פתיחת התפריט הראשי

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת מגילה · פרק ג · משנה ו | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

בחנוכה, בנשיאיםלט.

בפורים, ויבא עמלק.

בראשי חודשים, ובראשי חדשיכם.

במעמדות, במעשה בראשית.

בתעניותמ, ברכות וקללות.

אין מפסיקין מב בקללות, אלא אחד קורא מג את כולן.

בשני מד ובחמישי ובשבת במנחה, קורין כסדרן ואין עולין להם מן החשבון.

שנאמר, (ויקרא כג) וידבר משה את מועדי יי אל בני ישראל, מצוותן מה שיהו קורין כל אחד ואחד בזמנו.

משנה מנוקדת

בַּחֲנֻכָּה, בַּנְּשִׂיאִים.
בְּפוּרִים, וַיָּבֹא עֲמָלֵק.
בְּרָאשֵׁי חֳדָשִׁים, וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם.
בְּמַעֲמָדוֹת, בְּמַעֲשֵׂה בְּרֵאשׁית.
בְּתַעֲנִיּוֹת, בְּרָכוֹת וּקְלָלוֹת.
אֵין מַפְסִיקִין בִּקְלָלוֹת, אֶלָּא אֶחָד קוֹרֵא אֶת כֻּלָּן.
בְּשֵׁנִי וּבַחֲמִישִׁי וּבְשַׁבּת בְּמִנְחָה, קוֹרִין כְּסִדְרָן וְאֵין עוֹלִין לָהֶם מִן הָחֶשְׁבּוֹן, שֶׁנֶאֳמָר (ויקרא כג מד): "וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶת מֹעֲדֵי ה' אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל", מִצְוָתָן שֶׁיְהוּ קוֹרִין כָּל אֶחָד וְאֶחָד בִּזְמַנּוֹ.

נוסח הרמב"ם

בחנוכה בנשיאים בפורים ויבוא עמלק (שמות יז ח) בראשי חודשים ובראשי חודשיכם (במדבר כח יא) במעמדות במעשה בראשית בתענייות ברכות וקללות ואין מפסיקין בקללות אלא אחד קורא את כלם בשני ובחמישי ובשבת במנחה קורין שלשה כסדרן ואינו עולה להן מן החשבון שנאמר וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל (ויקרא כג מד) מצותן שיהו קורין כל אחד ואחד בזמנו.

פירוש הרמב"ם

בחנוכה בנשיאים בפורים ויבא עמלק כו': שבת שבתוך חנוכה מפטירין בנרות בזכריה ואם חל יום ראשון מחנוכה ביום שבת שיהו בחנוכה שתי שבתות שבת ראשון מפטירין בנרות דזכריה ושניה בנרות שלמה ואם חל יום פורים בשבת תהיה ההפטרה פקדתי את אשר עשה עמלק וכן אם יחול ר"ח בשבת מפטיר והיה מדי חדש בחדשו ואם יחול ביום ראשון הפטרה מחר חדש וזהו ענין אמרו לכל מפסיקין לראשי חדשים לחנוכה ולפורים וכן לתעניות ולמעמדות מפטירין מענין תעניות ומעמדות לא מענין סדר אותה שבת ובתשעה באב קורין כי תוליד בנים ומפטיר אסוף אסיפם ונהגו העם לקרות בזה הגלות הפטרה קודם תשעה באב מענין התוכחות לא מענין הסדרים וכן אחר תשעה באב מפטיר בנחמות עד השבת שקודם ראש השנה שהיא ההפטרה מענין התשובה וההפטרות שקודם תשעה באב דברי ירמיהו שמעו דבר ה' חזון ישעיהו איכה היתה לזונה ואחר תשעה באב נחמו נחמו ותאמר ציון עניה סוערה אנכי אנכי הוא מנחמכם רני עקרה קומי אורי שוש אשיש שובה ישראל וקורין ברכות וקללות בתעניות לאומרם מוסר ה' בני אל תמאס. ואמר ואינו עולה להם מן החשבון שאינה עולה להם אותה הקריאה שקורין בב' ובה' לקריאת יום שבת ולא נאמר שיחשבו השלשה שקראו ויקראו ד' ביום שבת ממקום שפסקו בו השלשה לקריאתה וישלימו לחשבון שבעה אלא חוזרין לראש הפרשה כמו שהוא גלוי ומפורסם:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

במעמדות במעשה בראשית - שבשביל הקרבנות נתקיימו שמים וארץ. וסדר קריאתן מפורש במסכת תענית בפרק אחרון:

ברכות וקללות - אם בחקותי מא. להודיע שעל עסקי החטא באה פורענות לעולם, ויחזרו בתשובה וינצלו מצרתם:

כסדרן - בסדר פרשת היום:

ואין עולין להם מן החשבון - כשיגיע יום שבת יחזרו ויקראו מה שקראו בשני ובחמישי ובשבת במנחה:

שנאמר וידבר משה - אכולה מתניתין קאי, ללמוד מכאן שמצוה לקרות בכל המועד מענין המועד:

פירוש תוספות יום טוב

בחנוכה. אע"ג דבמתני' דלעיל הקדים ר"ח משום דתדיר לפי שלא פרט למועדות אלא נקטינהו בכללא דלכל מפסיקין. ניחא ליה להתחיל בפרטן בר"ח משום דתדיר אבל הכא דפרט לכל המועדות אחד לאחד נקטינהו כסדרן מראשית השנה ועד אחרית השנה. ולא ראה מקום להכניס ר"ח בין הדבקים. גם לא התחיל בר"ח. לפי שהוא חוזר על הכלל דלכל מפסיקין:

בנשיאים דהוי נמי חנוכת המזבח. כ"כ רש"י והר"ן. והטור סימן תרפ"ד כתב על שם מדרש פסיקתא משום שנשלם מלאכת המשכן בכ"ה בכסליו. [ואני מצאתי בספר מכבי שכשכבשו החשמונים ליונים מצאו המזבח משוקץ וסתרו אותו ובנאוהו מחדש וחנכו אותו בכ"ה בכסליו]:

במעמדות. ולעיל הקדים תעניות לפי שיש לכל אחד דין קדימה על חבירו דתעניות שוים לכל הצבור כדלעיל ומעמדות תדירי:

בתעניות ברכות וקללות. הרמב"ם כתב פי"ג מהלכות תפלה בתעניות שגוזרין אותן הצבור מפני הצרות. כגון בצורת ודבר וכיוצא בהן כו'. אבל בשחר תעניות קורין ויחל והוא במסכת סופרים פט"ו:

[ברכות וקללות. פי' הר"ב. אם בחוקותי דאילו של משנה תורה מסקינן בסוגיא דכיון שהן בלשון יחיד ומשה רבינו ע"ה מפי עצמו אמרן [וברוח הקדש. תוספת] מפסיקין בהן]:

אין מפסיקין בקללות וכו'. בגמרא דאמר קרא (משלי ג') מוסר ה' בני אל תמאס [והמפסיק בהן מראה עצמו שקשה לו לקרות] א"נ לפי שאין ברכה על הפורענות וכתב הר"ן ואילו היה מפסיק היה אותו שבא לקרות חייב לברך על הקללות. ואע"ג [דתנן בסוף ברכות] דחייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה לא דמיא לההיא. דההיא כעין הצדקת דין הוא ע"כ. אלא היכי עביד הקורא בקללות מתחיל לפניהם ומסיים לאחריהם [ואע"ג דבסוף משנה א' פרק דלקמן תנן הפותח והחותם מברך לפניה ולאחריה. אבל כל שאר הקוראים בתורה אין מברכין כלל כדפירש שם הר"ב והרי יש לפניהם ולאחריהם הרבה בפרשה שנמצא שהקללות אינם נקראים בראשון ולא באחרון י"ל דמ"מ בתעניות משכחת להו והיינו על החותם. דאלו הפותח הוא קורא בברכות. ועיין בדבור דלקמן בסמוך. ועי"ל דהך אי נמי לפי שאין ברכה כו' ריש לקיש אמרו. והא מסקינן בסוגיא דהאידנא נהגו כו'. וכדכתב שם הר"ב. ואיכא למימר דריש לקיש אהאידנא קאמר טעמו ואע"ג דמשמע דאמתניתין קאמר ל"ק הואיל והאידנא כך נהגו. קאמר [מאי] דשייך האידנא. ולא איכפת במאי דאסמכיה אמתני' והראשון נ"ל יותר]:

אלא אחד קורא את כולן. ושנים הראשונים [דבתעניות] קורין פרשת ברכות. רש"י:

בשני ובחמישי כו'. לפי שקורין כסדרן וחוזרין וקורין ואין עולין מן החשבון הלכך תנן להו בסוף. אבל א"ל דדלעיל. כולהו מקרא נפקא כדלקמן מוידבר משה את מועדי. דהני נמי מקרא דרשינן להו פ"ז דב"ק. וילכו שלשת ימים ולא מצאו מים (שמות ט"ז) אין מים אלא תורה שהלכו ג' ימים בלא תורה ונלאו. עמדו הנביאים שביניהם ותיקנו להם שיהיו קורין בשבת ומפסיקין באחד בשבת וקורין בשני ומפסיקין בג' וד' וקורין בה' ומפסיקין בע"ש כדי שלא ישהו ג' ימים בלא תורה ומשום יושבי חניות שכל ימות החול עוסקין בסחורה ואין קורין בב' וה' תיקון בגינייהו קריאה יתירה. ע"כ בגמ'. וא"ל דזו אינה אלא אסמכתא ואלו דמתני' דרשה גמורה. שכבר כתב הכסף משנה בפי"ג מהלכות תפלה דגם זו אינה אלא אסמכתא וכדמוכח מדברי הר"ן שאכתוב במשנה ג' פרק דלקמן. ולפי שעיקר התקנה בב"ה ומשום יושבי קרנות שאין שומעין בב"ה תיקנו מנחה דשבת הלכך תני ב"ה קודם מנחה דשבת אע"ג דבו מתחילין בפרשה חדשה:

שנאמר וידבר משה וגו' מצותן שיהו קורין וכו'. דלמה הוצרך לכתוב כאן וידבר משה וכי כל המצות כולן לא אמרן משה לישראל. רש"י בגמרא דיליף מהך קרא שיהיו שואלין ודורשין מענינו של יום כו':

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(לט) (על המשנה) בנשיאים. דהוה נמי חנוכת המזבח רש"י. ועוד משום שנשלם מלאכת המשכן בכ"ה בכסליו. טור. ועוד שכשכבשו החשמונאים למקדונים מצאו המזבח משוקץ וסתרו אותו ובנאוהו מחדש וחנכו אותו בכ"ה בכסליו. בספר מכבי:

(מ) (על המשנה) בתעניות. שגוזרין אותו הצבור מפני הצרות כגון בצורת כו' אבל בשאר תעניות קורא ויחל. הר"מ:

(מא) (על הברטנורא) דאלו של משנה תורה מסקינן בגמרא דכיון שהן בלשון יחיד ומרע"ה מפי עצמו אמרן (וברוח הקודש. תוספ') מפסיקין בהן:

(מב) (על המשנה) אין מפסיקין כו'. בגמרא, דאמר קרא מוסר ה' בני אל תמאס (והמפסיק בהן מראה עצמו שקשה לו לקרות) א"נ לפי שאין ברכה על הפורעניות. וכתב הר"נ ואלו היה מפסיק היה אותו שבא לקרות חייב לברך על הקללות ואע"ג דתנן חייב אדם לברך על הרעה כשם כו' ההיא כעין הצדקת דין הוא. אלא היכי עביד הקורא בקללות מתחיל לפניהם ומסיים לאחריחב:

(מג) (על המשנה) קורא כו'. וב' הראשונים דבתעניות קורין פרשת ברכות. רש"י:

(מד) (על המשנה) בשני כו'. לפי שקורא כסדרן וחוזר וקורא ואין עולין מן החשבון הלכך תנן להו בסוף. ועתוי"ט:

(מה) (על המשנה) מצותן כו'. דלמה הוצרך לכתוב כאן וידבר משה וכי כל המצו' כולן לא אמרן משה לישראל. רש"י:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

בחנוכה בנשיאים:    בטור א"ח סי' תרפ"ד ותרצ"ג ובספר חן טוב פ' כי תשא דף קס"ו ע"ד נתן טעם לשבח במה שארז"ל שנצטער אהרן על שלא הקריב כלום בחנוכת המזבח כשאר הנשיאים ואמר למה יגרע שבטי מכל השבטים אז א"ל הקב"ה לא תצטער שבידך שני דברים גדולים מכל הקרבנות הלא הם ברכת כהנים והדלקת נרות שהם נוהגים בפני הבית ושלא בפני הבית לכן אנו קורין ברכת כהנים ביום א' של חנוכה ואחר גמר קרבנות הנשיאים ביום הח' אנו קורין פ' בהעלותך את הנרות ומנהג ישראל תורה היא לרמוז ב' דברים הללו תדירים ביד בני אהרן ברכת כהנים והדלקת נרות חנוכה ע"י בני חשמונאי הכהנים ע"כ:

בתעניות ברכות וקללות:    תוס' פ' כל שעה (פסחים דף מ') וכתבו הם ז"ל אנו נוהגין על פי מסכת סופרים שאנו קורין ויחל בתעניות ע"כ. וביד ס"פ א' דהלכות תענית ובפי"ג מהלכות תפלה כתב בתעניות שגוזרין אותן הצבור מפני הצבור כגון בצורת ודבר וכיוצא בהן קורין ברכות וקללות אבל בשאר תעניות קורין ויחל ובטור א"ח סי' תקע"ט:

ואין מפסיקין בקללות:    בפ' י"ג דהלכות תפלה סי' ז' ומפרש טעמא בגמ' משום דכתיב מוסר ה' בני אל תמאס פי' רש"י ז"ל והמפסיק בהן מראה עצמו שקשה לו לקרות ובמסכת סופרים יליף ליה מסיפיה דקרא ואל תקוץ בתוכחתו אל תעשו קוצין קוצין פסקין פסקין לשון קציצה ע"כ. ובירושלמי א"ר לוי אמר הקב"ה אינו בדין שיהו בני מתקללים ואני מתברך א"ר יוסי ב"ר בון לא מטעם זה אלא זה שהוא עומד לקרות בתורה צריך שיהא פותח בדבר טוב וחותם בדבר טוב ע"כ. ומצאתי בספר חן טוב ריש פ' ראה דף ר"ץ שהביא מאמר מספר דברים רבה הלכה אדם מישראל מהו שיהא מותר לו לקרות התוכחות בקריות הרבה כך שנו חכמים אין מפסיקין בקללות אלא אחד קורא את כולם. למדונו רבותינו למה אין מפסיקין בקללות א"ר חייא בר גמדא לפי שכתוב מוסר ה' בני אל תמאס ואל תקוץ בתוכחתו אל תעשה את התוכחות קוצין קוצין אלא אחד קורא את כולן ד"א למה אין מפסיקין בקללות א"ר יהושע דסכנין בשם ר' לוי אמר הקב"ה אני כתבתי על כבודי עמו אנכי בצרה אין שורת הדין שיהיו בני מתקללין ואני מתברך כיצד וכו' והאריך בקושיות ותירץ וז"ל בקיצור שכונת בעל המאמר שגם אפי' אדם אחד שיקרא את כולם לא יקראם בקריאות הרבה וז"ש בלשונו בקריאות הרבה ולא אמר קורין הרבה להורות שהקורין הוא אחד אלא קוראם בקריות הרבה והוכיח דבריו מלשון המשנה ז"ש כך שנו רבותינו ירצה בסגנון זה ואין מפסיקין בקללות אלא אחד קורא את כולן ולמה האריך בלשונה שהיל"ל בקיצור אין מפסיקין בקללות לבד או יאמר אחד קורא את כל הקללות אלא ר"ל גם אם יקרא אחד את כולם אין מפסיקין בקללות שאם יאמר אחד קורא כל הקללות יובן שיוכל להפסיק ביניהם ויקראם בקריות הרבה הוא עצמו קורא וחוזר וקורא לז"א אין מפסיקין בקללות אפי' שאחד יקרא את כולם הוא עצמו לא יפסיק וגם אם יאמר אין מפסיקין הייתי אומר דוקא לעולין הרבה אכן אם אדם אחד יקרא את כולם בקריות הרבה יכול לז"א אין מפסיקין בקללות אלא אחד קורא את כולן וגם הוא בלא הפסק וכ"ת אני אפרש המשנה להפך שאין קפידא אלא שיקרא אחד את כולן אבל אם יקראם קריות הרבה מותר וזאת היתה שאלתו אם פי' המשנה כך זה מובן מדקדוק לשון המשנה שהאריך לומר אין מפסיקין בקללות ומן הראוי לומר אחד קורא כל הקללות ויובן שאין הקפידא אלא אם ירצה אדם אחד ולא רבים מדשנו רבותינו כך ואין מפסיקין וכו' לשון מיותר ר"ל שגם בקריות הרבה אדם אחד לא יפסיק לכן שאל ואמר למה אין מפסיקין ירצה (למה) אפי' אדם אחד עצמו לא יפסיק א"ר חייא לפי שכתוב מוסר ה' בני אל תמאס ואל תקוץ וכו' שהפסוק מיותר שהיל"ל מוסר ה' ותוכחתו אל תמאס ואם אל תקוץ הוא פחות ממאיסה יאמר אל תקוץ לבד ולא יאמר מאיסה כלל אכן ר"ל ב' דברים מוסר ה' בני אל תמאס להפסיק בקללות ולהניח קצתם לחברך ול"מ זה אלא גם אם אתה קורא את כולם אל תעשה קוצין קוצין פסקי פסקין בקריות הרבה א"ר יהושע טעם אחר מספיק למה לא יפסיק בקללות גם אם יקרא את כולם הוא עצמו לא יקראם בקריות הרבה יען כל פעם צריך לברך לפניה ולאחריה ואינו בדין שיהיו בני מתקללים לכן אין מפסיקין אפי' שאחד קורא את כולם ע"כ בקיצור:

בשני ובחמישי ובשבת במנחה קורין בסדרן:    פי' הר"ן ז"ל קורין בסדרן שמתחילין הסדר ואין עולה להם מן החשבון לקריאת הסדר בשבת הבאה שחרית שלעולם חוזרין לראש הסדר ובשבת במנחה קורין סדר שבת הבאה. ובירוש' אית תנאי תני עולה להם מן החשבון. ובגמ' ת"ר מקום שמפסיקין בשבת שחרית שם קורין במנחה. במנחה שם קורין בשני. בשני שם קורין בחמשי. בחמשי שם קורין לשבת הבאה דברי ר"מ ר' יהודה אומר מקום שמפסיקין בשבת שחרית שם קורין במנחה ובשני ובחמשי ולשבת הבאה א"ר זירא הלכה כר' יהודה וכתב הר"ן ז"ל ואע"ג דמילתיה דר' יהודה היינו מילתיה דתנא דמתני' דקתני אין עולה להן מן החשבון משום דה"א דמתני' הכי קתני בשני ובחמשי ובשבת במנחה קורין בסדרן במקום שמסיים בשני שם מתחיל בחמישי ואין עולה להן לשבת הבאה מן המנין אלא חוזר וקורא מראש הסדר וזו מחלוקת שלישית ומש"ה פסיק כתנא דברייתא דהיינו ר' יהודה דמיפרשן מילתיה עכ"ל ז"ל:

שנאמר וידבר משה את מועדי ה' וכו':    פי' קרא יתירא דריש דהא כתיבי כולהו פרשיות ובתרייהו כתיב וידבר משה את מועדי ה' לומר שהיה דורש הלכותיהן בזמנם דלפשטיה לא איצטריך דוכי כל המצות כולם לא אמרן משה לישראל אלא מלמד שהיה מדבר עמהן הלכות כל מועד ומועד בזמנו להודיע חוקי האלהים ותורותיו רש"י והר"ן ז"ל. אכן כתוב בכסף משנה פי"ג מה"ת שאינו אלא אסמכתא עי' מ"ש בתוס' י"ט ועי' פי"ז דפרשת אמור בספר קרבן אהרן:


פירושים נוספים