ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/יח א
ובהעמדה העי"ן בחולם – "וַאֲנִי בַּייָ אֶעְל֑וֹזָה" (חבקוק ג, יח), "אָעוּפָה וְאֶשְׁכֹּֽנָה" (תהלים נה, ז), "נַחְפְּשָׂה דְרָכֵינוּ וְֽנַחְקֹ֔רָה" (איכה ג, מ).
ואשר הם לגזרת אֶפְעַל בפתח, בהעמדה בקמץ – "בֹּאוּ נִשְׁתַּחֲוֶה וְנִכְרָ֑עָה" (תהלים צה, ו), "אֶזְכְּרָה אֱלֹהִים וְאֶֽהֱמָיָ֑ה" (תהלים עז, ד), "יַחְדָּו לַמִּשְׁפָּט נִקְרָֽבָה" (ישעיהו מא, א).
ובא פתח-קטן תחת קמץ-גדול במלת "וָאֶקְרָאֶה לְךָ" (שמואל א כח, טו), וכן "יְדַשְּׁנֶה סֶלָה" (תהלים כ, ד). ולפי שיצאו אלה על משקל נחי הלמ"ד שהם בסגול, יצאו אלו כמו כן בסגול.
ומצאנו נו"ן נוספת בסופה – "כִּי מִשָּׁם אֶתְּקֶנְךָּ" (ירמיהו כב, כד) – משפטו אנתקנך, הנו"ן הראשונה נבלעת בדגש והנו"ן אחרונה נוספת. ואמרו כי כן מנהג הלשון להוסיף נו"ן אחרונה עד שהבליעוה בדגש בכ"ף הכנוי כשיבא בהפסק, כמו "אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ" (בראשית יב, א), "וִיחֻנֶּךָּ" (במדבר ו, כה).
אבן כ"ה עריכה
והחמש ועשרים בת ארבע אותיות בתוספת יו"ד בתחלה להורות על יחיד נסתר שפעֻלתו לזמן עתיד, והנמשל יִפְעֹל בחולם או יִפְעַל בפתח.
וכשהוא בחולם ותסמך המלה במקף על מלה זעירא או על מלה שהיא מלעיל, תחטף העי"ן בקמץ-חטף במקום החולם. כמו "וּמֶלֶךְ עַז יִמְשָׁל־בָּ֔ם" (ישעיהו יט, ד); "לִבּוֹ יִקְבָּץ־אָ֥וֶן לוֹ" (תהלים מא, ז); "אִישׁ אֶחָד מִכֶּם יִרְדָּף־אָ֑לֶף" (יהושע כג, י); "יִֽתְמָךְ־דְּבָרַ֥י לִבֶּךָ" (משלי ד, ד); "הֵן לְצֶדֶק יִמְלָךְ־מֶ֑לֶךְ" (ישעיהו לב, א).
ונשאר החולם עם המקף במלת "כִּי יִגְנֹֽב־אִישׁ֙" (שמות כא, לז), ובא כן מפני המאריך שנשתתף עמו. וכן יבא עם המקף בחולם כשהמלה איננה זעירא ולא מלעיל, כמו "יִגְבֹּל אֹתוֹ" (יהושע יח, כ). אבל "יִתְמָךְ דְּבָרַי לִבֶּךָ" בא בקמץ, לפי שהיו"ד מעומדת בגעיא.
ומצאנו נו"ן