משתמש:Pashute/ביאור:בראשית א
|
פרשת בראשית
|
- א בְּרֵאשִׁית בָּרָא בעת תחילת בריאת השמים והארץ. ויש מפרשים: בתחילת הזמן, לפני שהיה קיים דבר, אלקים ברא אֱלֹהִים 'אלוה' ברבים. לשון רבים בא רק מתוך כבוד, ולכן הפועל 'ברא' ביחיד. ור' אלקים בויקיפדיה לגבי תפיסות אחרות. אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ.
- ב וְהָאָרֶץ הָיְתָה:
- תֹהוּ וָבֹהוּ שממה וריקנות
להרחבה - וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם על פני אותו ריק,
- וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת נמצאת, שוֹרה עַל פְּנֵי הַמָּיִם על פני היקום - שהיה בשלב זה מעין "נוזל" ללא גופים מוצקים. ויש המפרשים שהיקום בתחילת היווצרו היה בעיקר מים (לפני ההפרדה בפסוק ו, ויצירת היבשה בפסוק ט).
- תֹהוּ וָבֹהוּ שממה וריקנות
|
סיפור חסידי: בשמחת תורה ושבת בראשית התשע"א היינו בצפת. בליל שבת יצאתי ל"שולחן הטהור" (ה"טיש") של הרבי מנדבורנא. הסבירו לי שאני יורד לכיוון התחנה המרכזית, ובחצי הדרך ליד חנות בולטת עם עמוד יש כביש שפונה ומקצר את הדרך, ושאשאל. ראיתי חנות ועמוד ושאלתי שני נערים היורקים מטחי קליפות מפיהם ונראים כעוסים, אם הם יודעים את הדרך לרבי מנדבורנא. 'לא!'. היתה תשובתם החד משמעית והלקונית, ובלי להעיף לעברי צל של מבט, המשיכו בדרכם, תוך בעיטה באבנים ובחפצים שנקרו בדרכם. בהמשך פגשתי משפחה חסידית גדולה: איש שמן ומחייך אשתו השמחה ושש בנות בסדר יורד, ובתלבושת אחידה. לשאלתי אמר לי: "המשך בדרך זו. למטה מול התחנה המרכזית יושבים כמה זקנים. תשאל אותם והם יסבירו לך. שאלתי: אבל אמרו לי שיש קיצור. - קיצור? זה היה למעלה לפני רבע שעה, ליד החנות והעמוד. עכשיו אתה כמעט שם. כבר לא כדאי לך לחזור. אכן היו שם חבורת זקנים יוצאי מרוקו שהתווכחו על פרשת השבוע. הם הסבירו לי שאני עובר את הכביש ונכנס מהצד השני של הבית הזה שם. כשעברתי את הכביש ראיתי מולי את שני הלצים, הולכים לאיטם ובועטים, באים מולי. כלומר עשו את כל הסיבוב באיטיות מרבית והגיעו לפניי. "נדבורנה זה כאן!" הם הראו לי. ולפני שהספקתי להביע את תדהמתי, הם שאלו אותי: מאיפה אתה? אני? מבית שמש! "ומה הביא אותך לחור החשוך הזה?" הם שאלו. התחלתי לגמגם. חור חשוך? אחרי שמחת תורה מרוממת כל כך? הרהרתי, ואמרתי: אתם מכירים את הסיפור על הגשר? והם ענו לי: כן כן! מכירים את כל הסיפורים. ואחד ירק עלי קליפת גרעין. הם סובבו אלי את גבם והמשיכו. נכנסתי לטיש. לא היה עדיין איש. מצאתי ספר שכתב הרב מרגלית מירושלים על רבי אלעזר בנו של רשב"י - המראה את הקשר בין דבריו בתלמוד לאלו שבזוהר. בהקדמה הוא חורג מדרכו ומסביר היכן הוא כותב את הדברים: (שכתוב מהזכרון) "אני כעת במחפורת בירושלים עיר הקודש - שנת תש"ח. פיגיזים (כך קרא להם) נופלים עלינו ועפר ממלא את העולם, אנו נושמים ואוכלים עפר וקבורים בעפר. ה' יצילנו במהרה. ולמה אנחנו כאן בחושך הזה?" באותו הרגע נכנס האדמו"ר והחל ב'טיש'. הוא בירך ובצע את החלות. הוא אכל וחילק את הקוגל ושאר המאכלים ובעיקר שר ושר ושר. וכולם איתו. אני, שרגיל הייתי מ'טיש' שבו אשמע דברי תורה בלשון הקודש, חיכיתי וקיוויתי. אך הרבי בפנים חתומות רק שר ושר. אגב, גיליתי שמנגינת 'ושמרו' של חמי וחמותי מקורה מתקופת הכרותם בצפת. לפתע, כשכבר נואשתי, עצר האדמו"ר ואמר רק לקרובים אליו (הושיבו אותי שלישי ממנו) ביידיש - ולא הייתי בטוח שהבנתי: לך לך משהו זיידע... אז דער ייד וויל ויאמר: "אלקים יהי אור?!" ויהי אור! הא הא! עם חיוך מאיר פנים. הוא חזר פעם נוספת. ויאמר: "אלוקים יהי אור!! ויהי אור! אההא!" אחר כך שרו שיר המעלות, ויצאו. הנה, בשביל זה הגעתי ל"חור החשוך הזה". כדי לשמוע שאם יהודי אומר: אלוקים יהי אור! אז: ויהי אור! אחר כך למדתי שהדברים אינם של "לך לך משהו זיידע", אלא של הסבא מלעכוביץ - ראש שושלת סלונים |
:ג וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים:
- יְהִי אוֹר!
- - וַיְהִי אוֹר!
- ד וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב,
- וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים - בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ.
- ה וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר "יוֹם", וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא "לָיְלָה".
- וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר - יוֹם מכיוון שעדיין אין ארץ ולא שמש, אין לדעת את ארכו של "יום" זה אֶחָד! {פ} {פ} מסמנת שהפרשה הבאה היא פתוחה: מתחילה בספרי תורה בשורה חדשה ויש בה ענין חדש
- ו וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים:
- יְהִי רָקִיעַ חלל, אויר, או כביכול משטח שקוף ומרוקע כמו שמרקעים מתכת, שעליו מונחים המים שבשמים בְּתוֹךְ הַמָּיִם, וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם שעל הארץ (שיהפכו לאוקינוס בפסוק ט) לָמָיִם שנמצאים ב"שמים" (העננים והאובך. ולפי פשוטו: הכחול הנראה בשמים הוא הים ממנו באים העננים, הגשם והטל!"
- ז וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת הָרָקִיעַ.
- וַיַּבְדֵּל בֵּין הַמַּיִם אֲשֶׁר מִתַּחַת לָרָקִיעַ -- וּבֵין הַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל לָרָקִיעַ.
- - וַיְהִי כֵן!
- ח וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָרָקִיעַ "שָׁמָיִם" שם מים.
- וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר - יוֹם שֵׁנִי! {פ}
- ט וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים:
- יִקָּווּ יאספו (מלשון מקוה מים) הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד לפני כן המים כיסו את כל הארץ, ועכשיו הם התכנסו לאוקינוסים וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה!"
- - וַיְהִי כֵן!
- י וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לַיַּבָּשָׁה "אֶרֶץ" וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם קָרָא "יַמִּים".
- וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב!
- יא וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים:
- תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא תצמיח האדמה צמחים מסוגים שונים: עשבים ועצים:
- עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע...
- עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי על מלים אלו יש מדרשים רבים ובעקבותיהם מאמרים פילוסופיים לגבי עץ גן העדן (והאתרוג האגדי) אשר 'טעם העץ כטעם הפרי' לְמִינוֹ למיניהם, עצים ממינים רבים, כל אחד עושה פרי אחר אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ בתוך הפרי,
- - עַל הָאָרֶץ!"
- תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא תצמיח האדמה צמחים מסוגים שונים: עשבים ועצים:
- - וַיְהִי כֵן!
- יב וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא:
- עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע לְמִינֵהוּ,
- וְעֵץ עֹשֶׂה פְּרִי ולפי המדרשים: אך לא עץ פרי עושה פרי - כלומר התוצאה אינה האידאל 'טעם העץ אינו כטעם הפרי' אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ לְמִינֵהוּ.
- וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב!
- יג וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר - יוֹם שְׁלִישִׁי! {פ}
- יד וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים:
- יְהִי מְאֹרֹת כוכבים מאירים, השמש, הירח והכוכבים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהַבְדִּיל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה,
- וְהָיוּ לְאֹתֹת סימנים, לצורך ניווט - בעיקר בים, לצורך תזכורות ותובנות "הבט נא השמימה...צא החוצה וספור הכוכבים... כה יהיה זרעך', לנבוי העתיד, ויש מפרשים לצורך ניסים עתידיים כמו ביהושע: "שמש בגבעון דום") וּלְמוֹעֲדִים פירושו המילולי: לזמני התכנסות וועידה. המאורות משמשים לקביעת זמן לפי זריחת ושקיעת השמש, חודשים לפי מחזור התגלות הירח, ועל פיו לקבוע מתי יחולו ה"מועדים" - החגים וּלְיָמִים מזריחת השמש עד שקיעתה, וכן לסמן את חלקי היום: הירח והכוכבים בלילה, השמש ביום. וְשָׁנִים זווית השיא של השמש מעל הארץ קובע את עונות השנה, וחזרת השמש "למקומה" משמעותה שעברה שנה!
- טו וְהָיוּ לִמְאוֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם - לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ!
- - וַיְהִי כֵן!
- טז וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים:
- אֶת הַמָּאוֹר הַגָּדֹל אומנם שניהם גדולים אך מדובר בגדול יותר יחסית לירח - לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם,
- וְאֶת הַמָּאוֹר הַקָּטֹן - לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה,
- וְאֵת הַכּוֹכָבִים.
- יז וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ.
- יח וְלִמְשֹׁל בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה, וּלֲהַבְדִּיל בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ.
- וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב!
- יט וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר - יוֹם רְבִיעִי! {פ}
- כ וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים:
- יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם ביטוי למים מלאים בשרצים. ויש המפרשים כביכול המים יולידו יצורים זעירים. שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה,
- וְעוֹף - יְעוֹפֵף עַל הָאָרֶץ, עַל פְּנֵי כלומר: מעל לארץ ורחוק ממנה, וקרוב לאותו "רקיע השמים" רְקִיעַ הַשָּׁמָיִם!
- כא וַיִּבְרָא אֱלֹהִים
- אֶת הַתַּנִּינִם חיה פרהיסטורית גדולה הַגְּדֹלִים,
- וְאֵת כָּל נֶפֶשׁ הַחַיָּה הָרֹמֶשֶׂת - אֲשֶׁר שָׁרְצוּ הַמַּיִם לְמִינֵהֶם,
- וְאֵת כָּל עוֹף כָּנָף לְמִינֵהוּ.
- וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב!
- כב וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים לֵאמֹר:
- פְּרוּ וּרְבוּ, וּמִלְאוּ אֶת הַמַּיִם בַּיַּמִּים!
- וְהָעוֹף יִרֶב יתרבה, או יהיה הרבה ממנו בָּאָרֶץ!
- כג וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר - יוֹם חֲמִישִׁי! {פ}
| "יצירת האור" של גוסטב דורה |
- כד וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים:
- תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ:
- בְּהֵמָה, וָרֶמֶשׂ, וְחַיְתוֹ אֶרֶץ - לְמִינָהּ!
- - וַיְהִי כֵן!
- כה וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים:
- אֶת חַיַּת הָאָרֶץ לְמִינָהּ,
- וְאֶת הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ,
- וְאֵת כָּל רֶמֶשׂ הָאֲדָמָה לְמִינֵהוּ.
- וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב!
|
הבדיחה מספרת על כך שבני התשחורת (גיל הנעורים) מלמדים אותנו על פסוקים אלו: נולדים לנו בנים 'בצלמנו כדמותנו' הדומים לנו כשתי טיפות מים, ובהגיעם לגיל הנעורים הם מורדים בנו ואף מסרבים להכיר בקיומינו |
- כו וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים:
- נַעֲשֶׂה בלשון רבים לכבוד ה', כמו בפירוש על פסוק א אָדָם בְּצַלְמֵנוּ בצורה דומה לה' (יכולת לדמיין, בחירה חופשית ויכולת לדבר) כִּדְמוּתֵנוּ עם דמות דומה לנו - כלומר כשמביטים בו רואים את הדמיון אלינו. ויש מפרשים 'בעל שכל',
- וְיִרְדּוּ מלשון רדיה של קמח. כלומר: ישעבדו את החיות לצרכיהם
- בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם,
- וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל הָאָרֶץ,
- וּבְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ!
- כז וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ,
- בְּצֶלֶם אֱלֹהִים - בָּרָא אֹתוֹ,
- זָכָר וּנְקֵבָה סיכום ההמשך: בסופו של דבר יצר זכר וגם נקבה - כך לפי פשוטם של דברים. ולפי המדרשים היה "דו פרצופין" - כלומר חסר מין - בָּרָא אֹתָם.
- כח וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים, וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים:
- פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ!
- וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם, וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּבְכָל חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת עַל הָאָרֶץ!
- כט וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים:
- הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת כָּל עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע - אֲשֶׁר עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ
- וְאֶת כָּל הָעֵץ אֲשֶׁר בּוֹ פְרִי עֵץ זֹרֵעַ זָרַע -
- לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה!!.
- ל - וּלְכָל חַיַּת הָאָרֶץ וּלְכָל עוֹף הַשָּׁמַיִם
- וּלְכֹל רוֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר בּוֹ נֶפֶשׁ חַיָּה,
- אֶת כָּל יֶרֶק עֵשֶׂב לְאָכְלָה!
- - וַיְהִי כֵן!
- לא וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד!
- וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר - יוֹם הַשִּׁשִּׁי[1] ! {פ}
הערות
- בריאת העולם מתוארת כנפרשת על פני שבוע ימים, אך כבר רבים פירשו שבמילה "יום" אין הכונה ל-24 שעות אלא לשלב בבריאה. הדבר מוכח מכח שרק ביום רביעי נבראה השמש, והרי בלעדיה אין משמעות ליום ולילה. וכן מהגמרא בסנהדרין צז ע"א המצטטת את הפסוק "כִּי אֶלֶף שָׁנִים בְּעֵינֶיךָ כְּיוֹם אֶתְמוֹל" (תהלים צ ד). הרמב"ם כותב (בפתיחה למורה נבוכים) "...ולפיכך עשה יתעלה פתיחת ספרו במעשה בראשית שהוא מדע הטבע", ופירש את הפסוקים על פי המדע שהיה ידוע בזמנו.
ביום הראשון נברא כל החומר והאנרגיה (היא ה"אור") - המפץ הגדול.
ביום השני היתגבשו מהחומר המפוזר ביקום מערכות כוכבים כגון גלקסית שביל החלב ומערכת השמש. המים שמעל הרקיע (=החלל) הם המים הרבים הנמצאים על גבי כוכבים בחלל (בדר"כ קפואים).
ביום השלישי החלה התקופה בכדור הארץ בה המים קפאו בקטבים או התאדו לעננים ונוצרה היבשה (שלאחר מכן נחלקה לכמה יבשות שנדדו לצדדים) והתפתחה הצמחיה היבשתית.
ביום הרביעי התייצבה מערכת השמש, וכדור הארץ נכנס למסלול במרחק אופטימלי מהשמש המאפשר קיום חיים עליו.
ביום החמישי התחילו להיווצר חיים שהתפתחו בראשיתם במים (כמו שגם מתארת תורת האבולוציה).
וביום השישי התפתחו מהם החיות ולאחר מכן האדם (וגם באדם חלה התקדמות כפי שנרמז מדברי חז"ל בסנהדרין לח ב).
להרחבה ראה במאמר מעשה בראשית כתיאור האבולוציה וספרו של פרופ' נתן אביעזר "בראשית ברא".
- לפי רש"י, שלשת הפסוקים הראשונים נקראים יחדיו כך: בתחילת ברוא ה' את השמים והארץ, הארץ היתה תוהו ובוהו וחושך, ויאמר אלוקים יהי אור.
לשיטתו כל תולדות השמים והארץ נבראו כבר ביום הראשון, ובשאר הימים רק נקבעו במקומם. המקרא לא בא כדי להורות את סדר הבריאה שביום הראשון, ואינו מלמד שהשמים והארץ נבראו ראשונים. מטבע הלשון "בראשית" לא באה, אם כן, אלא כדי לדרוש (ראה בפירושו).
כהוכחה מביא רש"י את המים המופיעים בפסוק ב' ("ורוח אלהים מרחפת על פני המים") שממשמעות הפסוקים נבראו עוד קודם הארץ.
- פרק א מתאר את בריאת העולם מבחינה כרונולוגית, לפי סדר טכני. פרק ב מתאר את בריאת העולם מבחינה ערכית, לשם מה הוא נוצר, ומה משמעות החיים בו.
ראו גם
- פירוש רש"י על בראשית א, עם ביאור המילים הקשות בדברי רש"י והפניה למקורותיו
- ^ חז"ל שמו לב לשינוי ביום השישי - הנאמר בהא הידיעה, לעומת שאר הימים שנכתבו באופן סתמי (יום שני, יום שלישי ולא 'יום השני', 'יום השלישי'). מה שמופיע כאן בחלוקה הנוצרית כפרק נפרד (הפרקים הם לפי חלוקה נוצרית)- מופיע בחלוקה היהודית כפרשה פתוחה, כלומר כבר בשורה הבאה עניין השבת ממשיך. ארבע אותיות שמו של הקב"ה נרשמות בראשי התיוות יום השישי ויכולו השמים. לכן באמירת הקידוש מגביהים את הקול במילים אלו, ויש המתחילים את הקידוש מהמילים "יום השישי" מסיבה זו.