משנה נידה ד ד

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת נידה · פרק ד · משנה ד | >>

[עריכה]

המקשה נדה.

קשתה שלשה ימים בתוך אחד עשר יום ושפתה מעת לעת וילדה, הרי זו יולדת בזוב, דברי רבי אליעזר.

רבי יהושע אומר, לילה ויום^יד, כלילי שבת ויומו.

ששפתה מן הצער, ולא מן הדם.

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

המקשה נידה -

קשת שלשה ימים בתוך אחד עשר יום -

אם שפת מעת לעת, וילדה - הרי זו כיולדת בזוב,

דברי רבי אליעזר.

ורבי יהושע אומר:

לילה ויום - כלילי שבת ויומו.

ששפת מן הצער - ולא מן הדם.

פירוש הרמב"ם

[עריכה]

תצטרך זאת ההלכה אל העיקרים כבר נתבאר קצתם פעמים רבות, אך אבארם כולם פה. וזה:

שאשה אם ראתה דם שלושה ימים רצופים בלא עת נדתה הנה היא תהיה זבה, והוא אמרו יתברך "ואשה כי תזוב זוב דמה ימים רבים, בלא עת נדתה"(ויקרא טו, כה), ואמרו "מיעוט ימים שנים, רבים שלשה".
אמנם אם ראתה האשה דם בעת נדתה, בין שתראה יום אחד או שבעה כולם, הנה היא נדה לבד, ולא תהיה טמאה זולת אורך השבעה, והוא אמרו יתברך "שבעה ימים תהיה בנדתה"(ויקרא טו, יט), ובליל השמיני תטבול ותותר לבעלה ותטהר.
ואמר יתברך "או כי תזוב על נדתה"(ויקרא טו, כה), הוא שתחבר הזיבה בנדות ולא תהיה ביניהם טהרה.

כגון שהתחילה הזיבה ביום השמיני מתחילת הנדות, וימשך שלושה ימים וזהו אשר יקראוהו "סמוך לנדתה", ובאה הקבלה שפחות זמן שתהיה בין ווסת לווסת אחד עשר יום, [ולפיכך כל ימי האשה תמנה אותם מתחילת ראייתה את דם הנדה שבעת ימים והם ימי נדה, ואחריהם אחד עשר יום והם נקראים ימי זיבה, ואחריהם שבעת ימים והם נקראים ימי נדה, בין שראתה בהם דם או שלא ראתה, וכך חוזר תמיד,] והוא אמרם בכל מקום "אחד עשר יום שבין נדה לנדה הלכה למשה מסיני".

ואם השלימה האשה שבעה ימי נדה, וראתה באחד מאחד עשר יום אשר אחריהן שלושה ימים רצופים, והיתה זבה.
ומן העיקרים אצלינו גם כן, שאם ראתה דם שלושה ימים או יותר רצופים מחמת ולד, הנה היא טהורה ואף על פי שראתה באלה האחד עשר יום. וכן באה הקבלה בזה "מחמת עצמה, ולא מחמת ולד".

ומקשה - היא היולדת אם אחזוה החבלים והזלת הדם, ויש מן הנשים שיתחיל הקושי קודם הלידה ימים רבים, ומהם מי שיאחזן שעות לבד קודם הלידה.

וביאור שפת - מנוחה ושלום מאלה המקרים.

ואמר בזאת המשנה, שההרה אם אחזוה צירים ויגר דמה תהיה נדה מפני זה הדם, ובתנאי שיהיה הגרת זה הדם בעת נדתה, רוצה לומר בעת המורגל אצלה שתהיה נדה בו. אמנם אם היה הגרת זה הדם אשר הוא מחמת קושי בלא עת נדתה הנה היא טהורה. וכן התבאר בתלמוד. ואם התמיד הגרת דמה שלשה ימים רצופים, ויהיה זה בלא עת נדתה כמו שזכרנו, רוצה לומר באמצע האחד עשר יום, ואחר נסתלק ממנה הקושי עשרים וארבע שעות, תהיה נדה, לפי שבהסתלקות הקושי ידענו שזה הדם אשר ירד ממנה הוא דם נדה שאינו מחמת ולד, לפי שאילו היה מחמת ולד לא נסתלקו ממנה החבלים עד שתלד. ואם שבו אליה הצירים והחבלים אחר עשרים וארבע שעות ותלד הרי זו כיולדת בזוב.

ורבי יהושע אומר, עד שיסתלקו ממנה החבלים לילה ויום כליל שבת ויומו, רוצה לומר שיקדם הלילה ליום, שאם נסתלקו ממנה החבלים בתחילת השעה מן היום האחד על דרך משל, אצל רבי אליעזר אם תעמוד בריאה עד תחילת שעה ראשונה מן היום תשוב זבה, ואצל רבי יהושע עד שתתמיד בריאותה עד תחילת ליל שלושה ואז תשוב זבה.

ואמרו ששפתה מן הצער ולא מן הדם, כוונתו היא אף על פי ששפתה מן הצער לבד ונשאר הדם ילקח שהיא זבה. ולא נאמר מעת שנשאר הדם היורד עד עת הלידה זה הדם כולו מחמת ולד הוא, וזה אשר לא תרגיש בצירים ושפתה מן הצער אמנם הוא לחולשת הכח ולא תהיה זבה. הודיענו שאין העניין כך, אבל מעת שנסתלקו החבלים הזמן הנזכר ידענו שזה הדם הקודם מחמת עצמה ולא מחמת ולד. אמנם אם ראתה שלושה ימים בתוך אחד עשר יום כמו שזכרנו, ואחר שנסתלקו החבלים ונפסק הדם הזמן הנזכר, והוא מעת לעת לרבי אליעזר, ולילה ויום לרבי יהושע, אל זה רמז מפני שהיא זבה, והוא מבואר לא יצטרך דיבור. וכך אם קשתה שני ימים וביום השלישי שפתה מן הצער מעת לעת ונסתלקו הצירים, ונשאר הדם שזבה בזה היום מהמנוחה מהצירים, הנה היא גם כן זבה ואף על פי שהדם נתחבר שתיתתו עד הלידה.

והלכה כרבי אליעזר:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

המקשה נדה - הכי קאמר, המקשה בלדתה בימי נדתה וראתה דם בהקשותה, הרי היא נדה, דלא טיהרה תורה לדם קושי אלא באחד עשר יום של ימי זיבה, אבל בימים של נדה לא טיהריה רחמנא:

קשתה - מחמת ולד שלשה ימים בתוך אחד עשר יום של ימי זיבה וראתה כל שלשה ימים רצופים:

ושפתה - שעמדה בשופי ובנחת מחבליה מעת לעת ברביעי:

וילדה - אגלאי מלתא דדמים שראתה לא באו מחמת ולד, הלכך הרי זו יולדת בזוב. אבל אם לא שפתה סמוך ללידתה, כל דמים שראתה, מחמת ולד הוא, ורחמנא טהרינהו מזיבה, דכתיב זוב דמה, דמה מחמת עצמה ולא דמה מחמת ולד:

לילה ויום - דאם שפתה בחצי יום שלישי וילדה בחצי יום רביעי דשפתה מעת לעת, אין זה שופי, אא"כ שפתה לילה ויום של אחר הלילה:

כלילי שבת ויומו - והלכה כר' אליעזר:

ששפתה מן הצער - כלומר ושפתה זו שאמרנו, אם שפתה מן הצער אע"פ שלא שפתה מן הדם, הוי שופי:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

ושפתה מעת לעת כו'. כתב הר"ב אבל אם לא שפתה סמוך ללידתה וכו' דכתיב זוב דמה. דמה מחמת עצמה ולא דמה מחמת ולד. אי הכי נדה נמי נימא זובה [דם יהיה זובה ובנדה משתעי דפ' ראשונה נאמרה בנדה. ושניה בזבה כדכתיב בשניה בלא עת נדתה] זובה מחמת עצמה ולא מחמת ולד אמר אבוה דשמואל אמר קרא וטמאה שבועים כנדתה ולא כזיבתה. מכלל דזיבתה טהור. ואיזו זו קושי בימי זיבה. והשתא דכתיב וטמאה שבועים כנדתה דמה למה לי אי לאו דמה ה"א כנדתה ולא כזיבתה ואפי' בשופי קמ"ל. גמ':

דברי ר"א. כתב הר"ב והלכה כר"א. דהכי אפסיק בגמרא פ"ק דף ז. ותו דסתם לן תנא כוותיה במ"ג פ"ב דזבים:

רבי יהושע אומר לילה ויום כו'. קים ליה לר"י דאם לא שפתה לילה ויום אע"פ ששפתה מעת לעת. מחמת ולד היה. תוספות [ד"ה כלילי]:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(יד) (על המשנה) ויום. הכי קים ליה לר' יהושע. תוס':

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

קשתה שלשה ימים וכו': בתוך י"א יום. מלת יום מחקה הר' יהוסף ז"ל:

ששפתה מן הצער ולא מן הדם: ואם שפתה מזה ומזה רב חסדא אמר טמאה דהא איכא שופי ר' חנינא אמר טהורה דכיון דשפתה אף מן הדם איגלאי מילתא דדם הקושי מחמת ולד אתא אבל כי שפתה מן הצער ורואה דם איגלאי מילתא דמקמי הכי הואי חזיא נמי בלא קושי ולרב חסדא מתני' דקתני ששפתה מן הצער ולא מן הדם לא מיבעיא קאמר ל"מ דשפתה מזה ומזה דטמאה דפסקו להו לגמרי דהשתא ודאי קמאי לאו מחמתיה דולד אתו דאי מחמתיה כ"ש דמפיש דם השתא בשעת לידה אבל מן הצער ולא מן הדם אימא כי היכא דמדם לא פסקה מקושי נמי לא פסקה והא תונבא בעלמא הוא דנקיט לה פירוש שמחמת שעמומית החולי אינה מרגשת בצערה קמ"ל ופרכינן לר' חנינא ממתני' דקתני רישא קשתה שלשה ימים בתוך י"א יום ושפתה מע"ל וילדה ה"ז יולדת בזוב ה"ד אילימא כדקתני שלשה בקושי ואחד בשופי ובכולן ראתה למה לי כולי האי בתרי בקושי ואחד בשופי סגי כדקתני לעיל בברייתא דבגמ' אלא לאו ה"ק קשתה שלשה ושפתה מזה ומזה או שקשתה שנים ושפתה מע"ל בשלישי מן הצער ה"ז יולדת בזוב ותיובתא דר' חנינא ומשני אמר לך ר' חנינא לא לעולם כדקתני שלשה בקושי ומקצת שלישי ומקצת רביעי בשופי והא קמ"ל דאע"ג דקשתה בקצת שלישי ולא שפתה לילה ויום כלילי שבת ויומו אלא לילה ושני חצאי יום טמאה ולאפוקי מדחנניא בן אחי ר' יהושע דאמר לעיל בברייתא דבגמ' כל שקשתה בשלישי אפי' שעה אחת בליל כניסת שלישי אפי' כל היום כולו בשופי ושפתה מליל רביעי שעה אחת להשלמת מע"ל אין זו יולדת בזוב דבעי' שופי כל יום שלישי המביאה לידי זיבה ע"כ: