עיקר תוי"ט על תרומות ז

(א)

(א) (על המשנה) ואינו משלם את החומש. כי המזיד עונו גדול מנשוא ולא יתכפר בתשלומין. הר"מ:

(ב)

(ב) (על הברטנורא) מחמת בעילת הפסול בלא זנות זה שנבעלה כשהיא אשת איש (ובס' ב"ד מביא גירסא בדברי הר"ב יצתה נשאת לפסול כו'):

(ג) (על הברטנורא) וה"ט איתא נמי בריש ד' מיתות ואיש יתירה דריש:

(ג)

(ד) (על הברטנורא) ר"ל שאין אנו יכולין לחייבם לפי שאין להם אבל ודאי דבני חיובא נינהו שאם היה להם שמדזוייבים לשלם. ולגבי קטן דעות חלוקות אם חייב כשהגדיל. ועיין בתוי"ט: [ה] וכן לר'ש בתרומת עו"ג במ"ט פ"ג:

(ו) (על המשנה) פחות מכזית תרומה. דכתיב ואיש כי יאכל עד שיהא בו שיעור אכילה. הר"מ:

(ד)

.אין פירוש למשנה זו

(ה)

(ז) (על המשנה) הרי כו'. ואע"פ שלא רבו חולין על התרומה בר'א בזמן הזה שהוא מדבריהם אבל בתרומה של תורה עד שירבו חולין על התרומה. הר"מ:

(ח) (על המשנה) אכל כו'. פטור ובבא כ"א לשאול על עצמו ובזה אחר זה ועיין בפירוש הר'ב פ"ה דטהרות:

(ו)

.אין פירוש למשנה זו

(ז)

(ט) (על הברטנורא) שהם כשמפזרים וזורעים אותם בארץ יפסדו הזרעים ויחזור חוטין כמו עורקין (פירוש גידים. והב"ד השיג על פירוש זה) בארץ. הר"מ:

(י) (על הברטנורא) לפי שכשזורעין הגרעינה של שום ובצלים יצמח מה שיצמח ותשאר הגרעינה בארץ לא תפסד צורתה כמו שנראה לעין תמיד. הר"מ: