ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/קעב א


פֵּלוּת – "אֲרוֹן הָעֵדֻת" (שמות כה כב), "בְּגֵרוּת כִּמְהָם" (ירמיהו מא יז). ובכנוי לא נשתנית תנועתו אלא שהוא בחולם, כי השורק והחולם מתחלפים – "וְעֵדֹתִי זוֹ אֲלַמְּדֵם" (תהלים קלב יב). או יאמר מן עֵדוֹתִי בלא כנוי עֵדוֹת בחולם. והקבוץ: עֵדֻיּוֹת, גֵּרֻיּוֹת. אבל קבוץ "הָעֵדֹת וְהַחֻקִּים" (דברים ד מה), "גַּם עֵדֹתֶיךָ שַׁעֲשֻׁעָי" (תהלים קיט כד), הוא קבוץ עֵדָה – "תִּהְיֶה לִּי לְעֵדָה" (בראשית כא ל). אבל "בְּדֶרֶךְ עֵדְוֹתֶיךָ שַׂשְׂתִּי" (תהלים קיט יד) וזולתו שנראית בהם הו"ו בקריאה, נהפכה בהם עי"ן-הפֹעל ללמ"ד-הפֹעל, כמו עַלְוָה – עַוְלָה.[1]

פֹּלֶת – "וּבֹשֶׁת פָּנַי כִּסָּתְנִי" (תהלים מד טז), "וְנֹפֶת צוּפִים" (תהלים יט יא). ובכנוי בקמץ-חטף: בָּשְׁתִּי, בָּשְׁתּוֹ, נָפְתִּי, נָפְתְּךָ. והקבוץ: בּוֹשׁוֹת, נוֹפוֹת.

פֵּילָםרֵיקָם.

פָּלְנָה – "בָּשְׁנָה אֶפְרַיִם יִקָּח" (הושע י ו).

תְּפוּלָהתְּבוּנָה, תְּכוּנָה, תְּשׂוּמָה, תְּמוּנָה. ובסמוך: "תְּמוּנַת כֹּל" (דברים ד כג). ובא פתח-קטן תחת פתח-גדול: "אוֹ בִתְשׂוּמֶת יָד" (ויקרא ה כא). ובכנוי: "וּתְשֻׁבָתוֹ הָרָמָתָה" (ש"א ז יז) וכן כלם. והקבוץ: תְּבוּנוֹת, תְּמוּנוֹת, תְּשׁוּבוֹת, תְּמוּנוֹתֵיכֶם, "וּתְשׁוּבֹתֵיכֶם נִשְׁאַר מָעַל" (איוב כא לד). ובאה מלת "וּתְפוֹצוֹתִיכֶם" (ירמיהו כה לד) התי"ו בחירק ומשפטה בצרי. ובאה גם כן הפ"א בחולם ומשפטה בשורק. אבל בא כן הפ"א בחולם לזווג התנועות, כמו "תְּהֹמֹת יְכַסְיֻמוּ" (שמות טו ה). והתי"ו שבאה בחירק הוא במקום צרי. וכן "אִם לֹא שֵׁרִיתִיךָ" (ירמיהו טו יא) בחירק התי"ו, והנכון בסגול. ומלת "כִּתְבוּנָם עֲצַבִּים" (הושע יג ב) חסרת תי"ו הכנוי ומשפטה כִּתְבוּנָתָם, כי לא יתכן לומר תְּבוּן, כי לא מצאנו ממשקלו. וכן "אֲרֻכָּה מֵאֶרֶץ מִדָּהּ" (איוב יא ט) משפטה מִדָּתָהּ, וכן "עֹבֵר בַּשּׁוּק אֵצֶל פִּנָּהּ" (משלי ז ח) משפטה פִּנָּתָהּ. וממשקל הזה "תְּאֻנִים הֶלְאָת" (יחזקאל כד יב), הנפרד תְּאוּנָה בפלס תְּבוּנָה, ונאמר הקבוץ בלשון זכרים כמו מן חִטָּה – חִטִּים, עֲרֵמָה – עֲרֵמִים (ירמיהו נ כו). ויש אומרים כי הה"א הנוספת תחסר בכנוים, ונאמר תְּבוּן,

נימוקי רבי אליהו בחור

עריכה
  1. ^ והם ח' באלפא ביתא רבתא (תהלים קיט), וסימן: פרץ בן דמה.