עיקר תוי"ט על נידה ד
משנה נידה, פרק ד':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב
(א) (על הברטנורא) ור' מאיר הוא דחייש למיעוטא גמרא. משמע דלרבנן טהורים. וקשה, דהא מני להו בי"ח דבר. ויש לומר, דגזרו עליהם שלא יטמעו בהן. והא דלא מוקי מתניתין ככולי עלמא. יש לומר, דמתניתין על כרחך לא סבירא לה טעמא דטימוע אלא משום חשש ראיה כדתני שיושבות על כל דם. ואם תאמר, לר' מאיר דחייש למיעוטא וסבירא ליה כותים גירי אמת הן א"כ הוו נדות מן התורה, ואמאי מני להו בי"ח דבר. ויש לומר, דחזקה שלא ראתה רגע אחד אחר ההולדה וסמוך רובא לחזקה זו, והוו הנך דחזו מיעוטא דמיעוטא. תוס':
(ב) (על המשנה) שהם כו' אטו כולהו בועלי נדות נינהו. בנשואים שנו. גמרא:
(ג) (על הברטנורא) ואם תאמר, ותיפוק ליה שהן נדות מעריסתן. ויש לומר, דהיינו דווקא בקטנות, דלא דרשי ואשה, אבל גדולות דמפרשי להו וטבלי לא מטמו, אלא משום דיושבות על כל דם ודם. תוס'.
(ד) (על הברטנורא) רש"י. וקשה, דהני בגדים כיון דאינם מטמאין לאדם, א"כ ליכא לחיוביה אלא משום מכניס בגדים טמאים למקדש ובהא לא שייך קרבן אלא מלקות לדעת הר"א, ולהר"מ רק מכות מרדות וכן פירש"י בפרשת אחרי. ונראה לי, משום דבתורת כהנים איתא, אחרים אומרים בכרת, והיינו ר' מאיר, ואשמעינן דהכא פטורים. ועתוי"ט:
(ה) (על הברטנורא) אבל כשלבש בגדיו שישבה עליהן אשתו נדה (אע"פ שדרס יחף) נעשה אב הטומאה ממשא מדרס, לכך מוקי בערום. דכשפירש מן המדרס לא הוי אלא ראשון ואינו מטמא כלים. תוס':
(ו) (על הברטנורא) והא דלא אוקי כגון שנגע הבותי בתרומה. דמתניתין לא איירי בהכי. תוס'. וכלומר, דאמשכב תחתון קאי. ועתוי"ט:
(ז) (על הברטנורא) מדאמר ר' יוסי לעולם הם כישראל, מכלל דלת"ק סתמא הן ככותיות. גמרא:
(ח) (על הברטנורא) דדבר תורה אין מטמאין, דכתיב בני ישראל. גמרא:
(ט) (על הברטנורא) שלא יהא תינוק ישראל רגיל אצלו במשכב זכור. רש"י:
(י) (על הברטנורא) ולא עבדו היכרא ברוקה ומימי רגליה, משום דהן שכיחין גזרו בהו טומאה, אבל דמה לא שכיח. גמרא:
(יא) (על הברטנורא) לאפוקי דם בין טמא בין טהור, נוטף ויוצא ראשון ראשון. רש"י:
(יב) (על הברטנורא) ובדם נכרית מטהרי לגמרי, דלא ליתו לחלק נמי בשל תורה. אבל בדם טוהר, כיון דעברו ימי לדתה הכל יודעין דדם טוהר הוא. גמרא ורש"י:
(יג) (על הברטנורא) אבל ספרה ולא טבלה, בית שמאי לשיטתן ובית הלל לשיטתן. גמרא:
(יד) (על המשנה) ויום. הכי קים ליה לר' יהושע. תוס':
(טו) (על המשנה) וחמשים. השתא חמשים, ארבעים מבעיא. לא קשיא, כאן לבריאה (-מ') כאן לחולה (-נ'):
(טז) (על הברטנורא) היינו כשלידתה היתה בימי זיבה. אבל כי שלמו ימי זיבה ומטו ימי נדות וילדה, טמאה נדה. גמרא ורש"י:
(יז) (על המשנה) משתי שבתות. בגמרא ילפינן מקרא. ומיירי שהתחילה בימי זיבה. מ"מ:
(יח) (על המשנה) שיצא כו'. יצא, טמאה לידה. רש"י:
(יט) (על המשנה) ומה כו'. ואם תאמר, בלא קל וחומר תיפוק ליה דקושי לא גרע משופי. ויש לומר, דר' אליעזר דריש וטהרה ממקור דמיה, מחמת עצמה ולא מחמת ולד, כדאיתא בגמרא, לכך צריך ק"ו. תוס'. ועתוי"ט:
(כ) (על המשנה) דיו כו'. ורבנן דרשי, תשב, ישיבה אחת לכולן. ועתוי"ט:
(כא) (על הברטנורא) שחרית וערבית. רש"י:
(כב) (על הברטנורא) דוסתות דאורייתא. ומיהו להלכה פסקינן דוסתות דרבנן. וכשמצאה טהורה, טהורה. ועתוי"ט:
(כג) (על הברטנורא) לאו דוקא. דמשתנץ החמה טובלת. אלא ברגיל והווה קאמרו: