ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/קצ ב
והוא על הפועֵל או הפעוּל בלי זכר הפועֵל, כי כנוי הפעוּל עם זכר הפועֵל: אוֹתִי, או נו"ן יו"ד או יו"ד לבדה בהתחבר עם (הכפולים) [הפעלים] והשמות. ומה שאומר "בָּרְכֵנִי גַם אָנִי אָבִי", אין מלת "אָנִי" בכנוי הפעול אל הברכה, כי כבר אמר כנוי הפעול במלת "בָּרְכֵנִי", ופירושו: גם אני בנך כמוהו, ברכני. וכן "הֲצוֹם צַמְתֻּנִי אָנִי" (זכריה ז ה), ר"ל: וכי אני צויתי אתכם לצום, אתם צמים מדעתכם בעונותיכם.
אָנֹכִי – מלרע, ואם בהפסק מלעיל. ובהעמדת טעם בלא הפסק מלעיל, כמו "כִּי עֵירֹם אָנֹ֖כִי" (בראשית ג י). והמסורת, שמנה בטעם מלעיל: "כִּי עֵירֹם אָנֹ֖כִי", "לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹ֗כִי" (שמות ד י), "הֲלוֹא בֶן יְמִינִי אָנֹ֙כִי֙" (ש"א ט כא), "וַיֹּאמֶר אֵלָיו לֵוִי אָנֹ֗כִי" (שופטים יז ט), "נַעַר מִצְרִי אָנֹ֗כִי" (ש"א ל יג), "הֲרֹאשׁ כֶּלֶב אָנֹ֘כִי֘" (ש"ב ג ח), "כִּי בוֹקֵר אָנֹ֖כִי" (עמוס ז יד), "וּגְאַלְתִּיךְ אָנֹ֖כִי" (רות ג יג), וכל אתנח וסוף-פסוק וזקף כותיה מלעיל, בר מן חד נמצא באתנח מלרע: "חַף אָנֹכִ֑י וְלֹא עָוֹן לִי" (איוב לג ט).
אֲנַחְנוּ או נַחְנוּ, או אָנוּ, כי נמצא במקרא "אֲשֶׁר אנו שֹׁלְחִים אֹתְךָ" (ירמיהו מב ו) בכתוב, ובמשנה הרגילו בו הרבה. והוא כנוי המדברים-בעדם הפועלים או הפעולים בלי זכר הפועל, כי כנוי הפעולים עם זכר הפועל: אוֹתָנוּ עם נו"ן-ו"ו רפה בהתחבר עם (הפועלים) [הפעלים] והשמות.
בַּל, בְּלִי – לא יקבצו בלשון רבים ולא יחוברו לכנויים.
בִּלְתִּי – היו"ד בבִּלְתִּי נוספת ולא מצאנוהו בלתה, ובכנוי נפלה: בִּלְתִּי, בִּלְתְּךָ, בִּלְתּוֹ וכולי.
בִּלְעֲדֵי – היו"ד לרבים ולא נמצא בלשון יחיד. ועם הכנוים: בִּלְעָדֶיךָ, בִּלְעָדַי, בִּלְעָדָיו כולי. "בִּלְעָדַי רַק אֲשֶׁר אָכְלוּ הַנְּעָרִים" (בראשית יד כד), היו"ד גם כן לרבים, ובאה נראית כמו "וַחֲשׂוּפַי שֵׁת" (ישעיהו כ ד), "וְאֹרְגִים חוֹרָי" (ישעיהו יט ט) וזולתם כמו שכתבנו (לעיל י ע"ב). ונכנסה עליו מ"ם לתוספת ביאור: "הֲמִבַּלְעֲדֵי יְיָ" (מ"ב יח כה).
בֵּין – הכנוי: בֵּינוֹ, בֵּינְךָ, בֵּינִי, בֵּינָם או בֵּינֵיהֶם, בֵּינֵיכֶם ביו"ד הרבים, וכן בֵּינָיו – "אַךְ רָחוֹק יִהְיֶה בֵּינֵיכֶם וּבֵינָיו" (יהושע ג ד), אולי נאמר כן בֵּינַי. ומקובץ בלשון רבות: בֵּינוֹת – "בֵּינוֹתֵינוּ בֵּינֵינוּ וּבֵינֶךָ" (בראשית כו כח).