משנה נידה ד ו

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת נידה · פרק ד · משנה ו | >>

[עריכה]

המקשה בתוך שמונים של נקבה, כל דמים שהיא רואה, טהורים, עד שיצא הולד^יח.

ורבי אליעזר מטמא.

אמרו לו לרבי אליעזר, ומה במקום שהחמיר בדם השופי, הקל בדם הקושי, מקום שהקל בדם השופי, אינו דין ^יט שנקל בדם הקושי.

אמר להן, דיו לבא מן הדין להיות כנדון^כ, ממה הקל עליה, מטומאת זיבה, אבל טמאה טומאת נדה.

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

המקשה בתוך שמונים של נקבה -

כל דמים שהיא רואה טהורין - עד שיצא הוולד.

רבי אליעזר - מטמא.

אמרו לו לרבי אליעזר:

ומה אם במקום שהחמיר בדם השופי, הקל בדם הקושי,

מקום שהקל בדם השופי - אינו דין שנקל בדם הקושי?

אמר להן:

דיו לבוא מן הדין להיות כנידון -

ממה הקל עליה - מטומאת זיבה,

אבל טמאה היא - טומאת נידה.

פירוש הרמב"ם

[עריכה]

כבר ידעת שיולדת נקבה מותרת לבעלה אחר ארבעה עשר יום, ואפשר שתהר ותפיל באמצע שמונים יום.

מקום שהחמיר בדם השופי, הוא אחד עשר יום שבין נדה לנדה אשר קדם ביאורו, לפי שהיא אם ראתה בהם דם נדה שלא מחמת ולד שלושה ימים תהיה זבה, ואם ראתה בהם דם הקושי תהיה טהורה, כפי מה שקדם ביאורו.

מקום שהקל בדם השופי, הוא ששים יום וששה ימים של נקבה, אשר כל דם שתראה בהם טהור אף על פי שהוא מחמת עצמה.

אינו דין שנקל בדם הקושי, ויהיה גם כן טהור. וכבר בארנו שדם השופי הוא אשר ירד מבלי ציר וחבל, ודם הקושי הוא אותו אשר ירד עם צירים וחבלים.

אמר רבי אליעזר דיו לבא מן הדין להיות כנדון, כמו שהמקשה בזולת ימי טוהר נדה ודם נדה יחשב זה דם הקושי, גם כן מקשה בתוך ימי טוהר. וכבר בארנו בשני מבבא קמא, שאין אחד חולק בזה העיקר אשר הוא דיו לבא מן הדין להיות כנדון, אך מאמר רבי אליעזר שהמקשה נדה אינה בכלל עליו, לפי שכבר ביארנו במה שקדם שהמקשה בעת נדתה לבד הוא אשר תהיה נדה. אמנם אם קשתה בתוך אחד עשר יום הנה היא טהורה ואפילו טומאת נדה אין עליה, ולכן תהיה גם כן טהורה ודמיה טהורין אם קשתה בימי טהרה של נקבה, ויהיה הבא מן הדין כנדון. לפי סברת רבי אליעזר שאומר שהיא נדה אם קשתה בתוך אחד עשר יום, יחוייב שתהא טמאה טומאת נדה אם קשתה בתוך שמונים יום של נקבה, כמו שזכר פה.

ואין הלכה כרבי אליעזר:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

המקשה בתוך שמונים של נקבה - כגון ששמשה לאחר ארבעה עשר של ימי לידה ונתעברה והפילה בתוך שמונים:

כל דמים שהיא רואה טהורים - דכל תוך מלאת הוי דם טהור:

ור' אליעזר מטמא - נדה. דכיון דבקושי בא, לאו דם טוהר הוא אלא מחמת ולד שבמעיה, ומזיבה הוא דטהריה רחמנא לקשוי, ולא מנדה:

שהחמיר בדם השופי - כגון שאר יולדת שרואה שלשה בשופי וילדה, הרי זו יולדת בזוב:

היקל בדם הקושי - לטהרה מזיבה:

מקום שהיקל בדם השופי - לטהרה מכל טומאה, כגון תוך מלאת:

אינו דין שנקל בדם הקושי - לטהרו מכל טומאות ואפילו מנדה:

דיו לבא מן הדין - כגון קושי של תוך מלאת שאתם למדים מקושי של עלמא, דיו להיות כנדון כקושי דעלמא, מה קושי דעלמא. טמא בנדה, אף קושי דתוך מלאת טמא בנדה:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

המקשה בתוך שמונים של נקבה. פי' הר"ב כגון ששמשה לאחר י"ד כו'. א"נ שנשתהה ולד אחר חבירו ב' חדשים וחצי. אתד נגמרה צורתו באמצע שביעי. ואחד נגמרה צורתו לסוף תשיעי כמעשה דיהודה וחזקיה בני רבי חייא [בפ' דלעיל דף כז] רש"י. והיינו דכתב הר"ב כגון. לומר דאיכא נמי גוונא אחרינא. ולי נראה דמתני' לא מיירי בגוונא אחרינא שכתב רש"י. דא"כ מאי איריא למתני בתוך פ' של נקבה. ליתני סתמא המקשה בתוך ימי טוהר אלא ודאי בחידוש לא קמיירי. ואף הרמב"ם בפירושו ובחבורו פ"ז מהא"ב. [הלכה ט'] לא אסברה לה אלא בששמשה לאחר י"ד כו':

עד שיצא הולד. יצא הולד טמאה לידה. רש"י בגמ':

ורבי אליעזר מטמא. פי' הר"ב נדה. ונחלקו רש"י והתוספות דלרש"י אף בימי זיבה מדקאמר ת"ק כל הדמים שהיא רואה טהורה ועלה קאמר ר"א דטמאה ולא מפליג [משמע] דאף בימי זיבה דטמאה ודיו דקאמר ר"א לדבריהם דרבנן קאמר להו. והתוספות [ד"ה אימא] פירשו בשם הר"ר מנחם. דר"א לא מטמא אלא בימי נדה כדקאמר דיו ועיין לקמן:

אמרו לו לר"א ומה במקום שהחמיר בדם השופי וכו'. [וכתבו התוספות [ד"ה דיו]] וא"ת ובלא ק"ו נמי אמאי מטמא תיפוק ליה דקושי לא גרע משופי. ולמה בשביל קשוי יש לה להיות טמאה. וי"ל דטעמא דר"א כדאמר רבא בגמרא. בהא זכנהו [תשובה נצחת יכול להשיבן] ר"א לרבנן לאו אמריתו דמה דמה מחמת עצמה ולא מחמת ולד ה"נ וטהרה ממקור דמיה. דמיה מחמת עצמה ולא מחמת ולד. ולכך צריך להו לרבנן ק"ו ומחמת ק"ו אית לן למדרש קרא דדמיה למלתא אחריתא וליכא לאוקמי קרא אפילו בימי נדה דליכא ק"ו [דרבנן נמי דרשי] דתשב [על דמי טהרה. דה"ל למכתב וששים יום וששת ימים דמי טהרה. רש"י דף לו] ישיבה אחת לכולן [או כולן טהורים או כולן טמאים]. ור"א סבר דכיון דאיכא לאוקמי קרא בימי נדה אפי' אי נימא ק"ו. משום דיו אין לך לטהר אלא בימי זיבה. אבל בימי נדה טמאה. ולדידיה אף בימי זיבה טמאה משום תשב ישיבה א' לכלן. כדאמר בגמ'. ע"כ. והא דמסקי ולדידיה אף בימי זיבה כו' היינו לפירוש רש"י. דס"ל דר"א אף בימי זיבה מטמא. אבל להר"ר מנחם [ד"ה אימא] אה"נ דלא מטמא ר"א אלא בימי נדה. ולית ליה לר"א דרש' דתשב ישיבה אחת לכולן. ולא איתמר בגמרא אלא לרבנן. כדמסקי בדבור שאחר זה:

אמר להן דיו כו'. ואף רבנן אית להו דיו. אלא דדרשי תשב ישיבה אחת לכולן. כדפרי' [לעיל] בשם התוספות. ולא קשיא אדמוכח בספ"ב דב"ק דכ"ע אית להו דיו. ומש"ה נמי שפיר כתב הרמב"ם דאין הלכה כר"א אע"ג דקאמר דיו. ולכ"ע אמרינן דיו. אלא שדבריו מוטעים ואינם מובנים לי. והר"ב שסתם ולא פירש הלכה כמאן. נתן בזה מקום לטעות. דהרי יש לדון כפי הנראה מפשטא דמתני' דזכנהו ר"א לחכמים במאי דקאמר דיו. ולפיכך הלכה כמותו. וכ"ש דחזינן דבמתניתין ד' דמיירי נמי בדיני קשוי. דפסקינן כמותו:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(יח) (על המשנה) שיצא כו'. יצא, טמאה לידה. רש"י:

(יט) (על המשנה) ומה כו'. ואם תאמר, בלא קל וחומר תיפוק ליה דקושי לא גרע משופי. ויש לומר, דר' אליעזר דריש וטהרה ממקור דמיה, מחמת עצמה ולא מחמת ולד, כדאיתא בגמרא, לכך צריך ק"ו. תוס'. ועתוי"ט:

(כ) (על המשנה) דיו כו'. ורבנן דרשי, תשב, ישיבה אחת לכולן. ועתוי"ט:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

כל דמים שהיא רואה טהורים: דכל תוך מלאת הוי דם טהור דילפי' לה מרבוייא דקרא דכתיב תשב על דמי טהרה תשב רבוייא הוא לרבות המקשה בתוך פ' של נקבה שכל דמים וכו':

ור' אליעזר מטמא נדה כו': לשון ר"ע ז"ל. אמר המלקט דאם ראתה בימי נדה הויא נדה ובגמ' אמר רבא בהא זכנהו ר' אליעזר לרבנן לאו אמריתו דמה דמה מחמת עצמה ולא מחמת ולד הכא נמי וטהרה ממקור דמיה דמיה מחמת עצמה ולא מחמת ולד אימא בימי נדה נדה בימי זיבה טהורה אמר קרא תשב ישיבה אחת לכולן ופי' רש"י ז"ל לר' אליעזר פריך כיון דאית ליה דיו לודי מיהא דבימי זיבה טהורה בקושי שלפניו כגון ראתה בקושי שבעה ימים ראשונים תהא טמאה ואם ראתה יותר יהא הדם טהור ותטבול לאחר שבעה ראשונים של קושי ע"כ ומשני בגמ' דאפי' אם רואה בי"א של ימי זיבה ס"ל דהויא טמאה דאמר קרא תשב ישיבה אחת לכולן או כולן טהורין או כולן טמאים והיינו דקתני סתמא ור' אליעזר מטמא ולא מפליג משמע דאף בימי זיבה מטמאה מרבוייא דקרא כדכתבינן ודיו דקאמ' ר' אליעזר לדבריהם דרבנן קאמר להו כן כתבו תוס' ז"ל לפי פי' רש"י ז"ל אבל הר' מנחם ז"ל מפרש דר' אליעזר לא מטמא אלא בימי נדה כדקאמר דיו ויישב סוגית הגמ' דכתיבנא כפי פירושו ז"ל ע"ש בתוס' ועיין בפי' הרמב"ם ז"ל שכתב ויהיה הבא מן הדין לפי סברת ר' אליעזר שאומר שהיא נדה אם קשתה בתוך י"א יום יחויב שתהא טמאה טומאת נדה אם קשתה בתוך פ' של נקבה כמו שזכר פה ע"כ. ונלע"ד דליכא למפרך הכא ורבנן לית להו דיו כדפריך בגמ' ס"פ שני דב"ק דהכא עיקר ראיית רבנן הוא מרבוייא דתשב כדכתיבנא. ועיין בס' קרבן אהרן פ' כי תזריע סוף פ' שני: