שולחן ערוך אורח חיים ט ב


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

שולחן ערוך

בציצית של פשתים או ושל צמר רחלים גפוטרים בכל מיני בגדים גחוץ משל פשתים לצמר או של צמר לפשתים זבזמן הזה דליכא תכלת מפני שהם כלאים.

הגה: ויש אומרים דשלא לעשות ציצית בשל פשתים בכלל חאפילו בשאר מינים והכי נהוג (סמ"ק סימן ל"ח):

מפרשים

באר הגולה

(ב) ציצית של פשתים — שם בגמרא.

(ג) חוץ משל פשתים לצמר — בית יוסף בפירוש הטור וסמ"ק.



ט"ז

(ג) פוטרין בכל מיני בגדים — פירוש, דמן התורה בעינן למצות ציצית ב' חוטין של לבן וב' חוטין של תכלת, ותכלת עמרא הוא, ואפילו הכי פוטר בשל פשתן, דהכי כתיב בהדיא בתכלת; ממילא הוא הדין ב' חוטי לבן של צמר פטרי בשל פשתן. וכיון דהשולחן ערוך פסק כתנא דבי רבי ישמעאל דשאר מינין אינן אלא מדרבנן, פשיטא דצמר ופשתים פוטר בהם. ובזה עדיפא בגד פשתן או צמר, דבהם עושים ציצית אפילו מצמר ופשתים ביחד, דרחמנא שרי כלאים בציצית, דכתיב "גדילים" וכו' אחר "לא תעשה שעטנז"; מה שאין כן בשאר מינים, דאין בהם חיוב מדאורייתא, על כן אין בהם היתר כלאים, אלא דווקא צמר או פשתים. והשתא דאין לנו תכלת, נמצא דאפילו בבגדי צמר או פשתים אין עושין מצות ציצית כראוי, לא שרי לן כלאים; הלכך אסור לנו ציצית של צמר בבגד פשתים או אפכא. ולהיש אומרים שזכר בסעיף א, דכל מיני בגדים חייבים מדאורייתא, אפילו בשאר מינים מותר מן התורה ציצית של צמר ופשתים, כדרבא שזכרנו; ובזמן הזה אסור, מטעם שזכרנו:

(ד) שלא לעשות ציצית של פשתן — בטור כתב וזה לשונו, כתב בסמ"ק: ומיהו נכון ליזהר שלא לעשות ציצית של פשתן בשל משי, עד כאן לשונו. ופירש בית יוסף הטעם, דסבירא ליה כרבינו תם, דטלית של פשתן פטור מלהטיל בו ציצית, כמו שכתב בסמוך; ומשום הכי כתב בסמ"ק בשל משי, רוצה לומר אחד משאר מינים. וקשיא לי, הא מסיק רבינו הטור אחר כך היתר ציצית פשתן בטלית של פשתן? ונראה לי פירוש דברי סמ"ק לדעת הטור הכי, דהגאונים ורבינו תם אסרו פשתן לציצית כלל, ואין פוטר אלא צמר דווקא, מטעם שכתב בית יוסף בשם הרי"ף לטעם האוסרים; אלא שהרי"ף דחה דבריהם בפירוש הסוגיא, דהיינו במילתא דרבא דאמר "הכנף מין כנף" פליגי, היאך מתפרשים דברי התלמוד ריש יבמות? ודעת הרי"ף שפשתן גם כן פוטר, וכמו שכתב בטור גם כן אחר כך. על זה מסיק הסמ"ק: נהי דיש לפסוק כרי"ף, דפשתן פוטר, היינו בשל בגד פשתן, דאי אפשר בו בציצית אלא מפשתן; נמצא באין לו אלא טלית של פשתן, יבטל מצות ציצית? וכמו שכתב בית יוסף בשם הרא"ש בתשובה על המדינה שטליתות שלהם של פשתן; על כן נוכל לסמוך על הרי"ף שמתיר. אבל בשל משי, כיון שאפשר בשל צמר, למה נעשה נגד האוסרים בציצית של פשתן שאינה ציצית לכל? על כן נכון ליזהר בזה. וזה מכוון בלשון הסמ"ק, שכתב: ויש ב' פירושים, ומיהו נכון ליזהר כו'; נראה שרומז על ב' הדיעות שזכרנו, ועל זה מסיק האי מילתא. וגירסת הטור בסמ"ק לא היתה שם תיבת "אפילו" כמו שהוא בספרים שלפנינו, ולכן פירש דבשל פשתן אין איסור וזהירות שלא יעשהו בציצית פשתן, כן נראה לי לדעת הטור על נכון, דמשום הכי הביא דברי הסמ"ק קודם שהביא פלוגתא דהגאונים והרי"ף לכוונה זו; דאי הביאו בסוף, הוה אמינא דמפרשים דברי הסמ"ק דרך "אפילו במשי וכל שכן בפשתן", כמו שהוא באמת לפי שאר גירסאות. נמצא הוה המסקנא ליזהר אפילו בטלית של פשתן, וזה אינו! על כן הביאו תחילה, להורות: דווקא במשי יש ליזהר, אבל בפשתן כשר, כמסקנת הרא"ש. כן נראה לי:

מגן אברהם

(ב) כלל — הטעם, דיש צמר שנראית כעין משי, ויבואו להטיל ציצית פשתים בטלית של צמר, שיסברו שהוא משי. וכתב בית יוסף: לפי זה, גם בטלית של קנבוס אין להטיל ציצית צמר, דיבואו להטיל גם בטלית של פשתן. ואינו מוכרח, דבין קנבוס לפשתן מגמר גמירי אינשי, כמו שכתב ביורה דעה ריש סימן ש"ב, ורוב העולם אין משתמשין בו אלא בחקירה; מה שאין כן בגדי צמר הבאים מחוף הים, רוב העולם סוברים שהוא משי, כגון פורשט"ט בל"א ודומיהן, ועיין בבית יוסף עוד טעם אחר:

באר היטב

(ב) של פשתים כלל:    הטעם דיש צמר שנראה כעין משי ויבואו להטיל ציצית פשתים בטלית של צמר שיסברו שהוא משי. עיין מ"א.

שערי תשובה

ביאור הגר"א

חוץ כו' — עיין תוס' דכתובות מ א ד"ה כגון כו', ועיין תוס' יבמות ה א ד"ה דאפילו כו' ממה שכתוב במנחות מ א כיון דאפשר כו', ועיין תוס' שם ד"ה כיון כו'.

בזמן הזה כו' — עיין מדרש רבה פרשת שלח: ועכשיו אין לנו אלא לבן כו'.

ויש אומרים כו' — וכן כתב הרא"ש בשם בעל העיטור, דקיימא לן כרבי יוחנן בן נורי שם לח ב: אין לו תכלת מטיל לבן, רוצה לומר צמר צבוע לבן דווקא. והא דקאמר שם לט ב: או צמר או פשתים, ר"נ הוא דסבירא ליה הכי, כיון דמדרבנן הוא; אבל לדידן דקיימא לן דאורייתא, פשתן לא פטר כלל, עיין שם. והסמ"ק כתב וזה לשונו: וכלאים בציצית לגמרי אסור לדידן שאין לנו תכלת, וטלית של פשתן פטור אפילו במינו, וצמר ופשתים פוטרים בין במינם בין שלא במינם, ושאר מינים במינם פוטרים ושלא במינם אינן פוטרים, בזה יש שני פירושים וצריך עיון במסכת מנחות. מיהו נכון שלא לעשות שום ציצית מפשתן ואפילו בטלית של משי. וזה לשון המרדכי סימן תתק"נ: ויהי אדם נזהר שלא יעשה שום ציצית מפשתן, ובטלית של משי יעשה ציצית של משי. וגרסינן בפרק התכלת: צמר ופשתים פוטרים בין במינם כו', בזה יש שני פירושים, ועיין שם בתוס', ורוצה לומר כמו שכתוב בהגהות מיימוני פרק ג הלכה ה, הנה מורי רבינו שיחיה אית ליה הא דאמרינן צמר ופשתים פוטרים בין במינן בין שלא במינן, היינו דוקא יחדיו, ולפיכך נהגו לעשות לטליתות של משי ציצית של משי. אבל על הצביעה כו', רוצה לומר דזהו שכתב במנחות מא ב: טלית אין פוטר בה אלא מינה, וכמו שכתבו בתוס' שם ד"ה אין כו', ותימא כו'. ועוד נראה כו'. ומה שכתבו שם: ומה דפירש בשיראים לאו דוקא כו' – ליתא לפי זה, דדווקא יחדיו, וכאן לא מיירי בזה, וגליון הוא. וזהו שכתוב במרדכי ועיין שם בתוס' אלא דאמרינן שם לט ב אימא או צמר כו', וזהו שכתוב הסמ"ק וצריך עיון במסכת מנחות. אבל כבר כתב הרא"ש בשם בעל העיטור דלר"נ דסבירא ליה מדרבנן משני הכי, אבל לדידן דקיימא לן דאורייתא כמו שכתוב בסעיף א בהג"ה מוקמינן כדקאמר מעיקרא, וכמו שכתבנו לעיל. וזהו שכתב דאין לעשות שום ציצית מפשתן ואפילו כו', דבטלית של פשתן אין לעשות כלל, ובשל צמר אסור משום כלאים, וכן בשאר מינים, דאי אפשר לעשות אלא שניהם יחד ולדידן אסור, הוא הדין דאין לעשות של צמר אלא בשל צמר, ולא נקט פשתים אלא משום דאין לו מקום בשום טלית.

משנה ברורה

(ו) של צמר וכו' – והב"ח כתב: כיוון דיש פוסקים המחמירין בזה, שלא לעשות אפילו ציצית של צמר לשאר מינין, כיוון שאינו מינו כמבואר בבית יוסף, על כן לא יברך, רק על טלית צמר וציצית צמר. והעולם נוהגין לעשות ציצית של צמר לשאר מינין. ובספר אליהו רבא גם כן כתב שיש להקל בזה, וכן משמע בספר מעשה רב.

(ז) בזמן הזה – פירוש, דבזמן שהיה תכלת, שהיה צריך להטיל ארבעה חוטין, שני חוטי לבן ושני חוטי תכלת (הוא צמר צבוע בדם חילזון), והיה מתקיים על ידי זה המצוַת ציצית כראוי, התירה לנו התורה להטיל השניים של לבן בין מצמר או מפשתים, בין בבגד צמר או בבגד פשתים. ולהיש אומרים שזכר רמ"א בסעיף א' דכל מיני בגדים חייבין מדאורייתא, אפילו בהם היה אז מותר לנו מן התורה ציצית של צמר ופשתים יחדיו. אבל עכשיו דאין לנו תכלת, נמצא דאין אנו מקיימין המצווה בשלמותה, לא שרי לן כלאיים.

(ח) אפילו בשאר מינים – הטעם, דיש צמר שנראה כעין משי, ויבואו להטיל בו ציצית של פשתן, שיסברו שהוא משי, ויהיה כלאיים. ולפי זה, בשאר מינים שאינן משי יש להתיר. ויש עוד טעמים אחרים, עיין בבית יוסף וב"ח וט"ז. ולדבריהם יש להחמיר גם בשאר מינים. ובשעת הדחק יש לסמוך על המקילין, כן כתב באליהו רבא. ועיין בספר מעשה רב, שהגר"א היה גם כן מן המקילין בזה.

ביאור הלכה

כף החיים

(ו) סעיף ב: ציצית של פשתים וכו' הגה: ויש אומרים שלא לעשות ציצית של פשתים וכו' — זהו סברת הסמ"ק. וכתב בית יוסף הטעם משם מה"ר יצחק אבוהב ז"ל, לפי שלא יבא להטיל ציצית של פשתן בטלית של צמר, לפי שמשי נראה מין צמר. וכן כתב מגן אברהם ס"ק ב, ר' זלמן אות ג', בן איש חי שם אות ד'. ועוד כתב שם בית יוסף משם הנזכר טעם אחר, מפני שיש מי שסובר שציצית של פשתים אין לו מקום מן התורה, עיין שם. ואם אי אפשר לו רק בציצית של פשתים, מותר להטיל ציצית של פשתים לבגד של שאר המינים. ר' זלמן שם, וכן כתב סידור בית יעקב אות ב'. אבל הוא גרוע, עיין באות שאחר זה.


פירושים נוספים

  • להגהות רבי עקיבא איגר על אורח חיים לחץ כאן