ספרי על דברים לג יט

עמים הר יקראו - מנין אתה אומר שהיו אומות ומלכים מתכנסות ובאות לפרגמטיא של א"י, והם אומרים: הואיל ונצטערנו ובאנו לכאן - נלך ונראה פרגמטיא של יהודים מה טיבה, ועולים לירושלם ורואים את ישראל שעובדים לאל אחד ואוכלים מאכל אחד; לפי שהגוים - לא אלוהו של זה אלוהו של זה, ולא מאכלו של זה כמאכלו של זה; והם אומרים: אין יפה להדבק אלא באומה זו. מנין אתה אומר שאין זזים משם עד שמתגיירים, ובאים ומקריבים זבחים ועולות? ת"ל ושם יזבחו זבחי צדק:

כי שפע ימים ינקו - שנים נוטלים בשפע ונוטלים בשפע: ים ומלכות: ים נוטל בשפע ונותן בשפע, ומלכות נוטלת בשפע ונותנת בשפע.

ד"א כי שפע ימים יינקו - זו ימה של יפו, שגנוז לצדיקים לעתיד לבוא. מנין אתה אומר שכל ספינות שאובדות בים הגדול, וצרורות של כסף ושל זהב ואבנים טובות ומרגליות וכל כלי חמדה, שהים הגדול מקיאם לימה של יפו, שגנוז לצדיקים לעתיד לבוא? ת"ל כי שפע ימים יינקו. אמר ר' יוסי: פעם אחת הייתי מהלך מכזיב לצור, ומצאתי זקן אחד ושאלתיו בשלום. אמרתי לו פרנסתך במה הוא? אמר לי מחלזון. אמרתי לו ומי מצוי? אמר לי השמים! מקום בים שמוטל בהרים, וסמומיות מכישות אותו ומת, ונימק במקומו. אמרתי: השמים! ניכר הוא שגנוז לצדיקים לעולם הבא:

וספוני טמוני חול - ספוני זו חלזון. טמוני זו טרית. חול זה זכוכית. לפי ששבטו של זבולון מתרעם לפני המקום ואומר לפניו: רבש"ע, לאחי נתת ארצות, ולי נתת חלזון? אמר לו שאני מצריכם לידך על ידי חלזון זה! אמר לפניו: רבש"ע, מי מודיעני? אמר לו זה סימן יהיה בידך, שכל מי שגונבך - לא יהיה בפרגמטיא שלו כלום!