משנה שביעית ג א

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת שביעית · פרק ג · משנה א | >>

לחצו כאן להצגת משנה זו במהדורה המבוארת

מאימתי מוציאין זבלים לאשפתות?

משיפסקו עובדי עבודה, דברי רבי מאיר.

רבי יהודה אומר, משייבש המתוק.

רבי יוסי אומר, משיקשר.

משנה מנוקדת

מֵאֵימָתַי מוֹצִיאִין זְבָלִים לָאַשְׁפַּתּוֹת?

מִשֶּׁיִּפְסְקוּ עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מִשֶּׁיִּיבַשׁ הַמָּתוֹק.
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, מִשֶּׁיִּקָּשֵׁר.

נוסח הרמב"ם

מאמתי, מוציאין זבלים לאשפתות? -

משיפסקו עוברי עבירה, דברי רבי מאיר.
רבי יהודה אומר: משייבש המתיק.
רבי יוסי אומר: משיקשר.

פירוש הרמב"ם

בידוע שעבודת הארץ בשנה שביעית אסור, ולזבל השדות נחשב מכלל עבודת הארץ.

ומפני זה, אין מותר בשנה שביעית להוציא זבל לעשות ממנו אשפה חוץ למדינה, עד זמן ידוע מהשנה.

ורבי מאיר אומר, שהזמן ההוא הוא כשיסתלקו עובדי הארץ מעבודתם בשנה שביעית, שקודם זה יחשוב כל הרואה אותו נושא הזבל, שהוא מוליכו לעבודת האדמה ושהוא מעוברי עבירה.

ואמר רבי יהודה, שאסור לו להוציא זבל ולעשות אשפות ממנו בשנה שביעית, עד שיבש המתוק, והוא הנקרא בערבי "חנטל" ובלע"ז "קולקנינטידא", שבזמן ההוא אין מזבלין הארץ לעבודה.

ואמר רבי יוסי, משעה שיקשר המתוק.

ונקרא "מתוק" מפני שהוא מר, כמו שיקראו לעיוור "סגיא נהור".

והלכה כרבי יוסי:

פירוש רבינו שמשון

משיבש המתוק. הוא הזבל שמבשל וממתק את הפירות ובירושלמי (שם) אמרינן משיבש המתוק פקוע אמר רבי מנא ההן פקועה דבקעתא כלומר ביקוע השדות ובערוך פירש בשם הר' דניאל כמו פקועות שדה (מלכים ב ד):

משיקשר. מפרש בירושל' (שם) משיעשה קשרים קשרים אמר ר' חוניא מכיון שנקשר בו קשר העליון מיד הוא יבש ותניא קרובים להיות דבריהם שוים:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

מאימתי מוציאים זבלים לאשפות - דרך עובדי אדמה לכנוס הזבל למקום אחד בשדה ועושה שם אשפה גדולה עד שהוא מפזרו בשדה לזבלה:

משיפסקו עוברי עבירה - לעבוד את הארץ בשנה השביעית, וקודם שיפסקו עוברי עבירה אסור שלא יאמרו מעוברי עבירה הוא א ולזבל שדהו הוא מוציא. ויש ספרים שכתוב בהם עובדי עבודה והיא היא:

משיבש המתוק - משיהיה יבש הזבל שנותן מתיקה ב לפירות:

משיקשר - כשמתחיל להתיבש מתעבה ונעשה קשרים, וקרובים דבריהם להיות שוים. ובירושלמי מפרש משיבש המתוק סדקין שבבקעה כשהמטר יורד מתמלאים מים ואינם מתיבשים אלא לאחר זמן, ונקראים מתוק על שם מתקו לו רגבי נחל (איוב כא):

פירוש תוספות יום טוב

משיפסקו עוברי עבירה. כתב הר"ב שלא יאמרו מעוברי עבירה הוא וכו'. ירושלמי מעתה אפי' משפסקו עובדי עבודה יהא אסור מפני מראית העין שלא יהו אומרים לתוך שדה בית השלחין שלו הוא מוציא. [שאף משפסקו עובדי עבודה בשדה הבעל רגילין להוציאם לבית השלחין. כך מצאתי בפירוש שהזכרתי] יודעים הם בני עירו אם יש לו בית השלחין אם אין לו. א"ר יוסי הדא אמרה לא חשו לעוברין ושבין מפני מראית העין:

משיבש המתוק. לשון הר"ב משיהיה יבש הזבל שנותן מתיקה לפירות. כלומר הזבל נקרא מתוק ע"ש שנותן וכו' וכן יורה לשון הר"ש. ובין קודם שייבש ובין לאחר שייבש לעולם נקרא מתוק. וטעמא דשריותא משום דמשייבש אין מזבלים הארץ לעבודה וניכר שהוא צוברו לאוצר ולא לזבל. ועיין בפירוש [הר"ב] משנה ו פ"ט שמפרש בענין אחר:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(א) (על הברטנורא) בירושלמי מקשה אפילו משפסקו עובדי עבודה יהא אסור מפני מראית עין שיאמרו לתוך בית השלחין הוא מוציא. שאף משפסקו עובד עבודה בשדה הבעל רגילים להוציאם לבית השלחין. ומשני יודעים הם בני עירו אם יש לו בית השלחין אם אין לו. ולא חשו לעוברין ושבין מפני מראית העין.

(ב) (על הברטנורא) כלומר הזבל נקרא מתוק ע"ש שנותן כו' ובין קודם שייבש ובין לאחר שייבש לעולם נקרא מתוק. וטעמא דשריותא משום דמשייבש אין מזבלים הארץ לעבודה וניכר שהוא צוברו לאוצר ולא לזבלו ועיין מ"ו פ"ט שמפרש הר"ב בע"א.

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

מאימתי מוציאין וכו':    פי' הר"ש ז"ל לאחר שהוציא אשפתו לרה"ר כדי שיהא נישוף ברגלי אדם וברגלי בהמה כונסו למקום אחד בשדה ועושה שם אשפה גדולה עד שהוא מפזרו בשדה לזבלה. ופלוגתא בירוש' אם מותר לעשות אשפה על פתח חצרו עד שלא פסקו עובדי עבודה ע"כ. משיפסיקו עובדי עבודה. בירוש' פריך כיון דאיכא בית השלחין דתמיד עובדין אותה ואין לה זמן מוגבל להוי אסור לעולם. ומשני בני עירו יודעין אם יש לו בית השלהין אי לאו אבל אה"נ דאותו שיש לו בית השלהין אסור:

משׁיפְסְקי:    גרסי' הפ"א בשב"א והסמ"ך בשב"א:

משייבש המתוק:    פי' הרמב"ם ז"ל מתוק הוא הנקרא בערבי חנטל שבזמן ההוא מזבלין הארץ לעבודה ונקרא מתוק מפני שהוא מר כמו שיקראו לעור סגי נהור. ולשון הירושלמי פקועא דבקעתא והרמב"ם ז"ל נראה לו שהוא מלשון פקועות שדה שהן דלועים מרים וכן פי' בערוך:

תפארת ישראל

יכין

מאימתי מוציאין זבלים לאשפתות:    לצברו במקום א' בשדה בשביעית. שמשם חוזר ומפזרו אח"כ בשמינית:

משיפסקו עובדי עבודה:    ה"ג. והיינו העובדי כוכבים שעובדין שדותיהן. אבל קודם לכן לא. שלא יחשדוהו שמזבלה לשביעית:

רבי יהודה אומר משייבש המתוק:    ר"ל שיתיבש כל הליחלוח שיש בבקועי השדה. שנותן מיתוק לשדה. דאז לא יועיל הזיבול עוד לשנה זו. וי"א דר"ל משיתיבש הזבל וכן מסתבר לענ"ד. מיהו לקמן [פ"ט מ"ו] ודאי בליחות הגשמים שבקרקע או שבהעשבים מיירי:

רבי יוסי אומר משיקשור:    משיתיבש הזבל ויתקשר יפה. דלא חזי לזיבול השתא. עד שיחזור ויתלחלח ביה"ג:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים