מ"ג דברים לג יט
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
עמים הר יקראו שם יזבחו זבחי צדק כי שפע ימים יינקו ושפוני טמוני חול
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
עַמִּים הַר יִקְרָאוּ שָׁם יִזְבְּחוּ זִבְחֵי צֶדֶק כִּי שֶׁפַע יַמִּים יִינָקוּ וּשְׂפוּנֵי טְמוּנֵי חוֹל.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
עַמִּים֙ הַר־יִקְרָ֔אוּ שָׁ֖ם יִזְבְּח֣וּ זִבְחֵי־צֶ֑דֶק כִּ֣י שֶׁ֤פַע יַמִּים֙ יִינָ֔קוּ וּשְׂפֻנֵ֖י טְמ֥וּנֵי חֽוֹל׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | שִׁבְטַיָּא דְּיִשְׂרָאֵל לְטוּר בֵּית מַקְדְּשָׁא יִתְכַּנְשׁוּן תַּמָּן יִכְּסוּן נִכְסַת קוּדְשִׁין לְרַעֲוָא אֲרֵי נִכְסֵי עַמְמַיָּא יֵיכְלוּן וְסִימָן דְּמִטַּמְרָן בְּחָלָא מִתְגַּלְיָן לְהוֹן׃ |
| ירושלמי (יונתן): | אוּמִין סַגִיעִין לְטַוָור בֵּית מַקְדְשָׁא יִצְלוּן תַּמָן יִקְרְבוּן קוּרְבָּנִין דִקְשׁוֹט אֲרוּם עַל סְפַר יַמָא רַבָּא שָׁרָן וְיִתְפַּרְנְקוּן מִן טָרִיתָא וְחַלְזוֹנָא יְאַחְדוּן וְיִצְבְּעוּן מֵאַדְמֵיהּ תִּיכְלָא לְחוּטֵי גוּלְיַתְהוֹן וּמִן חָלָא מַפְקִין אִסְפַּקְלְרִין וּמָנֵי זְגוּגִיתָא אֲרוּם גְנִיזַיָא דִתְהוֹמַיָא גַלְיָין לְהוֹן: |
| ירושלמי (קטעים): | הָא עַמָא הָאִלֵין דְבֵית זְבוּלוּן לְטוּר בֵּית מַקְדְשָׁא דַיְיָ יִזְדַמְנוּן וְתַמָן יִקְרְבוּן קוּרְבָּנִין קַשִׁיטִין אֲרוּם תִּגְרַת יַמַיָא יֵיכְלוּן וְסִימָנַיָא דִטְמִירָא בְּחָלָא יִתְגַלְיָין לְהוֹן: |
רש"י
"הר יקראו" - להר המוריה יאספו כל אסיפה ע"י קריאה היא ושם יזבחו ברגלים זבחי צדק
"כי שפע ימים יינקו" - יששכר וזבולון ויהא להם פנאי לעסוק בתורה
"ושפוני טמוני חול" - כסוי טמוני חול טרית וחלזון וזכוכית לבנה היוצאים מן הים ומן החול ובחלקו של יששכר וזבולון היה כמ"ש במסכת מגילה זבולון עם חרף נפשו למות משום דנפתלי על מרומי שדה והיה מתרעם זבולון על חלקו לאחי נתת שדות וכרמים וכו'
"ושפוני" - לשון כסוי כמו שנאמר ויספון את הבית וספון בארז ותרגומו ומטלל בכיורי (ס"א בכיסוי) ארזא ד"א עמים הר יקראו ע"י פרקמטיא של זבולון תגרי עובדי כוכבים באים אל ארצו והוא עומד על הספר והם אומרים הואיל ונצטערנו עד כאן נלך עד ירושלים ונראה מה יראתה של אומה זו ומה מעשיה והם רואים כל ישראל עובדים לאלוה אחד ואוכלים מאכל אחד לפי שהעובדי כוכבים אלוהו של זה לא כאלוהו של זה ומאכלו של זה לא כמאכלו של זה ומתגיירין שם שנאמר שם יזבחו זבחי צדק
"כי שפע ימים יינקו" - זבולון ויששכר הים נותן להם ממון בשפע
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
הַר יִקְרָאוּ – לְהַר הַמּוֹרִיָּה יֵאָסְפוּ; כָּל אֲסִיפָה עַל יְדֵי קְרִיאָה הִיא. וְשָׁם יִזְבְּחוּ בָּרְגָלִים זִבְחֵי צֶדֶק.
כִּי שֶׁפַע יַמִּים יִינָקוּ – יִשָּׂשכָר וּזְבוּלוּן, וִיהֵא לָהֶם פְּנַאי לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה.
וּשְׂפֻנֵי טְמוּנֵי חוֹל – כִּסּוּיֵי טְמוּנֵי חוֹל, טָרִית וְחִלָּזוֹן וּזְכוּכִית לְבָנָה, הַיּוֹצְאִים מִן הַיָּם וּמִן הַחוֹל. וּבְחֶלְקוֹ שֶׁל יִשָּׂשכָר וּזְבוּלוּן הָיָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּמַסֶּכֶת מְגִלָּה (דף ו' ע"א): "זְבוּלוּן עַם חֵרֵף נַפְשׁוֹ לָמוּת" (שופטים ה,יח) מִשּׁוּם דְּ"נַפְתָּלִי עַל מְרוֹמֵי שָׂדֶה" (שם). הָיָה מִתְרַעֵם זְבוּלוּן עַל חֶלְקוֹ: לְאַחַי נָתַתָּ שָׂדוֹת וּכְרָמִים וְכוּלֵּיהּ[2] (מגילה שם).
וּשְׂפֻנֵי – לְשׁוֹן כִּסּוּי, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיִּסְפֹּן אֶת הַבַּיִת" (מל"א ו,ט); "וְסָפוּן בָּאֶרֶז" (ירמיהו כב,יד), וְתַרְגּוּמוֹ: "וּמְטַלֵּיל בְּכִיּוֹרֵי אַרְזַיָא" [=וּמֻצְלָל בְּפִתּוּחֵי עֲצֵי אֲרָזִים]. דָּבָר אַחֵר: עַמִּים הַר יִקְרָאוּ – עַל יְדֵי פְּרַקְמַטְיָא שֶׁל זְבוּלוּן, תַּגָּרֵי הָאֻמּוֹת בָּאִים אֶל אַרְצוֹ, וְהִיא עוֹמֶדֶת עַל הַסְּפָר; וְהֵם אוֹמְרִים: הוֹאִיל וְנִצְטַעַרְנוּ עַד כָּאן, נֵלֵךְ עַד יְרוּשָׁלַיִם וְנִרְאֶה מַה יִּרְאָתָהּ שֶׁל אֻמָּה זוֹ וּמַה מַּעֲשֶׂיהָ! וְהֵם רוֹאִים כָּל יִשְׂרָאֵל עוֹבְדִים לֶאֱלוֹהַּ אֶחָד וְאוֹכְלִים מַאֲכָל אֶחָד; לְפִי שֶׁהָאֻמּוֹת, אֱלוֹהוֹ שֶׁל זֶה לֹא כֵּאלוֹהוֹ שֶׁל זֶה וּמַאֲכָלוֹ שֶׁל זֶה לֹא כְּמַאֲכָלוֹ שֶׁל זֶה. וְהֵם אוֹמְרִים: אֵין אֻמָּה כְּשֵׁרָה כָּזוֹ, וּמִתְגַּיְּרִין שָׁם, שֶׁנֶּאֱמַר: שָׁם יִזְבְּחוּ זִבְחֵי צֶדֶק (ספרי שנד).
כִּי שֶׁפַע יַמִּים יִינָקוּ – זְבוּלוּן וְיִשָּׂשכָר; הַיָּם נוֹתֵן לָהֶם מָמוֹן בְּשֶׁפַע (ספרי שם).
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
וע"ד הקבלה, שם יזבחו זבחי צדק ייחס הזבחים לצדק כי צדק הוא המקבל תחלה, והוא הנרמז בתוספת ה"א של המזבחה, וכבר הזכרתי זה בפסוק (ויקרא א) והקטיר הכהן את הכל המזבחה.
ושפוני טמוני חול. ברכן בעושר בשפע גדול שיהיה להם הון עתק ועושר רב עד שיטמנוהו בחול. ומלת ושפוני כאלו אמר וצפוני בצד"י. ומה שאמר ושפוני טמוני, הוא כפל לשון, כמו (דניאל יב) אדמת עפר, ותרגם אונקלוס וסימן דמטמרן בחלא מתגליין להון.ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
" שם יזבחו זבחי צדק" גם תגרי האומות שזבחו זבחיהם לשמש ולירח הנה בבואם אל ההר הטוב יזבחו שם זבחי צדק:
" כי שפע ימים יינקו" יששכר וזבולון יחיה להם מיני סחורה הבאים מן הים ומהם שספונים וטמונים בחול כמו דם חלזון וזכוכית לבנות בחולסית שבחול:מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
הערות
מדרש ספרי
• לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק •
כי שפע ימים ינקו - שנים נוטלים בשפע ונוטלים בשפע: ים ומלכות: ים נוטל בשפע ונותן בשפע, ומלכות נוטלת בשפע ונותנת בשפע.
ד"א כי שפע ימים יינקו - זו ימה של יפו, שגנוז לצדיקים לעתיד לבוא. מנין אתה אומר שכל ספינות שאובדות בים הגדול, וצרורות של כסף ושל זהב ואבנים טובות ומרגליות וכל כלי חמדה, שהים הגדול מקיאם לימה של יפו, שגנוז לצדיקים לעתיד לבוא? ת"ל כי שפע ימים יינקו. אמר ר' יוסי: פעם אחת הייתי מהלך מכזיב לצור, ומצאתי זקן אחד ושאלתיו בשלום. אמרתי לו פרנסתך במה הוא? אמר לי מחלזון. אמרתי לו ומי מצוי? אמר לי השמים! מקום בים שמוטל בהרים, וסמומיות מכישות אותו ומת, ונימק במקומו. אמרתי: השמים! ניכר הוא שגנוז לצדיקים לעולם הבא:
וספוני טמוני חול - ספוני זו חלזון. טמוני זו טרית. חול זה זכוכית. לפי ששבטו של זבולון מתרעם לפני המקום ואומר לפניו: רבש"ע, לאחי נתת ארצות, ולי נתת חלזון? אמר לו שאני מצריכם לידך על ידי חלזון זה! אמר לפניו: רבש"ע, מי מודיעני? אמר לו זה סימן יהיה בידך, שכל מי שגונבך - לא יהיה בפרגמטיא שלו כלום!
- ^ אָמַר זְבוּלוּן לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! לְאַחַי נָתַתָּ לָהֶם שָׂדוֹת וּכְרָמִים, וְלִי נָתַתָּ הָרִים וּגְבָעוֹת; לְאַחַי נָתַתָּ לָהֶם אֲרָצוֹת, וְלִי נָתַתָּ יַמִּים וּנְהָרוֹת? אָמַר לוֹ: כֻּלָּן צְרִיכִין לְךָ עַל יְדֵי חִלָּזוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: וּשְׂפֻנֵי טְמוּנֵי חוֹל. תָּנֵי רַב יוֹסֵף: שְׂפֻנֵי, זֶה חִלָּזוֹן; טְמוּנֵי, זוֹ טָרִית; חוֹל, זוֹ זְכוּכִית לְבָנָה. אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! מִי מוֹדִיעֵנִי? אָמַר לוֹ: שָׁם יִזְבְּחוּ זִבְחֵי צֶדֶק; סִימָן זֶה יְהֵא לְךָ: כָּל הַנּוֹטֵל מִמְּךָ בְּלֹא דָּמִים, אֵינוֹ מוֹעִיל בִּפְרַקְמַטְיָא שֶׁלּוֹ כְּלוּם.
- ^ אָמַר זְבוּלוּן לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! לְאַחַי נָתַתָּ לָהֶם שָׂדוֹת וּכְרָמִים, וְלִי נָתַתָּ הָרִים וּגְבָעוֹת; לְאַחַי נָתַתָּ לָהֶם אֲרָצוֹת, וְלִי נָתַתָּ יַמִּים וּנְהָרוֹת? אָמַר לוֹ: כֻּלָּן צְרִיכִין לְךָ עַל יְדֵי חִלָּזוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: וּשְׂפֻנֵי טְמוּנֵי חוֹל. תָּנֵי רַב יוֹסֵף: שְׂפֻנֵי, זֶה חִלָּזוֹן; טְמוּנֵי, זוֹ טָרִית; חוֹל, זוֹ זְכוּכִית לְבָנָה. אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! מִי מוֹדִיעֵנִי? אָמַר לוֹ: שָׁם יִזְבְּחוּ זִבְחֵי צֶדֶק; סִימָן זֶה יְהֵא לְךָ: כָּל הַנּוֹטֵל מִמְּךָ בְּלֹא דָּמִים, אֵינוֹ מוֹעִיל בִּפְרַקְמַטְיָא שֶׁלּוֹ כְּלוּם.