ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/קכא ב
ראה – העתידים בחסרון: אֵ֫רֶא, יֵ֫רֶא, תֵּ֫רֶא, נֵ֫רֶא – מלעיל, והאות הנוספת בצרי והרי"ש בסגול: "וָאֵ֖רֶא בַּחֲלֹמִי" (בראשית מא כב), "יֵ֧רֶא יְיָ עֲלֵיכֶם" (שמות ה כא), "יֵ֛רֶא אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ וְיוֹכַח" (דה"א יב יח), "יֵ֥רֶא יְיָ וְיִדְרֹשׁ" (דה"ב כד כב), "אַל־יֵ֥רֶא בִפְלַגּוֹת" (איוב כ יז). ובאו מהם מלרע שלא כמשפט: "וְעַתָּה יֵרֶ֣א פַרְעֹה" (בראשית מא לג), "וְתֵרֶ֤א אֹיַבְתִּי וּתְכַסֶּהָ בוּשָׁה" (מיכה ז י), "תֵּרֶ֨א אַשְׁקְלוֹן וְתִירָא" (זכריה ט ה). ולפי שנשתמשו ביו"ד האית"ן יותר מן השאר, שנו תנועתו להקל בהתחבר עמו ו"ו החבור, ואמרו "וַיַּרְא אֹתָהּ" (בראשית לד ב), "וַיַּרְא יְיָ" (בראשית ו ה). וכתב רבי יהודה כי בא במשקל "וַיֵּשְׁתְּ" (בראשית ט כא), "וַיִּפְתְּ" (איוב לא כז), "וַיִּשְׁבְּ" (במדבר כא א), ולא אמרו וַיִּרְא בחירק שלא יתחלף בקריאה עם וַיִּר מן ירה. ואמרו קצת המדקדקים כי לא נאמר וָאַרְא, וַתַּרְא, וַנַּרְא, כי אם הנמצא – וַיַּרְא. ואדוני אבי ז"ל כתב כי כן נאמר כל האית"ן. וכן כתב במלת עמָּדִי בכנויים, אף על פי שלא נמצא כי אם עם יו"ד המדבר, כי כן נאמר כל הכנויים.
שׁאה – באה מלה אחת בזה השרש משונה: "לַהְשׁוֹת גַּלִּים נִצִּים" הכתוב במלכים (יט כה) הלמ"ד פתוחה והה"א בשוא והיה משפטו עם האל"ף – לְהַשְׁאוֹת, כמו שכתוב בישעיה (לז כו). וכשחסרו האל"ף היה צריך להחליף התנועות כי חולם האל"ף נשאר בשי"ן ואחר זה לא תוכל להפתח הה"א אם לא תדגש השי"ן או שתהיה קמוצה, ונקל בעיניהם להחליף התנועות מלקרוא הה"א בקמץ. וכן נשתנו התנועות במלת "לְהַפְרְכֶם אֶת בְּרִיתִי" (ויקרא כו טו) בשוא הלמ"ד ופתח הה"א והיה משפטו בהפך בפתח הלמ"ד ושוא הה"א כמו שכתבנו בשמוש האותיות (לעיל מ ע"ב) ובנחי העי"ן (לעיל קה ע"א).
שׁחה – הפעל הקל: "שְׁחִי וְנַעֲבֹרָה" (ישעיהו נא כג), בפלס עֲשִׂי, קְנִי, בְּנִי. וא"א ז"ל כתב מזה "כִּי שָׁ֣חָה אֶל מָוֶת בֵּיתָהּ" (משלי ב יח), בשקל בָּנָה, קָנָה. ואף על פי שהוא מלעיל. וההִפְעִיל ממנו "דְּאָגָה בְלֶב אִישׁ יַשְׁחֶנָּה" (משלי יב כה) בפלס יַגְלֶנָּה. וכן "וְיֶשְׁחֲךָ בְּקִרְבֶּךָ" (מיכה ו יד). ובא פתח-קטן תחת פתח-גדול