עיקר תוי"ט על מגילה ג
משנה מגילה, פרק ג':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב
(א) (על המשנה) רחובה. איידי דתני קריאת המגילה ראה רבינו הקדוש לסדר עמחב קריאת ס"ת שגם הוא מתקנת הנביאים ולפי שקריאתם בצבור ובבהכ"נ ראה לסדר תחלת קדושת ב"ה ודיניה:
(ב) (על הברטנורא) פירוש שרבים באים להתפלל שמה אע"פ שאין נותנין כלום בבנינו מ"מ כיון דעל דעת אותן רבים נעשית חמורה קדושתה ואין יכולין למוכרה:
(ג) (על המשנה) תיבה. מקום שמניחין בו ס"ת שאנו קורין ארון והוא קדוש יותר מבהכ"נ הר"נ:
(ד) (על המשנה) מטפחות. מס"ת דקדישי טפי. הר"נ:
(ה) (על המשנה) לא יקחו. וכתב הכ"מ דלהר"מ רישא דמתניתין דוקא דכל מידי דאפשר לעלוי, מעלינן ואין לוקחין בדמיו דבר השוה לו. והתוי"ט הקשה עליו מסוף דברי הר"מ ע"ש ומסיק שמשורת הדין מותר בשוים אבל הא ודאי דטפי עדיף לכתחלה להעלות מלהשוות:
(ו) (על המשנה) א"כ כו'. ות"ק מעיקרא קדישא השתא נמי קדישא מרבים ליחיד ליכא קדושה שא"א דבר שבקדושה בפחות מעשרה. ורבנן אי איכא למיחש כהאי גוונא נמי איכא למיחש משום ברוב עם הדרת מלך ולא משכחת מכירה בבהכ"נ:
(ז) (על המשנה) שאם ירצו. ובגמרא דייקינן לוקח היכי דייר בה שהרי אם רצה להחזיר נמצא משתמש בו בנתים בשכר מעותיו והוי רבית. ומשנינן ר"מ ס"ל צד אחד ברבית מותר. א"נ דמיירי שמתנין להחזיר שכירות בהכ"נ וס"ל רבית ע"מ להחזיר מותר:
(ח) (על המשנה) אין מספידין. הספד של יחיד. אבל מספידין הספד של רבים. גמרא ופירש"י ת"ח שמת צריכין להתאסף ולהספידו וביהכנ"ס ראוי לכך לפי שהוא בית גדול:
(ט) (על המשנה) ר"ח אדר. לפי דמכילתין במגילה הנקראת באדר. התחיל ג"כ בדיני קריאת התורה בקריאה דחליא בר"ח אדר:
(י) (על הברטנורא) משום דג"פ כתיב תרומה בההיא פרשה אחד לאדנים ואחד לבדק חבית ואחד למזבח ההוא דכתיב ביה לכפר על נפשותיכם:
(יא) (על המשנה) בשניה. לשקלים או להפסקה. הר"ן:
(יב) (על הברטנורא) דאז איכא ג' שבתות מפורים לר"ח ניסן עם שבת ראש חודש ניסן. וכן אם חל בא' בשבת יש שלש שבתות. ולא פירש בו הר"ב משום דעל כל פנים הוה ליה סמוכה לפורים דמוקפים ועתוי"ט:
(יג) (על הברטנורא) שבאחד בניסן הוקם המשכן ובשני נשרפה הפרה מפני שלא היו יכולין לשרוף את הפרה עד שהוקם המשכן ונמצאת פרה מאוחרת לראש חודש ניסן אלא שהקדימוה מפני שהיא טהרתן של ישראל וכיון שכן אין ראוי להפסיק בין פרה להחודש כדי שלא תקדים כל כך מאחר שהיתה ראויה להיות מאוחרת ירושלמי. הר"נ:
(יד) (על הברטנורא) טעמא דהפטורות. שאנטיוכס גזר על ישראל שלא יקראו בתורה ברבים מה עשו ישראל לקחו פרשה אחת מנביאים שענינה דומה לענין מה שכתוב בפ' של שבת ההיא. ואע"פ שבטלה הגזירה, המנהג לא בטל. תשבי. ונקראת הפטורה מלשון ב' שפירש הר'ב בפ"י דפסחים מ"ח:
(טו) (על הברטנורא) בר"ח שחל בשבת מפטיר והיה מדי חדש בחדשו. ותו בגמרא דתעניות ומעמדות דבשבת ליכא הוי מפסיקין לענין הפרשה:
(טז) (על המשנה) בתעניות. בגמרא פריך כיון דקורין במנחה למה יפסיקו בשחרית ומשני דבתעניות בשחרית לא קרינן כלל אלא מעייני במילי דמתא ומתקנינהו.
(יז) (על המשנה) וביוה"כ. איירי במנחה, יוה"כ שחל להיות בשבת. דליכא למימר דאיירי בשחרית א"כ אמאי נקטיה מכל המועדות. תוספ'. ולהכי נקטיה בסוף. ואכתי לא ניחא אמאי לא תני כל המועדות. וצ"ל כפירש"י והר'ן דה"ק לכל המועדות מפסיקין (בפרשה) וכן לר"ח כו' (בהפטרה) ועתוי"ט:
(יח) (על הברטנורא) משום דבשני אית לן למקרי שור או כשב. משום דכתיב ביה וספרתם לכם. ובשני מתחילין לספור את העומר ובשביעי אית לן למקרי ויהי בשלח שבשביעי אמרו ישראל שירה על הים. והשאר כולן נקראות כסדר כתיבתן בתורה וכתוב בהן מענינו של פסח. הר"נ. ומיהו אם חל יום ג' של פסח בשבת דקורין ראה כר ישתנה הסדר וביום דה"ו דפסח שהוא אב"ג דשבת יקראו קדש, אם כסף, ויעשו בני ישראל. תוספ':
(יט) (על הברטנורא) שהיא שירה כמותה ומדבר בה מיציאת מצרים עלה עשן באפו וישלח חציו ויפיצם רש"י:
(כ) (על הברטנורא) נ"ל משום דכתיב ביה ולא יראו פני ריקם אלא חבא עולת ראיה ושלמי תגיגה ומי שלא חג ביר'ט הראשון חוגג את כל הרגל ותו לא לפיכך מזהירין את העם לחוג עדיין והאידנא עושין זכר למקדש ועוד דמי שלא קיים מצות שמחה בחג יקיימה עדיין:[כא] לפי שמפלתו של סנחריב בליל פסח היה. רש"י:
(כב) (על הברטנורא) על שם שנגלה בסיני בריבו רבבות אלפי שנאן:
(כג) (על הברטנורא) אע"ג דעצרת יש לו תשלומין כל ז'. מ"מ קורין בשני לפי שאח"כ ימי החול ואין העם מתאספין לקרות בצבור. ועתוי"ט:
(כד) (על הברטנורא) כדי שיזכור לנו עקידת יצחק היום במשפט. רש"י:
(כה) (על הברטנורא) משום זכור אזכרנו רחם ארחמנו. רש"י. וחובת היום להזכיר זכרונות. הר"נ:
(כו) (על הברטנורא) שמדבר בעבודת היום. הר"מ:
(כז) (על הברטנורא) שמדבר במדת התשובה. הלא זה צום אבחרהו. רש"י. וכתיב ביה ולקדוש ה' מכובד ודרשינן זה יוה"כ. ר"נ:
(כח) (על הברטנורא) לפי שהעריות עבירה מצויה שנפשו של אדם מחמדתן ויצרו תקפו. רש"י. וכלומר וכל מי שנכשל באחת מהן יזכור ויכלם ויחזור בתשובה. הר"מ:
(כט) (על הברטנורא) שיש בו מתשובת אנשי ננוה ושקבל הקב"ה תשובתם וניחם על הרעה אשר דבר לעשות להם ולא עשה:
(ל) (על הברטנורא) דכתיב ביה לחוג את חג הסוכות. רש"י:
(לא) (על הברטנורא) על שם שתנוכת המזבח היתה באותה אסיפה ובתג הסוכות. רש"י:
(לב) (על הברטנורא) אבל ביום שני אין קורין בו וביום השני להראות שהוא ספק יום שני דגנאי הוא לקרות יר'ט בספק חול. רש"י:
(לג) (על הברטנורא) שאין פוחתין מג' פסוקים לכל אחד ואחד:
(לד) (על הברטנורא) לפי שהוא נוסף בשביל חוה"מ לפיכך הוא קורא את ספיקי היום. רש"י:
(לה) (על הברטנורא) ע"ש ביום השמיני שלח את העם. רש"י:
(לו) (על הברטנורא) ר'ל בגולה:
(לז) (על הברטנורא) לפי שהוא סוף כל המועדות חותמין בברכת משה רבינו ע"ה שבירך את ישראל ומפטיר אחרי מות לפי שחתמנו בפטירתו של מרע"ה מפטיר במה שצוה הקב"ה לאחר שנפטר. ליהושע תלמידו. הר"נ:
(לח) (על הברטנורא) שיש שם מצות שבת רגלים וחולו של מועד דכתיב את חג המצות תשמור ומכאן למדנו איסור מלאכת חולו של מועד במסכת תגיגה. רש"י:
(לט) (על המשנה) בנשיאים. דהוה נמי חנוכת המזבח רש"י. ועוד משום שנשלם מלאכת המשכן בכ"ה בכסליו. טור. ועוד שכשכבשו החשמונאים למקדונים מצאו המזבח משוקץ וסתרו אותו ובנאוהו מחדש וחנכו אותו בכ"ה בכסליו. בספר מכבי:
(מ) (על המשנה) בתעניות. שגוזרין אותו הצבור מפני הצרות כגון בצורת כו' אבל בשאר תעניות קורא ויחל. הר"מ:
(מא) (על הברטנורא) דאלו של משנה תורה מסקינן בגמרא דכיון שהן בלשון יחיד ומרע"ה מפי עצמו אמרן (וברוח הקודש. תוספ') מפסיקין בהן:
(מב) (על המשנה) אין מפסיקין כו'. בגמרא, דאמר קרא מוסר ה' בני אל תמאס (והמפסיק בהן מראה עצמו שקשה לו לקרות) א"נ לפי שאין ברכה על הפורעניות. וכתב הר"נ ואלו היה מפסיק היה אותו שבא לקרות חייב לברך על הקללות ואע"ג דתנן חייב אדם לברך על הרעה כשם כו' ההיא כעין הצדקת דין הוא. אלא היכי עביד הקורא בקללות מתחיל לפניהם ומסיים לאחריחב:
(מג) (על המשנה) קורא כו'. וב' הראשונים דבתעניות קורין פרשת ברכות. רש"י:
(מד) (על המשנה) בשני כו'. לפי שקורא כסדרן וחוזר וקורא ואין עולין מן החשבון הלכך תנן להו בסוף. ועתוי"ט:
(מה) (על המשנה) מצותן כו'. דלמה הוצרך לכתוב כאן וידבר משה וכי כל המצו' כולן לא אמרן משה לישראל. רש"י: