משנה תרומות ד ד

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת תרומות · פרק ד · משנה ד | >>

משנה זו במהדורה המבוארתדפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו

האומר לשלוחו: צא ותרום, תורם כדעתו של בעל הבית.

אם אינו יודע דעתו של בעל הבית, תורם כבינונית, אחד מחמישים.

פיחת עשרה או הוסיף עשרה, תרומתו תרומה.

אם נתכוון להוסיף אפילו אחת, אין תרומתו תרומהח.

משנה מנוקדת

הָאוֹמֵר לִשְׁלוּחוֹ: צֵא וּתְרוֹם,

תּוֹרֵם כְּדַעְתּוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת.
אִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ דַּעְתּוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת,
תּוֹרֵם כַּבֵּינוֹנִית, אֶחָד מֵחֲמִשִּׁים.
פִּחֵת עֲשָׂרָה אוֹ הוֹסִיף עֲשָׂרָה,
תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה.
אִם נִתְכַּוֵּן לְהוֹסִיף אֲפִלּוּ אַחַת,
אֵין תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה.

נוסח הרמב"ם

האומר לשלוחו צא ותרום - תורם כדעתו של בעל הבית.

אם אינו יודע דעתו של בעל הבית - תורם בבינונית אחד מחמישים.
פיחת עשרה, או הוסיף עשרה - תרומתו תרומה.
אם נתכוון להוסיף אפילו אחת - אין תרומתו תרומה.

פירוש הרמב"ם

פיחת עשרה - עניינו שיוציא אחת מששים.

והוסיף עשרה - שיוציא אחת מארבעים.

אם נתכוון להוסיף אפילו אחת - עניינו שיתכוון להוציא אחת מארבעים ותשעה, שמחייב זה תוספת בתרומה, ומתכוון לאחת מחמשים שהיא בינונית. אם הוסיף בשיעור התרומה כשיעור הנזכר או פחות בלא כוונה, מה שעשה עשוי ותרומתו תרומה, ואם נתכוון להוסיף בשיעור תרומה ואפילו דבר מועט אין תרומתו תרומה, ומעשיו אין להם קיום:

פירוש רבינו שמשון

האומר לשלוחו צא ותרום. בפ"ב דקדושין (דף מא:) נפקא לן דשלוחו של אדם כמותו מדכתיב (במדבר, יח) תרימו גם אתם לרבות שלוחכם:

כדעתו של בעל הבית. לפי שיש תורם בעין יפה ויש בעין רעה ויש בבינונית:

פיחת עשרה. תרם מארבעים או הוסיף עשרה ותרם מששים תרומתו תרומה והא דאמרי' בריש אלו מציאות (דף כב.) כשאמר לו כלך אצל יפות אם נמצאו יפות מהן תרומתו תרומה שאני התם דגלי אדעתיה דלא ניחא ליה ומיהו פסיק ותני במתני' תרומתו תרומה אפילו אתא בעל הבית ואמר לא ניחא לי וצריך לומר דשאני הכא דתיקון רבנן הך שיעורין כדאמר בפרק אלמנה ניזונית (דף צט:) כיון דאיכא דתורם בעין יפה ואיכא דתורם בעין רעה א"ל להכי אמדתיך אבל לענין יפות ורעות רובא דעלמא תורמין מן היפות על היפות ומן הרעות על הרעות ודוקא גבי שליח אמרינן פיחת עשרה תרומתו תרומה אבל יותר מעשרה אין תרומתו תרומה אבל בעל הבית תניא בפ' אלמנה ניזונית (שם) תרם ועלה בידו אפי' אחד מכ' תרומתו תרומה:

ואם נתכוין להוסיף. שהיה יודע דעתו של בעל הבית ובמתכוין להוסיף אפילו אחד אין תרומתו תרומה ותימא הא דאיבעיא לן בפ' אלמנה ניזונית (צח:) זבין לי ליתכא ואזיל זבין ליה כורא מהו מוסיף על דבריו הוי וליתכא מיהא קני או מעביר על דבריו הוי וליתכא נמי לא קני תיפשוט מהכא דמעביר על דבריו הוי דאי מוסיף על דבריו הוי שיעורא מיהא ליהוי תרומה ומתני' משמע דאינה תרומה כלל ודכוות' דייק התם האומר לשלוחו תן חתיכה לאורחים כו' ודחי לה התם וי"ל דשאני הכא דאיכא פסידא לבעל הבית דאם הרבה שליח בתרומה אם תימצא לומר דכשיעור הוי תרומה נמצאו חולין מדומעין עם התרומה ואם פיחת נמצא טבלו מדומע עם החולין:

ירושלמי (הל' ג) עד כדון כשאמר לו תרום לדעתי היה יודע דעתו של בעל הבית ולא אמר לו צא ותרום לדעתי נשמעינא מן הדא אם אינו יודע דעתו של בעל הבית [מפני שאינו יודע] הא אם יודע אע"פ שלא אמר לו כמי שאמר לו א"ר בון בר כהנא הפוחת אחד מי' תרומה והמוסיף אחד מי' תרומה אבל לא חולין שאין הפחת והתוספת שוין היך עבידא הוה יליף תרים אחד מנ' כד תרם אחד ממ' מפסיד ליה ו' רבעין כד תרם אחד מס' מתגר ליה ד' רבעי' הכא אתמר תרומתו תרומה וכה אתמר אין תרומתו תרומה אמר רבי חנינא כאן במתכוין לפחות כאן במתכוין להוסיף רבי חגי בעי קומי רבי יוסי תמן תנינן (מעילה פ"ו מ"א) אמר לו תן להם חתיכה אחת והוא אומר טלו ב' חתיכות והן נטלו ג' כולן מעלו וכאן אתמר הכן א"ל התם מחתיכה ראשונה נסתיימה שליחות בעל הבית ברם הכא על כל חטה וחטה נסתיימה שליחות בעל הבית מה נפק מביניהון היו לפניו ב' כריין אחד נתקן לדעתו ואחד שלא לדעתו עד כדון פי' הא מילתא פשיטא לן דמתני' מתיישבת כשאמר בעל הבית לשליח תרום לדעתי אבל הא מיבעי' לן אי מהני כשאמר לשליח תרום סתם ולא אמר לו תרום לדעתי אי תורם כדעתו של בעל הבית או בבינוני אבל אם לא אמר לו כלל צא תרום פשיטא דלא מהני כדמוכח בריש אלו מציאות (דף כב.) ומדקדק ממתני' אע"ג דלא אמר לדעתיה כמאן דא"ל דמי ובתוספ' (שרי) דקתני האומר לשלוחו צא תרום אחד מנ' פיחת י' או הוסיף עשרה תרומתו תרומה האומר לשלוחו סתם אחד מנ' יש לו לתרום הפוחת אחד מי' (או) שפיחת יותר מי' כגון שפיחת י"א ותרם אחד מל"ט או שהוסיף אחד מי' שהוסיף י"א ותרם אחד מס"א בשניהן תרומתו תרומה אבל לא לענין שיחשב כל השאר חולין מתוקנין שאין תרומתו תרומה אלא לפי חשבון דעתו של בעל הבית ונמצא כשפיחת אחד מי' טבל מעורב עם התרומה וכשמוסיף אחד מי' טבל מעורב עם החולין ואאינו יודע דעתו דבעל הבית קאי ולא אמתכוין להוסיף ולפחות שאין כמו ואין כלומר פחת ותוספת אין שוין דמפסיד בפוחת [יותר] ממה שמשתכר בתוספות דהיכא דרגיל בעל הבית לתרום אחד מנ' ותרם אחד ממ' נמצא' מפסיד אחד ממ' שנטל מי' סאין שהן ו' רביעין של קב דהיינו קב ומחצה דביו"ד סאין יש ס' קבין טול אחד ממ' הרי קב ומחצה וכשתורם אחד מס' משתכר ד' רבעי' שהרי בעל הבית שתורם אחד מנ' נמצא מגיע לס' סאין סאה וקב וחומש קב אלא דלא חשיב האי חומש בהדי ד' רבעים דמשתכר משום דאינו מגיע לרובע הכא אתמר תרומתו תרומה מתוך שינויא דר"ח דמשני כאן במתכוין לפחות כאן במתכוין להוסיף משמע דאיכא משנה או ברייתא בשום מקום מוכחא דשליח הפוחת במתכוין תרומתו תרומה משום הכי קשיא ליה דמתני' קתני גבי מוסיף דאין תרומתו תרומה וס"ד דבין מתני' בין בברייתא נקט חד והוא הדין לאידך ורבי חנינא משני דיש חילוק בין פוחת למוסיף והדבר מגומגם מאד ושמא טעות סופר בירושלמי תמן תנינן בפרק בתרא דמעילה (דף כ( וקשיא לר' חגי דהתם כולם מעלו אפי' בעל הבית אלמא מוסיף על דבריו הוי ולא מעביר והכא קתני אין תרומתו תרומה אלמא מעביר על דבריו הוא וזהו כעין קושיא שהקשיתי לעיל ומשני דגבי מעילה דמשנטלו חתיכה ראשונה נעשה שליחותו של בעל הבית אבל במתני' על כל חטה וחטה נסתיימה שליחות בעל הבית בתמיה והלא כשהוא פוחת או מוסיף הפרשתו בבת אחת עשויה והוה ליה מעביר מה נפיק מביניהן מה נוכל לדמות לההיא דמעילה היו לפניו ב' כריין שנטל מן האחד כשיעור דעתו של בעל הבית ומכרי האחר הוסיף שלא לדעתו:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

כדעתו של בעל הבית - לפי שיש תורם בעין יפה, ויש בעין רעה, ויש בבינונית:

פיחת עשרה - ותרם מארבעים:

או הוסיף עשרה - ותרם מששים:

תרומתו תרומה - דכיון דבאחד משעורי חכמים תרם יכול למימר ליה אנא להכי אמדתיך:

ואם נתכוין להוסיף - שהיה יודע דעתו של בעל הבית ובמתכוין הוסיף, אפילו אחד, אין תרומתו תרומה:

פירוש תוספות יום טוב

אפילו אחת אין תרומתו תרומה. דאיכא פסידא לבעל הבית דאי תימא דכשיעור הוי תרומה. וא"כ נמצאו קולין שהוסיף הם מדומעים עם התרומה כך כתב הר"ש. וכתב עוד דכן אם פיחת נמי אין תרומתו תרומה לפי שאם תאמר דכשיעור הוי תרומה נמצא שמקצת מתוקן ומקצת טבל מדומעין זה בזה. ועיין בריש פרק בתרא דמעילה:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ח) (על המשנה) אין תרומתו תרומה. דאיכא פסידה לבעל הבית דאי תימא דכשיעור הוי תרומה. וא"כ נמצאו חולין שהוסיף הם מדומעים עם התרומה. וכן אם פיחת נמי אין תרומתו תרומה לפי שאם נאמר דכשיעור הוי, תרומה נמצא שמקצת מתוקן ומקצת טבל מדומעין זה בזה. הר"ש:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

תורם בבינונית אחד מחמשים:    דאזלי' בתר רובא דעלמא ובדין הוא דלא לתני אלא בבינונית ולא בעי תו למתני אחד מחמשים אלא משום דבעי למתני פיחת אחד מעשרה או הוסיף עשרה דתני מניינא תני נמי מניינא הר"ש שירילי"ו ז"ל:

פיחת עשרה:    ותרם ממ' או הוסיף עשרה ותרם מס' תרומתו תרומה אפי' אתא בעה"ב ואמר לא ניחא לי דכיון דבאחד משיעורי חכמים תרם יכול למימר לי' אנא להכי אמדתיך ה"ר שמשון ז"ל. וכן פי' רש"י ז"ל שם בקדושין אבל הרמב"ם ז"ל פי' הפך מזה פיחת עשרה אחד מששים הוסיף עשרה אחד ממ' וכן פי' תוס' ז"ל שם בקדושין בשם יש מפרשים וק"ל שהכל עולה לסגנון אחד. לשון ה"ר יהוסף ז"ל פָחַת עשרה או הוסיף עשרה פי' אם במה שרצה לתרום כדעתו של בעה"ב טעה והוסיף עשרה וכן כשתרם בבינונית כשלא ידע דעתו והוסיף או פיחת תרומתו תרומה ע"כ:

ואם נתכוין להוסיף אפי' אחת אין תרומתו תרומה:    פי' הרמב"ם ז"ל כגון שנתכוין להוציא אחד ממ"ט מתחייב זה התוספת [הגה"ה וז"ל ואם נתכוין להוסיף אפי' אחת עניינו שנתכוין להוציא אחת ממ"ט שמחייב זה התוס' בתרומה וכצ"ל:] בתרומה ע"כ. וכתב ה"ר שמשון ז"ל פיחת עשרה או הוסיף עשרה תרומתו תרומה אבל יותר מעשרה אין תרומתו תרומה ודוקא גבי שליח אבל בעה"ב תנא בפרק אלמנה ניזונית תרם ועלה בידו אפי' אחד מעשרים תרומתו תרומה:

אם נתכוין [להוסיף] אפי' אחד:    גרסי' לשון זכר כדתני נמי עשרה: אין תרומתו תרומה. לשון הרמב"ם ז"ל שם פ"ד ואם נתכוין להוסיף על הבינונית אפי' אחד מתשעים ותשעה אין תרומתו תרומה אלא שבספר מוגה מצאתי שהגיה אפילו אחד מארבעים ותשעה וכו'. ובירוש' פריך תמן בפ' בתרא דמעילה תנינן כולן מעלו ואפי' בעה"ב אלמא מוסיף על דבריו הוי ולא מעביר והכא קתני אין תרומתו תרומה אלמא מעביר על דבריו הוי ומשני דגבי מעילה משנטלו חתיכה ראשונה נעשית שליחותו של בעה"ב אבל במתני' הפרשתו בבת אחת עשוי' כשהוא פוחת או מוסיף ה"ל מעביר עכ"ל ז"ל. והתם בירוש' מפרש אי הוה יודע דעתו של בעה"ב ונתכוין לפחות אי הוי תרומה אי לא:

תפארת ישראל

יכין

תורם כדעתו של בעל הבית:    בעין יפה או רעה:

פיחת עשרה:    שהיה בעה"ב בינוני והוא נתן מא' ממ' שחשב שהבע"ב עינו יפה:

או הוסיף עשרה:    א' מס' שחשב שבעה"ב עינו רעה כך כתב הר"ב ול"מ היה נ"ל דאסיפא נמי קאי דקאמר דשליח שאינו יודע דעת בעה"ב תורם בבינוני. ועלה קאמר אם פיחת עשרה כגון שאח"כ נודע שהבעה"ב עינו יפה. או הוסיף עשרה שנודע אח"כ שהבעה"ב עינו רעה:

אין תרומתו תרומה:    מדידע דעת בעה"ב והוסיף במזיד נתבטל כל השליחות:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים