משנה תרומות ז ג
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת תרומות · פרק ז · משנה ג | >>
המאכיל את בניו קטנים, ואת עבדיו בין גדולים בין קטנים, האוכל תרומת חוצה לארץ, והאוכל פחות מכזית ו תרומה, משלם את הקרן, ואינו משלם את החומש.
והתשלומין חולין. אם רצה הכהן למחול, מוחל.
הַמַּאֲכִיל אֶת בָּנָיו קְטַנִּים, וְאֶת עֲבָדָיו בֵּין גְּדוֹלִים בֵּין קְטַנִּים;
- הָאוֹכֵל תְּרוּמַת חוּצָה לָאָרֶץ,
- וְהָאוֹכֵל פָּחוֹת מִכַּזַּיִת תְּרוּמָה;
- מְשַׁלֵּם אֶת הַקֶּרֶן, וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶת הַחֹמֶשׁ.
- וְִהַתַּשְׁלוּמִין חֻלִּין; אִם רָצָה הַכֹּהֵן לִמְחוֹל, מוֹחֵל:
המאכיל את בניו - קטנים,
- ואת עבדיו - בין גדולים, בין קטנים,
- והאוכל, תרומת חוצה לארץ,
- והאוכל, פחות מכזית תרומה -
- משלם - את הקרן,
- ואינו משלם - את החומש,
- והתשלומין - חולין.
- ואם רצה הכוהן למחול - מוחל.
אמר השם יתעלה "ואיש כי יאכל קדש בשגגה"(ויקרא כב, יד), עד שיהא בו שיעור אכילה, והפחות שבשיעורין כזית.
ושאר המאמר יתבאר ממה שהקדמנו:
המאכיל בניו קטנים כגון בזר וקטנים לאו בני אכילה נינהו:
ותרומת חוצה לארץ אף על גב דמדמעת כדמוכח במנחות בפרק ר' ישמעאל (דף סז.) מ"מ אין מוסיפין עליה חומש:
המאכיל את בניו קטנים - דלאו בני חיובא נינהו, ועבדיו אפילו גדולים ד:
ותרומת חוץ לארץ - אע"פ שהיא מדמעת אין מוסיפין חומש עליה:
ואת עבדיו בין גדולים. פי' הר"ב דלאו בני חיובא. ור"ל שאין אנו יכולים לחייבם לפי שאין להם. אבל ודאי דבני חיובא נינהו שאם היה להם שמחוייבים לשלם. והכי איתא בירו' לא הספיק לשלם עד שנשתחרר נותן. היו לו נכסים שאין לרבו רשות בהן נותן. וכה"ג תנן במשנה ד דפרק החובל. ולפי שהר"ב כתב זה הטעם אעבדיו וגם אבניו הקטנים ולא חילק ביניהם יתכן לומר שדעתו דגם קטן המזיק לאו בן חיוב הוא בעודו קטן אבל כשיגדיל חייב לשלם. וכדעת הגהות אשרי שם. ובשלטי הגבורים פרק כיצד הרגל הביא דעות חלוקות אבל [*מדברי הר"ב במשנה ד דפ' החובל נראה דלעולם פטור וכן] מסקנת הפוסקים דלעולם פטור כפשטא דמתני' דהחובל דדוקא עבד ואשה כו' ועיין ר"פ הגוזל בתרא:
[*האוכל תרומת חוצה לארץ. פי' הר"ב אע"פ שמדמעת וכו'. וכן לר"ש בתרומת עובד כוכבים במ"ט פ"ג]:
פחות מכזית. דכתיב (ויקרא כב) ואיש כי יאכל קדש בשגגה עד שיהא בו שיעור אכילה. הרמב"ם:
(ד) (על הברטנורא) ר"ל שאין אנו יכולין לחייבם לפי שאין להם אבל ודאי דבני חיובא נינהו שאם היה להם שמדזוייבים לשלם. ולגבי קטן דעות חלוקות אם חייב כשהגדיל. ועיין בתוי"ט: [ה] וכן לר'ש בתרומת עו"ג במ"ט פ"ג:
(ו) (על המשנה) פחות מכזית תרומה. דכתיב ואיש כי יאכל עד שיהא בו שיעור אכילה. הר"מ:
בפי' ר"ע ז"ל. המאכיל את בניו קטנים דלאו בני חיובא נינהו כתב עליו ה"ר יהוסף ז"ל אין זה הטעם נראה עיקר דהא עבדים בני חיובא נינהו אלא הטעם הוא משום דאין להם מה לשלם אך כשיש להם מצד אחר ממון בודאי פטורין הן מטעם שאינם בני עונשין עכ"ל ז"ל:
תרומת חוצה לארץ: דמדרבנן היא באותן מקומות ששנינו בידים והן בבל ומצרים עמון ומואב. וה"ר יהוסף ז"ל הגיה תרומת חוץ לארץ בלא ה"א:
פחות מכזית: בפ' כל שעה מייתי לה ומפ' היכי דמי אי דלית בה שוה פרוטה אפי' אית בה כזית נמי ומסיק לעולם דאית בה ש"פ ואפ"ה דוקא אית בה כזית חייב ואי לא פטור מן החומש דכי יאכל כתיב ואין אכילה פחותה מכזית ואבא שאול פליג עלה כדאי' התם:
והתשלומין חולין: וקמ"ל דאע"ג דבן חומש הוא דהא בשוגג אכלה אלא דלית לי' ממון אפ"ה כיון דליכא חומש התשלומין חולין ויכול הכהן למחול דלא חייבי' רחמנא אלא משום מזיק ממון חבירו בעלמא וכיון דמחיל מחיל: =
יכין
המאכיל את בניו קטנים: שפטורים מתשלומים:
ואת עבדיו...האוכל...והאוכל...: או או:
האוכל תרומת חוצה לארץ: היינו מבבל שהוא תקנת נביאים או ממצרים עמון ומואב שהוא תקנת חכמים [כידים פ"ד מ"ג] וכולן רק מדרבנן. ואפ"ה אוסרת תערובתה:
והאוכל פחות מכזית תרומה: דג' חלוקים יש. באכל כזית אף שאינו שוה פרוטה חייב קרן וחומש אם יש בחומש ש"פ. ובאין כזי' ושוה פרוטה חייב קרן ולא חומש והיינו בבא דהכא. ובאין כזי' ולא שוה פרוטה פטור מכלום:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת