עיקר תוי"ט על שביעית ג
משנה שביעית, פרק ג':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב
(א) (על הברטנורא) בירושלמי מקשה אפילו משפסקו עובדי עבודה יהא אסור מפני מראית עין שיאמרו לתוך בית השלחין הוא מוציא. שאף משפסקו עובד עבודה בשדה הבעל רגילים להוציאם לבית השלחין. ומשני יודעים הם בני עירו אם יש לו בית השלחין אם אין לו. ולא חשו לעוברין ושבין מפני מראית העין.
(ב) (על הברטנורא) כלומר הזבל נקרא מתוק ע"ש שנותן כו' ובין קודם שייבש ובין לאחר שייבש לעולם נקרא מתוק. וטעמא דשריותא משום דמשייבש אין מזבלים הארץ לעבודה וניכר שהוא צוברו לאוצר ולא לזבלו ועיין מ"ו פ"ט שמפרש הר"ב בע"א.
(ג) (על המשנה) מזבלין. אמתניתין דלעיל קאי למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה. הר"ש:
(ד) (על המשנה) מחציב. נ"א מותר. וגם גירסת מחציב יש לפרש כן מלשון חצובה שהם רגלי הקנקן ויש קנקנים שיש להם הרבה רגלים כ"מ:
(ה) (על המשנה) עד שיעמיק שלשה. בפ"ק דמ"ק פריך והלא כשיעמיק נראה כעודר. ומשני חד אמר כגון שהעמיק קודם לכן. וחד אמר זבלו מוכיח עליו. וכתבו התוספ' דליכא למיחש להא דמאן דחזי החפירה הא חזי ליה לזבל שבחפירה:
(ו) (על הברטנורא) היינו דכשהיה לו דבר מועט בתוך ביתו ע"ש והוא מבקש להוציאו בתוך שדהו בשביעית הרי זה מוסיף עליו משפסקו עוברי עבירה. והא דקתני עד כמה מזבלין כו'. היינו שיעור כמה אשפות לבית סאה וכמה משפלות לאשפה. אבל בתחלה כשמוציא אינו מוציא עשרה משפלות בפ"א. לכך אפילו אין לו בביתו שיעור כמה אפילו הכי רשאי להוציא אותו מעט שיש לו ויוסיף עליו כשיהיה לו. ועיין בתוי"ט:
(ז) (על הברטנורא) וחי"ת בה"א מתחלפין ששניהם ממוצא הגרון:
(ח) (על המשנה) בירושלמי מקשה אמתני' ב' פ"ד שדה שנדיירה לא תזרע במוצאי שביעית. ומשני מתניתין ברוצה להעמיד צאן בתוך שדהו. ופירש הר"ש דלהעמדה בעלמא עושה הסהר ואחר כך מאסף כל הזבל ועושה אשפתות כו':
(ט) (על המשנה) בית שמונת סאין היינו שמתיר לעשות סהר מכל צד מצדדי הסהר הראשון. ויהיה שמונת סאין מלבד הסהר הראשון. הר"מ:
(י) (על המשנה) מורביות. אבנים ארוכות קורין להן מורביות כמו מורביות של תאנה במס' תמיד פ"ב. הר"ש:
(יא) (על הברטנורא) דאלו גדולות אפילו אחד ואפילו מונחת בארץ ואפילו ג' נטלות על הכתף תנן לקמן במ"ט דבאות מכל מקום. הר"ש:
(יב) (על המשנה) גרגר. מלשון שנים שלשה גרגרים (ישעיהו יז). הר"ש:
(יג) (על המשנה) יסמוך. נ"א יסבוך. אם בא להיות סובך מקום יציאת המים מלשון נאחז בסבך בקרניו (בראשית כב). הר"ש:
(יד) (על המשנה) חייץ. מלשון והוא בונה חייץ (יחזקאל יז):
(טו) (על הברטנורא) ואפילו פחותות מאבני כתף ואפי' אבנים גדולות. הר"מ והר"ש:
(טז) (על הברטנורא) היינו דלמא ממלך ואינו מעמיק עד הסלע דאלו על הסלע אינו ראוי לזרוע: