ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/קצב א
"אֶרֶץ לֹא יֵשֵׁב בָּהֵן כָּל אִישׁ וְלֹא יַעֲבֹר בָּהֵן בֶּן אָדָם" (ירמיהו נא מג); ושלשה בסגול: "בִגְדֵיהֶם אֲשֶׁר יְשָׁרְתוּ בָהֶן" (יחזקאל מב יד), "וּלְכָל בָּהֶן חַיֵּי רוּחִי" (ישעיהו לח טז), "וַיָּבֹאוּ פְלִשְׁתִּים וַיֵּשְׁבוּ בָּהֶן" (ש"א לא ז). ועם הכ"ף: "וְלֹא יַעֲשֶׂה כָּהֶן" (יחזקאל יח יד עי"ש), בסגול. וכן הֵם כשיבואו עליו אותיות השמוש כמו בל"ם הוא בסגול ברוב, ועם הה"א והו"ו והשי"ן והכ"ף בצרי: "בַּיָּמִים הָהֵם" (בראשית ו ד), "אַתָּה וָהֵם" (במדבר טז טז), "שֶׁהֵם הִרְהִיבֻנִי" (שה"ש ו ה), "וְיוֹסֵף יְיָ אֱלֹהֶיךָ אֶל הָעָם כָּהֵם וְכָהֵם" (ש"ב כד ג). ואחד בא עם הכ"ף בסגול: "לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת כָּהֶם" (מ"ב יז טו). והמסורת: לית כותיה סגול. וכן עם בל"ם בסגול: בָּכֶם, לָכֶם, מִכֶּם. והכ"ף בצרי: "כָּכֵם אֲדַבֵּרָה" (איוב טז ד עי"ש). ובכלם אותיות כל"ב שיכנסו עליהם קמוצות: כָּהֶם, לָהֶם, בָּהֶם, ולא יבואו בשוא לעולם. וכשתכנס עליהן הו"ו פעם בשוא פעם בקמץ – "אַתָּה וָהֵם וְאַהֲרֹן" (במדבר טז טז) וזולתו. וה"א הידיעה תכנס עליהן קמוצה, כמו "בַּיָּמִים הָהֵם" (בראשית ו ד) וזולתו. והמ"ם בצרי: מֵהֶם, והשי"ן בסגול: שֶׁהֵם, ובא אחד בשוא: "שְׁהֶם בְּהֵמָה" (קהלת ג יח).
זֶה בסגול או זוּ בשורק לזכר, וזוֹ בחולם או זֹאת לנקבה – "וּלְשִׂמְחָה מַה זֹּה עֹשָׂה" (קהלת ב, ב), "כָּל זֹה נִסִּיתִי בַחָכְמָה" (קהלת ז, כג), "זֹה מַתַּת אֱלֹהִים" (קהלת ה, יח), "וְלֹא זֹה הָעִיר" (מ"ב ו, יט), "כִּי כָזֹה וְכָזֶה תֹּאכַל הֶחָרֶב" (ש"ב יא, כה), ונכתב בו"ו בשני מקומות: "זוֹ לַעְגָּם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם" (הושע ז, טז), "וְעֵדֹתִי זוֹ אֲלַמְּדֵם" (תהלים קלב, יב). ופעמים זוֹ בחולם לזכר: "זוֹ לַעְגָּם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם" (הושע ז, טז). ויתכן לפרש גם הוא לנקבה. ויבאו עליהם אותיות השמוש בקמץ: "וּשְׁחַטְתֶּם בָּזֶה וַאֲכַלְתֶּם" (שמואל א יד, לד), "וּבָזֶה הַנַּעֲרָה בָּאָה אֶל הַמֶּלֶךְ" (אסתר ב, יג), "כָזֹה וְכָזֶה תֹּאכַל הֶחָרֶב" (ש"ב יא, כה), "הֲלוֹא לָזֶה יַעֲנוּ בַמְּחֹלוֹת" (שמואל א כא, יב), "וּבְחָנוּנִי נָא בָּזֹאת" (מלאכי ג, י), "כָּזֹאת וְכָזֹאת יָעַץ אֲחִיתֹפֶל" (ש"ב יז, טו), "אֵי לָזֹאת אֶסְלַח לָךְ" (ירמיהו ה, ז). ובשוא: "וּלְאָבִיו שָׁלַח כְּזֹאת" (בראשית מה, כג), "לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה" (בראשית ב, כג), "בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ" (ויקרא טז, ג)
זוּלַת – בפתח, או ביו"ד נוספת: זוּלָתִי בקמץ. והכנוי: זוּלָתוֹ, זוּלָתְךָ, זוּלָתִי, זוּלָתָם וכולי.
יֵשׁ – בצרי, ואף על פי שהוא שם כמו שכתבנו אותו עם השמות, פעמים פירושו בענין הֵן, ואם במקף וסמוך למלה זעירא או למלה מלעיל בסגול: ("כִּי יֶשׁ לָעֵץ תִּקְוָה" (איוב יד ז עי"ש)) [הֲיֶשׁ־בָּהּ עֵץ (במדבר יג כ עי"ש)], "יֶשׁ־לָנוּ" (בראשית מד כ), "יֶשׁ־הֶבֶל" (קהלת ח יד).