ספרי על במדבר לא ב

| ספרי על במדברפרק ל"א • פסוק ב' | >>
ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • י • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב • כג • כד • 

על פסוק זה: דף הפסוק מקראות גדולות


במדבר ל"א, ב':

נְקֹ֗ם נִקְמַת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל מֵאֵ֖ת הַמִּדְיָנִ֑ים אַחַ֖ר תֵּאָסֵ֥ף אֶל־עַמֶּֽיךָ׃


נקום נקמת - להודיע שבחן של ישראל, שאין נפטרים מן העולם עד שהם מנקמים נקמת שהיא נקמת מי שאמר והיה העולם:

מאת המדינים - והרי מואבים היו תחילה לדבר, שנאמר במדבר כב וילכו זקני מואב וזקני מדין! - מימיהם לא עשו שלום זה עם זה, וכשבאו להלחם עם ישראל עשו שלום זה עם זה - ונלחמו עם ישראל. משל למה הדבר דומה? לשני כלבים שהיו בעדר, והיו צווחים זה עם זה. בא זאב לטול טלה מן העדר, והיה אחד מהם מתגרה כנגדו. אמר חבירו: אם איני הולך ומסייעו עכשיו - הורגו, ותוכף עלי והורגני! - עשו שלום זה עם זה ונלחמו עם הזאב. כך מואב ומדין, מימיהם לא עשו שלום זה עם זה, שנאמר בראשית לו לה "אשר הכה (לפנינו: המכה) את מדין"; וכשבאו להלחם עם ישראל - עשו שלום זה עם זה ונלחמו עם ישראל.

מאת המדיינים - שהיו מדיינים עם ישראל. מאת המדיינים שהיו מתיעצים על ישראל:

אחר תאסף אל עמיך - מגיד שמיתתו של משה מעכבת למלחמת מדין, ואע"פ כן הלך וישב ועשה בשמחה, שנאמר וידבר משה אל העם לאמר החלצו; אין החלצו אלא איזדרזו שנאמר דברים ג חלוצים תעברו: