ב כי זה מב"פ תתאין אלו מב"פ עלאין. ואם תאמר כי הנה עד"ז נמצא שהדעת גדול מחו"ב כי זה מעצמות דא"א ואלו הם מהארת מוחין דאו"א והוא כי הנה אלו הב' עטרין נתלבשו תחלה במוחין דאו"א וירדו אחר שנתלבשו שם [לז"א] א"כ כאשר נעריך ב' עטרין [דדעת] אלו אחר שנתלבשו אל אור (הארה) הנמשך מאחסנתא דאו"א שהם בחי' ב"פ יותר עליונים מאד מב' עטרין נמצא שהב' עטרין תחתונים מהם ולמטה מהם. הכלל העולה מדברינו כי ב"פ עלאין דנ"ה דעתיק מתלבשין בב"פ עלאין דח"ג דא"א שהם ב"פ ידים ומכל אלו נמשכת הארה לבד לחו"ב דז"א אמנם ב"פ תתאין דנ"ה דעתיק הם עצמן מתלבשין בב"פ תתאין דח"ג דא"א שהם ב' כתפין ואלו הם עצמן יורדין ונמשכין ונעשים דעת דז"א ממש אלא שהוא אחר שנתלבשו באו"א לכן נקראו חו"ב אחסנתא דאו"א והב' עטרין נקרא עטרין ב דז"א [עצמו]. והנה מזה הדעת שהם ב' כתפין דא"א נמשך כח אל יסוד דז"א כדי למיהב חד רוחא בביאה ראשונה בנוקבא לעשותה כלי וזה הרוחא נקרא בנימין לכ ברכו משה רבינו ע"ה ובין כתיפיו שכן והב זה כי משם מקורו. וגם בזה תבין כי להיות שהב"פ עלאין דנ"ה דעתיק מאירין בחו"ב דז"א ונודע כי נ"ה הם דינין לן כנגדן במוחין מתפשטין דינין הנמשכין מהן בחוץ במצחא דז"א מאתן אלף סומקי דסומקי כנזכר באדרא קל"ו תנא האי מצחא אתפשט במאתן אלף סומקי דסומקי. וזה מ"ש ג"כ באדר"ז דרצ"ג דאיקרי מצח נצח באתוון רצופין כינצח דעתיק מתפשט במצח דז"א והנה בהאזינו אמרו מאן ירותא דא ב' עטרין דהיו גניזין בגווייהו ואחסינו לבן דא מסטרא דאבוהי הוי גניז (בגויה) חד עטרא דאיקרי חסד ומסטרא דאמא חד עטרא דאיקרי גבורה וכולהו מתעטרא ברישיה [דז"א] ואחיד לון. והענין כנ"ל כי חו"ג דא"א הם תוך או"א ומשם נמשכו ב' עטרין שהם ב' כתפין דח"ג דא"א אחר שנתלבשו באו"א הרי שהם חו"ג ונמשכו מאו"א לז"א:


עץ חיים

שער הכללים
היכל א - היכל ב - היכל ג - היכל ד - היכל ה - היכל ו - היכל ז
שערים: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה
כו | כז | כח | כט | ל | לא | לב | לג | לד | לה | לו | לז | לח | לט | מ | מא | מב | מג | מד | מה | מו | מז | מח | מט | נ
כללי מוהרח"ו ז"ל


פרק זעריכה

ונבאר עתה כמה בחי' יש במוחין אלו ונאמר כי הנה הם ו' בחי' ואלו הם. א' בהיותם במקומם עדיין תוך או"א. ב' כי ע"י הארת מזלא דדיקנא דא"א כנ"ל באו א' נתוסף הארה בהם ומתנוצץ אורם עד מבחוץ בסוד אור מקיף כנגד מקומם שבפנים. ג' כי אח"כ נמשך האור שלהם עד למטה בנ"י דאמא ומתלבשין בתוכם כנודע. ד' כי גם מתנוצץ אורם מבחוץ של נה"י דאמא בסוד אור מקיף ודע כי אור מקיף זה הוא עיקר מציאת אור המקיף עצמו דז"א ומאיר בו משם מלמעלה בהיותו שם מבחוץ לנה"י דאמא מקיף לז"א. ה' הוא אח"כ כאשר מתפשטין יותר ונכנסין הנה"י דאמא עם המוחין שבתוכם בתוך ז"א עצמו בג' חללי דגולגלתא. ו' כי גם שם מתנוצץ אור המוחין מבחוץ במצח דז"א בסוד תפילין כמ"ש למטה בע"ה. הנה נתבאר ו' בחי' ג' פנימים ג' מקיפים אמנם אין אנו קורין פנימים אלא אל הבחי' הה' כשנכנסין המוחין עצמם תוך ז"א עצמו וכל השאר נקרא מקיף כיון שאינו בתוכו ממש. ודע כי כל אלו מקיפין אין בנו כח להשיג זולת הששית שהוא בחי' תפילין לכן אנו מניחין תפילין והבן זה. [הגהה - צמח דהיינו שאין אנו עושין רמז לשאר כמו שאנו עושין מעשה להניח תפילין הרומז לבחי' ו']. וגם דע כי כל אלו הבחי' אין הכוונה שהמוחין האלו נעקרין ממקומן ויורדין מדרגה אחר מדרגה אמנם במה שהודעתיך פעמים רבות כי כל דבר שבקדושה שרשו קיים בכ"מ שיהיה והארתו נמשכת למטה וכן הענין כאן כי שרשם לעולם קיים ומכח ריבוי הארה שנתוסף בהם הם מתפשטים ומאירים למטה מהם כל בחי' אלו ושרשם קיים למעלה. אמנם בב' עטרין הנ"ל שהם ב' כתפין הנ"ל הם עצמן אחר שנתלבשו באו"א יוצאים ויורדין בדעת ז"א ולא הארה בלבד אמנם עצמותן ממש כנ"ל אך מ"ש כי שרשם נשאר למעלה והארתן נמשכת למטה ממדרגתן הם חו"ב דז"א כי אלו שרשם נשאר למעלה והארתן לבד נמשכת למטה והבן זה. [הגהה - ונל"ח כי הטעם ששורש או"א הם חו"ב ושורש הז"א הוא הדעת א"כ או"א הם השרשים לכל חכמות וכל הבינות אך הדעת שהוא שורשו דז"א עצמו לכן הוא עצמו יורד למטה בז"א והארתו לבד נשאר למעלה להכריע בין או"א נמצא כי לעולם או"א נקראו חו"ב של כללות האצילות וז"א דעת של הכללות]. נמצא כי מחג"ת דא"א עצמו כשמתלבשין תוך או"א כנודע הנה מהם נעשו מוחין אל הז"א בסוד אור מקיף למעלה ומנה"י דא"א נעשו בז"א מוחין פנימים שנכנסו תוך ראשו ועיין בזוהר מצורע דכ"ב. וכבר נת"ל איך מחצי ת"ת תחתון דא"א נעשה גלגלתא דז"א ומנה"י שלו נעשין לו מוחין פנימים שנתלבשו בתוך נה"י דאמא וגופא דז"א נעשה מהתפשטות יסוד דא"א בתוכם והרי נתבאר ענין א"א שבתוך ז"א איך נתלבש בו. ונחזור לענין בחי' אלו בקיצור כי הנה נתבאר כי ג' מקומות הם. א' בהיותן תוך או"א באור פנימי ומקיף. ב' בנה"י דאו"א אחר שנתלבשו שם בפנימי ומקיף. ג' אחר שנתלבשו בז"א בפנימי ומקיף. ונבאר מאמר אחד באד"ר קל"ה בענין אוירא דכיא ואשא דכיא ועיין בביאור לעיל דע כי בוצינא דקרדינותא הוא גבורה דא"א ואוירא דכיא הוא חסד דא"א ואלו ב' נתחברו יחד כנזכר באדר"ז רצ"ב והענין כי או"א הם שרשם חו"ב ובהם נגנזים ח"ג דא"א הנקרא אוירא דכיא ובוצינא דקרדינותא ונתחברו יחד אלו בוציא דקרדינותא ואוירא דכיא בהיותן גנזים תוך או"א והוציאו גולגלתא דז"א הנעשה מת"ת דא"א כי כמו שהת"ת מכריע בין ח"ג דא"א ומבין חיבור שניהן יצא כן גלגלתא דז"א לא נעשה מהת"ת זה אלא מהתחברות ח"ג שעליו והבן זה. והנה נת"ל כי תחלה היו בחי' המוחין דז"א תוך או"א בסוד פנימי ומקיף אשר כל זה נקרא מקיף לרישא דז"א ואחר כך נכנסו בנה"י דאמא פנימי ומקיף ואח"כ נכנסין תוך ז"א עצמו ואז נעשין לו גלגלתא ומוחין פנימים ונמצא כי קודם שהתחיל בחי' גלגלתא אל זעיר אנפין עצמו הקדים אליה בחי' המוחין המקיפים העליונים. והנה כמו שח"ג דאריך אנפין נקרא אוירא דכיא ובוצינא דקרדינותא כן המוחין דחו"ב דזעיר אנפין היוצאים מהם נקרא כך וכן הדעת דזעיר אנפין שהוא הכרעת חו"ב נקרא כן כי גם הם מח"ג דאריך אנפין מתרין כתפוי נמשכו אלא שהפרש הוא כי חו"ב שלו נקרא אוירא דכיא ואשא דכיא אך ב' עטרין דחו"ג החסדים נקרא אוירא סתם וגבורה נקרא אשא סתם והב זה. נמצא כי מתחלה יצאו אלו המוחין הנקרא אוירא דכיא וכו' בסוד מקיפין ואחר כך נעשה גולגלתא דז"א. וז"ס דקל"ה נפיק אוירא דכיא ומתגלגלא ואתפשט ונפיק חד גולגלתא תקיפא לד' סטרין כי תחלה נפקו ונעשו המוחין הנקרא אוירא דכיא עם ניצוצא דאתכליל ביה כמ"ש שם ואחר כך נתגלגלו ונתפשטו שהוא מש"ל כי שרשם נשאר למעלה ואורם נמשך למטה. ואח"כ נעשו ונפיק מכחם חד גולגלתא הנעשה אחר המוחין אלו המקיפין העליונים. וביאר כי קודם שנעשה האי גולגלתא ונכנסו המוחין אח"כ ג"כ לז"א עצמו בגו האי גולגלתא היו ד' מוחין כי עטרא דחסד מתפשט בצד ימין ועטרא דגבורה בצד שמאל נתפשט. וז"ש אתפשט אשר מסטרא חד ואוירא מסטרא חד ואח"כ מתפשטים ב' מוחין עליונים שהם חו"ב וחכמה גם כן נתפשט לצד ימין למעלה מעטרא דחסד ובינה לצד שמאל למעלה מעטרא דגבורה. וז"ש ואוירא דכיא קאים עליה מהאי סטרא ר"ל כי מוח החכמה הנקרא אוירא דכיא עומדת על עטרא דחסד הנקרא אוירא סתם העומד מסטר ימינא ואשא דכיא שהוא מוח הבינה קאים עליה על עטרא דגבורה הנקרא אשא סתם והאי לסטר שמאלא. ודע כי כל זה נעשה כן קוד בסוד אור מקיף על הז"א כנ"ל ולכן היו אז ד' מוחין כנ"ל ואחר כך נתלבשו בנה"י דאמא ואז נעשו ג' מוחין כי ב' עטרין נכנסו ביסוד דאמא ונעששו דעת אחד. וז"ש באדר"ז רצ"ב ואי תימא תלת ד' אינון כמא דאמינא אחסנתא דאו"א וב' גניזין דילהון דמתעטרין כולהון ברישא ואינון תפילין ברישא לבתר מתחברין בסטרוי ונהרין ועאלין בג' חללי דגלגלתא כנ"ל. ר"ל כי בעודן באור מקיף הם ד' מוחין וכן גם כן הם אח"כ בבחי' ו' הנ"ל שהוא סוד התפילין כנ"ל שגם אז הם אור מקיף לכן גם אז הם נעשין ד' מוחין ד' פרשיות. אמנם לבתר מתחברין בסטרוי ר"ל כי כשנכסים תוך נה"י דאו"א שהם הקצוות התחתונים הנקרא סטרוי ושם מתחברי הב' עטרין ביסוד שלהם ונעשו דעת א' אח"כ כשנכנסין תוך חלל גלגלתא דז"א ממה (נ"א ממש) שחוזר לרדת הארת המוחין ולא עצמותן כנ"ל. וז"ס ונהרין ועאלין בג' חללי דגלגלתא כי גם שם הם ג' מוחין לבד בג' חללין ואינם ד' רק ג' לבד ואמנם גם שם בג' חללי דגלגלתא הארת כל ד' מוחין יש בתוכם ולא נאמר כי ג' בלחידיהו נכנסים רק שמד' נעשו ג'. וז"ש באד"ר קל"ה ונפיק חד גלגלתא תקיפא לד' סטרין כי גם שם יש בחי' ד' סטרין ד' מוחין אלא שהב' עטרין נכנסו בחלל א' הנקרא דעת ואל תשכח כל אשר בארנו כי שורש המוחין נשארין למעלה והארתן לבד נמשכת ממדרגה למדרגה ובכל מדרגה נששאר בה שורש א' ומדרגה שלמטה ממנו הוא הארה לבד מהראשונה וכן בכל המדרגות. ובזה תבין כי שורש המוחין דז"א הם למעלה באו"א ומשם מתחיל מציאותם ועיין בדרוש הצלם שאמר כי הצ' הוא בחי' הדעת ול"ם הוא בחי' חו"ב שבו וע"ש. אמנם סדר כניסתן הוא כי חכמה נתלבש בנצח דאמא ובינה בהוד וב' עיטרין שהם דעת א' ביסוד ואח"כ נכנסו אלו הנה"י ובתוכם המוחין תוך ז"א באופן זה הנ"ל גם כן כי תחלה נכנס מוח דחכמה שבתוך הנצח דאמא ברישא דז"א. ואח"כ מוח בינה שבתוך ההוד דאמא ברישא דז"א. ואח"כ נכנס הדעת שהם הב' עטרין שבתוך היסוד דאמא ברישא דז"א. וז"ש באדר"ז דרפ"ט אגליף האי חכמתא ואפיק ואתעביד חד מוחא וכו' וזה נגד חכמה דאבא שנעשה חכמה בז"א. ואח"כ אמר אתגליף האי חכמתא והוא סוד אחסנתא דאמא שהוא חכמה דאמא ונעשה בינה ברישא דז"א. ואח"כ נכנסו הב' עטרין וז"ש האי נהירו דאתמשכא מב' אילין ב' משיכין מתגלפין ואתחברו בחדא רישא עמיקא דבירא דכתיב בדעתו תהומות נבקעו ועייל ברישא דז"א ואתעביד חד מוחא אחרא צריך שתדע כי נצח דאמא לא נתפשטה בז"א רק עד הטבור של לבא דז"א והוא מקום החזה והטעם כי מוח חכמה שבנצח הוא לצורך ז"א עצמו לכן נתפשט עד שיעור הזה שהוא עד החזה כי משם ולמטה הוא מציאת נוקבא כנודע לכן בינה דז"א שהוא בהוד דאמא מתפשטת עד טבורא שהוא עד הוד דז"א אשר שם הוא מוח בינה דנוקבא דז"א. ונמצא כי הוא בחי' בינה הוד והמוח הוא בינה ונתפשט עד בינה דנוקבא דז"א כי נתפשטה כדי להשלים מציאת נוקבא כנ"ל. וז"ש בתקונים והתפשטותא דבינה עד הוד והל"ל עד נצח הוד אמנם זה מורה התפשטותו היותר תחתון הוא הוד כי שם נתפשט יותר משיעור נצח דאמא. נמצא כי זה ג"כ ענין מ"ש בזוהר איהו בנצח ואיהי בהוד כי לעולם הזכר מנצח ונוקבא מהוד. ואמנם טעם אל הנ"ל הוא סוד והקרנים גבוהים ואחת גבוה מהב'. והענין דע כי זה כלל גדול שכל בחי' נו"ה שבכל הפרצופים הנה נצח גבוה מהוד (ואמנם טעם אל הנ"ל) ופירש גבוה קצרה כי בהיותו קצר אינו יורד למטה ונשאר למעלה גבוה וזה בין בא"א בין באו"א בין בז"א כולם הם קצרים הנצח שלהם יותר מהוד שלהם ותשלום ענין זה יתבאר לקמן בסוד הרצועות של תפילין אשר הוא בחי' ו' הנ"ל. וכבר נתב"ל כי נה"י דאמא עם כללות הג' מוחין שבתוכם נכנסים ברישא דז"א ושם נעשו ג' מוחין שבו גו גולגלתא. ואמנם זה היה בג"פ ראשונים דנ"ה כי שאר פרקין נכנסים ומתפשטין בכל קומת ז"א כמבואר במ"א. וז"ש באדר"ז אתגליף האי חכמתא וכו' ומתמן אתמשיך ונגיד בכל גופא ומתמן אתמשיך ועייל בגו האי גופא ומליא כל אינון אדרין ואכסדראין. גם דרצ"ב אמר נפקין כל חד בסטרוי ומתפשטין בכל גופא וכן בנשא דקל"ו אילין תלתא מתפשטין בכל גופא:


עץ חיים

שער הכללים
היכל א - היכל ב - היכל ג - היכל ד - היכל ה - היכל ו - היכל ז
שערים: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה
כו | כז | כח | כט | ל | לא | לב | לג | לד | לה | לו | לז | לח | לט | מ | מא | מב | מג | מד | מה | מו | מז | מח | מט | נ
כללי מוהרח"ו ז"ל


פרק חעריכה

והנה נת"ל כי היסוד דאמא נתלבש בדעת דז"א ועטרה בת"ת עד החזה לבדה. וטע הדבר כי היסוד של זכר ארוך ומתפשט ושל נקבה קצר. וסוד הענין כי יסוד הזכר להיות רובו מצד החסדים לכן יש בו רבוי אור ונמשך ממנו תוספת אור אל היסוד שבו והוא בולט. אמנם הנוקבא באה מצד הגבורות שהם דינין אין בה רבוי אור כדי להוציא בה בחי' יסוד בולט ממש אמנם הוא אור בלתי מורגש ונקרא אוירא דכיא כמבואר במ"א כי היסוד דכורא נקרא באד"ר אשא דכיא וכו' ושל נקבה אוירא דכיא ועי' בביאורי דקל"א לכ לא נתפשט רק עד החזה דז"א כי עד שם שיעורו. ואמנם מה שנתפשט אח"כ הוא בחי' אוירא לבד ולא בחי' ממשיי. וזהו מ"ש במ"א ענין התפשטות הדעת בו"ק דז"א ולא בקו האמצעי לבד וע"ש כי אין פה מקומם. והטעם כי להיותו בחי' אוירא ולא משיי הוא מתפשט אל הצדדין במקום שהוא רוצה בכל הו"ק כנודע בסוד התפשטות החסדים כנודע אצלינו על מ"ש בזוהר שלח לך דעת אתי בשית סטרי מה דאשתאר איהו ק"ל וכו' ונודע מ"ש במ"א כי החו"ג המתפשטים בז"א באים מלובשים תוך לבושי דאמא אפי' אחר צאתם מן היסוד שלה (והוא) בבחי' אוירא הנ"ל. וז"ש בהאזינו רפ"ט כי הדעת עייל לגו גופא ומלייא אדרין ואכסדרין. וכן באד"ר קל"ו ועייל בכל גופא שנאמר ובדעת חדרים ימלאון ונמצא כי בזה נבין בחי' אדרין ואכסדרין ולפ"ז בחי' היסוד דז"א מהיכן נתהווה דבשלמא שאר בחינותיו יש בהם סוד התפשטות הבינה לתוכם ומכחם נעשה הגדלות אמנם יסוד שבו מהיכן נעשה כי לא הגיע התפשטות יסוד דאמא עד מקומו כנ"ל כי אמא עד הוד אתפשטת ולא עד יסוד. אמנם הענין כמ"ש לעיל כי או"א נתהווה בהם בחי' נה"י שבהם ע"י כפיפת ראש דא"א כן ע"י הכפיפה ההיא נתהווה היסוד בז"א אלא שיש הפרש כי שם שהיו חסרים ג' בחי' הוצרך לכפוף מזל הח' עד מזל הי"ג וד' תיקונים שיש בין ב' מזלות אלו אך פה שא"צ להמציא רק בחי' היסוד לבד לא הוצרך לכפוף רק מזל הי"ג לבדו שגם הוא יסוד דדיקנא כמבואר במקומו והנה הוא נחית בשקולא עד טבורא דלבא כנזכר באדרא ע"ש והוא עד רישא דז"א ממש כנ"ל ואז בהגיעו עד שם וזהו מחמת כפיפת ראש א"א אז מתרבה השפע הרב במוחין דז"א מאור המזל ההוא עצמו ולא באמצעית או"א כשאר המוחין כנ"ל רק ע"י המזל עצמו נמשך אור גדול בראשו ומכח אור זה נתוסף בז"א ונתהווה בחי' יסוד שבו בולט ולא שוקע כמו של נקבה כנ"ל וכמבואר אצלינו בענין קונה הכל וע"ש. והנה כפיפת ראש דא"א ע"י מזלא נרמז בפרשה נשא דקל"ב ונחית בדיקנא כו' אמנם כאשר כופף ראשו ומאיר במוחין הוא מאיר במוח הראשושן שהוא בחי' חכמה דז"א. וכבר נת"ל על רישא דמלכא בחו"ג אתתקן כו' כי הכלי של החכמה נעשה מחלק עליון של זה החסד דו"ק דז"א שהגדיל והנה זה חסד נקרא אברהם וממנו נמשך האור הזה מן הכלי זה אל כל הספירות עד בואו אל היסוד הנקרא כל ומזל הי"ג נקרא ונקה כנודע והם אותיות קונה וזהו קונה הכל כנ"ל. וזהו ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ כי אברהם מתקן שמים וארץ ע"י שקנה מחדש בחי' היסוד המזווג שניהן כמ"ש כי כל בשמים ובארץ והוא הקונה אותם בסוד מזל הנקרא ונקה. וז"ש בפ' בראשית ג"כ דכד אתי אבר מאברהם אתהדר ברא ונעשה אבר ואתגלייא האי אבר. והענין כי ע"י האור ההוא שלקח אברהם נתקן האבר הקדוש המזדווג עם המלכות הנקרא מ"ה לכן כח שניהן נרמז בו אבר מ"ה אברהם כי הוא המתקנם ואמרו אתגליא האי אבר מורה על מ"ש כי ע"י (נגלית) בליטתו לחוץ בולט מרוב האור ולא שוקע כמו של נקבה:


מ"ק ודע כי עד שלא נתהוו זו"ן פב"פ ונעשה סוד אצילות עד היסוד לא נתגלה מציאת דעת עליון שבין או"א לכן לא נזכר בכלל הי"ס וז"ס ענין אבר מאברהם הנ"ל ובמקום שלא נתהוו זו"ן פב"פ לא נתגלה מציאת אות יו"ד במילוי השמות כי סוד היסוד לעולם הוא סוד המוח וכשאין זווג א"צ למוח לכן לא תמצא יו"ד ראשונה שבשם וז"ס מילוי ההי"ן שהוא אב"א לכן אין בו רק י' אחד:


עץ חיים

שער הכללים
היכל א - היכל ב - היכל ג - היכל ד - היכל ה - היכל ו - היכל ז
שערים: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה
כו | כז | כח | כט | ל | לא | לב | לג | לד | לה | לו | לז | לח | לט | מ | מא | מב | מג | מד | מה | מו | מז | מח | מט | נ
כללי מוהרח"ו ז"ל


פרק טעריכה

גם דע כי מן ב' מוחין חו"ב הנקרא אחסנתא דאו"א נמשך לו הארה בב' פנים שלו כמ"ש יאר ה' פניו אליך ב' פנים ימין ושמאל מצד החכמה ומצד הבינה אך מהדעת הוא נמש לגו גופא בגו אדרין ואכסדראין שהם הו"ק כמו שנת"ל והרי נשלם פרצוף ז"א בבחי' פנימותיו כנ"ל שהוא בחי' ה' והנה זה היה בד' שנים כנגד התפשטות הד' מוחין ואם תצרפם עם ט' שנה ויום א' שעד אז נקרא זמן היניקה כנ"ל יהיה לו עתה י"ג שנה ויום אחד וכבר הוא אדם שלם בכל דבר החייב במצות ואז נקרא איש גמור מי"ג שנה ויום אחד ולמעלה והנה אחר שז"א ע"י עיבור הזה הב' ששעלה בסוד מ"ן עד יסוד דאמא כנ"ל ונתגדל כנ"ל כיון שעלה עד יסוד דאמא העליון אז היה בו שערות ביסוד שבו הנקרא זקן תחתון ג"כ שהם ב' שערות והם סימן באיש אחרי היותו בן י"ג שנה ויום א' ובענין הדיקנא דז"א לא נתבאר לי היטב זמן הוייתה. אמנם מה שקבלתי ממורי זלה"ה הוא כי בתחלה יש לו ט' ת"ד בלבד אחר היות לו י"ג שנים ואח"כ אחר היות לו ך' שנים שנכנסו מקיפי אבא דל"מ דצלם אז נעשה לו זקן גמור בי"ג ת"ד וזה פירש עד שנתמלא זקנו כי זהו ג"כ כוונת ברכת כהנים שהם מקיפי אבא וע"ש. ונמצא כי מילוי הזקן אינו רק אחר ך' שנים אמנם היותו בו ט' תיקוני דיקנא לא ידעתי פרטיות זמן היותם אם הוא תכף אחר שנכנסו מוחין פנימית דאו"א שהוא צ' דצלם שהוא אחר שנת י"ג שנים ויום א' או אחר שנכנסו מקיפי אמא וצ"ע. אמנם הכלל העולה כי הדיקנא דז"א וגם התפילין כנ"ל כולם הם אורו' מקיפים היוצאים מפנימית ז"א ואינם כמו המקיפים ל"ם דצלם שהם מקודם שנכנסו כלל תוך ז"א אמנם אלו המקיפים הם מאורות פנימים עצמן שחזרו לצאת בסוד אורות מקיפין והבן זה ההפרש כמ"ש במ"א. ובודאי בתחלה התחילו לצאת המקיפין של התפילין שהם יותר גבוהים מאלו של הדיקנא ולכן נבאר אלו המקיפים של התפילין ואח"כ של הדיקנא. כי הרי האיש חייב במצות תפילין תכף אחר היותו בן י"ג שנים ויום אחד והדיקנא מתאחר לצמוח יותר אחר כך ואלו הב' מקיפים שהם התפילין ודיקנא הם בחי' ו' הנ"ל. ואמנם תחלה אבאר בקיצור ענין הז' שנים שיש מי"ג עד כ' שנים שאני מסופק זן הדיקנא אימתי היה ואחר כך אחזור לבאר ענין התפילין והדיקנא. הנה כבר נתבאר במ"א איך נכנסים מקיפי לם דצלם בפנימית דז"א באלו הז' שנים כן יש בחי' אחרת הנעשים באלו הז' שנים כנגדן דוק ותשכח זה. והענין כמ"ש בא"א אחר שנתקן כל פרצוף נתקן ראשו יותר במילוי (נ"א בעילוי) בסוד ז' תקוני דגלגלתא שנתלבשו בהם והאירו בהם ז"ת דעתיק כן בזעיר אנפין אחר התיקון צריך שיתוקנו ז' תיקוני דגלגלתא מבחי' עתיק ונודע כי אין עתיק מתפשט אלא בהתלבשות א"א נמצא כי ז' תקוני דגלגלתא דא"א אשר בתוכם ז"ת דעתיק יאירו בתוך ז' דגלגלתא דז"א ויושלמו ז' דגלגלתא בז"א ג"כ. אמנם א"א שיהיו הם עצמן כי הרי אין ז"א מלביש לא"א רק מטבורו ולמטה אך הענין כי מאותו אור עליון שבז' דגלגלתא דא"א וז"ת דעתיק ישתלשל האור ממדרגה למדרגה עד שיכנוס האור ויאיר בז' גלגלתא דז"א. וסוד הענין כי הנה נת"ל כי חצי יסוד עתיק מתלבש תוך חצי ת"ת תחתון דא"א והוא מתלבש ממש תוך רישא דז"א ומאותו יסוד דעתיק יצאו אלו האורות הנ"ל אחר שנתפשטו מלמעלה עד מקומו וממנו יצאו אלו ז' דגלגלתא דז"א. וטעם הדבר הוא כנודע כי עתיק חסד שלו נקרא יומם כי כלולין בו כל ז"ת והנה התלבשות חסד דעתיק הוא בגלגלתא דא"א כנודע ואותן הז' כלים כללות אורות שבחסד ההוא נתלבשו שם בז' גלגלתא דא"א כנודע וגם היסוד דעתיק נקרא כל ויש בו כללות כל ז"ת ושמור כללים אלו. והנה אלו הז' שביסוד נמשך מן הז' שבחסד בסוד חסד דשריא בפום אמה ואלו הז' אורות דיסוד דעתיק הם מתלבשין בז' גולגלתא דז"א והרי בז' שנים אלו נתקן הכתר דז"א לגמרי כי הכתר הוא בחי' ז' דגלגלתא והיה זה בז' שנים והרי עתה הוא בן ך' שנים ואח"כ נתקן גם סוד מוח דז"א הנקרא חכמה כנודע כי כבר ידעת כי תיקון המוחא נתגלה בדיקנא ואז אחר הכ' שנים מתתקן דיקנא דז"א ואז מתנוצץ בו סוד הזקן לכן אינו נוצר באדם הדיקנא עד כ' שנים. וצ"ע אם פי' זה הוא עיקר הדיקנא והתחלתה אפי' ט' תקונים או אם איירי במילוי הדיקנא שיהיה בן י"ג תקונים. ונבאר עתה ענין התפילין שהוא הבחי' הו' ואח"כ נבאר הדיקנא כי שניהם הם אורות מקיפים שיצא מהפנימים הנה התפילין הם נקרא חיי המלך והטעם כי המוחין נקרא חיים של ז"א שהוא המלך ואלו החיים נמשכים לו מאו"א הנקרא חיים כנודע ובהיות המוחין בבחי' מקיפין הם ד' ובחי' פנימים הם ג' לכן כנגדן ב' שיני"ן של תפילין של ג' רישי"ן ושל ד' רישי"ן והנה (נמצא) נצח דבינה נתפשטה עד החזה לבד שהוא טבורא דלבא והבן כי זה פי' טבורא דלבא והטעם כי זו היא לצורך ז"א ומכאן ולמטה הוא התחלת הנוקבא ואז שם נתפשט ההוד דבינה עד טבורא דגופא כנזכר באדרא בטבורא שלים וע"ש. וז"ס ב' רצועות ימנית עד החזה קצרה קרן גבוה ורצועה שמאל עד הטבור ארוכה קרן הב'. ואע"פ שבפ' פנחס בר"מ דרכ"א ע"ב אמר כי הימנית הוא ארוכה אין קושיא כי שם אמרו בבחי' המניח תפילין בעצמו אך בבחי' הבינה עצמה נמצא כי ימין שבה הוא שמאל שבו וכן להפך. עיבור ב' נקרא אהי"ה כי בסוד עיבור זה נתפשטו כל הו"ק כל א' בסוד ג"פ ז' דמיון עיבור א' והם כמנין אהי"ה גם נקרא הבתים דראש אהי"ה כי הבינה הנקרא אהי"ה נה"י דיליה שם הבתים שבהם מתלבשין המוחין הנקרא הוי"ה בחי' ז"א:


עץ חיים

שער הכללים
היכל א - היכל ב - היכל ג - היכל ד - היכל ה - היכל ו - היכל ז
שערים: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה
כו | כז | כח | כט | ל | לא | לב | לג | לד | לה | לו | לז | לח | לט | מ | מא | מב | מג | מד | מה | מו | מז | מח | מט | נ
כללי מוהרח"ו ז"ל