ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/קצא א
והמלה הזו משתמשין בה בכפל, כמו "בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין הַחֹל וּבֵין הַטָּמֵא וּבֵין הַטָּהוֹר" (ויקרא י י), "בֵּינֵינוּ וּבֵינֵיכֶם" (יהושע כב כז), ופעמים יספיק באחד כשיתחבר עם כנוי הפעולים במלה אחת, כמו "יִהְיֶה שֹׁמֵעַ בֵּינוֹתֵינוּ" (שופטים יא י), "כִּי הַמֵּלִיץ בֵּינֹתָם". (בראשית מב כג) וכן יספיק באחד כשיהיו שני הפעולים במלה אחת, כמו "שָׁמֹעַ בֵּין אֲחֵיכֶם" (דברים א טז), "בֵּין הַגְּזָרִים הָאֵלֶּה" (בראשית טו יז), "וּבֵין דֹּרוֹתֵינוּ אַחֲרֵינוּ" (יהושע כב כז), "מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים" (שמות כה כב), "בֵּין שְׁנֵינוּ" (בראשית לא לז). וכן יספיק בבֵּין אחד אם תהיה במלה השנית למ"ד, כמו "בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל" (יחזקאל כב כו), "בֵּין הַבְּהֵמָה הַטְּהֹרָה לַטְּמֵאָה וּבֵין הָעוֹף הַטָּמֵא לַטָּהֹר" (ויקרא כ כה), "בֵּין דָּם לְדָם בֵּין דִּין לְדִין וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע" (דברים יז ח). אבל לא יספיק בבֵּין אחד אם יהיה במקום הלמ"ד ו"ו, לא יאמר בֵּין דָּם וְדָם בֵּין טָהוֹר וְטָמֵא. ונכנסה בי"ת השמוש לתוספת ביאור: "וְצָמְחוּ בְּבֵין חָצִיר" (ישעיהו מד ד), כי יספיק זולתה.
גַּם – בפתח, לא יקובץ ולא יחובר.
הֵן – בצרי, ובמקף בסגול כשהוא סמוך למלה זעירא או למלה מלעיל: "הֶן־תָּ֭וִי" (איוב לא לה). ובתוספת ה"א: הִנֵּה בצרי, ובדגש לעולם. אבל "הִנֶּה נָּא אֲדֹנַי" (בראשית יט ב) סגול מפני הדגש אשר במלת "נָּא". והכנוי: הִנּוֹ או הִנֶּנּוּ, הִנְּךָ, הִנִּי, או הִנְנִי – "הִנְנִי עֲנוּ בִי" (ש"א יב ג), קל ובשוא, ובדגש ובצרי: "אָמַרְתִּי הִנֵּנִי הִנֵּנִי אֶל גּוֹי לֹא קֹרָא בִשְׁמִי" (ישעיהו סה א). ובדגש גם הנו"ן השניה ובסגול הראשונה: "וַיֹּאמֶר הִנֶּנִּי בְנִי" (בראשית כב ז), "וַיֹּאמֶר הִנֶּנִּי מִי אַתָּה בְּנִי" (בראשית כז יח). והמסורת עליהם: שנים דגושים. "הִנְנוּ אָתָנוּ לָךְ" (ירמיהו ג כב), "הִנְנוּ בְיָדֶךָ" (יהושע ט כה), "הִנְנוּ עַצְמְךָ וּבְשָׂרְךָ אֲנָחְנוּ" (ש"ב ה א) – קל ובשוא. או הִנֶּנּוּ בדגש שני הנו"נין ובסגול הראשונה: "הִנֶּנּוּ וְעָלִינוּ" (במדבר יד מ), "הִנֶּנּוּ עֲבָדִים לַאדֹנִי" (בראשית מד טז), "הִנֶּנּוּ לְךָ לַעֲבָדִים" (בראשית נ יח). והמסורת: שלשה דגושים. (וברפה) [ובדגש] הנו"ן הראשונה: "וְיֹאמְרוּ לְךָ הִנֵּנוּ" (איוב לח לה). הִנָּהּ, הִנֵּךְ בצרי, או בקמץ – "הִנָּךְ הָרָה" (בראשית טז יא), הִנָּם, הִנְּכֶם, הִנָּן, הִנְּכֶן.
הֵנָּה – בצרי ומלעיל והנו"ן בדגש, ואין בו קבוץ וכנוי.
הֵא – אין בו כנוי.
הוּא – כנוי לנסתר הפועֵל ולפעוּל בלי זֵכֶר הפועֵל, כי לפעוּל עם זכר הפועֵל: אוֹתוֹ או ה"א-ו"ו או נו"ן-ו"ו דגושה ובשורק, או ו"ו לבדה בחלם