ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/צח א
בצרי – "וַיֵּצֵא נֹחַ" (בראשית ח, יח). יֵצְאוּ. תֵּצְאוּ. תֵּצּא. תֵּצְאִי. תֵּצֶאנָה בנח האל"ף שלא ידמה לנחי הלמ"ד. ובא הצווי בפעל הכבד מזה בהראות היו"ד – "הַיְצֵא אִתָּךְ" (בראשית ח, יז).
ירא. העוברים לגזרת פָּעֵל – יָרֵא, יָרֵאתָ. יָרֵאתִי. יָרְאוּ. יְרֵאתֶם – "חֶרֶב יְרֵאתֶם" (יחזקאל יא, ח). ובא לגזרת פְּעַל – "לְמַעַן יְרָאתֶם אֶת יְיָ אֱלֹהֵיכֶם כָּל הַיָּמִים" (יהושע ד, כד) בקמץ. יָרֵאנוּ – "כִּי לֹא יָרֵאנוּ אֶת יְיָ" (הושע י, ג). יָרְאָה, ואם בהפסק – יָרֵאָה. יָרֵאת. יְרֵאתֶן. הבינונים – יָרֵא. יְרֵאִים. יְרֵאָה. יְרֵאוֹת. והוא במשקל תאר ואין בו פעול כי אם הנפעל לפי שהוא פעל עומד, והנפעל הוא שתבא היראה ממנו. המקור – יָרוֹא, ובאותיות בוכל"ם – בִּירוֹא, וִירוֹא, כּירוֹא, לִירוֹא, מִירוֹא – בנוח היו"ד. ונעלמה גם מהמכתב ונשארה ראייתה בנוח הצרי בלמ"ד השמוש – "לֵרֹא מִפְּנֵי דָוִד" (ש"א יח, כט). העתידים – יְרָא. יְראוּ. ואמרו הצווי לרבים בהעלם האל"ף, שלא להתחלף עם יִראוּ מן ראה, ואמרו "אַךְ יְראוּ אֶת יְיָ" (ש"א יב, כד). יִרְאִי. יְרַאנָה או יְרֵאנָה – בהעלם האל"ף. אית"ן – אִירָא, יִירָא. "וַיִּרָא שָׁאוּל מִלִּפְנֵי דָוִד" (ש"א יח, יב) ביו"ד אית"ן לבד, וכן "וַיִּרְאוּ מִפְּנֵי פְלִשְׁתִּים" (ש"א ז, ז), "לְמַעַן יִרָאוּךָ כָּל הַיָּמִים" (מ"א ח, מ) וחבריהם, והם ידועים על פי המסורת. תִּירָא. נִירָא. יִירְאוּ. תִּירְאוּ. תִּירָא. תִּירְאִי. תִּירֶאנָה. "וַתִּירֶאןָ הַמְיַלְּדֹת" (שמות א, יז) בנו"ן הנקבות לבד, וכבר כתבנו הדומים לו. וצריך להמשיך האותיות הנוספות ביִירְאוּ תִּירְאוּ להורות על היו"ד פ"א-הפֹעל, תהיה כתובה או לא כתובה, צריך להורות עליה בקריאה. והנקבות לא נאמר בהראות האל"ף – תִּירְאֶנָה, לפי שאין למ"ד-הפֹעל הזה בנקבות במלת תפעלנה נעה בתנועה. ואף על פי שמצאנוה במקומות נעה, כמו "וַתִּגְבְּהֶינָה" (יחזקאל טז, נ), "תְּבֹאֶינָה" (תהלים מה, טז), "תְּהִימֶנָה" (מיכה ב, יב), "תְסֻבֶּינָה" (בראשית לז, ז), ברוב לא נמצא כן שלא להחליף על תִּרְאֶנה מן ראה בקריאה. ואף על פי שתמשך התי"ו, אין הפרש אם לא תנוח האל"ף.