ספרי על במדבר לא
<< · ספרי על במדבר · לא · >>
פסוק ב (כל הפסוק)
נקום נקמת - להודיע שבחן של ישראל, שאין נפטרים מן העולם עד שהם מנקמים נקמת שהיא נקמת מי שאמר והיה העולם:
מאת המדינים - והרי מואבים היו תחילה לדבר, שנאמר במדבר כב וילכו זקני מואב וזקני מדין! - מימיהם לא עשו שלום זה עם זה, וכשבאו להלחם עם ישראל עשו שלום זה עם זה - ונלחמו עם ישראל. משל למה הדבר דומה? לשני כלבים שהיו בעדר, והיו צווחים זה עם זה. בא זאב לטול טלה מן העדר, והיה אחד מהם מתגרה כנגדו. אמר חבירו: אם איני הולך ומסייעו עכשיו - הורגו, ותוכף עלי והורגני! - עשו שלום זה עם זה ונלחמו עם הזאב. כך מואב ומדין, מימיהם לא עשו שלום זה עם זה, שנאמר בראשית לו לה "אשר הכה (לפנינו: המכה) את מדין"; וכשבאו להלחם עם ישראל - עשו שלום זה עם זה ונלחמו עם ישראל.
מאת המדיינים - שהיו מדיינים עם ישראל. מאת המדיינים שהיו מתיעצים על ישראל:
אחר תאסף אל עמיך - מגיד שמיתתו של משה מעכבת למלחמת מדין, ואע"פ כן הלך וישב ועשה בשמחה, שנאמר וידבר משה אל העם לאמר החלצו; אין החלצו אלא איזדרזו שנאמר דברים ג חלוצים תעברו:פסוק ג (כל הפסוק)
פסוק ד (כל הפסוק)
פסוק ה (כל הפסוק)
פסוק ו (כל הפסוק)
וישלח אותם משה אלף למטה לצבא, אותם ואת פנחס - מגיד שהם שקולים כפנחס, ופנחס היה שקול כנגד כולם. מפני מה הלך פנחס ולא הלך אלעזר? לפי שהלך פנחס לנקום נקמת אבי אמו, שנאמר בראשית לז והמדנים מכרו אותו למצרים:
וכלי הקודש - זה ארון, שנאמר במדבר ד ולא יבואו לראות כבלע את הקודש ולא ימותו:
וחצוצרות התרועה בידו - אין ידו אלא רשותו, שנאמר במדבר כא ויקח ארצו מידו, ואומר בראשית כד וכל טוב אדוניו בידו:פסוק ז (כל הפסוק)
פסוק ח (כל הפסוק)
ואת מלכי מדין - למה נאמר? והלא כבר נאמר את אוי ואת רקם ואת צור ואת חור ואת רבע, ומה ת"ל ואת חמשת מלכי מדין? מגיד הכתוב שכשם ששוו כולם בעצה אחת - כך שוו כולם בפורענות:
ואת בלעם בן בעור הרגו בחרב - נתנו לו ישראל שכרו משלם ולא קפחוהו, לפי שבא ליתן להם עצה; אמר להם לכשהייתם ס' רבוא לא יכלתם בהם, ועכשיו אתם יכולים בהם? לכך נתנו לו שכרו משלם ולא קפחוהו.
ר' נתן אומר: בב"ד הרגוהו, שנאמר יהושע יג ואת בלעם בן בעור הקוסם הרגו בחרב:פסוק י (כל הפסוק)
ואת כל עריהם במושבותם - זו ע"ז שלהם:
ואת כל טירותם - מקום שהיו בטיריון. ד"א בטירותם - מקום שהיו נוטרים שלהם:פסוק יב (כל הפסוק)
פסוק יג (כל הפסוק)
פסוק יד (כל הפסוק)
פסוק טו (כל הפסוק)
פסוק טז (כל הפסוק)
פסוק יז (כל הפסוק)
ועתה הרגו כל זכר בטף - זו בעולה והראויה ליבעל. או אעפ"י שלא נבעלה או שאינה ראויה ליבעל? כשהוא אומר כל הטף בנשים - הרי שאינה ראויה ליבעל אמור, הא מה אני מקיים ועתה הרגו כל זכר בטף? זו בעולה והראויה ליבעל - אעפ"י שלא נבעלה:
הרוגו- למה נאמר? להפסיק את הענין, דברי ר' ישמעאל.
ד"א הרוגו - למה נאמר? שראויה ליבעל אמר ליהרג, בעולה אעכ"ו! אם אמרת כן - ענשת מן הדין; לכך נאמר הרוגו, ללמדך שאין עונשים מן הדין.פסוק יח (כל הפסוק)
פסוק יט (כל הפסוק)
ואתם חנו מחוץ למחנה שבעת ימים - למה נאמר? לפי שהוא אומר במדבר יט וכל אשר באהל יטמא שבעת ימים, שומעני אף הקש והחריות בזאת התורה? - לא בא לכלל טומאה:
אתם ושביכם - מה אתם בני ברית, אף שביכם בני ברית:פסוק כ (כל הפסוק)
פסוק כא (כל הפסוק)
ויאמר אלעזר הכהן אל אנשי הצבא הבאים למלחמה זאת חקת התורה אשר צוה ה' את משה - משה רבינו לפי שהיה בכלל כעס - בא לכלל טעות. ר' אלעזר אומר: בג' מקומות בא לכלל כעס ובא לכלל טעות. כיוצא בו אתה אומר ויקרא י ויקצוף על אלעזר ועל איתמר בני אהרן הנותרים לאמר קודש הוא לכם מהו אומר מדוע לא אכלתם את החטאת וגו'. כיוצא בו אתה אומר במדבר כ ויאמר אליהם שמעו נא המורים המן הסלע הזה נוציא לכם מים? - מהו אומר? וירם משה את ידו ויך את הסלע במטהו פעמים. אף כאן אתה אומר ויקצוף משה על פקודי החיל שרי האלפים ושרי המאות הבאים מצבא המלחמה, מה אומר? ויאמר אלעזר אל אנשי הצבא הבאים למלחמה. משה רבינו, לפי שבא לכלל כעס - בא לכלל טעות.
וי"א משה נתן לו רשות לאלעזר הכהן לדבר, שכשיפטר משה מן העולם לא יהיו אומרים לו: בחיי משה רבך לא היתה מדבר, עכשיו מה אתה מדבר? ר' יאשיה אמר: שהיה אומר דבר בשם אומרו, שנאמר אסתר ב ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי:פסוק כב (כל הפסוק)
אך את הזהב ואת הכסף. אתה אומר כלים, או אינו אומר אלא גלומים? - הרי אתה דן: הואיל ומתי ישראל מטמאים, והרוגי מדין מטמאין, מה מתי ישראל - כלים ולא גלומים, אף מתי מדין - כלים ולא גלומים.
ר' יוסי הגלילי אומר: כלים. אתה אומר כלים, או אינו אלא גלומים? - תלמוד לומר "אך", חלק:פסוק כג (כל הפסוק)
כל דבר אשר יבוא באש - כגון הלכוסין והסכינים והקדירות והשפודים והאסכלות, מפני גיעולי גוים.
וכל אשר לא יבוא באש - כגון הכרדוכאות והכוסות והקיתונות והקומקמסים והיורות, מפני גיעולי גוים.
והרי דברים ק"ו: ומה אם מי שאין טעון טבילה - טעון הזייה, מי שטעון הזייה - אינו דין שיטעון טבילה?
והרי דברים ק"ו: מי שאין טעון הזייה - דין הוא שיטעון טבילה:פסוק כד (כל הפסוק)
וכבסתם בגדיכם ביום השביעי וטהרתם - למה נאמר? - לפי שהוא אומר במדבר יט "בחלל חרב", בא הכתוב ולימד על החרב שהוא טמא, והנוגע בה טמא טומאת שבעה.
הא למדנו לכלים ואדם. כלים ואדם וכלים מנין? תלמוד לומר "וכבסו בגדיהם" - הא למדנו לכלים ואדם וכלים:
ואחר תבוא אל המחנה - מה כאן אסור לבא אל המחנה - אף להלן אסור לבוא אל המחנה, ומה להלן "עד הערב" - אף כאן "עד הערב":
<< · ספרי על במדבר · לא · >>