ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/קה א

<< · ספר מכלול (רד"ק) · לפי דפים · קה א · >>

והבינונים: מֵכִין, מְכִינִים, מְכִינָה, מְכִינוֹת, מוּכָן, מוּכָנִים, מוּכָנָה או מוּכֶנֶת, מוּכָנוֹת כלם קמוצים. ומוּכֶנֶת בשש נקודות. וכשלמ"ד-הפֹעל רי"ש פעמים פ"א-הפֹעל בצרי: "מֵפֵר אֹתוֹת בַּדִּים" (ישעיהו מד כה), מֵצֵר, מְצֵרָה, מְצֵרוֹת – "כְּלֵב אִשָּׁה מְצֵרָה" (ירמיהו מח מא). ואם למ"ד גרונית פעמים בפתח: "כִּי כֻלּוֹ חָנֵף וּמֵרַע" (ישעיהו ט טז), "כִּי מְרֵעִים יִכָּרֵתוּן" (תהלים לז ט) בצרי.

המקור: הָכִין או הָכֵן, ובא בתוספת ה"א: "לַהֲנָפָה גוֹיִם בְּנָפַת שָׁוְא" (ישעיהו ל כח).

העתידים: הָאִיר או הָאֵר, הָכִין או הָכֵן, הָכִינוּ, הָכִינִי, הָכֵנְנָה או הָכֵנָּה, או בפתח: "הָשַׁב אֶל תַּעְרָהּ" (יחזקאל כא לה). ואם הלמ"ד אות גרונית: "וְעֵינָיו הָשַׁ֑ע" (ישעיהו ו י) – פתח באתנח, "הָשַׁע מִמֶּנִּי וְאַבְלִיגָה" (תהלים לט יד). וחסרה מהם ה"א הבנין ברוב:^[1] "שִׂים כֹּה" (בראשית לא לז), "לִין פֹּה" (שופטים יט ט), "בִּ֭ינוּ בֹּעֲרִים" (תהלים צד ח), "שִׂ֤ישׂוּ אִתָּהּ מָשׂוֹשׂ" (ישעיהו סו י), "נִ֥ירוּ לָכֶם נִיר" (ירמיהו ד ג), "שִׁ֤ירוּ לַייָ" (שמות טו כא), "שִׁ֤יתוּ לִבְּכֶם לְחֵילָה" (תהלים מח יד), "דִּ֤ינוּ לַבֹּקֶר מִשְׁפָּט" (ירמיהו כא יב), "לִ֣ינִי׀ הַלַּיְלָה" (רות ג יג), כלם מלעיל. ובא מלרע: "גִּילִ֨י מְאֹד בַּת צִיּוֹן" (זכריה ט ט). ועקרם: הָשִׂים, הָלִין, הָבִינוּ, הָשִׂישׂוּ, הָנִירוּ, וכן כלם. וכן המקור: "מָקוֹם לָנוּ לָלִין" (בראשית כד כג), כמו לְהָלִין, וכן "נִצָּב לָרִיב יְיָ וְעֹמֵד לָדִין עַמִּים" (ישעיהו ג יג), עקרו לְהָדִין, לְהָרִיב, ואלו היה שם היה לְדִין, הלמ"ד בשוא. ועם הכנויים הה"א בשוא-ופתח או שוא-וסגול כמו שכתבנו בעבר, וכן במקור: "כִּי אִם הֱסִירְךָ" (ש"ב ה ו) בשוא-וסגול והוא מקור, וכן "כִּי אִם לִפְנֵי הֱבִיאֲךָ" (ש"ב ג יג). אבל "וְעַד הֲקִימוֹ מְזִמּוֹת לִבּוֹ" (ירמיהו כג כ) בשוא-ופתח. ועם בכ"ל בשוא-ופתח לעולם: "בַּהֲכִינוֹ שָׁמַיִם" (משלי ח כז), "בַּהֲבִיאִי שִׁבְרְךָ" (יחזקאל לב ט), "כַּהֲרִימִי קוֹלִי" (בראשית לט יח), "וְלַהֲבִיאֲךָ אֶל הַמָּקוֹם" (שמות כג כ), "לְהַפְרְכֶם אֶת בְּרִיתִי" (ויקרא כו טו) – הוסב פתח הלמ"ד בה"א, ושוא הה"א בלמ"ד להקל, כי משפטו לַהֲפִירְכֶם. והעבר רבו בשוא-וסגול: "וֶהֱבִיאֲךָ אֶל הָאֱמֹרִי" (שמות כג כג), "וֶהֱשִׁיבְךָ יְיָ מִצְרַיִם" (דברים כח סח), "וֶהֱמִיתְךָ אֲדֹנָי" (ישעיהו סה טו), "אִם יְיָ הֱסִיתְךָ בִי" (ש"א כו יט). וכן בשוא-ופתח: "וַהֲשִׁיבְךָ עַל כַּנֶּךָ" (בראשית מ יג),^[2] "וְאַף הֲסִיתְךָ מִפִּי צָר" (איוב לו טז).

אית"ן: אָכִין, יָכִין, או אָכֵן, יָכֵן וכן כלם –

נימוקי רבי אליהו בחור

1. אין זה רק בפעלים שלא נמצא מהם הקל כי רק מעט מאד, כמו "אֲשֶׁר שָׁר לַייָ" (תהלים ז א), "כִּי שָׁת לִי אֱלֹהִים" (בראשית ד כה), וכל אותם שלא נמצא בהם הצווי הקל ושאין הפרש בין הקל וההִפְעִיל, כמו אותם שהביא המחבר.
2. במסורת: קדמא דאורייתא "וַהֲשִׁיבְךָ" (בראשית מ יג), תנינא "וֶהֱשִׁיבְךָ", וסימן ווי העמודים, והמשכיל יבין.