ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/נב ב
"וְצָמִת וְהָלַכְתְּ אֶל הַכֵּלִים" (רות ב, ט) – ואם צמית; "וַתְּמָאֵן לְשַׁלְּחוֹ" (שמות ד, כג) – ואם תמאן; "וְנָתַן לָכֶם אֲדֹנָי לֶחֶם צָר" (ישעיהו ל, כ) – ואם נתן; "נַחֲלָתְךָ וְנִלְאָה אַתָּה כוֹנַנְתָּהּ" (תהלים סח, י) – ואם נלאה, אתה כוננתה.
וכן מנהג העברים לדבר לשון נקבה במקום שאין בו זֵכֶר לנקבה, אבל הוא בחסרון ה"עֵדָה", או ה"אֲמִירָה" או ה"הֲלִיכָה". ותכונת הענין כמו שיזדמן בענין, ויובן החסרון ההוא מהענין. כמו "וַתְּהִי יִשְׂרָאֵל" (שמואל ב כד, ט); "וַתְּהִי אֲרָם" (שמואל ב ח, ו); רוצה לומר עדת ישראל, עדת ארם. וכן "וַתַּעַל הַצְּפַרְדֵּעַ" (שמות ח, ב); "וּצְפַרְדֵּעַ וַתַּשְׁחִיתֵם" (תהלים עח, מה); "וַתְּהִי הַכִּנָּם" (שמות ח, יג); "בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן" (ויקרא טז, ג); "בְּזֹאת תֵּדַע" (שמות ז, יז); "כָּזֹאת וְכָזֹאת דִּבְּרָה הַנַּעֲרָה" (מלכים ב ה, ד); "כִּי מָרָה תִהְיֶה בָּאַחֲרוֹנָה" (שמואל ב ב, כו), רוצה לומר אהבת המלחמה או אכילת החרב. "הֲלֹא הִיא כְתוּבָה עַל סֵפֶר הַיָּשָׁר" (יהושע י, יג); "כִּי תוֹעֵבָה הִוא לְמִצְרָיִם" (בראשית מג, לב); "וְהִוא לֹא תִצְלָח" (במדבר יד, מא) – ההליכה. וכן "וַתְּהִי חֹק בְּיִשְׂרָאֵל" (שופטים יא, לט) – הליכת בנות ישראל לתנות לבת יפתח; "עַל כֵּן הָיְתָה לְמָשָׁל" (שמואל א י, יב), כלומר האמירה הזאת. "וַתֵּצֶר לְדָוִד מְאֹד" (שמואל א ל, ו) – היתה צרה לדוד מאד; "לֹא אַחַת וְלֹא שְׁתָּיִם" (מלכים ב ו, י) – לא פעם אחת, או אזהרה אחת; "לַעֲשׂוֹת קְטַנָּה אוֹ גְדוֹלָה" (במדבר כב, יח); "כִּי מִי בַז לְיוֹם קְטַנּוֹת" (זכריה ד, י); "אוֹ מַה יַּעַנְךָ אָבִיךָ קָשָׁה" (שמואל א כ, י) – אמירה קשה; "וַיְדַבֵּר אִתָּם קָשׁוֹת" (בראשית מב, ז) – אמרות קשות; "וְעָשִׁיר יַעֲנֶה עַזּוֹת" (משלי יח, כג) – דברות עזות. וכן כל אחד ואחד יובן החסרון לפי מקומו.
וכן בלא חסרון במקום שיש בו זֵכֶר לזכר ולנקבה. כמו "כִּי בָתֵּי עָרֵי הַלְוִיִּם הִוא אֲחֻזָּתָם" (ויקרא כה, לג) – מלת "הִיא" שבה אל "אֲחֻזָּתָם", לא על "בָתֵּי", ואף על פי שאינו מבואר הענין בלשון כל כך כי מן הנהוג היה לו לומר הכנוי על "בָתֵּי" לא על "אֲחֻזָּתָם", כמו "כִּי אֲחֻזַּת עוֹלָם הוּא לָהֶם" (ויקרא כה, לד) כי הוא שב אל השדה לא אל האחזה. וכן המנהג ברוב כמו "הִוא אֲחֻזָּתָם", וכן "כִּי הוּא חֶלְקְךָ בַּחַיִּים" (קהלת ט, ט), כי הוא מדבר על האשה ואמר "הוּא", אבל נאמר