ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/פב א
בשוא, תהיה קריאתו בלשון רך, כמו "מִזְרָח" "מִזְרָק", ואם יהיה רי"ש הסמוך לשש אותיות ונקודן שוא, יצא בלשון רך, ואם אין שוא תחת זט"ד סצ"ת אז תחת רי"ש דגש. וכן שתי אותיות נ"ל הסמוכות לרי"ש מלפניו כמו "עַרְלֵי" (ירמיהו ט, כה), "קַרְנוֹ" (תהלים פט, כה), "מַר לִי מָר" (ישעיהו לח, יז), "עָרְלוֹת" (שמואל א יח, כה), "קַרְנוֹת" (ויקרא ד, ז), "גָּרְנוֹת" (הושע ט, א), "בִּרְנָנָה" (תהלים ק, ב), על דרך זד"ט סצ"ת יצאו השנים ושמושם בלא שוא, ושאר הרי"ש במקרא דגש סמוכים לעד לעולם.
וכן בשאר האותיות שאינם בג"ד כפ"ת, נקראות חזקות וקלות כשיבאו עליהם אותיות אהו"י. כמו "מֵפֵר מַחְשְׁבוֹת" (איוב ה, יב), אף על פי שהמ"ם איננה דגושה, קריאתה חזקה; וכשיבא עליה אות אהו"י קריאתה קלה, כמו: "הִנֵּה אָנֹכִי יוֹצֵ֤א מֵֽעִמָּךְ֙" (שמות ח, כה). וכן "מֵהָעוֹף לְמִינֵהוּ" (בראשית ו, כ) חזקה הלמ"ד; "עָ֥שָׂה לִ֖י" (בראשית כא, ו) רפה הלמ"ד, וכן "וַיֹּאמֶר יְהוּדָה֩ לְתָמָר" (בראשית לח, יא), ולפי שמתגלגל עליו אינו מפסיקו. וכן "וַיֹּ֩אמְרוּ֩ ל֨וֹ חֲכָמָיו" (אסתר ו, יג). וכן "שָׁלוֹם שָׁלוֹם" (ישעיהו נז, יט) השי"ן חזקה, "דִּבְרֵ֥י שָׁל֖וֹם" (דברים ב, כו) – רפה. וכן "נִ֤ירָא נָא֙" (ירמיהו ה, כד), נו"ן "נִירָא" חזקה, נו"ן "נָא" רפה. וכן נו"ן "עָלֵינוּ" "יָדֵינוּ" "רַגְלֵינוּ". וכן דרך שאר אותיות, זולתי היו"ד שהיא קלה לעולם, זולתי אם תדגש.
והה"א עם אותיות או"י בזה הדרך כמו שהראיתיך, כי היא גם היא מהנחות. ולא כללוה עם או"י, כי היא כתנועת האל"ף, ואחר שזכרו אל"ף הנח, זכרו אותה. ועוד, כי אין נחותה כמו האל"ף, כי האל"ף נחה כשהיא פ"א-הפֹעל ברוב, כמו שתראה בנחי האל"ף, ולא כן הה"א. כי מן "הָלַךְ" ומן "הָרַג" – "אֲהַלֵּךְ" "יַהֲלֹךְ" "אֶהֱרֹג" "יַהֲרֹג", ולא תהיה נחה לעולם. וכן באמצע התיבה לא תמצאנה נחה כמו האל"ף, אבל נחותה בסוף התיבה. ופעמים תראה גם בסוף התיבה כמו ה"א כנוי הנקבה המפיק. וכן בשרש תראה פעמים – "כמהּ" "תמהּ" "גבהּ" – והאל"ף לא תֵראה לעולם בסוף התיבה. ולכן לא יקראו 'אִמות' כי אם או"י.
ופעמים רבות תבוא הה"א תמורת האל"ף. כמו "הֵתָיוּ לְאָכְלָה" (ירמיהו יב, ט) – כמו "אֵתָיוּ אֶקְחָה יַיִן" (ישעיהו נו, יב); "וְהַהַרְאֵל אַרְבַּע אַמּוֹת" (יחזקאל מג, טו) – כמו