ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/פ א
והכלל: כל בג"ד-כפ"ת דסמיך לאהו"י רפה, בר ממפיק וממפסיק ודחיק ואתי מרחיק.
מפיק, כמו "אֵלָיו פִּי קָרָאתִי" (תהלים סו יז), "אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח" (תהלים נא יז), "נִרְאָה אֵלַי בְּלוּז" (בראשית מח ג), "בְּצִדָּהּ תָּשִׂים" (בראשית ו טז), "וְעַתְּדָהּ בַּשָּׂדֶה לָךְ" (משלי כד כז). ובאו מהם שלשה רפים: "וְנָטָה עָלֶיהָ קַו תֹהוּ" (ישעיהו לד יא), "וְקוֹל הָמוֹן שָׁלֵו בָהּ" (יחזקאל כג מב), "אֲדֹנָי בָם סִינַי בַּקֹּדֶשׁ" (תהלים סח יח).
מפסיק: "עָשׂ֣וּ׀ כָּלָ֑ה" (בראשית יח כא), "וָאֶשְׂרֹף אֹת֣וֹ׀ בָּאֵשׁ֒" (דברים ט כא). וכן כשהוא מפסיק באחד מהטעמים המפסיקים, והם הטעמים שיש להם נעימה או העמדה, וידועים הם. והיתיב מפסיק, כי יש לו העמדה כמו הפשט. והתלשא, כמו "בְּיָמָיו עָלָה֩ פַרְעֹה נְכֹה" (מ"ב כג כט), והוא שבסוף התיבה, אינו מפסיק, אף על פי שיש לו נעימה, לפי שנקשר ומתגלגל הוא בנעימתו עם התיבה אשר אחריו. ובמסורת: כל כְּהוֹצִיאָם (כְּשָׁמְעָם) [כִּשְׁמֹעַ] ודומיהם סמוך לתלשא, לבן-אשר רפה ודגש לבן-נפתלי. ותרין-חוטרין אינו מפסיק, אף על פי שיש לו נעימה כמו התביר, אלא שזה מתגלגל עם התיבה אשר אחריו, כמו "לָמָּה תַעֲשֶׂ֦ה כֹ֖ה לַעֲבָדֶיךָ" (שמות ה טו), "נַעֲנֵיתִי ל֦וֹ בָ֖א" (יחזקאל יד ד). ובשלשת הספרים[1], הטרחא שהוא בראש התיבה מפסיק, כמו "וַאֲנִי בְּרֹב חַ֭סְדְּךָ" (תהלים ה ח), והאחר אינו מפסיק.
דחיק, כמו "מַה־פָּרַצְתָּ" (בראשית לח כט), "מַה־תָּאֳרוֹ" (ש"א כח יד), "מַה־בֶּצַע" (בראשית לז כו), "מַה־בְּרִי" (משלי לא ב).
אתי מרחיק, כמו "אֶל־מִי דָמִ֥יתָ כָּ֛כָה" (יחזקאל לא יח), "וְזָבַ֥חְתָּ פֶּ֛סַח" (דברים טז ב), "עָלֶ֣יךָ פָּ֑רֶץ" (בראשית לח כט), "וַעֲבָדֶ֥יךָ בָּ֖אוּ" (בראשית מב י), "אַ֣רְצָה כְּנַ֔עַן" (בראשית יא לא), "אָנֹכִי יְיָ עֹ֣שֶׂה כֹּ֔ל" (ישעיהו מד כד), "אָנַ֖פְתָּ בִּ֑י" (ישעיהו יב א),
נימוקי רבי אליהו בחור
עריכה- ^ פירוש איוב משלי תילים שהם משונים בטעמיהם.