משנה שביעית ג ז
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת שביעית · פרק ג · משנה ז | >>
אבנים שזעזעתן המחרשה, או שהיו מכוסות ונתגלו, אם יש בהם שתים של משאוי שנים שנים, הרי אלו ינטלו.
המסקל את שדהו, נוטל את העליונות, ומניח את הנוגעות בארץ.
וכן גרגריב של צרורות או גל של אבנים, נוטל את העליונות, ומניח את הנוגעות בארץ.
אם יש תחתיהן סלע או קש, הרי אלו ינטלו.
אֲבָנִים שֶׁזִּעַזְעָתַן הַמַּחֲרֵשָׁה,
- אוֹ שֶׁהָיוּ מְכֻסּוֹת וְנִתְגַּלּוּ,
- אִם יֵשׁ בָּהֶם שְׁתַּיִם שֶׁל מַשּׂאוֹי שְׁנַיִם שְׁנַיִם,
- הֲרֵי אֵלּוּ יִנָּטְלוּ.
הַמְּסַקֵּל אֶת שָׂדֵהוּ,
- נוֹטֵל אֶת הָעֶלְיוֹנוֹת,
- וּמַנִּיחַ אֶת הַנּוֹגְעוֹת בָּאָרֶץ.
- וְכֵן גַּרְגַּר שֶׁל צְרוֹרוֹת, אוֹ גַּל שֶׁל אֲבָנִים,
- נוֹטֵל אֶת הָעֶלְיוֹנוֹת,
- וּמַנִּיחַ אֶת הַנּוֹגְעוֹת בָּאָרֶץ.
- אִם יֵשׁ תַּחְתֵּיהֶן סֶלַע אוֹ קַשׁ,
- הֲרֵי אֵלּוּ יִנָּטְלוּ.
אבנים, שזיעזעתן המחרשה,
- או שהיו מכוסות, ונתגלו -
- אם יש בהן שתים,
- של משאוי שנים, שנים - הרי אלו ינטלו.
- אם יש בהן שתים,
- או שהיו מכוסות, ונתגלו -
- המסקל את שדהו -
- נוטל - את העליונות,
- ומניח - את הנוגעות בארץ.
- וכן גרגש של צרורות, או גל של אבנים -
- נוטל - את העליונות,
- ומניח - את הנוגעות בארץ.
- אם יש תחתיהם סלע,
- או קש - הרי אלו ינטלו.
- אם יש תחתיהם סלע,
כבר נתבאר (תלמוד ירושלמי), שרוצה לומר באומרו זעזעתן המחרישה, שיהיו האבנים ראויין שתזעזע אותן המחרישה, אף על פי שלא נזדעזעה.
גרגר של צרורות - גל מאבנים קטנים.
וכל זה מבואר על העיקר שיסדנו, שאסור לו תיקון שדהו:
שזעזעתן המחרישה. אמרי' בירושל' (פ"ג ה"ה) לא סוף דבר שזעזעתן אלא אפילו מחרישה עתידה לזעזעתן ובתוספתא (פ"ג) קתני אבנים התושבות כלומר שאינם מצורך השדה מלשון גר ותושב:
של משוי שנים שבכל אחת משוי ב' בני אדם ינטלו כולן אגב אותן שנים דלא מיחזי כמתקן שדה:
המסקל. שמעביר האבנים מן השדה מלשון סקלו מאבן (ישעיה סב). ומניח את התחתונות הנוגעות בארץ דבכי האי גוונא לא מיחזי כמתקן שדה:
גרגר של צרורות גל של אבנים קטנים. מלשון שנים שלשה גרגרים בראש אמיר (שם יז):
אם יש תחתיהן סלע או קש. לא מיחזי כמתקן כיון דאין כל המקום ראוי לזריעה:
שזעזעתן המחרישה - ואפילו לא זעזעתן אלא שעתידה לזעזען הוי כאילו זעזעתן:
הרי אלו ינטלו - כולן אגב אותם שתים:
המסקל שדהו - שמסלק האבנים מן השדה, לשון סקלו מאבן (ישעיהו סב):
ומניח את התחתונות הנוגעות בארץ - ן. דבכה"ג לא מחזי כמתקן שדה:
גרגיר של צרורות - גל של אבנים קטנות:
אם יש תחתיהן סלע או קש - לא מחזי כמתקן כיון דאין המקום ראוי לזריעה:
המסקל את שדהו. מפני שהוא צריך לאבנים. ל' הרמב"ם בחבורו פ"ב. [ירושלמי פריך בפ' דלעיל אדתנן התם במשנה ג מסקלין עד ר"ה כו'. תמן תנינן המסקל נוטל את העליונות ומניח את הנוגעים בארץ וכא את אמר הכין אמר ר' יונה כאן בתלוש כאן במחובר. ומן התימה בעיני שהרמב"ם בפ"ב שהעתיק למשנתנו דהכא ובפ"ג העתיק למשנה דפרק דלעיל ולא פירש דזו בתלוש וזו במחובר]:
גרגר. מלשון שנים שלשה גרגרים בראש אמיר (ישעיה יז) הר"ש:
(יב) (על המשנה) גרגר. מלשון שנים שלשה גרגרים (ישעיהו יז). הר"ש:
אם יש בהם שתים של משאוי וכו': בברייתא בירושל' פליגא אמתני' ומצרכא דבכל אחת ואחת בעי' משוי של שנים שנים:
גרגר של צרורות: מפני קטנותן קרי להו הכי מלשון שנים שלשה גרגרים בראש אמיר:
גל של אבנים: גדולות ואית דגרסי גרגש בשי"ן וכן הוא שם פרק שני א"ה לכאורה כוונתו אהרמב"ם פ"ב מה' שמטה שהראה בו מקום לפני זה ואנחנו הכנסנוהו בתוך הציונים. אבל לפנינו שם הגי' גרגר.]. ומחק הר"ר יהוסף ז"ל ממשנתו מלות או גל של אבנים וכתב וי"ס אחרים דגרסי לי' וקשה דהא היינו רישא המסקל את שדהו מגל של אבנים ע"כ. וכ' ה"ר שלמה שירילי"ו ז"ל דבירוש' מפרש דהאי בבא לאו משום שביעית נקטה אלא אפי' בשאר ימות השנה אשמועי' דאסור ללקט צרורות מתוך שדה חבירו שבבקעה משום דרוצה לקיימן דכי מנכש העשבים הרעים מן הזרוע יהיב להו עלייהו כדי שלא יצמחו כ"כ מהרה אבל אם הזרע בהרים ובטרשים מותר דטיבו חשיב לי' שמפנה המקום ע"כ וכתבתיו אמתני' דבסמוך סי' ח' בשם הראב"ד ז"ל:
יכין
אבנים שזעזעתן המחרישה: שכשיחרוש יזדעזעו ומדהו"ל כמטולטלות כבר דאז מוכח שהניחן שם שישתמרו עד שיצטרכם לבנין. משא"כ מחצב מחובר מתחלת הבריאה ומדלא חברם בבנין בקרקע. להכי קילא נמי מגדר. וסגי בב':
המסקל את שדהו: אבנים מטולטלות לגמרי. ורוצה בהם לבניין:
ומניח את הנוגעות בארץ: דאז לא מחזי כמפנן לזריעה. ומיירי באין בהן ב' של משא ב' בנ"א:
וכן גרגר של צרורות: גל אבנים קטנים:
או גל של אבנים: גדולות:
הרי אלו ינטלו: כולן. דמדמפסיק דבר הרי ניכר שאינו מפנה לזריעה. נמצא שיש בסיקול ה' חלוקי דינים. א) מחצב שמחובר מימי בראשית. מפורש דינו במשנה ה'. ב) גדר שהיה תלוש וחברו בבנין. מפורש במשנה ו'. ג) אבן תלוש שנתחבר ממילא. מפורש ברישא דמשנה ז'. ד) אבן מטולטל לגמרי מפורש בסיפא דמשנה ז'. ה) אבני כתף מטולטלות. מפורש דינן במשנה ט':
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת