ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/עט א
"וְאֵלֶּה נוּלְּדוּ לוֹ בִּירוּשָׁלָיִם" (דה"א ג, ה); "כִּי כוּלָּם יֵדְעוּ אוֹתִי" (ירמיהו לא, לג); "הוּכָּה כָעֵשֶׂב" (תהלים קב, ה) ואחרים זולתם שנכתבו בו"ו. וכן "נְבוּכַדְנֶאצַּר" (מ"ב כד, יא) "נְבוּכַדְרֶאצַּר" (ירמיהו כא, ב) שנכתב באל"ף. וכן "וְאוֹרִיד כַּאבִּיר" (ישעיהו י, יג), וכן "בְּסַאסְּאָה" (ישעיהו כז, ח), כי הסמ"ך השניה דגושה. וכן "צַוְּארֵי" (בראשית מה, יד); "צַוְּארֵיכֶם" (ירמיהו כז, יב) שנכתב באל"ף ואבד הנח אף מהנשימה, כי הו"ו בשוא.
ופעמים לא נחטוף אותה ויהיה הנח קיים וגם האות אשר אחריה רפה, כמו "מִי כָמֹכָה בָּאֵלִם" (שמות טו, יא); וכן "וַיֹּאמֶר יְהוּדָה֩ לְתָמָר כַּלָּתוֹ" (בראשית לח, יא) – לפי שמתגלגל שעליו אינו מפרידו; וכן "וַיֹּ֩אמְרוּ֩ לוֹ חֲכָמָיו" (אסתר ו, יג).
וכן אף על פי שאין המלה זעירא יאבד הנח כשיהיה הטעם באמצע המלה, וישאר אחריו כמו מלה זעירא. כמו "וּמִֽשְׁנֶה־כֶּ֛סֶף" (בראשית מג, טו); "ק֚וּמוּ צְּאוּ֙" (בראשית יט, יד) "וְעָשִׂ֨יתָ קְּעָֽרֹתָ֜יו" (שמות כה, כט); "וְעָשִׂ֤יתָ סִּֽירֹתָיו֙" (שמות כז, ג) "אֶל מִי דָמִ֥יתָ כָּ֛כָה" (יחזקאל לא, יח); "וְעָשִׂ֥יתָ צִּ֖יץ" (שמות כח, לו); "וְעָשִׂ֣יתָ פֶּ֔סַח" (דברים טז, א); "עֵינַי תִּרְאֶ֣ינָּה בָּ֔הּ" (מיכה ז, י); "אֲצִיתֶ֥נָּה יָּֽחַד" (ישעיהו כז, ד); "תִּקָּחֶ֣נָּה לָּ֔ךְ" (יחזקאל ה, א); "תְּנֶ֥נָּה לִּֽי" (ש"א כא, י); "וּֽשְׁקָה־לִּ֖י" (בראשית כז, כו); "אוֹ מִי נָטָה עָלֶ֣יהָ קָּֽו" (איוב לח, ה).
והוא כשתהיה המלה הסמוכה מלעיל או מלה זעירא. כי "קוּמוּ צְּאוּ" היא כמו מלה זעירא כי השוא אינו נחשב, וכן "קְּעָֽרֹתָיו" כי השוא איננו נחשב והנה היא כמו מלעיל, והנה העי"ן קריאתה מלעיל כמו סמ"ך "סִּֽירֹתָיו". אבל