ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/כח א

<< · ספר מכלול (רד"ק) · לפי דפים · כח א · >>

אבל מה שמצאנו "לִי יְאֹרִי וַאֲנִי עֲשִׂיתִנִי" (יחזקאל כט ג), פי' עָשִׂיתִי לִי.^[1] כי פעמים יבא הכנוי מחבר במלה במקום ב' מלות, כמו "כִּי אֶרֶץ הַנֶּגֶב נְתַתָּנִי" במקום נָתַתָּ לִי,^[2] "חֲזַקְתַּנִי וַתּוּכָל" (ירמיהו כ ז) במקום חָזַקְתָּ מִמֶּנִּי, "וַיָּשׁוּבוּ וַיִּזְעָקוּךָ" (נחמיה ט כח) במקום וַיִּזְעֲקוּ לְךָ, "בָּנַי יְצָאֻנִי" (ירמיהו י כ) – יָצְאוּ מִמֶּנִּי, "יְשֻׂשׂוּם מִדְבָּר" (ישעיהו לה א) – יָשׂוּשׂוּ בָם, "בִּשְּׁלָם הַבָּשָׂר" (מ"א יט כא) – בִּשֵּׁל לָהֶם, "אַל תִּגַּשׁ בִּי כִּי קְדַשְׁתִּיךָ" (ישעיהו סה ה) – קָדַשְׁתִּי מִמְּךָ, "לֹא יְגֻרְךָ רָע" (תהלים ה ה) – לא יָגוּר עִמְּךָ, "הַגִּידוּ וְנַגִּידֶנּוּ" (ירמיהו כ י) – וְנַגִּיד עָלָיו, "כִּי אֱלֹהִים פִּזַּר עַצְמוֹת חֹנָךְ" (תהלים נג ו) – חוֹנֶה עָלֶיךָ, "פֶּן יֹאמַר אֹיְבִי יְכָלְתִּיו" (תהלים יג ה) – יָכֹלְתִּי מִמֶּנּוּ, "וַיִּלָּחֲמוּנִי חִנָּם" (תהלים קט ג) – וְיִלָּחֲמוּ בִּי, "תִּמְלָאֵמוֹ נַפְשִׁי" (שמות טו ט) – תִּמָּלֵא מֵהֶם, "פֶּן תִּשְׂבָּעֶנּוּ וַהֲקֵאתוֹ" (משלי כה טז) – פן תִּשְׂבַּע מִמֶּנּוּ, "וַהֲשִׁבֵנִי דָּבָר" (בראשית לז יד) – וְהָשֵׁב לִי דבר.

ולא יתכן לדבר כן בכל מקום, כי לא יאמר דִבַּרְתַּנִי ולא סִפַּרְתַּנִי ולא אֲמַרְתַּנִי ולא הֲלַכְתַּנִי והדומים להם. והטעם, כי כן דרך לשון הקדש לקצר ולדבר הפך המנהג במקום שלא תקצר ההבנה. כמו "עֲשִׂיתִנִי" – קצר המלה בעבור שלא יתכן להבין ממנו שהוא עשה עצמו, אלא שעשה ותקן לו היאור, ולא נצטרך אל אחר. וכן "אֶרֶץ הַנֶּגֶב נְתַתָּנִי", אחר שאמר "אֶרֶץ הַנֶּגֶב", בידוע הוא כי הכנוי אינו נופל על גופה אלא במקום לִי הוא.

אבל אם יאמר דִּבַּרְתַּנִי במקום דִּבַּרְתָּ לִי, נוכל להבין ממנו דִּבַּרְתָּ עָלַי, והוא הפך הענין. ומה שאמר "דַבְּרוֹ לְשָׁלֹם" (בראשית לז ד), מובן הענין אחר שאמר "לְשָׁלֹם", ופירוש: דַבֵּר לוֹ. וכן "חֲזַקְתַּנִי וַתּוּכָל", לא נוכל להבין ממנו אלא חָזַקְתָּ מִמֶּנִּי. לפיכך באלה המקומות והדומים להם קצר הלשון, ושם שתי מלות באחת, והמבין יבין. וקשר לשון הקדש עמוק מאד, וצריך להתבונן בו לבל ישחית הלשון.

נימוקי רבי אליהו בחור

1. א"א שלפי מדרש רבותינו יתכן בו הפועל והפעול, כי פירשו "עֲשִׂיתִנִי" – עָשִׂיתִי את עצמי, פי' שעשה עצמו אלוה (שמות רבה ה יד).
2. א"א: וי"ת "נְתַתָּנִי" – "יְהַבְתַּנִי", ר"ל שהכנוי שב על גופה, והוא כמו נָתַתָּ אוֹתִי. וכן הוסיף למ"ד השימוש: "לַאֲרַע דָּרוֹמָא יְהַבְתַּנִי".