ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/קצא ב
מחוברים בשמות ובפעלים. ופעמים עם הנו"ן והו"ו ברפה ובחולם: "עֲווֹנוֹתָיו יִלְכְּדֻנוֹ אֶת הָרָשָׁע" (משלי ה כב), "וְקָבְנוֹ לִי מִשָּׁם" (במדבר כג יג). ולנקבה: הִיא. ותכנס עליהם ה"א הידיעה פתוחה: "הָאִישׁ הַהוּא" (ויקרא יז ד), "מִן הָאָרֶץ הַהִוא יָצָא אַשּׁוּר" (בראשית י יא). והו"ו בשוא או בקמץ: וְהוּא, וָהוּא, וְהִיא, וָהִיא. אבל אותיות בכל"ם לא יכנסו עליהם, כי בענין אחד ישמשו כמו שאנו עתידים לבאר. והשי"ן תכנס עליהם והיא בסגול: שֶׁהוּא, שֶׁהִיא. ובא אחד בשוא: "שְׁהוּא עָמֵל" (קהלת ב כב).
הֵם – בצרי, כנוי לפוֹעלים הנסתרים ולפעוּלים בלי זכר הפֹעֵל, כי עם זכר הפועֵל יאמר אוֹתָם. וכן לפעוּלים בהתחבר בפעלים ובשמות ובמלים, ואז תהיה הה"א בסגול או מ"ם לבדה. ובא הֵם לפעולים בלי התחבר: "בָּא הַמַּלְאָךְ עַד הֵם וְלֹא שָׁב" (מ"ב ט יח). ובתוספת ה"א הֵמָּה בצרי – "הֵמָּה מֵי מְרִיבָה" (במדבר כ יג) והמ"ם בדגש, "לָשֵׂאת אֹתוֹ בָּהֵמָּה" (שמות ל ד), "כִּי בָהֵמָּה שָׁמֵן חֶלְקוֹ" (חבקוק א טז), "וְאֵין מְקַבֵּר לָהֵמָּה" (ירמיהו יד טז), ואותיות השמוש קמוצות. ולנקבות הֵן ובתוספת ה"א הֵנָּה בצרי ומלעיל והנו"ן בדגש. ופעמים גם בנו"ן לזכרים: "הֲלָהֵן תְּשַׂבֵּרְנָה" (רות א יג), "וְהֵנָּה בָּאוּ עַד תּוֹךְ הַבַּיִת לֹקְחֵי חִטִּים" (ש"ב ד ו), ("דֶּרֶךְ הֵנָּה פְנֵיהֶם" (ירמיהו נ ה)). ובא לנקבות במ"ם: "שִׁשִּׁים הֵמָּה מְלָכוֹת" (שה"ש ו ח). וכלם בצרי: הֵם, הֵמָּה, הֵן, הֵנָּה. וכל לָהֶן הוא בסגול בלשון הקדש, ובלשון ארמי הוא בצרי. בָּהֵן הם שמנה עשר, חמשה עשר מהם בצרי: "אֲשֶׁר יָשַׁב בָּהֵן לוֹט" (בראשית יט כט), "אֲשֶׁר עָבַדְתִּי אֹתְךָ בָּהֵן" (בראשית ל כו), "וַיְפַצֵּל בָּהֵן" (בראשית ל לז), "אֲשֶׁר יֻסַּךְ בָּהֵן" (שמות כה כט), וחברו "אֲשֶׁר יֻסַּךְ בָּהֵן" (שמות לז טז), "לְנַתֵּר בָּהֵן" (ויקרא יא כא), "אֲשֶׁר בָּהֵן הַנָּגַע" (ויקרא יד מ), "וְתָקְעוּ בָּהֵן" (במדבר י ג), "וּתְנוּ בָהֵן אֵשׁ" (במדבר טז ז), "אִישׁ מַחְתָּתוֹ וַיִּתְּנוּ בָהֵן אֵשׁ" (ויקרא י א), "אֲשֶׁר אַתָּה בֹּטֵחַ בָּהֵן" (דברים כח נב), "מִקּוֹל פָּרָשׁ וְרֹמֵה קֶשֶׁת" (ירמיהו ד כט), "תְּנוּ צִיץ לְמוֹאָב כִּי נָצֹא תֵּצֵא" (ירמיהו מח ט), ושנים בפסוק אחד: