ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/קמא ב
"זֹאת הַחַיָּה" (ויקרא יא ב), "זֹאת הַבְּהֵמָה" (דברים יד ד), וכן בשאר זכר ענינים, כמו עֵדָה, מִלְחָמָה, מַעֲרָכָה והדומים להם. אבל בודאי יאמר בשמות לנקבה שם בלא ה"א בהיות לזכר שם בלשון אחר, כמו שקראו לכבשה רָחֵל ואמרו "וּכְרָחֵל לִפְנֵי גֹזְזֶיהָ נֶאֱלָמָה" (ישעיהו נג ז), "רְחֵלִים מָאתַיִם" (בראשית לב טו), וכן "עֵז בַּת שְׁנָתָהּ" (במדבר טו כז), "עִזִּים מָאתַיִם" (בראשית לב טו), ונאמר על הזכר "אֵילִים", "כְּבָשִׂים", "תְּיָשִׁים". ואמרו בתלמוד "צבי הבא על התיישה" (חולין עט ב), אמרו מן תַּיִשׁ תְּיָשָׁה אף על פי שיספיק להם בעֵז, כמו שנאמר במקרא כִּבְשָׂה מן כֶּבֶשׂ אף על פי שיספיק ברָחֵל. ומה שאמר "וַתַּעַל הַצְּפַרְדֵּעַ" (שמות ח ב), "וּצְפַרְדֵּעַ וַתַּשְׁחִיתֵם" (תהלים עח מה), הוא שם כלל ור"ל עֲדַת הצפרדעים, כמו "וַתְּהִי יִשְׂרָאֵל" (ש"ב כד ט) כמו שכתבנו (ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/נב ב), וכן "וַתְּהִי הַכִּנָּם" (שמות ח יג).
ויש בשמות יאמר בלשון אחד לזכר ובלשון אחר לנקבה. כמו שנאמר לזכר אָדוֹן ולנקבה גְּבִירָה או גְּבֶרֶת, ונאמר גם כן לזכר "הֱוֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ" (בראשית כז כט), "גֶּבֶר לֹא יִצְלַח בְּיָמָיו" (ירמיהו כב ל), אבל לא נאמר אֲדוֹנָה לנקבה; ונאמר עֶבֶד לזכר ושִׁפְחָה או אָמָה לנקבה, ולא יאמר מלשון עֶבֶד לנקבה ולא מלשון שִׁפְחָה או אָמָה לזכר; ונאמר חֲמוֹר לזכר ואָתוֹן לנקבה.
ופעמים השם הנופל על האחד יפול על רבים והוא שם-כלל, כמו "וַיְהִי לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר" (בראשית לב ו), "מֵאָה אִישׁ" (מ"א יח יג), "כִּי בָא סוּס פַּרְעֹה" (שמות טו יט), "אֶלֶף גֶּפֶן" (ישעיהו ז כג); והוא בעצמו שם פרט: "אִישׁ אֶחָד" (בראשית מב יא), "וְרֹכֵב הַסּוּס" (עמוס ב טו), "שׁוֹחֵט הַשּׁוֹר" (ישעיהו סו ג), "וְהִנֵּה גֶפֶן לְפָנָי" (בראשית מ ט).
ויש שם שהוא כלל גבוה, כמו חַי, כי כל הנמצאים תחת שלשה כללים גבוהים: חַי, צוֹמֵחַ ודוֹמֵם, ותחתיהם כללים שפלים מהם ותחתיהם