ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/ד א
בלא הפסק היה "קָמֵל" בצרי כמו "קָנֶה וָסוּף קָמֵלוּ" (ישעיהו יט, ו), והוסב לפתח מפני ההפסק, אבל אם היה מגזרת פָּעַל בפתח היה באתנח קמץ. וכן כתב רבי יונה, וכתב כי זה הטעם בכל מקומות שנמצא פתח באתנח וסוף-פסוק בשמות ובפעלים שהיו בלתי אתנח בצרי, וכל אשר הם מגזרת פָּעֵל בצרי ישוב פתח באתנח וסוף-פסוק, ואשר הם מגזרת פָּעַל בפתח ישוב קמץ באתנח וסוף-פסוק. וכן דעת רוב המדקדקים, אבל ראיתי כי רבי יונה יחס זה הטעם אליו ואמר כי הוא חדשהו ולא קדמהו אדם בו.
"וְשָׁם שָׁפָ֣ט אֶת יִשְׂרָאֵל" (ש"א ז, יז); "אַרְיֵה שָׁאָ֖ג" (עמוס ג, ח); "יְיָ מָ֭לָךְ יִרְגְּזוּ עַמִּים" (תהלים צט, א); "יְיָ מָ֭לָךְ תָּגֵל הָאָרֶץ" (תהלים צז, א); "יְיָ מָלָךְ֘ גֵּאוּת לָבֵשׁ" (תהלים צג, א); "כִּי הוּא טָרָ֖ף" (הושע ו, א); "רָשָׁע יִרְאֶה וְכָעָ֗ס" (תהלים קיב, י); "עָשָׂה יְיָ אֲשֶׁר זָמָ֗ם" (איכה ב, יז); "כַּאֲשֶׁר זָמָם"[1]; "שִׁגְגָתוֹ אֲשֶׁר־שָׁגָ֛ג" (ויקרא ה, יח); "וְהֵשִׁיב אֶת־הַגְּזֵלָה אֲשֶׁר גָּזָ֗ל" (ויקרא ה, כג); "וַיִּדֹּם הַשֶּׁמֶשׁ וְיָרֵחַ עָמָ֗ד" (יהושע י, יג); "כִּי יְיָ צְבָאוֹת יָעָ֖ץ" (ישעיהו יד, כז) – ורבי יונה הביא גם כן "דָּבָ֥ק שְׁלֹמֹה לְאַהֲבָה" (מ"א יא, ב), ולא מצאתיו כן בכל הספרים המדוייקים, כי אם במקצת – כל אלה נכרים באו, שהם פעלים עוברים ואינם בהפסק, והם קמוצים.
וגם באו בזקף קמוצים – כי גם הזקף יש לו משפט ההפסק במקומות רבים[2] – "לַחְמוֹ לְרָעֵב נָתָ֔ן" (יחזקאל יח, טז); "חֲבֹל לֹא חָבָ֔ל" (יחזקאל יח, טז); "וְתַרְבִּית לֹא לָקָ֔ח" (יחזקאל יח, יז); "אֶת בְּכֹרָתִי לָקָ֔ח" (בראשית כז, לו); "אוֹ אֶת הָעֹשֶׁק אֲשֶׁר עָשָׁ֔ק" (ויקרא ה, כג); "הוּא זִמּוֹת יָעָ֔ץ" (ישעיהו לב, ז); "וַתְּלַהֲטֵהוּ מִסָּבִיב וְלֹא יָדָ֔ע" (ישעיהו מב, כה); "וְאֶת כָּל רְכֻשׁוֹ אֲשֶׁר רָכָ֔שׁ" קדמאה דפסוקא (בראשית לא, יח); "כָּרַע נָפָ֔ל" תנינא דפסוקא (שופטים ה, כז); "קֹרֵא דָגַר וְלֹא יָלָ֔ד" (ירמיהו יז, יא); "וְגַם בַּמֶּלֶךְ נְבוּכַדְנֶאצַּר מָרָ֔ד" (דה"ב לו, יג); "כִּי לֵאלֹהֵי אָבִיו דָּרָ֔שׁ" (דה"ב יז, ד); "הַצַּדִיק אָבָ֔ד" (ישעיהו נז, א); "אִם יוֹעֲצֵךְ אָבָ֔ד" (מיכה ד, ט); "מִשְׁקַל נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר שָׁאָ֔ל" (שופטים ח, כו); "אֶל הֶהָרִים לֹא אָכָ֔ל" (יחזקאל יח, ו); "עַל הֶהָרִים לֹא אָכָ֔ל" (יחזקאל יח, טו); "אֶל הֶהָרִים אָכָ֔ל" (יחזקאל יח, יא)[3]; "אֶת הָעִיר אֲשֶׁר שָׁאָ֔ל" (יהושע יט, נ); "וּמִשְׁפַּט אֱלֹהָיו לֹא עָזָ֔ב" (ישעיהו נח, ב);
נימוקי רבי אליהו בחור עריכה
- ^ א"א: לא נמצא "כַּאֲשֶׁר זָמם" רק בפתח. וכן "כַּאֲשֶׁר זָמַם יְיָ צְבָאוֹת" בראש זכריה (זכריה א, ו) אינו קמוץ. גם במסורה גדולה לא חשיב רק "עָשָׂה יְיָ אֲשֶׁר זָמָם" (איכה ב, יז) ודו"ק.
- ^ א"א: במסורה גדולה א"ב מן חד חד קמץ בזקפ' והוא הוסיף עליהם עוד. ועוד הביא מהן הרבה במלת אֶפְעוֹל ע"ש.
- ^ א"א: ברוב ספרים "אָכַל" הראשון פתוח, והב' "לֹא אָכל" קמוצים. וכן במסורה: דאכל פתח פומיה, ודלא אכל קמץ פומיה, ודו"ק.