ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/צז ב

<< · ספר מכלול (רד"ק) · לפי דפים · צז ב · >>

או יהיה "אַל תּוֹתַר" משלא נזכר פועלו ממנו, והחולם מקום שורק. ויש בשרש הזה גם כן ענין אחר תאמר ממנו לדעת רבי יהודה יָתַר יָתַרְתָּ, ושם-הפֹעל ממנו "יֶתֶר הַפְּלֵטָה" (שמות י, ה), "יֶתֶר הַגָּזָם" (יואל א, ד), "יֶתֶר הַשֶּׁמֶן" (ויקרא יד, יז). והתאר – "וְאֶת הַיּוֹתֵר הֶחֱרַמְנוּ" (ש"א טו, טו). והנפעל – "לֹא יִוָּתֵר דָּבָר" (מ"ב כ, יז). והכבד – "הוֹתִיר הַבָּרָד" (שמות י, טו). אוֹתִיר. יוֹתִיר וכולי.

והפעלים שפ"איהם יו"ד ולמ"דיהם ה"א נזכרם שער בפני עצמו עם נחי הקצוות אחר נחי הלמ"ד בעזרת האל

הפעלים שפ"איהם יו"ד ולמ"דיהם אל"ף נחה

יצא – יָצָאתָ. יָצָאתי. ובא חסר האל"ף – "עָרֹם יָצָתִי מִבֶּטֶן" (איוב א, כא). יָצְאוּ. יְצָאתֶם. יָצָאנוּ. יָצְאָה. יָצָאת. יְצָאתֶן. הבינונים – יוֹצֵא. יוֹצְאִים. יוֹצְאָה או יוֹצֵאת. יוֹצְאוֹת. "כִּשְׁגָגָה שֶׁיֹּצָא" (קהלת י, ה) משפטו שֶׁיּוֹצְאָה, ולהקל על האל"ף נפלה הה"א והוטלה תנועת האל"ף על הצד"י להורות עליה. "הַיּוֹצֵת מִבֵּין רַגְלֶיהָ" (דברים כח, נז) – חסר האל"ף מהכתיבה. המקור – יָצוֹא או צֵאת.^[1] העתידים צֵא, ובתוספת ה"א צְאָה, ובהפסק "רַבֶּה צְבָאֲךָ וָצֵאָה" (שופטים ט, כט). צְאוּ, ובהפסק "וּמַלְאוּ אֶת הַחֲצֵרוֹת חֲלָלִים צֵאוּ" (יחזקאל ט, ז), "לֵאמֹר לַאֲסוּרִים צֵאוּ" (ישעיהו מט, ט). צְאִי. צֵאֶנָה או צֵאנָה בהעלם האל"ף, ובא צְאֶנָה וּרְאֶנָה עי"ן-הפֹעל בשוא שלא כמנהג, ובא כן לזוֵג המלות, כמו שבא גם כן "אֶת מוֹצָאֲךָ וְאֶת מוֹבָאֶךָ" (ש"ב ג, כה). אבל להפריש מעט ביניהם שהם שנים שרשים אל"ף צְאֶנה בסגול, ואל"ף וראֵינָה בצרי. אֵצֵא. יֵצֵא. תֵּצֵא. נֵצֵא כלו בצרי, וכן כשיבא מלעיל גם כן הצד"י

נימוקי רבי אליהו בחור

1. כי יָצֹא כשיחובר אל הפעלים, וצֵאת כשאינו מחובר.