ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/ג ב
פָּעַל עריכה
והשלישי פָּעַל – שיהיה הפ"א בקמץ-גדול והעי"ן בפתח-גדול. כמו "וְאָבִיו שָׁמַר אֶת הַדָּבָר" (בראשית לז, יא), "וְלֹא זָכַר שַׂר הַמַּשְׁקִים" (בראשית מ, כג).
וכן בהפסק לרבים או בהעמדה אבל תהיה העי"ן קמוצה – "אֶת־מִשְׁמֶרֶת יְיָ שָׁמָ֔רוּ" (במדבר ט, כג); "בְּעִזְבוֹנַיִךְ נָתָ֑נּוּ" (יחזקאל כז, יט), ודגש הנו"ן לתפארת המלה.
וכן "לְשׁוֹנָם בַּצָּמָא נָשָׁ֑תָּה" (ישעיהו מא, יז) והדגש לתפארת המלה, כי לא ידגש "נָשָתָה" כמו "שָׁמָרָה" "זָכָרָה" בהפסק. ומבלי הפסק – "נָשְׁתָ֥ה גְבוּרָתָם" (ירמיהו נא, ל).
ושם התֹאר על משקל זה, אבל ישתנה, כי הוא כֻלו קמץ. כמו "חָכָם" "רָשָׁע" "סָכָל". וכן "עֲלֵה זַיִת טָרָף בְּפִיהָ" (בראשית ח, יא) שם תֹאר, כלומר טרוף בפיה.
והפֹעל העובר חציו קמוץ וחציו פתוח, ואם בסוף-פסוק או באתנח – כֻלו קמוץ, כמו "פָּקַד אֶת שָׂרָה כַּאֲשֶׁר אָמָר" (בראשית כא, א), "וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב" (תהלים א, א) וכן כֻלם.
ובשלשת הספרים, המקל השלישי לזרקא שהוא במקום סגולה בשאר הספרים יש לו משפט אתנח וסוף-פסוק, כמו "חָנֵּ֥נִי יְהֹוָה֘ כִּ֤י אֻמְלַ֫ל אָ֥נִי" (תהלים ו, ג), "בְּשָׁל֣וֹם יַחְדָּו֘ אֶשְׁכְּבָ֪ה וְאִ֫ישָׁ֥ן" (תהלים ד, ט).
ובא "הֶחְפִּיר לְבָנוֹן קָמַ֑ל" (ישעיהו לג, ט) בפתח אתנח, וכתב רבי יעקב בן אלעזר בספר השלם שחבר, כי בא בפתח לפי שאִלו היה