עיקר תוי"ט על תרומות ד
משנה תרומות, פרק ד':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב
(א) (על המשנה) ונוסחא אחרת ממקום אחר. וזה גירסת הר"מ ופירושו שצריך שיוציא התרומה על זה שהפריש מיניה וביה ולא יפריש עליו ממק"א:
(ב) (על הברטנורא) וז"ל הר"מ. דבדיוק החשבון אינו טע, ין לתת לעני אלא תשע עשיריות מהסאה ויפריש ג"כ אותן ח' סאין ועשירית סאה:
(ג) (על הברטנורא) כלומר ואינו יכול לסמוך שכולם בחזקת קיימים אלא צריך שיתברר לו כמה קיימים ולפי מה שנתברר לו שקיימים כך יפריש עליהם. ול"ד לדתנן בסוף פ"ג דגיטין המניח פירות כו' מפריש עליהן בחזקת שהן קיימים דהתם הפירות אצלו נשארים ואין כאן חשש שנאכלו אלא שמא נאבדו ולהא לא חיישינן דלא שכיח אבל הכא שנותנם לאחרים ללוי ולעני יש לחוש שמא נאכלו:
(ד) (על המשנה) מארבעים. דכתיב (יחזקאל מ"ה) זאת התרומה אשר תרימו ששית האפה מחומר ההטים וששיתם האפה מחומר שעורים וחומר שלשים סאין ואיפה שלשה סאין נמצא ששית האיפה חצי סאה וששיתם היינו שני ששית על חד ששית הוי סאה ומחצה לשני חומרים לחומר חטים ולחומר שעורים הוי אחד מארבעים. ירושלמי:
(ה) (על המשנה) משלשים. ודרשו ב' ששית מחומר דהיינו סאה מל' סאין:
(ו) (על המשנה) מחמשים. דכתיב (במדבר לא) וממחצית בני ישראל תקח אחד אחוז מן החמשים כל מה שאתה אוחז הרי הוא כזה מה זה מנ' אף מה שתאחז במקום אחר מנ' והיינו מדה בינונית שהיא ברוב בני אדם:
(ז) (על המשנה) מששים. דדרשינן נמי ששית האיפה מחומר חטים לחודיה וששית האיפה חצי סאה והוא חלק ששים מחומר שהוא ל' סאין:
(ח) (על המשנה) אין תרומתו תרומה. דאיכא פסידה לבעל הבית דאי תימא דכשיעור הוי תרומה. וא"כ נמצאו חולין שהוסיף הם מדומעים עם התרומה. וכן אם פיחת נמי אין תרומתו תרומה לפי שאם נאמר דכשיעור הוי, תרומה נמצא שמקצת מתוקן ומקצת טבל מדומעין זה בזה. הר"ש:
(ט) (על הברטנורא) עוד י"ל כדפירש הרב בפ"ה דדמאי דמתני' כאבא אליעזר בן גומל דישראל רשאי לתרום תרומת מעשר (ופירוש זה יתכן גם לנ"א והוא גירסת הר"ש ועיין ת"ח) ופירוש יעשנה לא כולה אלא אותו המותר. תוי"ט:
(י) (על הברטנורא) ירושלמי דין כלפי ר"מ ור"ע אמרו. תוי"ט:
(יא) (על המשנה) משערים. לאשמעינן דלא יפריש במדה בזמן אחד על זמן אחר היפה ממנו משום דמעשר מן הרע על היפה (סיום דבריו הם אחד לפירוש הר"ש ולא לפירוש הר"ב. ב"ד):
(יב) (על המשנה) משלשתן. פירוש מן המודד והמונה והאומד והר"ם כתב דאין מפרישין מאומד לתרומת מעשר ולמעשר לכך כתב שם משובח משניהם וסובר כשיטת הירושלמי (ופירוש משלשתן כמו בשלשתן):
(יג) (על המשנה) עולה כו' אפילו כשעדיין ביד ישראל כו' ואי בעי מצי מתשיל עלה כו' להוי כדבר שיש לו מתירין כו' ומתרץ ספ"ז דנדרים דכיון דליכא מצוה שישאל על הפרשה לא אתי לאתשולי עלה:
(יד) (על המשנה) שתות. ויבאר לך (שלא תטעה לומר שגם אם יש באותו קב חלק ממאה תרומה שתעלה כמו שהפירוש הוא במאה וא' סאה אלא) הקב הנוסף צריך שיהיה כולו חולין כדי שיהיה שתות סאה של תרומה. הר'מ:
(טו) (על הברטנורא) ואף שאין מבטלין איסור לכתחלה כמפורש בפ"ה מ"ט ה"מ להרבות בהיתר אבל בכהאי גוונא שאינו מרבה בהיתר אלא משנה האיסור מכמות שהיה ומפרידן כדי לערבם יחד בכה"ג נ"ל דשרי לבטל לכתחלה ור"א אוסר. פירוש:
.אין פירוש למשנה זו
(טז) (על המשנה) ובזו כו'. והטעם כתבו התוספ' זבחים דע"ג דלא דמי דהשחורות אינן ראויין להיות בספק דימוע שלעולם השחורות ניכרות מתוך הלבנות (וטעמא דר'י דכאן לא שייך לומר אם היה רוצה. היה דורסן ומערבן כיון דדרוסות ועומדות הן. ב"ד):
(יז) (על המשנה) מעלות כו'. אע"פ שאינן בספק דימוע הקילו בתרומת פירות דרבנן שם:
(יח) (על הברטנורא) ופירוש הפסוק ששט על פני המים ולא הסיר. וחכמים השאילו מלה ארמית זאת להסיר מה שלמעלה:
(יט) (על המשנה) בגירסת הרב ל"ג מאה סאה. ומיהו גם אותו גירסא יש לתקן. ע"פ פירש הרב וה"ק אם יש בקפוי וגם מה שתתתיו מאה סאה. תוי'ט:
(כ) (על המשנה) עיירות. בעל כף נחת פי' קופות גדולות הרבה עשויות למדה והוא מלה ערביית אבל לפירוש הרב נראה כפשוטו ל' עיר לפי שהן רחוקות אין מתערבין. תוי"ט:
(כא) (על המשנה) מאה ושני כו'. לא שצריך ק"ב שהרי בא' ומאה עולה להמחמיר שבמ"ז אלא שכך היה המעשה. תוי"ט: