נזיר נח א
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
יכול אף מצורע כן ת"ל ראשו ותניא אידך ראשו מה ת"ל לפי שנאמר גבי נזיר (במדבר ו, ה) תער לא יעבור על ראשו יכול אף נזיר מצורע כן ת"ל ראשו מאי לאו תנאי היא למ"ד מנזיר קסבר הקפת כל הראש לא שמה הקפה וכי אתא קרא למידחי את לא תעשה ועשה ואידך סבר הקפת כל הראש שמה הקפה וכי אתא קרא למידחי לאו גרידא אמר רבא דכ"ע הקפת כל הראש לא שמה הקפה וכי אתא קרא כגון שהקיף ולבסוף גילח כיון דאילו גלחיה בחד זימנא לא מיחייב כי הקיף ולבסוף גילח נמי לא מיחייב ומי כתב קרא הכי והאמר ריש לקיש כל מקום שאתה מוצא עשה ול"ת אם אתה יכול לקיים את שניהם מוטב ואם לאו יבוא עשה וידחה את ל"ת אלא דכ"ע הקפת כל הראש שמה הקפה ומאן דמוקים לקרא למידחי ל"ת ועשה לאו גרידא מנליה יליף מגדילים דאמר קרא (דברים כב, יא) לא תלבש שעטנז ותניא לא תלבש שעטנז הא גדילים תעשה לך מהם ומאן דנפקא ליה מראשו מ"ט לא נפקא ליה מגדילים אמר לך לכדרבא הוא דאתא דרבא רמי כתיב (במדבר טו, לח) ונתנו על ציצית הכנף מין כנף פתיל תכלת וכתיב (דברים כב, יא) צמר ופשתים יחדו הא כיצד אצמר ופשתים פוטרים בין במינן בין שלא במינן בשאר מינין במינן פוטרין שלא במינן אין פוטרין והאי תנא דמפיק לראשו ללאו גרידא דאתי עשה ודחי את לא תעשה ועשה מנלן נפקא ליה מזקנו דתניא זקנו מה ת"ל לפי שנא' (ויקרא כא, ה) ופאת זקנם לא יגלחו יכול אף כהן מצורע כן ת"ל זקנו ומאן דמפיק ליה לראשו לעשה ולא תעשה לילף מזקנו וליטעמיך דקיימא לן בעלמא
רש"י
עריכה
יכול אף מצורע - לא יקיף ת"ל ראשו:
יכול אף נזיר מצורע - כשנטהר מצרעתו בתוך ימי נזירותו לא יעביר תער על ראשו:
מאי לאו תניא היא - דלמ"ד דהאי ראשו דכתיב במצורע לא אתיא אלא למידחי לא תעשה דנזיר דלא יעבור תער על ראשו קסבר משום לאו דהקפה לא צריך דאילו מצורע קעביד הקפת כל הראש דשריא דהקפת כל הראש לאו שמה הקפה וכי קאתי קרא למידחי את לא תעשה ועשה דנזיר עשה קדוש יהיה גדל פרע:
ואידך - דמצריך משום לא תקיפו קסבר דהקפת כל הראש שמה הקפה:
לא דכ"ע לאו שמה הקפה - ומאן דתני לה מוראשו גבי נזיר ניחא ומאן דתני לה גבי הקפה לאו משום דהיכא דמגלח והדר מקיף דהא לא איצטריך קרא למישרי משום דהקפת כל הראש לאו שמה הקפה אלא כי איצטריך קרא דמקיף ברישא והדר מגלח:
ומי כתיב קרא הכי - כלומר דכיון דאילו מגלח כוליה בחד זימנא לא מיחייב משום דהקפת כל הראש לאו שמה הקפה מי קא כתביה רחמנא לקרא דאי עביד דרך איסור דמקיף והדר מגלח לא מיחייב והא שפיר עדיף דליגלח כוליה דקא מוקים עשה דמצורע ולא קא עבר על לאו דלא תקיפו דהכי עדיף טפי כדריש לקיש דאמר כל מקום שאתה מוצא עשה כגון גדילים תעשה לך ולא תעשה לא תלבש שעטנז לקיים את שניה' דלטלית של צמר ציצית של צמר ולטלית של פשתן ציצית של פשתן ואם אי אתה יכול לקיים את שניהן כגון מילה בצרעת:
אלא דכ"ע הקפת כל הראש שמה הקפה - ולמאן דמייתי לה להאי ראשו דמצורע משום לא תקיפו משום דאשמועינן דאתי עשה ודחי ל"ת ומאן דמוקי לה לקרא בנזיר ולא בהקפה קסבר גבי הקפה לא צריך למיכתב דאתי עשה ודחי ל"ת והילכך כי איצטריך קרא למישרי עשה ול"ת דבנזיר: ולמאן דמוקים ליה לקרא בנזיר למידחי את ל"ת ועשה לאו גרידא מנא ליה. ואי אמרת לאו כל שכן הוא ומה עשה ול"ת דחי ל"ת לא כל שכן הא לא איריא משום דאיכא למיפרך כדלקמן מה לנזיר שכן ישנו בשאלה משום דקיל [כולי האי] אתי עשה ודחי ל"ת שבו תאמר בשאר לאוין הילכך נפקא ליה מגדילים כו':
ולמאן דנפקא ליה מראשו - ללאו גרידא ולא פריך כדפרכינן מה ללאו דהקפה שכן אינו שוה בכל דבני אהרן ולא בנות אהרן אמר רחמנא ומאי טעמא לא משמע ליה מגדילים:
ההוא לכדרבא אתי דרבא רמי כתיב ונתנו על ציצית הכנף פתיל - דהא מייתורא משמע דליהוי ממין כנף פתיל תכלת וכתיב צמר ופשתים גדילים תעשה לך דבקרא אחרינא כתיב לא תלבש שעטנז צמר ופשתים וסמיך ליה גדילים תעשה לך דמשמע. מצמר ופשתים תעשה לך גדילים מהם ולא ממין אחר הא כיצד צמר ופשתים פוטרין כו':
נפקא ליה מזקנו - דכתיב גבי מצורע דתניא זקנו מה ת"ל והלא שער זקנו בכלל כל שערו הוא:
יכול אף כהן מצורע כן ת"ל זקנו - דקאתי עשה דמצורע וגלח את כל שערו את ראשו ואת זקנו וקא דחי עשה ול"ת דכהן ל"ת ופאת זקנם לא יגלחו עשה קדושים יהיו לאלהיהם ולמאן דמפיק לראשו. גבי נזיר למידחי ל"ת ועשה לילף מזקנו:
אמר לך ולטעמיך - דאמרת לי לנזיר מכהן הוה ליה למילף הא דקיי"ל בעלמא דלא אתי עשה כו' אמאי נילף מכהן והוא מצורע דאתי עשה ודחי ל"ת ועשה והוא הדין בכל התורה:
אלא מכהן לא ילפינן - דאיכא למיפרך מה לכהן שכן לאו שאינו שוה בכל כו' תאמר בנזיר שהוא שוה בכל לכך הוצרך הכתוב ראשו גבי נזיר למידחי את ל"ת ועשה שבו ואפי' הכי בעלמא לא ילפינן מיניה כדלקמן מה לנזיר שכן ישנו בשאלה תאמר בעלמא שאינו בשאלה אבל כהן מיהא מנזיר גמרינן הואיל דכהן לאו שאינו שוה בכל הוא ונזיר שוה בכל אע"ג דאיתיה בשאלה אפי' הכי עדיף טפי למילף כהן מנזיר משום דישנו שוה בכל ולאו למיגמר נזיר מכהן דלאו שאינו שוה בכל הוא ולאידך סבירא ליה דנזיר מכהן עדיף טפי משום דכהן אינו בשאלה דומיא דשאר מצות מה שאין כן בנזיר:
תוספות
עריכה
אמר רבא דכ"ע לא שמיה הקפה וכי איצטריך קרא היכא דהקיף הפאה ולבסוף גילח. אע"ג דאפשר לקיים שניהם כגון שיגלח כל הראש אתי עשה דוגלח ודחי ליה ופריך מדריש לקיש כו' אלא דכ"ע שמה הקפה למאן דמוקי לראשו למילף למידחי לא תעשה ועשה דהיינו בנזיר דכתיב ביה תער לא יעבור על ראשו וקדוש יהיה משום דלאו גרידא נפקא ליה מגדילים: ומאן דמוקי ראשו ללאו גרידא מאי טעמא לא נפקא ליה מגדילים דאילו להקפת כל הראש שמה הקפה לא איצטריך קרא דסבירא ליה השתא מסברא ידעינן דאטו משום דהוסיף לגלח לא יתחייב על הפאות כי היכי דמאן דמוקי ליה ללאו ועשה דהיינו בנזיר אית ליה דשמה הקפה מסברא ולאו כמאי דסלקא דעתך מעיקרא דבעי קרא לאשמועינן דהקפת כל הראש שמה הקפה:
ציצית הכנף מין כנף. דמשמע מכל מין שיהא הכנף הן משירים הן מן כלך וסריקין וכתיב צמר ופשתים וסמיך ליה גדילים הא כיצד צמר ופשתים פוטרין בין במינן כגון צמר לצמר ופשתים לפשתים בין צמר לכלך וסריקין שאף הן חייבין לרבא מן התורה וכן משמע בפרק במה מדליקין (שבת דף כז:) שאר מינין במינן פוטרין כגון כלך לכלך וסריקין לסריקין שלא במינן אינן פוטרים אבל כלאים בציצית דליתי עשה ולידחי לא תעשה אכתי לא נפקא לן:
והאי תנא דמפיק ליה ראשו ללאו גרידא דאתי עשה ודחי ל"ת ועשה. היכא דאינו שוה בכל מנליה נפקא ליה מזקנו כדמפרש והולך ואין לתמוה אמאי פשיטא להש"ס דדחי י"ל דאי ס"ד דלא אתי עשה ודחי ל"ת ועשה בשאינו שוה בכל אם כן למאן דמפיק ראשו ללאו גרידא ולא דריש גדילים הא קיימא לן בכל דוכתי דאתי עשה ודחי ל"ת גרידא אפי' השוה בכל מנלן אי מהקפה שכן אינו שוה בכל אלא ודאי לגופיה [לא] איצטריך דאפילו לאו ועשה דחי כשאינו שוה בכל כדמפרש ואזיל בזקנו ואם כן אייתר לו ראשו דהקפה אם אינו ענין לשאינו שוה בכל תניהו ענין לשוה בכל ומשום הכי פשיטא לן וקא בעי מנלן דדחי עשה לא תעשה ועשה כשאינו שוה בכל דסוגיא דפ"ק דיבמות (דף ה.) ס"ל להש"ס כסוגיא דידן דס"ד דקרא דראשו אתא לאשמועינן היא גופה דהקפת כל הראש שמה הקפה ולא כמסקנא בסוגיא דידן דידעינן ליה מסברא כדפרישית:
נפקא ליה מזקנו. דכתיב במצורע מה בא ללמוד והלא כבר נאמר וגילח כל שערו:
יכול אף כהן מצורע כן. דאית ביה לא תעשה דהשחתה ועשה דקדושים יהיו והא דכתיב וגילח כל שערו נוקי בנמרטו פיאותיו
עין משפט ונר מצוה
עריכהמתוך: עין משפט ונר מצוה/נזיר/פרק ח (עריכה)
ט א מיי' פ"ג מהל' ציצית הלכה ה', סמג עשין כו, טור ושו"ע או"ח סי' ט' סעיף ב':
י ב מיי' פ"ג מהל' ציצית הלכה ה', טור ושו"ע או"ח סי' ט' סעיף ג':
ראשונים נוספים
מתוך: שיטה מקובצת על הש"ס/נזיר/פרק ח (עריכה)
דכיון דאלו גלחיה בחד זימנא לא מיחייב. ואפילו אינו מצורע כי נמי הקיף ולבסוף גילח לא מיחייב דאתי קרא דמצורע למידחייה. הרא"ש ז"ל בפירושיו:
הכי גרסינן ברוב ספרים ומי כתב קרא הכי והא אמר ריש לקיש. פירוש וכיון דמצי לגלח בהיתר מי אתי קרא למישרי אף לגלח באיסור והאמר ריש לקיש כל מקום וכו'. ואית ספרים דגרסי ומי מצית אמרת הכי והאמר ריש לקיש וכו'. והלשון מיושב יותר הרב עזריאל ז"ל:
לאו גרידא מנא ליה. דאי לאו דשמיע ליה מקרא אחרינא דעשה דחי לאו גרידא לא הוה ליה לאוקמי למדחי לאו ועשה. שיטה:
הא גדילים תעשה לך מהם. מדסמיך גדילים תעשה לך גבי לא תלבש לומר דעושין גדילים מצמר בטלית פשתן דהיינו כלאים. אי נמי גדילים מצמר ופשתים יחד בחוטין מכל אחד דעביד בה קשר דהשתא איכא כלאים. תוספות חיצוניות:
ומאן דנפקא ליה מראשו. דעשה דגלוח דמצורע דחי לאו דהקפה מאי טעמא לא נפקא ליה מגדילים דהכי נמי איצטריך גדילים לאשמועינן בעלמא דעשה דוחה לא תעשה. דמראשו לא נילף דאיכא למפרך מה לראשו שכן לאו שאינו שוה בכל. ואם כן ראשו למה לי מגדילים נפקא דעשה דחי לאו. הרב עזריאל ז"ל:
הא כיצד צמר ופשתים בין במינם בין שלא במינם. פירוש ציצית צמר בטלית של פשתים או איפכא. אבל שאר מינים במינם פוטרין שלא במינן אין פוטרין להכי אתו מין כנף. והשתא אי לאו דאשמעינן מראשו דעשה דמצורע דחי לאו דהקפה לא הוה מוקמי קרא דגדילים לכדרבא ממש אלא לכי דוקייה דרבא צמר לצמר ולמשי ופשתים לפשתים ולמשי אבל צמר ופשתים לא. אבל השתא דגלי קרא דעשה דמצורע דחי לאו דהקפה מעתה נאמר דקרא דגדילים אתא לידחייה לאו דכלאים ולומר דצמר ופשתים בשל פשתים ומינה ילפינן בעלמא דדחי לא תעשה. דמראשו דמצורע ליכא למילף בעלמא דאיכא למיפרך מה לראשו שכן לאו שאינו שוה בכל דנשי ליתנהו בהקפה. תוספי הרא"ש ז"ל.
דאתי עשה ודחי לא תעשה ועשה מנא ליה. ומנא ליה דמצורע נזיר מגלח ראשו. זקנו מה תלמוד לומר. דבכלל כל שערו הוא. לפי שנאמר בכהנים ופאת זקנם לא יגלחו תלמוד לומר זקנו. ובכהנים איכא גם עשה דקדושים יהיו והוא הדין נמי דדחי לאו ועשה דנזיר. תימה היכי בעי למילף נזיר מכהן דאיכא לאקשויי מה ללאו ועשה דהשחתה דאינו שוה בנשים תאמר בגלוח נזיר ששוה בכל. והכי פריך בסמוך. וי"ל דלפי המסקנא ניחא. והשתא קסבר כיון דבכהן איכא חדא קולא שאינו שוה בכל ובנזיר חדא קולא שכן ישנו בשאלה אם כן שקולין הם ולמדים זה מזה. ובעלמא לא ילפינן מינייהו משום דקילי. הרא"ש ז"ל בפירושיו.
ורבי יוסף הקשה מאי קאמר ומאן דמפיק לראשו כו'. דלמא אי שתיק מראשו הוה אמינא דתגלחת לא הותרה בנזיר מקל וחומר דיין שאינו סותר לא הותר תגלחת שסותרה אינו דין שלא הותר כדאיתא פרק שלושה מינין דף מ"ז ע"א. וי"ל דקל וחומר דלעיל אינו קל וחומר גמור דאיכא למימר טומאה תוכיח שסותרת והותרה מכללה אצל מת מצוה. תוספות חיצוניות:
ומאן דמוקי ראשו בנזיר זקנו למה לי. הוה מצי לשנויי דכהן מנזיר לא אתי שכן ישנו בשאלה כדקאמר בסמוך. אלא דעדיפא מינה קא משני. הרא"ש ז"ל בפירושיו:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה