ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/קנ א
עֵמֶק, חֵדֶק, עֵדֶן, ויש מהם ארבעה בסגול והם שם עיר, וסימנם בלשון ארמי: אברם אברהם נטר קרתא,[1] וכן הוא המסורת: ארבעה בסגול, וסימנם "וְרֶצֶף וּבְנֵי עֶדֶן" (מ"ב יט יב) וחברו (ישעיהו לז יב), "חָרָן וְכַנֵּה וָעֶדֶן" (יחזקאל כז כג), "וְתוֹמֵךְ שֵׁבֶט מִבֵּית עֶדֶן" (עמוס א ה), אבל אשר הוא שם אדם הוא בצרי: "וְעַל יָדוֹ עֵדֶן" (דה"ב לא טו), "וְעֵדֶן בֶּן יוֹאָח" (דה"ב כט יב). חֵשֶׁב, חֵלֶב, חֵפֶץ, שֵׁבֶט, מֵזַח – "אֵין מֵזַח עוֹד" (ישעיהו כג י), מֵצַח, נֵצַח, והמסורת: ארבעה בלישנא בצרי: "וְגַם נֵצַח יִשְׂרָאֵל" (ש"א טו כט), "לְנֵצַח נְצָחִים" (ישעיהו לד י), "וְהַנֵּצַח וְהַהוֹד" (דה"א כט יא), "עַד נֵצַח לֹא יִרְאוּ אוֹר" (תהלים מט כ), והשאר בסגול. חֵלֶק, חֵדֶר, חֵבֶל – "בְּטֶרֶם יָבוֹא חֵבֶל לָהּ" (ישעיהו סו ז), תֵּשַׁע, "יָצוּדוּ חֵרֶם" (מיכה ז ב), "אוֹ בִשְׁתִי אוֹ בְעֵרֶב" (ויקרא יג מח), "וְגַם עֵרֶב רַב" (שמות יב לח), "וַיַּבְדִּילוּ כָל עֵרֶב" (נחמיה יג ג), "פֵּתַח דְּבָרֶיךָ יָאִיר" (תהלים קיט קל), "בִּגְבֻרוֹת יֵשַׁע" (תהלים כ ז), "אָשִׁית בְּיֵשַׁע" (תהלים יב ו), "יָצָאתָ לְיֵשַׁע עַמֶּךָ לְיֵשַׁע אֶת מְשִׁיחֶךָ" (חבקוק ג יג), "אַרְאֶנּוּ בְּיֵשַׁע אֱלֹהִים" (תהלים נ כג) בצרי, והשאר בסגול והם חמשה: "וְיִפְרוּ יֶשַׁע" (ישעיהו מה ח), "בִּגְדֵי יֶשַׁע" (ישעיהו סא י), "אַלְבִּישׁ יֶשַׁע" (תהלים קלב טז), "שָׂגְבוּ יֶשַׁע" (איוב ה יא), "יִרְחֲקוּ בָנָיו מִיֶּשַׁע" (איוב ה ד). נֵסֶךְ שנים מהם בצרי והשאר בסגול: "וְנֵסֶךְ רְבִיעִת הַהִין יָיִן לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד" (שמות כט מ), "וְנֵסֶךְ לֹא תִסְּכוּ עָלָיו" (שמות ל ט), וחד: "וְהַנֵּסֶךְ בַּחַגִּים וּבֶחֳדָשִׁים" (יחזקאל מה יז). נֵדֶר חמשה מהם בצרי והשאר בסגול, וסימנך בלשון ארמי: נדרא דארמלתא עבדא שלים כספא לא אתקבל – "וּלְנֵדֶר לֹא יֵרָצֶה" (ויקרא כב כג), "וְנֵדֶר אַלְמָנָה" (במדבר ל י), "כָּל נֵדֶר וְכָל שְׁבֻעַת אִסָּר" (במדבר ל יד), "כִּי נֵדֶר נָדַר עַבְדְּךָ" (ש"ב טו ח), "וְנָדְרוּ נֵדֶר לַייָ" (ישעיהו יט כא). שֵׁבֶר שלשה מהם בצרי והשאר בסגול: "וּשְׁבָרָהּ כְּשֵׁבֶר נֵבֶל יוֹצְרִים" (ישעיהו ל יד), "וּמִשֵּׁבֶר רוּחַ תְּיֵלִילוּ" (ישעיהו סה יד), "וְלֹא נֶחְלוּ עַל שֵׁבֶר יוֹסֵף" (עמוס ו ו).
ורוב המשקל הזה ישתנה באתנח וסוף-פסוק וישוב קמץ-גדול תחת פ"א-הפֹעל. ויש שישתנה גם בזקף, כמו "וְסָפוּן בָּאָ֔רֶז" (ירמיהו כב יד), "הוּא יִהְיֶה לִּי עָ֔בֶד" (בראשית מד יז) שנים בענינא (ראה שם מד י), "לְהַטּוֹת מִשְׁפַּט־גָּ֔בֶר" (איכה ג לה) "וַעֲזַרְיָה הֹלִיד אֶת חָ֔לֶץ" (דה"א ב לט), "וְאֵלֶּה תּוֹלְדוֹת פָּ֔רֶץ" (רות ד יח), "וַתְּהִי לָהֶם הַלְּבֵנָה לְאָ֔בֶן" (בראשית יא ג). ויש שלא ישתנו אף באתנח וסוף פסוק: מֶלֶךְ, תֶּבֶן, נֶדֶר, עֶדֶן,
נימוקי רבי אליהו בחור
עריכה- ^ א"א: כל זה טעות כי הוא שייך על שם מנחי למ"ד ה"א בשער פ"ע, ושם אזכרנו עוד.